"תשאר בן-אדם"
השר מודי זנדברג על רפול, שלימד אותו איך נראית פוליטיקה אחרת
המשפט המאפיין ביותר של רפול ושל התקופה ב"צומת", אם אפשר לסכם יותר מעשור במשפט, היה: "מדינת ישראל יכולה בלי צומת, צומת לא יכולה בלי מדינת ישראל". כמה מורכב וכמה פשוט. כל התורה כולה במשפט אחד.
אצל רפול קדמה לכל תמיד הממלכתיות. מאז עמד על דעתו תמיד תרם ונרתם לכל עניין לאומי וציוני, כלוחם הפלמ"ח, כמפקד צבאי, כמנהיג פוליטי ולאחרונה גם בהקמת נמל היובל, שם מצא את מותו. כמה מוזר שהאיש שניצל אין ספור פעמים ממצבים אבודים בשדה הקרב נפרד כך מאיתנו.
מרפול למדתי את הבסיס לפוליטיקה אחרת, למנהיגות מאופקת ושקולה שבוחנת תמיד - אבל תמיד - את הציבורי הממלכתי לפני האישי והפרטי. למדתי ממנו להקשיב לכל אדם באשר הוא, ולא חשוב מוצאו, מעמדו, השכלתו או עיסוקו. בסיורים עימו ובשעות הרבות שצברתי לצידו ראיתי בכל פעם מחדש איך השיב לכל פונה, אפילו שהזמן דחק ואפילו שלא תמיד היה בדברים חדש. רפול היה עוצר, עומד, מביט למשוחח ישר בעיניים, וכך הייתה תמיד מתפתחת שיחה כאשר בן השיח יודע שאכן מקשיבים לו ומתעניינים בו בכנות אמיתית.
כמה צניעות הייתה באיש שסרב להכפיף עצמו לכל סממן של שררה וגינוני טקס. כשר סירב לקחת לו את רכב השרד, ובתחילת כהונתו המשיך לנהוג ברכבו הפרטי בעצמו, עד שנענה לתחנונים ולהפצרות של גורמי הביטחון לחדול מכך. באופן אישי קשה לי לשכוח את הפעמים שבהן יצאנו לפעילות שטח פוליטית כמו חלוקת פלאיירים, כאשר אנו צועדים קדימה ורפול מאחור, משגיח שאף נייר לא ימצא דרכו אל הרצפה. ואם בכל זאת ראה פיסת נייר שנשמטה, היה מתכופף ומרים. רפול עורר ברבים רגשות עזים וחמים. הייתה בו יכולת מופלאה לנהל ויכוח עם כל בעל דוכן לשמן זית בשוק על איכות וסחורה, ויכוח שהיה מסתיים תמיד במזיגת השמן אל פקק הבקבוק ושתייתו בבת אחת תוך הסבר על סגולותיו המופלאות של שמן הזית. לא פעם עצרו אותו איש,
רפול היה ויהיה בעיניי מלח הארץ, איש שסיפור חייו הוא סיפור חייה של מדינת ישראל ותקומתה. תמיד שמחתי לשמוע ממנו עוד סיפור על זמנים, מקומות, אירועים ואנשים שעד שהכרתי אותו היו לגבי דף בספר לימוד ההיסטוריה של ישראל. להאזין לו היה פשוטו כמשמעו לגעת בהיסטוריה. בשנים האחרונות התרחק מהפוליטיקה, ולכן פגישותינו היו נדירות יותר. לא בכוונה פגשתי אותו בכנס צפרות ממש בסמוך לכניסתי לתפקיד שר התשתיות הלאומיות. כאשר עליתי לשאת דברים ציינתי את נוכחותו באולם וקראתי לו "מורי ורבי", הרגשתי נבוך כשלאחר מכן ניגש, לחץ את ידי בחום והודה לי על כך. שכן בשבילי, היה הדבר מובן מאליו. עם כתיבת הדברים, כשהתודעה שרפול הפך לבר- חלוף הופכת ברורה וכואבת, אני נזכר שדווקא הוא תמיד זכר והזכיר שהכול בר- חלוף. "זכור תמיד שבכל תפקיד ובכל מקום שאתה נמצא, מה שחשוב הוא שתמיד תישאר בן- אדם", אמר לי. ורפול תמיד-תמיד נשאר בן- אדם. יותר נכון, נשאר רפול, ועל כך הייתה מיוחדותו וגדולתו. רפול חי בסערה ובה גם סיים את חייו, הוא השתתף באופן פעיל ומוחשי באחת התקופות הסוערות, אם לא הסוערת ביותר, של עם ישראל בתקומתו. כל חייו ידע לעמוד מול פני הסערה באומץ ובנחישות, ויכול לה. ודווקא היום כשל בו כוחו, ומול הים, על מזח היובל, נכנע לסערה. איתני הטבע הכניעו את רפאל איתן. נוח בשלום על משכבך, מלח הארץ הנטמן באדמת המולדת. מודי זנדברג הוא שר התשתיות הלאומיות מטעם "שינוי"
נא להמתין לטעינת התגובות
