 |
/images/archive/gallery/214/576.jpg מייקל שוויר.
צילום: אי-פי  |
|
|
| "התמיכה האוטומטית בישראל מסכנת את האינטרס הבטחוני של אמריקה" |
|
| מייקל שוייר, שהיה ראש יחידת אוסמה בן לאדן ב-CIA ואפילו קרא לה על שם בנו הצעיר, עזב החודש את המוסד האמריקני. נמאס לו מהבית הלבן, מראשי סוכנויות הביון, מהצבא, מהתקשורת ומכל מי שאשם בעיניו בכך שמצבו של בן לאדן יותר טוב היום מאשר לפני ה-11 בספטמבר . עוד לפני שפרש פרסם שוייר תחת השם "אנונימוס" ספר זועם, מוכיח ורואה שחורות, אבל עכשיו הוא כבר יכול להיחשף, ובראיון בלעדי ל"סופשבוע" מתברר שיש בארצות הברית אנשי מפתח שנשבר להם מזה שהזנב הישראלי מכשכש בכלב האמריקני |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
בעז גאון, וושינגטון
3/12/2004 6:00 |
|
|
|
|
|
|
|
על בכירותו המודיעינית של האיש המזוקן היושב מולי במסעדה וירג'יניאנית ומחסל סנדוויץ' פסטרמה דו קומתי, ילמדו שתי העובדות הבאות: האחת,מספר הפסקאות החריג יחסית שהקדישה לו ועדת החקירה הממלכתית האמריקנית לחקר מתקפות ה-11 בספטמבר , שתיארה אותו (בניגוד למנהליו, מה-CIA ועד הבית הלבן של בוש וקלינטון, שהעדיפו להתעטף בנוצות שלום אופטימיות, או לחלופין לצחצח טומהוקים בדרך למלחמה פרנואידית בעיראק) כאחד הבודדים שראה את זקנו של בן לאדן מתנוסס על הקיר (וניסה לגלחו מבעוד מועד).
מתוך דוח ועדת החקירה, שדבוק כבר כמה חודשים לצמרת רבי המכר של ה"ניו יורק טיימס": " ב-20 בדצמבר98' הצביע מידע מודיעיני על כך שבן לאדן יבלה את הלילה בביתו של מושל קנדהאר שבאפגניסטן. ראש יחידת בן לאדן ב-CIA, 'מייק', סיפר לנו כי מיד עם קבלת המידע הוא תדרך את ראש ה-CIA, ג'ורג' טנט, ואת סגנו, ג'ון גורדון. סוכן ה-CIA בשטח , גארי שרון, ייעץ:'תורידו אותו הלילה, כי לא תהיה הזדמנות נוספת'".
לפי ועדת החקירה, בעקבות המידע שהעביר "מייק", כונסה ישיבה דחופה של בכירי אגפי המודיעין האמריקני, וביניהם טנט; נציג המטות המשולבים, הגנרל אנתוני זיני; וראש היחידה ללוחמה בטרור בממשל, ריצ'ארד קלארק (שמאוחר יותר יטען
כי העביר התרעות ממוקדות לקונדוליסה רייס, שהשליכה אותן לגריסה כי חשבה שמדובר ב"סקירה היסטורית", ככל הנראה משום שהנשיא בוש התעניין יותר באותם ימים בסכנת מתקפת טילים פוסט-סובייטית על אמריקה).
מתוך דוח ועדת החקירה, עמוד 131: "הגנרל זיני הביע את דאגתו כי התקפה כזו תעלה בחיי כ-200 איש ובנזק למסגד הסמוך. בסוף הפגישה החליטו הבכירים להמליץ לנשיא קלינטון שלא להורות על התקפת טילים. אנשי ה-CIA בדרג הביניים זעמו.'מייק' סיפר שבאותו הלילה לא הצליח לישון, ואמר:'יבוא יום ונצטער על ההחלטה הזו'. הוא הוסיף כי הוא לא זוכר שממשלת ארצות הברית היתה כה רגישה לרגשות המוסלמים כשהורתה על הפצצת מוסלמים בעיראק'.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
הינדס את תוכנית המגירה
|
|
|
 |
|
|
|
אותו "מייק" מוזכר גם בעמוד 109 של הדין וחשבון: "ב-96' החליט ראש אגף המבצעים ב-CIA, דוד כהן, על הקמת יחידה שתתעסק אך ורק בבן לאדן. לצורך הקמת וניהול היחידה גויס אנליסט ותיק שניהל עד אותו שלב את מחלקת האיסלאם הקיצוני באגף הלוחמה בטרור. מנהל יחידת בן לאדן ב-CIA, שאותו נכנה 'מייק', ראה את הגירתו של בן לאדן מסודן לאפגניסטן ב-96' כצעד מבורך ועמד מאחורי התוכניות להורגו או לחוטפו שפותחו בין השנים96' ל-99'".
"מייק" היה גם מי שהינדס ב-97' את תוכנית המגירה של ה-CIA להתנקש בחיי בן לאדן באמצעות חוליות קומנדו של ה-CIA, שיארבו לו על הכביש המוביל מקנדהאר למתחם שבו התגורר, "חוות טרנאק", אלא שגם תוכנית זו נקברה כחלק מאווירת חוסר הדריכות ששררה בבית הלבן, הדמוקרטי והרפובליקני, עד שיום אחד התרסק מטוס נוסעים על ראשי העובדים בפנטגון.
"מייק", שמרים עכשיו את החצי השני של מגדל הפסטרמה מצדו השני של השולחן, הוא מייקל שוייר, שפרש סופית מה-CIA רק לפני כשבועיים, בנסיבות שחלק מתארים אותן כ"טיהור אתני-פוליטי ב-CIA", וחלק כ"עונש על הדלפות שנועדו לפגוע בנשיא בוש". העזיבה הקודמת שלו את ה-CIA היתה בשלהי99', בעקבות מזכר מבעבע מזעם ששלח ל-12 המנהלים הבכירים בסוכנות, ובו התריע למעשה כי את מחיר ההססנות הפוליטית שלהם, ישלמו בחייהם אלפי אמריקנים שעתידים למות בייסורים מפוחמים בניו יורק או בוושינגטון. תשובת הבכירים למזכר שלו, שנולד בין השאר מהזעם על קבירת התוכנית לחיסול בן לאדן, היתה שיגורו לספרייה של ה-CIA לשם ביצוע סדרת משימות מעליבות. אז שוייר עזב, אבל ב-12 בספטמבר 2001 הוחזר ל-CIA בבהילות.
ומהי העובדה השנייה המלמדת על בכירותו של מייקל שוייר? ובכן, יחידת בן לאדן ב-CIA מכונה (גם היום) ALEC. כל ניסיון מפותל לפענח את ראשי התיבות של אחת היחידות המסווגות (אך המוזנחות להרתיח) בעולם, יסתיים במריטת שערות מתוסכלת. שכן "אלק" אינם ראשי תיבות. אלק הוא שם בנו בן ה-13 של שוייר. זהו ראיון ראשון ובלעדי של "מייק" לכלי תקשורת ישראלי, ואחד הראיונות הראשונים שלו לכלי תקשורת בכלל.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מנהלי בית ספר לבנבנים
|
|
|
|
|
|
|
שיחה בת שעתיים עם "מייק", משולה להרכבת משקפי צלילה במים עכורים של טיעונים פוליטיים מבושלים למחצה מימין ומשמאל, שמטרתם העיקרית היא משיכתנו באף, בכסות "בטחונית", לעבר
אג'נדה כזו או אחרת. למייק אין אג'נדה, וניסיון להרכיב כזו מתוך טיעוניו המחודדים, מותיר אותך עם מוטציה ליברלית-שמרנית, המשלבת קריאה לשקילה מחדש של יחסי ישראל-אמריקה (הוא מכנה את ישראל "חצי דמוקרטיה" או "כמעט תאוקרטיה", ה "שולטת באג'נדה האמריקנית כמו זנב המכשכש בכלב, באמצעות לובי בעל עוצמה ופחד אמריקני מלהיקרא אנטישמי" ), וביקורת צורבת על הפלישה האמריקנית המטומטמת לעיראק, עם קריאה להפציץ את האמ-אמ-אמא של כל מי שקשור לאל-קאעידה, ולא משנה מי נמצא בחדר ליד: נשים, ילדים, או נסיכים סעודים.
את מכלול טענותיו הספוגות בזעם נגד הממונים עליו לשעבר ("פחדנים מוסריים"), כמו גם נגד ה-FBI ( " חבורה של מנהלי בית ספר לבנבנים" ), הצבא האמריקני ( " מועדון של שקרנים" ), התקשורת ואנשי הממשל הקודם והנוכחי, דחס שוייר לספר מנומק להפתיע בשם "היבריס אימפריאלי ", שיצא לאור ביולי האחרון. שוייר איננו חתום על הספר, והמחבר מכונה "אנונימוס", שכן בעת פרסומו היה עדיין סוכן CIA בכיר. כיצד ליישב את הביקורת החומצתית שלו על ג' ורג' טנט המופיעה בספר, עם העובדה שטנט בעצמו היה מי שאישר בהנהון סנטר כפול את הוצאתו לאור? אחת הסברות היא שהספר מכיל את כל מה שטנט רצה להגיד לבוש בפרצוף, אבל לא היה יכול או פחד, ושהביקורת המופיעה בספר נגד כל העולם, אבל בעיקר נגד בוש, היתה שווה לו את בליעת הצפרדעים הרבות המאודות באדים הלוהטים של "היבריס אימפריאלי", או בשמו המלא: "היבריס אימפריאלי: מדוע המערב מפסיד את המלחמה נגד הטרור".
במחלקת ההגנה היו מפרשים את דבריך כקשורים לכעס של אנשי ה-CIA, לנוכח נישולכם ממקומכם הטבעי בסביבת אוזנו של ג'ורג' בוש.
"הניאו שמרנים בממשל בוש הם אנשים שחצנים שאין להם שום קשר עם המציאות. הם עושים צחוק ופארסה מההיסטוריה האמריקנית, כי הם רוצים שאמריקה תהיה אימפריה, בעוד שאמריקה תמיד חיסלה אימפריות: החל בבריטניה, דרך גרמניה וכלה בברית המועצות. מחוץ לוושינגטון, רוב האמריקנים אינם רוצים להפוך לאימפריה דוגמת האימפריות הגדולות של המאה ה-19, אבל כנראה שבתוך וושינגטון חושבים אחרת מאשר בשאר אמריקה".
מתוך ההקדמה ל"היבריס אימפריאלי": "אני חושב שיהיה הוגן לקבוע שבנקודת ההיסטוריה הנוכחית,אמריקה היא בעלת הברית החשובה ביותר של אל-קאעידה. הפעולות הצבאיות של אמריקה בעיראק ובאפגניסטן גורמות לרדיקליזיציה של העולם המוסלמי, דבר שבן לאדן מנסה לעשות רק בהצלחה חלקית מאז 90'. אוסמה בן לאדן נותר האיום מספר 1 נגד אמריקה,בעיקר בגלל הקוהרנטיות והעקביות של הרעיונות שלו, יחד עם הצעדים שהוא נוקט כדי להוציאם אל הפועל. בן לאדן הוא לוחם פרקטי, לא טרוריסט אפוקליפטי שרוצה בסוף העולם, והוא נלחם לא בגלל מי שאנחנו אלא בגלל מה שאנחנו עושים ברחבי העולם הערבי. אנו לא מבינים את אל-קאעידה ומתנהגים בהיבריס ובהתנשאות שגורמים לי לקבוע כי אל-קאעידה רואה את העולם בצורה הרבה יותר ברורה מאיתנו".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"סגנון החיים האמריקני"
|
|
|
|
|
|
|
על התגובה האמריקנית להתקפות ה-11 בספטמבר והפלישה לעיראק, כותב שוייר: "כשלונה של וושינגטון להגיב מיד בהפצצת בסיסו של בן לאדן באפגניסטן, הוא בבחינת קטסטרופה שחיסלה את הסיכוי הטוב ביותר שהיה לנו למבצע עריפת ראש, שבו היו נהרגים במכה אחת אנשי אל-קאעידה רבים, כמו גם אנשי טליבאן. בעת ההיא יכולנו לפוצץ את הבסיס שלהם עד עפר. התגובה האמריקנית שהגיעה לבסוף באיחור פושע היתה כה נעדרת תרומה של מומחי המודיעין הרלוונטיים, שהיא כאילו נכתבה על ידי מומחים לדרום אמריקה. הפלישה האמריקנית לעיראק היא מתנת חג המולד שבן לאדן אולי קיווה לה, אבל מעולם לא ציפה באמת לקבל. המתנה הזו תרדוף, תענה ותצוד את האמריקנים עוד שנים רבות".
ומתוך הקטע שכותרתו The Burden of an Eternal Dependant, או בעברית, "העול של התלויה בנו באופן נצחי" (כלומר, אנחנו): "אין סוגיה מסובכת או מסוכנת יותר לדיון מאשר ישראל", כותב מייסד יחידת אוסמה בן לאדן ב-CIA. " בל גם אין תקדים לכך שאומה שבה יש הקפדה יתרה על הפרדה בין דת למדינה, מפמפמת יותר משלושה מיליארד דולר מכספי משלם המסים האמריקני לכמעט תאוקרטיה מרוחקת, שבה מתגוררים שישה מיליון בני אדם. הישראלים, וכל הכבוד להם על כך, הצליחו לכבול את הגוליבר האמריקני לצורכי המדינה היהודית ומדיניותה. אולי היה פעם עידן בשנות השבעים והשמונים, שבו אמריקה יכלה להרשות לעצמה את מחיר אימוץ מדיניותה של ישראל בכל מחיר. היום, מאז שבן לאדן נכנס לתמונה, פני הדברים שונים. האם אנחנו תומכים בישראל כי זה משרת את האינטרס הבטחוני האמריקני או שמא מדובר בהרגל, פועל יוצא של פעולות הלובי הישראלי והמרגלים הישראלים, ותוצאה של המנטרה הנכונה למחצה שישראל היא דמוקרטיה?".
ברשימת ה"נצחונות של אל-קאעידה" כולל שוייר את רציחתו של השייח יאסין בידי ישראל. הוצאתו של יאסין להורג ייתכן ושירתה את האינטרסים של ישראל, קובע שוייר, אבל מסכנת את אמריקה "המעניקה לה גיבוי לכל גחמה". ייתכן וזו האבחנה המעניינת ביותר בספרו של שוייר: שקיומו של אל-קאעידה אינו מאחד את האינטרס הבטחוני הישראלי-אמריקני, אלא מפריד ביניהם. אחרי הכל, טוען שוייר, כשאלקאעידה ירצה לנקום בישראל, הוא יעשה זאת בניו יורק.
ארצות הברית ומדיניותה הן, כפי שאתה כותב בספר, בעלות הברית הגדולות והחשובות של אוסמה בן לאדן?
"זו אבחנה שברורה כשמש לשירותי המודיעין, אבל פחות לפוליטיקאים שלנו,רפובליקנים ודמוקרטים כאחד.בוש,קלינטון ואפילו ג'ון קרי במהלך מערכת הבחירות שלו, תיארו את בן לאדן ואנשיו כמי 'שמתנגדים לסגנון החיים האמריקני ולחירויות שלנו ולעובדה שנשים מקבלות אצלנו שוויון זכויות' וכו' וכו'. האם בן לאדן מתלהב מסגנון החיים שלנו? בוודאי שלא. האם זה מה שמפעיל אותו? שטויות. המלחמה הזאת היא לא בגלל 'סגנון החיים האמריקני' אלא בגלל מדיניות החוץ האמריקנית ביחס למדינות ערב ולישראל. האם בשל כך צריך לשנות את מדיניות החוץ הזו? או שכן או שלא, זה עניין שהציבור האמריקני ומנהיגיו צריכים להחליט עליו, אבל החלטה כזו אי אפשר לקבל באווירה שבה אסור לנהל דיון רציני על הסיבות שהולידו ומבעירות את המלחמה בין אל-קאעידה לאמריקה.
"אף אחד לא מדבר על מדיניות החוץ שלנו, כמו שאף אחד לא מדבר על הקשר בינה לבין הדת של מי שהינדס אותה. כמו שאף אחד לא מדבר, למשל, על הקשר בין ההתעקשות האמריקנית לא לפתח מקורות נפט עצמאיים, לבין הקשרים הטובים של חברות הנפט עם הערבים, כמו גם הסכנה הפוליטית של הסתבכות עם ארגוני איכות הסביבה באמריקה.
"בדיוק באותה מידה אף אחד לא מעז לדבר על התמיכה הבלתי מסויגת של אמריקה בישראל,והאופן שבו התמיכה האוטומטית הזו מסכנת את האינטרס הבטחוני של אמריקה. תסתכל מסביב ותראה שהנוף הפוליטי האמריקני צפוף בגופות של פוליטיקאים שהעזו להטיל ספקות בקשר האמריקני-ישראלי. העובדה היא שהשנאה האנטי אמריקנית נובעת גם מהאמונה הרווחת בעולם הערבי, כי הזנב מכשכש בכלב. האמונה הזו מסכנת את אמריקה, וכמי שהאינטרס האמריקני ורק האמריקני מעניין אותו, מרתיח אותי שאסור לדבר על זה בגלוי. אני חושב שהגיע הזמן שנבין שייתכן שהאינטרס האמריקני והאינטרס הישראלי אינם תואמים יותר אחד את השני, ושלחלק מהצעדים שישראל חושבת שהיא צריכה לעשות בשביל לשרת את הביטחון הישראלי, יש השפעה הרסנית על האינטרס של ארצות הברית. אתם שוכחים שלארצות הברית יש היסטוריה ארוכה ומתועדת של נטישת בנות ברית שלה ברגע שהמחיר של הברית הזו הפך יקר מדי. כדאי שננהל את הדיון הזה עכשיו לפני שזה יהיה מאוחר מדי, הן לישראל והן לאמריקה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
נא לסייע לפעולות המשטר
|
|
|
|
|
|
|
עזיבתו הטרייה של מייקל שוייר את ה-CIA, בשיאה של מה שאמורה להיות מלחמה נגד אל-קאעידה, שהוקרבה לטענת שוייר על מזבח המלחמה בעיראק, היא התפתחות נוספת במה שמתואר בתקשורת האמריקנית כ"מלחמת ג'ורג' בוש ב-CIA". " אחרי שהורה לרסק את ההתקוממות האזרחית בפלוג'ה", כתב ניקולס קריסטוף ב"ניו יורק טיימס", "הוא התפנה לעשות את אותו הדבר לסוכנות הביון הכללית".
מה שהתחיל בהדלפות מכוונות של הבית הלבן, שנועדו להפיל את אשמת ה-11 בספטמבר על כתפי ה-CIA ( למרות שוועדת החקירה זיכתה את המודיעין ולמעשה הרשיעה, בעדינות, את ממשלי בוש וקלינטון), נמשך בבעיטת וולה באחוריו של ג'ורג' טנט, הסתיים, לפי שעה, במינויו של פורטר ג' גוס, איש קונגרס רפובליקני וסוכן CIA בעבר הרחוק.עד כמה רחוק? מתנגדיו מסבירים כי בפעם האחרונה שגוס היה במשחק,האויב הגדול של אמריקה היה ניקולאי חרושצ'וב.
להבדיל, אנשיו של גוס ותומכיו בבית הלבן מסבירים כי ה-CIA הוא גוף מיושן שזקוק לרפורמה ולניעור עצמות. הם מבליעים כי לא ייתכן שה-CIA ידליף לתקשורת דוחות המשחירים את מדיניות הממשל הרפובליקני, למשל בעיראק ובאפגניסטן. דבר הסנגוריה, כפי שנוסח על ידי הפרשן השמרני דיוויד ברוקס: "יחסי הבית הלבן וה-CIA הפכו בלתי נסבלים, ולמרות שאי אפשר להטיל את האשמה רק על צד אחד, מטה הסוכנות בלנגלי בהחלט התנהג במרדנות שהפרה את כל כללי השירות הציבורי. למעשה, בכירי ה-CIA הימרו על ניצחון של ג'ון קארי".
אלא שבמזכר מביך שצוטט לאחרונה בכל כלי התקשורת מאוקלהומה ועד דקוטה, כתב יושב הראש הטרי גוס לפקודיו המרירים, כי "תפקיד ה-CIA הוא לתמוך בממשל הנוכחי ובמדיניותו". משפט שצריך לקרוא אותו פעמיים בשביל להאמין, ושגרם לסוכני CIA רבים לבלוע את העפרונות שלהם, כולל המחקים הכתומים שבסופם, וזאת משלוש סיבות: האחת, בעיניהם פרסום דוחות מודיעיניים הסותרים את הערכות הממשל, למשל בסוגיית העתיד הוורוד והבוהק כביכול של ה"דמוקרטיות" בעיראק ובאפגניסטן, אינו מרד אלא הסיבה לכך שהם מקבלים משכורת. אם אסור ל-CIA לסתור בהערכותיו את הנבואות משוללות המודיעין של הממשל, בשביל מה צריך את הסוכנות? שיסתפקו במגידי עתידות מאזור ג'ורג'טאון.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לתקוע על שיפודים
|
|
|
|
|
|
|
השנייה, כי דוח ועדת החקירה הבין מפלגתית (חמישה רפובליקנים, חמישה דמוקרטים) לחקר התקפות ה-11 בספטמבר, זיכה למעשה את דרגי הביניים של ה-CIA, והרשיע (בתיאור העניינים, אם לא בצורה מפורשת) את מפקדיהם בהנהלות ה-CIA, ה-FBI, ה-NSA והממשל , שהעדיפו לקבור את בן לאדן בתחתית ארון המסמכים המסווגים, במקום להניח אותו בחבטה עמומה על שולחנם של קלינטון או בוש. בסיבוב הראשון רצה האדון קלינטון מדיניות חוץ מעודנת שלא תרגיז את העולם הערבי, והנהלת ה-CIA נכנעה . בסיבוב השני רצה האדון בוש לקשור את סדאם חוסיין בכל מחיר להתקפות ה-11 בספטמבר , והנהלת ה-CIA נכנעה . כשאומרים "הנהלת ה-CIA", מתכוונים בעיקר לטנט, משרתם של שני האדונים, שמאז פרישתו מרוויח מהרצאות כמו שייח סעודי בגודל בינוני.
ושלישית, כי לתחושת רבים מהם, הכרזת מלחמה על ה-CIA היא חוכמה על חלשים. ה-CIA ממילא נושל ממעמדו כבר בשבועות הראשונים של ממשל בוש, כשמשרד ההגנה של דונלד ראמספלד החליט להקים "מעבדת מודיעין משלו" בראשות דאגלס פיית, שמטרתה היתה לדוג את המודיעין ששירת את הפרדיגמות הפוליטיות של הממשל, תוך דילוג על חוקרי ה-CIA, המסוגלים להבדיל בין מודיעין טוב לשטויות במיץ עגבניות. כך, למשל, נולדה התזה המופרכת של "נשק ההשמדה העיראקי", או לחלופין תאוריית "הקשר בין אל-קאעידה לעיראק", ששוייר עצמו מכנה אותה "פנטזיה משוללת עובדות", ושיאה , למי שזוכר, "פרשת האורניום הניגרי", שבוש טען בנאומו לאומה כי עיראק ניסתה לרכוש. הקביעה הזו היתה מבוססת על נייר מפוברק ששוייר היה משתמש בו במקרה הטוב לחיטוט הגון בשיניים.
השורה התחתונה היא כי מאז השיבו האמריקנים את הנשיא וו. בוש לבית הלבן על כתפיהם, בנימוק הכפול כי צריך להכניע את הערבים ואת ההומוסקסואלים גם יחד, מה שיבוא קודם, משתרך תור ארוך מול דלפק טופס הטיולים של סוכנות הביון המרכזית. רשימת הפורשים מונה את ג'ון מקלולין, סגן ראש ה-CIA ומי ששירת בסוכנות במשך 32 שנה; איי.בי קרונגארד, המנהל הכללי; מרטין פיטרסון, סגן המנהל הכללי; סטן מוסקוביץ', מנהל האגף לענייני הקונגרס; סגן מנהל מחלקת המבצעים הבינלאומית סטיבן קפאס וסגנו,מייקל סוליק. בקצב הזה, הולכת הבדיחה, ראש ה-CIA הבא יהיה אחמד שלעבי.
האם ראש ה-CIA החדש , פורטר גוס, בשליחותו של הנשיא בוש, מבצע טיהור פוליטי ב-CIA כדי ליצור סביבה נטולת ביקורת, או שמדובר במהלך מבורך לניעור סוכנות מיושנת ושמרנית?
"האם יש מקום לזה שראשים יתגלגלו בתוך ה-CIA? כן . הבעיה היא שבינתיים מתגלגלים הראשים הלא נכונים. כל מי שפרש עד כה נמצא במחנה של האנשים בתוך ה-CIA, שהיו מוכנים לקחת סיכונים בשביל לנצח את המלחמה נגד אל-קאעידה ובן לאדן. שים בצד את כל ההתבטאויות המתלהמות ונפוחות החזה שנשמעו אחרי ה-11 בספטמבר , כמו 'צריך לתקוע את ראשי אויבינו על שיפודים'. בסופו של דבר כל ההתלהמות הזו היתה סימפטום של רצון לדבר הרבה ולא לעשות כלום. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא ההחלטות שקיבלו מפקדי הצבא האמריקני שהפסיד את המלחמות באפגניסטן ובעיראק, כי עדיף ניצחון בקרב בזק, בכדי להימנע מלשלם מחיר בחיי חיילים משני הצדדים".
מתוך "היבריס אימפריאלי", עמוד 177: " מעבר לדרגת הסגן, הפיקוד הצבאי האמריקני מורכב מסדרת אסונות של קצינים בכירים, גברים ברובם, שמונעים בעיקר על ידי הרצון לשמר את הקריירה הצבאית שלהם, כמו גם את חברותם במועדון שהקולונל דיוויד האקוורת כינה פעם'מועדון השקרנים'. המלחמה באפגניסטן איננה דוגמה לניצחון אמריקני: היא הוכחה למשבר המנהיגות בהיררכיה הפיקודית הצבאית, שמפחדת לקחת סיכונים ומעידה יותר מכל על פחדנות מוסרית".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מרעיב את יחידת בן לאדן
|
|
|
|
|
|
|
מה היתה תגובתך לקריאת המזכר של גוס, שבו הורה לסוכני ה-CIA " לסייע לפעולות המשטר"?
"המזכר הזה נוסח בצורה איומה. אני מקווה שהוא נוסח בצורה איומה,אחרת זה תחילתו של ציד מכשפות פוליטי בתוך ה-CIA".
במהלך עדותך בפני ועדת החקירה לחקר התקפות ה-11 בספטמבר , אמרת את הדברים המחודדים הבאים: "ג'ורג' טנט הרעיב ומרעיב את יחידת בן לאדן, בזמן שהוא ממלא את לשכת יחסי הציבור שלו בסוכנים". מדוע ?
"בין 96' לבין ספטמבר 2004, מעולם לא היו מספיק סוכנים ביחידת בן לאדן. על פני כדור הארץ הזה חיים רק חמישה אנשים שנשאו בתפקיד שלי, וכל אחד מהם יספר לך על מחסור כוח האדם הכרוני של היחידה הזו, ועל הנסיונות שלהם לקבל סיוע לנוכח המשימות. התשובה מצד ממשלת ארצות הברית היא דממה מהדהדת. אם תתקשר לסוכנות, הם יגידו לך, 'הכפלנו את מספר הסוכנים שעובדים נגד אל-קאעידה'. סטטיסטית הם צודקים, אבל רוב הסוכנים שהתווספו ליחידה הם למעשה אנשים שנמצאים בדרך למשימה אחרת ובאים להכשרה ממוקדת של 30, או 60, או 90 יום בתוך היחידה. הם לא הוסיפו סוכנים, הם פשוט משנעים אותם ממקום למקום כדי שיוכלו להגיד 'הוספנו כוח האדם'. בפועל , היחידה מושבתת.
"מדוע המערכת לא עוברת טרנספורמציה? כי אנשי מודיעין לא אוהבים לגלות דברים חדשים על העולם. יש עדיין אנשי קונגרס וממשל שמדברים למשל על החיזבאללה כ'ארגון הנמצא בחזית הטרור העולמי', כי הם נתמכים על ידי איראן ולכן צריך להציב אותם במקום הראשון של סדר העדיפויות האמריקני. אבל הם לא התקיפו אותנו מאז 83'. נכון , החיזבאללה ניצב בצמרת סדר העדיפויות הבטחוני של ישראל, אבל לא בזה של אמריקה. רוב האמריקנים עדיין שבויים בפרדיגמת ה'מדינות-תומכות-טרור', בזמן שאל-קאעידה כבר מזמן הפך לארגון טרנס אטלנטי, חסר בסיס ושורשים, הדורש היערכות שונה בתכלית".
כאשר עזבת את יחידת "אלק" ב-99', כמה סוכנים עבדו בה?
"24. שישה מהם היו מסוכנויות אחרות, ה-NSA וה-FBI".
כמה עבדו בה כשחזרת אליה ב-2001 וכמה עובדים בה היום?
"זה מסווג".
כמה עובדים ביחידה העיראקית?
"או-אה. מאות רבות".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מגדלים של גופות אמריקניות
|
|
|
|
|
|
|
בספרו של בוב וודוורד, "Bush at War", מתאר ג'ורג' טנט את הקשר בין התקפות ה-11 בספטמבר לבין עיראק, כקשר הדוק שהוכחתו תהיה בבחינת Slam Dunk ( הטבעה לסל). שלוש שנים אחרי, ברור לכולם, אפילו לראמספלד, כי הקביעה הזו היתה מופרכת. כיצד קיבלה תזה כזו חותמת כשרות מודיעינית?
"השאלה היא אחרת: האם היה מישהו בממשל האמריקני שהקשיב למה שאמרו בשירותי המודיעין, לפני ואחרי ה-11 בספטמבר? ואף חשוב מכך: האם היה מישהו שדיבר עם הנשיא ואמר לו את האמת, שלא בדיוק מומלץ ששלושת המקומות הקדושים ביותר לאיסלאם, בעיראק, בערב הסעודית ובירושלים, יהיו תחת כיבוש אמריקני בצורה כזו או אחרת?
"אני מסופק אם המסר הזה הועבר לנשיא האמריקני. למה? כי תחת ניהולו של טנט, ה-CIA הפך למקום מאוד פוליטיקלי קורקט. אסור היה לנו להשוות תרבות לתרבות, דת לדת, והכל הוקרב על מזבח המולטי תרבותיות. רמת השיח האינטלקטואלי בתוך הסוכנות קרסה בעשור האחרון. לפני ה-11 בספטמבר היה מאוד לא אופנתי, ואפילו אסור, לדבר בתוך ה-CIA על הקשר בין האיסלאם לטרור המוסלמי או למשל על תזת מלחמת התרבויות של סמואל הנטינגטון. אחרי ה-11 בספטמבר הם הפכו משום מה להרבה פחות רגישים לרגשות הערבים ברחבי העולם.
"בחודשים שהובילו למלחמה בעיראק שרר קונצנזוס מודיעיני במחלקות הרלוונטיות ב-CIA, שהדבר יפגע בצורה אנושה במלחמה נגד אל-קאעידה ובן לאדן, ושמבחינת אמריקה המלחמה בעיראק תהיה קטסטרופה. ההערכות האלה הועברו להנהלת ה-CIA ולטנט . מה הוא אמר לנשיא, רק הוא יודע.
"לגבי הקשר כביכול בין עיראק לאל-קאעידה, הטיעון הזה נולד במעבדת המודיעין הפרטית של דאגלאס פיית, איש משרד ההגנה ומחנה הניאו שמרנים. בעקבות הקביעה הזו שלו, טנט ביקש מאיתנו לחזור אחורה תשע או עשר שנים ולבדוק את החומר החסוי. עברתי על יותר מ-9,000 מסמכים . המסקנה החד משמעית שלי היתה שאין כל קשר מהותי בין אל-קאעידה לבין עיראק, או בין אוסמה בן לאדן לסדאם חוסיין. האם היה חומר נוסף שלא ראיתי אותו? לא בתוך הCIA.
"את החומר המודיעיני שנאסף על ידי פיית, שגם אותו ראיתי, אני יכול רק להגדיר כמרושל. זו הבעיה עם הניאו שמרנים כמו וולפוויץ (סגנו של ראמספלד): הם פועלים באווירה חופשית מעובדות. אולי וולפוויץ צודק ואנחנו בדרך לגן עדן של דמוקרטיות במזרח התיכון, אבל ההימור שלי הוא שזה ייגמר במגדלים על גבי מגדלים של גופות אמריקניות".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בפעם הבאה לוס אנג'לס
|
|
|
|
|
|
|
בעמוד 155 בספר אתה מתאר את המאמצים שעשה ועושה בן לאדן כדי לקבל הכשר דתי-מוסלמי לשימוש בנשק להשמדה המונית שיהרוג אלפי אזרחים באמריקה. מתי להערכתך יהיה בידי בן לאדן נשק להשמדה המונית?
"פרק הזמן המוערך המקובל הוא בין ארבע לעשר שנים. מצד שני, לא הייתי פוסל את האפשרות שזה יקרה בשבוע הבא. ייתכן שנדע בוודאות שהמאמצים העקביים להשגת נשק להשמדה המונית מאז 96' נשאו פרי, רק כשבן לאדן יעשה בו שימוש נגד אמריקה. תזכור שמטרתו היא להחזיק בנשק כזה בשביל להשתמש בו".
כשאתה אומר אמריקה, אתה מתכוון לניו יורק?
"יותר מהכל, בן לאדן היה רוצה לפעול נגד וושינגטון. מצד שני, הנטייה שלו תמיד היתה ללכת על הנזק הגדול ביותר והרווח התקשורתי הגדול ביותר. הניחוש שלי יהיה ניו יורק או לוס אנג'לס".
מה הסיכוי שבן לאדן ישתמש בנשק השמדה המוני נגד ישראל?
"הוא היה רוצה את זה, אבל נמנע מכך כי אין לו בסיס קבוע בקרבת מקום שאליו הוא יוכל לסגת וממנו יוכל לתכנן פעולה שכזו. בניגוד למה שנטען, הקשרים בין החיזבאללה לאל-קאעידה הם רופפים, למרות שרציחתו של איש אל קאעידה, עבד אל-סתר אל-מסרי, בלבנון על ידי המוסד הישראלי במרס 2003, עלולה לעודד שיתוף פעולה כזה, היות שבן לאדן תמיד פעל לפי הכלל של עין תחת עין. כרגע, אני לא חושב שישראל נמצאת במקום הראשון בסדר העדיפויות הבן לאדני. הוא תמיד אמר שהדרך להפיל את ישראל היא באמצעות הפלת אמריקה".
אז אם אני מבין נכון מספרך, כשזה יקרה יהיה עלינו לא רק להאשים את בן לאדן אלא גם את אמריקה שקיבלה את כל ההחלטות הלא נכונות במלחמתה באל-קאעידה, שהזוהרת והמדממת בהן היתה הפלישה לעיראק.
"כן. אלא שאת המחיר על המלחמה בעיראק אנו משלמים כבר היום: חיילים אמריקנים נהרגים בעיראק ובאפגניסטן, עוד ועוד מדינות בעולם הערבי הופכות בלתי יציבות ועוברות תהליך של איסלאמיזציה ורדיקליזציה. מלחמת אזרחים באפגניסטן, כמובן, היא רק עניין של זמן. מבחינות רבות מצבו של אוסמה בן לאדן טוב יותר משהיה לפני ה-11 בספטמבר".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בן לאדן נעלם מהרדאר
|
|
|
|
|
|
|
בעדותך בוועדת ה-11 בספטמבר , תיארת "עשרה מקרים שונים" שבהם העברת למפקדיך מידע מדויק שהיה יכול להוביל ללכידתו או להריגתו של אוסמה בן לאדן, בין 96' ל-99'.
"ידענו איפה בן לאדן נמצא בלילה אחד בדצמבר 98', הוא היה בקנדהאר באפגניסטן, ואם היינו יורים לשם טיל, הוא היה מת. אבל הבירוקרטים פסלו את התוכנית כי הם פחדו להרגיז את דעת הקהל הערבית, וגם בגלל שחששו שרסיסים מהטיל יפגעו במסגד סמוך. הזדמנות אחרת היתה במרס 99'. בן לאדן פגש את אחד הנסיכים של איחוד האמירויות במדבר בקנדהאר. היינו בטוחים שהפעם נקבל אישור לירות טיל שיוט. ושוב התוכנית נפסלה כי הבירוקרטים לא רצו להסתבך עם איחוד האמירויות. אז מה קרה? התקשרנו לאיחוד האמירויות, אמרנו להם שאנחנו יודעים שאחד הנסיכים נפגש עם בן לאדן, ותוך 14 שעות שניהם נעלמו מהרדאר.
"היתה הזדמנות נוספת, שאפילו לא היה בה סיכון של פגיעה באזרחים או סיכון יחסינו הדיפלומטיים. זה קרה ב-98'. במשך שנה הכנו תוכנית שעליה גם התאמנו, לחטוף את בן לאדן מ'חוות טרנאק' באפגניסטן. התאמנו על התוכנית שלוש פעמים, בשלוש יבשות שונות. קצינים של ה-CIA ביצעו אותה על יבש, כולל שימוש במטוס סי-120 שמטרתו היתה לשלוף אותו משם. התוכנית הזו בוטלה. במהלך דיוני ועדת ה-11 בספטמבר נשאל על כך סגן ראש אגף המבצעים באותו הזמן, ג'יימס פאבין. הוא השיב:'פחדתי שיותר מדי אנשים ייהרגו, פחדתי שה-CIA יואשם בהתנקשות, וחוץ מזה, כל התוכנית עלתה חמישה מיליון דולר ולא רציתי שזה ייצא מהחשבון של ה-CIA. לבסוף , לא הלכתי לקונגרס לבקש עוד כסף למבצע הזה, כי זה היה מסובך מדי וטרחה בירוקרטית גדולה מדי'. בשורה התחתונה, בטחונם וחייהם של האנשים במרכז הסחר העולמי הוקרבו על ידי בירוקרט מ-98', שמה שהניע אותו היה הרצון לשמור על התחת שלו".
האם יום רציחתו או לכידתו של בן לאדן יהיה תחילת הסוף של אל-קאעידה?
"לא. פעם היה רק בן לאדן, עכשיו יש'בן לאדניזם'. שום דבר לא תרם להתפתחות הזו יותר מאשר המלחמה בעיראק. אם תרצה, בן לאדניזם ימשיך להתקיים גם אחרי מותו של בן לאדן, בדיוק כפי שהכנסייה הקתולית תמשיך להתקיים אחרי מותו של האפיפיור".
את ספרו חותם שוייר בציטוט הפילוסוף הסיני סון צו. "אמנות המלחמה", כתב צו, "מבוססת על אמנות הולכת השולל". "בינתיים", מסכם שוייר במרירות, "מלחמתה של אמריקה בבן לאדן ובאל קאעידה, הוליכה שולל רק את העם האמריקני".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
