 |
 |
|
|
| ''לא ניתן יותר לתת אמון בתחקירים צבאיים"
|
|
| החשד כי קצינים מסרו עדויות כוזבות לאחר הרג שגוי
בשכם ופרשת 'וידוא ההריגה' של המ''פ מגבעתי גרמו
לסגן הפצ''ר לשעבר לצדד בהוצאת התחקירים מצה''ל |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
עמיר רפפורט
19/11/2004 7:00 |
|
|
|
|
|
|
|
פרשת המ''פ מגבעתי שהואשם על ידי חייליו בביצוע ''וידוא הריגה'' בגופת ילדה פלשתינית, ונעצרבחשד למתן עדות שקר העלתה תהיות לגבי טיבו של התחקיר המבצעי בצה''ל: מבחינתו של אל''מ (מיל') אילן כץ, סגן הפרקליט הצבאי לשעבר, זהו הקש ששבר את גב הגמל.
הנער הפלשתיני א', בן 15, פרץ מבועת מביתו בבית-לחם וצעק באימה. לבני משפחתו שניסו להרגיעו סיפר כי קצין ישראלי לקח אותו לחדר צדדי בעת חיפוש שערך בבית, הושיב אותו על הברכיים "ושלח ידיים" לעבר האיברים האינטימיים בגופו. הנער לא היה צריך להתאמץ כדי לתאר את הקצין שביצע בו, לטענתו, מעשים מגונים: הוא עמד באותו שלב ממש לידו, נבוך לעיני חייליו.
האירוע התרחש בבית-לחם בשיאה של האינתיפאדה, לפני למעלה משנתיים. הקצין שהואשם בביצוע המעשים המגונים, מפקד מחלקה מצטיין בגדוד 101 של הצנחנים, בדרגת סגן-משנה, ניצב לכאורה בפני בעיה משום שמשפחתו של הנער הגישה נגדו תלונה. אבל המצב היה מסובך רק לכאורה. מהר מאוד התייצבו מאחוריו מפקד הפלוגה שלו, מפקד הגדוד ועוד שורה נכבדה של קצינים בכירים.
כל החבורה הזאת, עטורת הדרגות, אפילו טרחה להגיע בשנה שעברה אל לשכתו של מפקד זרוע היבשה, האלוף יפתח רון-טל, כדי ללמד עליו סנגוריה נלהבת, לאחר שהתבקש על ידי הפרקליטות הצבאית לשפוט את הקצין הזוטר. בסופו של ההליך המשמעתי זוכה הקצין מכל אשמה, ומפקד זרוע היבשה אף שלח מכתב נוקב לפרקליטות, שבו טען כי נגרם לקצין הצעיר עוול נוראי מעצם ההחלטה לשפוט אותו על סמך עדותו
של נער פלשתיני.
בעקבות הזיכוי נפתח מחדש בפני הקצין מסלול הקידום בחטיבה היוקרתית, והוא הועלה מיד לדרגת סגן, אלא שההסתבכות הנוספת שלו מיהרה להגיע, והוא שוב הואשם בביצוע מעשים מגונים. לרוע מזלו, הפעם לא היה זה נער פלשתיני, אלא שלושה מפקודיו אשר טענו כי מפקדם התחכך בהם, התיישב עליהם וביצע בגופם מעשים מגונים בארבע הזדמנויות שונות.
כשהמתלוננים היו בעצמם חיילים, איש מהפיקוד הבכיר בצנחנים כבר לא התייצב מאחורי סגן ב'. הוא נשבר הפעם מהר, הודה במעשים שיוחסו לו ובאותה הזדמנות גם סיפר, כך לדברי מפקדים, כי עדותו של הנער הפלשתיני שאותה הכחיש קודם לכך בתוקף, היתה בעצם אמת לאמיתה. סגן ב' סולק בעקבות כך מצה"ל, והוא עומד בימים אלה למשפט בפני בית דין צבאי בגין המעשים המגונים בחייליו. על המעשים המגונים בפלשתיני ב' לא יואשם מאחר שכבר זוכה ולא ניתן לשפוט אדם פעמיים בגין אותה עבירה.
בצמרת צה"ל מבינים כבר כי ההתנהלות בפרשת בית-לחם היתה טעות קשה. העובדה שסגן ב' מהפרשה ההיא הוא אותו קצין שמואשם כיום במעשים מגונים בחייליו נחשפת כאן בראשונה, והיא מלמדת עד כמה טבוע בצה"ל הנוהג לתת גיבוי וחיפוי למי שנחשד בעבירות כלפי פלשתינים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
הפנס לא דלק
|
|
|
 |
|
|
|
מבחינות רבות הגיבוי הכמעט אוטומטי שהעניקו המפקדים לסגן ב' לאחר המקרה בבית-לחם, אינו שונה מהותית מהגיבוי שקיבל סרן ר', מפקד פלוגה מגדוד שקד של גבעתי, אחרי שהואשם על ידי חייליו בכך שביצע "וידוא הריגה" בגופתה של אימן אל-חאמס, ילדה בת 13 שהתקרבה למוצב שעליו פיקד ברפיח. את הגרסה של ר', שלפיה הוא לא ביצע וידוא הריגה, "קנו" לא רק המג"ד והמח"ט בגזרה שלו אלא גם מפקד אוגדת עזה בצה"ל (שהתפטר בינתיים) תת-אלוף שמואל זכאי, אלוף פיקוד הדרום, דן הראל ואפילו הרמטכ"ל, רב-אלוף משה (בוגי) יעלון.
אלא שחקירת המשטרה הצבאית החוקרת (מצ"ח) העלתה ממצאים שונים. סרן ר' נעצר בחודש שעבר, ובשבוע הבא צפוי נגדו כתב אישום. הפרשה שהוא עומד במרכזה מצטרפת למקרים קודמים במהלך העימות בשטחים שבהם התברר כי תחקירים מבצעיים שנערכו בצה"ל היו מופרכים ושגויים מן היסוד, תמיד לטובת החיילים החשודים.
והנה חשיפה נוספת של "מוסף שבת", המעידה על חשד כבד לטיוח בתחקיר צבאי. מפרטי המקרה עולה, כי המשטרה הצבאית חקרה בחודשים האחרונים חשד שלפיו חיילים ומפקדים מחטיבת הנח"ל מסרו עדויות כוזבות בפרשה שבה נורה למוות נהג משאית השייכת לעיריית שכם, שנסע בעיר במהלך עוצר ב-11 באוגוסט 2002.
מלכתחילה היה ברור בצה"ל כי מדובר במקרה בעייתי משום שהנהג החזיק אישור מפורש לנוע בעיר למרות העוצר, ואולם אף על פי כן בפרטים שנמסרו מטעם צה"ל זמן קצר אחרי מותו נטען כי "כוח הנח"ל זיהה משאית פלשתינית נוסעת בעיר ומפרה את העוצר. הכוח קרא לנהג לעצור, וביצע נוהל מעצר חשוד. נהג המשאית לא נענה לקריאת הכוח, החיילים פתחו באש וכתוצאה מהירי נהרג נהג המשאית".
הגרסה הזאת חזרה על עצמה בתחקיר מבצעי שנערך בחטיבת הנח"ל ואשר קבע כי החיילים טעו לחשוב כי לנהג לא היה אישור לנסוע בעיר משום שנורה אדומה שהיתה מותקנת על משאיתו ואשר היתה אמורה לדלוק כדי לסמן שמדובר רכב מורשה, לא דלקה. ההסתבכות גם בפרשה הזאת אירעה הרבה אחרי סיכום התחקיר המבצעי, כאשר הגיע לצה"ל מידע חדש ומאוד מפתיע מידי פעילי ארגון "בצלם".
המידע כלל צילומים מיום מותו של נהג המשאית אשר הראו בבירור כי נורת הסימון על המשאית דלקה ועוד איך. ל"מעריב" נודע כי בעקבות הצילומים המרשיעים התעורר חשד כי חיילים ומפקדים בנח"ל מסרו עדויות כוזבות בתחקיר המבצעי שנערך להם. בקרוב יוחלט בפרקליטות הצבאית מה יהיה גורל התיקים שתלויים נגדם.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
גופת הפלשתינית אימאן אל-חאמס. צילום: אי-פי
|
|
|
|
|
|
|
המפקדים מכסים
|
|
|
|
|
|
|
לפני כחודשיים פורסם כאן ראיון עם מפקד המכללה לפיקוד ומטה (פו"ם) הפורש, תא"ל יעקב זיגדון, שהשמיע בפעם הראשונה קריאה מתוך צה"ל לשנות את תרבות התחקירים הצבאיים ואף להוציא במקרים רגישים את החקירות מידי צה"ל עצמו לידי גוף חיצוני כדוגמת המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים (מח"ש).
זיגדון טען אז כי טיוחים חוזרים ונשנים "נובעים מהטבע הבסיסי של האדם. אם החייל לא בסדר, אז גם המח"ט שחוקר אותו לכאורה נכשל. לכן קשה מאוד לצפות ממפקדים שחוקרים בעצם את עצמם לחשוף את כל הכשלים".
השבוע , על רקע הקריסה המהירה במיוחד של ממצאי התחקיר המבצעי בפרשת "וידוא ההריגה" ולנוכח החשיפות שהובאו כאן על תחקירים שגויים נוספים, מצטרף לקריאה של תא"ל זיגדון גם האיש אשר היה אחראי בעצמו על תקינות החקירות ועל הדין המשמעתי בצבא, במשך שלוש מתוך ארבע שנות האינתיפאדה, סגן הפרקליט הצבאי הראשי לשעבר, אלוף-משנה (מיל') אילן כץ.
"התחקירים בצבא פשטו את הרגל", טוען כץ. לא פחות. הוא מעיד כי לא קל לו להגיד את הדברים האלה, שכן אחרי הכל הוא בשר מבשרה של המערכת המשפטית הצבאית. לפני ששימש כסגן הפרקליט הצבאי הראשי, כץ שימש כממלא מקום נשיא בית המשפט הצבאי לערעורים באיו"ש ובאזח"ע וקודם לכן פרקליט פיקוד הדרום. "התחקיר הכל כך שגוי בפרשת מפקד הפלוגה בגבעתי בהחלט היה הקש ששבר את גב הגמל מבחינתי. צריך לעשות מעשה דחוף, כי לא ניתן לתת יותר אמון בתחקירים הצבאיים", מתריע כץ, כיום מנכ"ל לשכת עורכי הדין.
"בדיונים פנימיים שהיו לנו בפרקליטות טען השופט והפצ"ר לשעבר אמנון סטרשנוב, כי בעימות הנוכחי יש מעט מדי חקירות מצ"ח", חושף כץ. "בתחילה נטיתי לא להסכים עם הביקורת של סטרשנוב. עכשיו אני חושב שהוא בהחלט צדק בדבריו".
לעומת מה שסטרשנוב אמר בדיונים פנימיים, הפצ"ר היוצא, אלוף ד"ר מנחם פינקלשטיין, אמר בכנסת כי היו 600 חקירות מצ"ח לגבי התנהגות חיילים בשטחים, ולטענתו זה הרבה.
"כשמדברים על 600 חקירות מכניסים גם מקרים של פציעות, ביזות וגם כל מקרה שבו נפתחת חקירה בגלל חייל שנותן סטירה לפלשתיני. בתכל' ס כמה חקירות ממשיות על מקרי מוות של פלשתינים היו? מעט מאוד. גם מקרים של חקירה לעומק של מקרי מוות שמסתיימים בסגירת תיק ייחשבו בעיניי חקירה ראויה, אבל זה כמעט לא קורה".
כץ טוען כי הסיבה העיקרית ל"קריסת התחקיר הצבאי", כהגדרתו , היא שימוש שעושים מפקדים בחוק התחקיר המבצעי "כדי לכסות על עצמם ולמנוע ככל האפשר חקירות של מצ"ח". החוק עבר בכנסת בסוף שנות התשעים והוא קובע כי דברים שיאמרו חיילים ומפקדים בתחקיר מבצעי שייערך על ידי מפקדים בצה"ל לא יוכלו לשמש כנגדם בהליכים פליליים, אם יתברר כי התנהגותם היתה לא תקינה.
"מטרת החוק היתה לאפשר לחיילים ולמפקדים לדבר ביתר חופשיות במהלך התחקירים המבצעיים ללא חשש שדברים שיאמרו ישמשו נגדם", מסביר כץ. "בפועל, התחקיר המבצעי הפך לאמצעי של מפקדים למנוע חקירות מצ"ח. המקרה הראשון שבו השתמשו בתחקיר המבצעי היה בעת שאני מילאתי את מקום הפצ"ר שהיה בחו"ל והתרחש האסון שבו נהרגו מאש חבריהם שלושה לוחמים ביחידת דובדבן בתקרית בשומרון. צה"ל הסתפק בתחקיר מבצעי.
"מאז, חוסמים המפקדים את החקירות של מצ"ח כמעט בכל אירוע בשטחים. אחרי שבועות או חודשים כאשר התחקיר המבצעי מסתיים, אם הפצ"ר מחליט על סמך הממצאים שיש מקום להורות על חקירות מצ"ח, אז בדרך כלל הפרשה כבר נשכחת, קשה מאוד לאסוף ראיות בשטח, והמפקדים עסוקים בבעיות אחרות שמציבה להם הלחימה בשטח".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
להגדיר גבולות
|
|
|
|
|
|
|
כץ אף מתריע על כך שגם כאשר פרשות בשטחים מגיעות בסופו של דבר לחקירות מצ"ח, אזי רמתם של חוקרי מצ"ח אינה מאפשרת לנהל את החקירה בצורה ראויה. "הבעיה היא שהחקירות בצבא מתעסקות בדרך כלל בטפל. המשטרה הצבאית טובה בלקחת בדיקות שתן מחיילים אבל מתקשה מאוד בחקירות מסובכות.
"מניסיון, אני יודע שבכל החקירות של מצ"ח שמגיעות לידי הפרקליטות הצבאית אין פעולות חקירה אלמנטריות. אין עימותים בין חשודים, אין בדיקות של מעבדה לזיהוי פלילי, אין ניסיון אמיתי לאתר עדים, בעיקר כאשר מדובר בפלשתינים. כשמבקשים ממצ"ח להשתמש בפוליגרף בדרך כלל הם אומרים שאין להם אמצעים ושזה לא קביל, וחקירות נמשכות חודשים, בשונה לחלוטין מהאופן שבו צה"ל חקר את פרשת ההדלפות שבה נחקרו עשרות קצינים במכונת אמת ביעילות בתוך מספר שבועות בלבד".
אז מה אתה מציע? לוותר על התחקיר המבצעי גם במחיר שאנשים יפחדו לספר את האמת מחשש שישתמשו נגדם בדברים שהם אומרים?
"הלקח שלי הוא שצריך להגדיר בדחיפות את גבולות התחקיר המבצעי ולקבוע באופן חדמשמעי שבכל מקרה של הרג אנשים שאינם קשורים ישירות למלחמה, כמו ילדים, נשים או זקנים שעברו במקרה ליד כוחות צה"ל, תיפתח חקירה אוטומטית של המשטרה הצבאית החוקרת".
אתה גם יכול להסכים עם הקריאה שהשמיע תא"ל זיגדון להוציא במקרים מסוימים תחקירים מתוך הצבא, בניגוד לעמדה המסורתית של המערכת הצבאית?
"פעם גם אני התנגדתי להוצאה של תחקירים מהצבא באופן מוחלט. היום אני בטוח שזה הכרחי, לנוכח התוצאות העגומות של התחקירים וגם של חקירות מצ"ח בפועל. אני מציע להקים גוף חקירות חיצוני שיחקור רק מקרים רגישים במיוחד ואשר בראשו יעמוד קצין בכיר לשעבר שמכיר היטב את ההוויה הצבאית. הכי חשוב שהוא לא יהיה כפוף לרמטכ"ל".
כץ אומר כי הזעם שלו הגיע עד כדי כך ש"כשאני רואה את הבן שלי הלומד בכיתה י"א עורך אימוני כושר כדי להתגייס לקרבי, אני אומר לו'אל תתאמן, עדיף שתהיה שקמיסט בקריה. אני לא יכול לחשוב על לשלוח אותו לשירות קרבי כשאני רואה שוב ושוב את הקצינים שבאים בזחיחות וטוענים שהם הפיקו לקחים מן הכשלים, בזמן שתמיד המסקנות שלהם נעצרות בדרג המח"ט".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תגובות
|
|
|
|
|
|
|
דובר צה"ל מסר בתגובה לגבי הזיכוי של סגן ב' בפרשת בית-לחם, כי "אכן מדובר באותו קצין שהועמד לדין בהליך משפטי שהסתיים בזיכוי על ידי מפקד זרוע היבשה". גורם בכיר במפקדת זרוע היבשה טוען כי: "ברור בדיעבד כי הזיכוי היה שגוי, אבל צריך להבין כי נערך הליך של דין משמעתי בגלל שמשפחתו של הנער סירבה לשלוח אותו להעיד בפני בית דין צבאי ישראלי. במשפט לא היה ייצוג לצד המאשים. את הקצין לעומת זאת גיבו שורה של קצינים בכירים. הוא עצמו טען כי לא היה יכול לבצע מעשים מגונים כשהוא לובש אפוד ושכפ"ץ ונשמע אמין מאוד".
לגבי פרשת המשאית בשכם נמסר מדובר צה"ל כי "נפתחה חקירת מצ"ח וממצאיה הועברו לבחינת הפרקליטות הצבאית. טרם התקבלה החלטה סופית בנושא".
קצין בכיר במטה הכללי שהתייחס השבוע לדברים אמר כי הוא מתנגד בתוקף להוצאת תחקירים מחוץ לצה"ל. "נכון, היו מקרים שבהם התחקיר הראשוני לא היה נכון, אבל אחרי שהטעויות התגלו, הן תוקנו והלקחים הופקו. צריך לשים את הדברים בפרופורציה ולזכור שהתחקירים מתנהלים תחת עומס עצום של לחימה. צה"ל מתחקר לא רק כישלונות אלא גם מקרים שנחשבים מוצלחים כדי להפיק גם מהם לקחים. המקרים שבהם היו תקלות בתחקיר לא מהווים אפילו אחוז אחד מסך התחקירים, ולמרות שכל מקרה הוא חמור, בסך הכל מדובר בתקלות מועטות יחסית להיקף הארועים שקרו, שרובם תוחקרו בצורה מצוינת.
"המטרה של התחקיר היא לשפר את הביצוע לקראת הפעם הבאה, ולא רק לחפש אשמים, וכמו שגוף חיצוני לא יערוך תדריכים לכוחות צה"ל לפני פעולה, ככה אין מקום להוציא תחקירים החוצה לגוף אזרחי, בדיעבד. בפני גורם חיצוני החיילים לא יהיו יותר פתוחים להעיד עדות גם אם יאיימו עליהם, ועקרון חסיון התחקיר המבצעי ועריכתו בתוך צה"ל הוא חשוב ביותר.
"בסך הכל, בחיל האוויר ובחיל הים התחקירים הם ברמה גבוהה מאוד. גם ביבשה נעשו על ידי צה"ל תחקירים מצוינים שהופקו מהם המון לקחים על ידי מפקדים ישרים ביותר שלא מעלים על דעתם לטייח, אבל בגלל עומס הפעילות לעתים רחוקות קורה שהתחקירים שגויים, ולכן עוד יש מקום לשיפור''.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
