 |
/images/archive/gallery/214/577.jpg בתיה כרמון. צילום:
פלאש 90  |
|
|
|
|
| בתיה כרמון, מנהלת המחלקה לאשרות ועובדים זרים
במשרד הפנים ב-18 שנים האחרונות, הולכת הביתה.
מפוטרת, פגועה ונבגדת. עכשיו היא סוגרת חשבון |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
קלמן ליבסקינד
4/12/2004 7:00 |
|
|
|
|
|
|
|
"יום אחד, לפני כמה שנים, הגיעו אלי למשרד שני חוקרי משטרה עם נערת ליווי שהם עצרו זמן קצר קודם לכן, בחורה רוסייה שמדברת עברית מצוין. הם רצו שאני אבדוק משהו לגבי הפרטים האישיים שלה. בינתיים הם חקרו אותה בעניינים שהיו חשובים להם. הם שואלים שאלות ותוקפים אותה והיא עונה. ואני, שהחקירה לא קשורה אלי, יושבת ועוקבת אחרי מה שקורה. היא עונה, ואני רואה שהם בכלל לא מבינים ולא מקשיבים למה שהיא אומרת. הם מדברים על דבר אחד והיא על דבר אחר לגמרי. בשלב מסוים לא יכולתי להתאפק. הייתי חייבת להתערב. אמרתי להם, 'תגידו, אתם שמים לב מה קורה פה? תקשיבו למה שהיא אומרת לכם. אין שום קשר בין התשובות שלה לשאלות שלכם'.
"באותו ערב חזרתי הביתה בסערת רגשות גדולה. בלילה היה לי חלום נוראי. חלמתי שבאים אלי כמה שוטרים ומודיעים לי שאני נאשמת במשהו נורא מצחיק. אני אפילו לא זוכרת במה. וכשהם אומרים לי את זה אני מתחילה לצחוק, כי זה נשמע לי דמיוני לגמרי.
"ואז אני מסתכלת על הפנים שלהם ורואה שהם לא צוחקים איתי וממשיכים לשאול שאלות. אני אומרת להם, 'אתם לא מבינים כמה זה מצחיק מה שאתם אומרים?', אבל הם ממשיכים. אני לפתע קולטת שזה בכלל לא משנה מה שאגיד. השוטרים תקועים עם הקונספציה שלהם ולא יעזור לי כלום. אני בידיים שלהם.
"תוך כדי החלום הרגשתי מין רעד כזה בגב. התעוררתי. הרגשתי פחד. שנה אחר כך, כשמצאתי את עצמי נחקרת תחת אזהרה, 13 שעות ביום בנציבות שירות המדינה, בגלל חשדות
מוזרים, אחרי סדרת תלונות שווא שהגיש נגדי המנהל שלי, הרצל גדז', אמרתי לעצמי: 'הנה, זה לא היה חלום'".
בתיה כרמון, עדיין מנהלת המחלקה לאשרות ועובדים זרים במשרד הפנים, פוגשת אותנו במשרדה, כמה ימים לפני הדיון בעתירה שהגישה לבית הדין לעבודה נגד פיטוריה. משרד? הגדרה קצת מוגזמת לחדרון הקטן והאפור, שבו מחשב מהדור שלא ידע אינטרנט, שולחן ישן וכיסא מאותה תקופה. מכאן היא שומרת על גבולות הארץ מפני זייפנים, תחמנים ושאר מיני אינטרסנטים. עובד זר בלתי חוקי, לו היה נכלא בו על ידי משטרת ההגירה, היה לבטח ממהר להתלונן בבג"ץ. כרמון, שתוארה במשך שנים על ידי העיתונות כאשת הברזל או הש"ג של המדינה, משחררת קיטור אחרי 18 שנה. ח"י שנים של עבודה סיזיפית, טלפונים מנתב"ג באמצע הלילה, איומים על החיים, חיים בדירה ממוגנת, כוננות בלתי נגמרת בשבתות ובחגים, ותלוש שהשורה התחתונה בו מגרדת את ה-4,000 שקל .
עכשיו היא בדרך הביתה. וכשהולכים מתחילים לדבר על מה שמעיק: מנהל מינהל האוכלוסין הקודם, תא"ל במיל' הרצל גדז' "שתפר לי תיק", שר הפנים אברהם פורז, שההתנהלות שלו גורמת לה להתגעגע לליברליות הנאורה של אנשי ש"ס, המשרד שדיבר גבוהה גבוהה על בעיית העובדים הזרים והעסיק אותם בעצמו, והפוליטיקאים שפועלים נגדם בטלוויזיה ונהנים משירותיהם בבית הפרטי. חלק מטענותיה ומהעובדות שהיא מתבססת עליהן העלתה גם בכתב, במסגרת תביעתה נגד פיטוריה שהוגשה לבית הדין לעבודה האזורי בירושלים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
עובדים בלתי חוקיים במעצר. צילום: אלי דסה
|
|
|
 |
|
 |
|
"תדעי לך שאני טוב בהורדות ידיים"
|
|
|
 |
|
|
|
הבעיות של כרמון התחילו כשהרצל גדז', לשעבר ראש מטה הפריימריז של אריאל שרון, נחת במשרד. "כשגדז' הגיע היה בינינו שיתוף פעולה", היא משחזרת. "כלפי חוץ היה נראה שזו תחילתה של ידידות מופלאה. פתאום התחלתי לשמוע שבשיחות מאחורי גבי הוא מבטיח להחזיר את בתיה כרמון לגודל הטבעי שלה. אחר כך הודיע שהוא מקים מחלקה חדשה שתנגוס חלק גדול מהמחלקה שלי, ועוד דברים שנראו, לפחות כלפי חוץ, על רקע מקצועי.
"הפעם הראשונה שהבנתי שזה הרבה מעבר לכך, היתה פרשת המתנדבים. במשך שנים התנגדתי לכל כניסה של עובדים זרים במסווה של משהו אחר. עובד זר צריך להיכנס לפה כעובד זר. לא משתלם, לא מתנדב, לא תייר ולא כל מיני המצאות אחרות שמאפשרות למי שלא מצליח להכניס עובדים בדלת הראשית, לעשות את זה דרך החלון בלי בדיקה. באותה תקופה דובר על קבוצה של כמה עשרות נפאלים שאמורים להגיע בתור מתנדבים לגוש קטיף. לכל היה ברור שדרכי זה לא ילך, וניתנה הנחיה לעובדים שכפופים לי לאשר את הבאתם.
"יום אחד מצלצלים אלי ממשרד החוץ בהיסטריה: 'מה אתם עושים? כל המתנדבים האלה הגיעו לכאן דרך חברות כוח אדם בנפאל. הם בכלל לא מתנדבים'. שאלתי מה זה צריך להיות, ואחרי ויכוח גדול האישור בוטל והאנשים נשארו בחוץ, אבל מאז התחילו ההתנכלויות של גדז' אלי. יכול להיות שהפריע לו המוניטין שצברתי במשך השנים. יכול להיות שהפריע לו שאני עומדת על מה שצריך ומפריעה לעקם את הנהלים.
"זה התחיל מכל מיני עניינים קטנים. יום אחד הוא הגיע למשרד שלי, נשען על הדלת ואמר לי בחיוך, 'תעשי מסיבת פרידה למזכירות שלך. הן מפוטרות'. אחר כך הוא נתן הוראה למעברי הגבול לא להתייחס למה שאני אומרת. יום אחד אני מגיעה למשרד ומגלה שהחליפו את הצילינדרים במנעולים של כל המשרדים במחלקה שלי, שאין קו לטלפון ושהפקס והמדפסת שלי נעלמו. מאז אני כותבת הכל בכתב יד. ככה אני גם מגישה תצהירים לבג"ץ. מביש, אבל זו המציאות.
"אבל כל זה היה עדיין חצי צרה. הסיפור התחיל כשנפוצו עלי במשרד כל מיני שמועות. אמרו שאני מנהלת פה עסקים, שאני יושבת עם קבלנים, לוקחת כספים. הייתי לוקחת הביתה בסופי שבוע חומר במזוודות לעבוד בבית, וחוקר בנציבות שירות המדינה סיפר לי שהוגשה נגדי תלונה בחשד שאני מעבירה כסף במזוודות.
"כשהיו צריכים לחדש לגדז' את החוזה הוא פתאום התחיל להיות נחמד. הוא ידע שבלשכת השר לא אוהבים את המלחמות שלנו וניסה להראות סדרי עבודה תקינים. הוא קרא לי אליו, התנצל, לחץ לי את היד ואמר שאולי לא הבנו אחד את השני. ישבנו וקבענו נוהלי עבודה חדשים. ואז חידשו לו את החוזה, ואני רואה ששום דבר שהוא הבטיח לא מתקיים.
"נכנסתי אליו לחדר ואמרתי לו, 'גדז', אנחנו סיכמנו דברים, לא?'. הוא שאל אותי, 'יש לך את זה בכתב?'. עניתי , 'לא'. והוא אמר, 'אז התחרטתי'. הייתי המומה. אמרתי לו, 'אני אלך למנכ"ל, זה לא יכול להיות'. הוא הצביע למעלה ואמר לי, 'תסתכלי לשם. את רואה את הסטמפלה של ראש הממשלה מעלי? תיזהרי ממני. תדעי לך שאני טוב בהורדת ידיים'. זה לא היה חריג. גדז' שידר כל הזמן שהוא מקושר ושלא כדאי להתעסק איתו".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
50 תלונות לנציבות
|
|
|
|
|
|
|
תוך זמן קצר נקראה כרמון למנכ"ל מרדכי מרדכי וקיבלה הודעה חגיגית על פרידה קרובה מהתפקיד. היא חשה אל בית הדין לעבודה, אבל הפרקליטות רצה עוד יותר מהר, והציעה לה הסכם פשרה שכלל את השבת כל הסמכויות וקבלת תפקיד בתחום ההגירה בתוך חצי שנה. אלא שכרמון גילתה מהר מאוד שהסכמים עובדים טוב בבית משפט. בחיים הכל הרבה יותר מסובך.
"ברגע שנחתם ההסכם", היא אומרת, "התחיל שלב בניית התיק נגדי. קודם הוגשה תלונה בחשד שההסכם איתי מבוסס על שוחד, לא פחות. נטען שאני אישרתי לאמא של עו"ד נורית אלשטיין, מנהלת המחלקה ליחסי עבודה בפרקליטות המדינה, עובדת זרה לא חוקית, ולכן היא חתמה את ההסכם הזה איתי.
"כשקראתי על זה בעיתון טלפנתי לנורית אלשטיין. זו היתה הפעם הראשונה שדברתי איתה בחיי. היא סיפרה לי שהיא ראתה מסמך של הנציבות שלפיו עובדת בלשכתו של גדז' מסרה שאני אישרתי לאמא שלה עובדת זרה. מאוחר יותר התברר שלאמא שלה לא היתה אף פעם עובדת זרה. זו היתה רק ההתחלה, כי במקביל, גדז' ואנשים מטעמו התחילו להגיש נגדי תלונות גם במשטרה, שכולן נסגרו מבלי שנחקרתי. 50 תלונות הגישו נגדי בנציבות, הוא והאנשים שלו. עד שהוא הגיע לכאן מעולם לא הוגשה נגדי תלונה אחת".
על מה התלונות?
"אני יודעת רק על מה חקרו אותי. יום אחד קיבלתי הזמנה לחקירה בנציבות. זה היה אחרי שבמשך כמה שבועות אנשים התרוצצו במשרדים, סגרו דלתות, עברו על תיקים, חיטטו בחומרים. הכניסו את כולם לפחד. אחרי הסכם הפשרה קראתי לסגנית שלי ואמרתי לה, 'הנה, יש הסכם, אני כאן, צריך לעבוד ביחד'. היא אמרה לי 'תשמעי טוב, בתיה. עד שגדז' לא יגיד לי, אני לא עושה שום דבר. מי שנותן לי נבוט בראש אני עושה את מה שהוא אומר. מצטערת. זאת הפרנסה שלי'. מאז ועד היום, שנתיים וחצי, היא לא דיברה איתי מילה אחת. עובדת אחרת, שטיפחתי אותה מאוד במהלך השנים ונתבקשה להעביר לי איזה מכתב מהקומה למעלה, אמרה, 'אני לא מוכנה להעביר לבתיה כלום אחרי שהיא רמסה אותי כל השנים'. כשהסיפור הזה הגיע אלי קראתי לה ושאלתי אותה, 'תגידי, אני רמסתי אותך?'. היא ענתה, 'תשמעי, אין ברירה. אם לא הייתי אומרת את זה היו חושבים שאני חברה שלך, ואת יודעת מה עושים פה למי שחבר שלך'".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"אנשים שיש להם מטרה"
|
|
|
|
|
|
|
מה קרה בחקירה?
"החוקר שישב מולי הודיע לי מראש שאני נחקרת באזהרה והצהיר בארשת רצינית שמדובר בעבירות פליליות חמורות מאוד. כשהחקירה נמשכה עוד שעה ועוד שעה, ואני שומעת על מה חוקרים אותי, התחברתי לחלום שחלמתי שנה קודם לכן. חקרו למה נתתי לקרובי המשפחה של הרוגי הפיגוע בדולפינריום להיכנס לארץ לאזכרה, ולמה נתתי לאלוף העולם בשחמט, גארי קספארוב, שהוא גם במקרה יהודי, להיכנס לארץ לתחרות, ולא שלחתי את המזמינים שלו להגיש בקשה בלשכת מינהל האוכלוסין.
"ביום הראשון ישבתי 13 שעות ברציפות כמו ילדה טובה ועניתי. נחקרתי ככה ימים שלמים, כל פעם שעות על גבי שעות. הם שאלו אותי שאלות טיפשיות שקשה להאמין. באחת השאלות החוקר מחזיק מסמך שעליו כתוב שאישרתי למישהו להיכנס לארץ לפי חוות דעת של היועצת המשפטית של המשרד, ובתלונה כתוב שאחת מעובדות הלשכה של גדז' אומרת שפעלתי בניגוד לחוק. אמרתי לחוקר שזה נורא מעניין שהמזכירות של גדז' מבינות בחוק השבות יותר מהיועצת המשפטית של המשרד. הוא עצמו היה נבוך. אמרתי להם, 'אולי תטפסו על עץ אחר? מה אתם עושים פה? אתם באים אלי בטענות על דברים שאני עושה במסגרת ייעוץ משפטי ובמסגרת תקדימים של בג"ץ?'. זו היתה תקופה לגמרי לא קלה. אמרתי לעצמי, 'בתיה, את בידיים שלהם, יש פה כוחות גדולים שפועלים מסביב ותצטרכי לעבור הרבה עד שיגיע השלב שבו יבקשו ממך סליחה'. ראיתי שיושבים שם אנשים שיש להם מטרה. הם רוצים את הראש שלי ולא יעזור כלום.
"כשהם הבינו שככה לא ילך להם, החליטו לחפש משהו אישי והגיעו לעובדת הזרה של אמא שלי. בהתחלה טענו שפברקתי אישור מזויף לאמא שלי. שתבין, אמא שלי בת 92 ויש לה אישור לעובדת זרה כבר משנת 94', והיא לא ניצלה אותו עד שהיא חלתה מאוד. מצאתי עובדת חוקית, החתמתי לה את כל האישורים, העברתי את החומר ללשכה, נתתי להם צ'ק עבור האגרה ובקשתי שיעדכנו את המחשב. רצה המזל הרע והם לא עדכנו. באים החוקרים וטוענים כלפי שלא שילמתי את האגרה. אמרתי, 'נראה לכם שאני משלמת אלפי שקלים ביטוח רפואי, אבל החלטתי לגנוב בדיוק את ה-130 שקל אגרה?'.
"ואז החוקר מקריא לי עדות של אחת העובדות בלשכה, שאומרת בחקירתה: 'בתיה היתה אצלנו והביאה את הצ'ק, אבל בגלל כל מיני בירורים שרצינו לעשות לא הזנו את זה למחשב'. אמרתי לחוקר, 'אתה מחזיק פה עדות של עובדת שאומרת לך שהבאתי צ'ק, ואתה עוד ממשיך לחקור אותי על השטויות האלה?'. הרגשתי שאני לא יודעת איפה אני חיה, שאולי אני נמצאת באיזו מדינה בדרום אמריקה. עד היום רק שמעתי סיפורים על דברים כאלה. לא ידעתי שהם קורים במציאות'".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"אנחנו עוד נדבר"
|
|
|
|
|
|
|
עם כניסתו של השר אברהם פורז לתפקיד ניעורה תקווה בלבה של כרמון, שמשהו הולך להשתנות. "אמרתי, הנה מגיע שר ממפלגה שטוענת שהיא מקפידה על סדרי מינהל תקין. ביקשתי להיפגש איתו. ישבנו בארבע עיניים והיתה שיחה טובה. בשלב מסוים הוא שואל אותי: 'תגידי, מאיפה נובע הכוח של גדז'?'. אמרתי, 'אני לא יודעת, אבל הוא מתגאה בקשרים הטובים שלו עם ראש הממשלה'. באותו רגע הוא קם מהכיסא, נפרד ממני ואמר לי, 'אנחנו עוד נדבר'.
"כמה זמן אחרי זה, באחת הפעמים שדיברתי עם הלשכה שלו, הוא לקח את הטלפון ואמר לי, 'תשמעי, גדז' הוא המנהל פה, אני לא מתכוון להזיז אותו וכל עוד הוא כאן את לא תוכלי לעבוד'. בזה נגמר העניין. אחר כך שמעתי שבכמה הזדמנויות הוא אמר לאנשים שונים, 'לבנאדם הזה יש גב חזק, אני לא הולך להתעסק איתו'. מאותו יום נמחקתי מבחינתו. אני פונה ללשכה שלו בעניינים מקצועיים, בשאלות, בהצעות, במכתבים, מבקשת התייחסות לבעיות הומניטריות, ולשכת השר לא מתייחסת. כאילו שאני לא קיימת עבורם. הם התחילו לנהל את העניינים עם עובדים שכפופים לי, הכל מעל לראש שלי.
"לפני כמה שבועות, אחרי שהשר הודיע לי שהוא מתכוון לפטר אותי, ישבתי אצלו בשימוע וסיפרתי לו את כל הסיפור על גדז'. כמה ימים אחר כך אני מקבלת ממנו מכתב שבעקבות השימוע נודע לו שאני לא משתפת פעולה גם עם ששי קציר, המנהל החדש שהחליף את גדז'. קראתי וחשבתי שאני נופלת מהכיסא. חודשיים לפני שששי קציר נכנס לתפקיד כתבתי לו מכתב וביקשתי להיפגש איתו. לא קיבלתי תשובה. פניתי שוב ושוב ולא זכיתי להתייחסות. נערכות פגישות, ישיבות וכינוסים, והוא לא מזמין אותי. באחד המקרים דיווחתי לו על לשכה של משרד הפנים שבה מוציאים דרכונים תמורת שוחד. אתה מאמין לי שעד היום הוא לא חזר אלי כדי להתעניין במה מדובר? ופורז כותב לי במכתב הפיטורים שאני לא משתפת איתו פעולה. איך אתה ממציא דבר כזה? מה זה? האיש הזה נמצא כאן כבר ארבעה חודשים ואני אפילו לא יודעת איך הוא נראה.
"ואז פורז מפרט לי מקרים שבהם עברתי על מדיניות המשרד. במקרה הראשון שני קשישים בני 90, בלי ילדים, שכבר שנתיים עובד אצלם בבית פיליפיני שהם לא יכולים בלעדיו ומשרד הפנים לא מאשר אותו. בדקתי וראיתי שיש טענה שהוא ברח ממעסיק קודם. התקשרתי לבית ודיברתי איתו. אמרתי לו, 'אומרים עליך שברחת מהמעסיק'. הוא עונה, 'מה פתאום? עבדתי אצל קשיש שלא היה יכול להמשיך לשלם לי ונתן לי מכתב שחרור והמלצה'. התקשרתי למעסיק הקודם והוא אישר את הדברים. כתבתי ללשכה שבדקתי את העניין ואין סיבה לא לאשר את שהייתו. הלשכה התעלמה ממני. הזקנים לקחו עורך דין, פנו לבית המשפט ובמקביל שלחו מכתב לפורז. פורז שמע את הסיפור, נתן הוראה לאשר את הפיליפיני ואפילו טילפן באופן אישי לעורך הדין של המשפחה כדי לוודא שהאישור ניתן. על המקרה הזה כותב לי פורז, שפעל בדיוק לפי העמדה שאני הצגתי, שפעלתי בניגוד למדיניות המשרד. אם אני פעלתי כאן בניגוד למדיניות המשרד, אז גם הוא פועל נגד המדיניות בדיוק באותה מידה.
"במקרה השני, המשרד דרש מרומני שנישא לישראלית שיביא אישור מרומניה על מצבו האישי הקודם, לפני החתונה, כדי לראות שהיה רווק. פונה אלי עורך דינו ואומר שברומניה לא מוכנים לתת תעודות כאלה. הוא גם הראה לי שבעבר המשרד אישר מקרים דומים. פניתי ליועץ המשפטי שלנו ואמרתי שלפי דעתי צריך לאשר לו כאן מעמד. גם כאן פורז טוען שפעלתי בניגוד למדיניות המשרד. אלא מה? במקרה, בדיוק באותה תקופה קיבלתי בתוך העיתון בבוקר את עלון מפלגת 'שינוי', ושם כותב פורז בעצמו, 'הנהגתי הקלות לנישאים בחו"ל. . . לא תידרש עוד תעודה להוכחת רווקות'. גם פה מסתבר שהוא פועל בניגוד למדיניות שלו עצמו".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"מבחינתו נמחקתי". השר לשעבר אברהם פורז. צילום: פלאש 90
|
|
|
|
|
|
|
פורז מעורר געגוע לש"ס
|
|
|
|
|
|
|
כרמון החליפה בתפקיד הזה כבר שישה שרים ואם היתה מתבקשת לדרג אותם בטבלה לפי הסדר, אברהם פורז היה קרוב לוודאי יורד ליגה. "עד שפורז הגיע, לא היה מעולם מצב שבו שר נותן מעמד בישראל למישהו בלי אישור של ועדה מקצועית מתאימה ובלי קריטריונים, רק בגלל שהוא מצא דרך להגיע לשר. קח את המקרה של מנכ"לית ישראייר, סבינה בירן. פורז נתן לעוזרת שלה ולשתי הבנות של העוזרת תושבות ארעית. היא לא עונה על שום קריטריון. כלום. שום דבר. יש אלפי מקרים כאלה של אנשים שרוצים איחוד משפחות עם קרובי משפחה שלהם ולא מקבלים. מצד שני, לפני כמה ימים פורסם בעיתונות שבית המשפט חייב את משרד הפנים לתת לאמא שיש לה כאן שתי בנות אזרחיות ישראליות, אפשרות להישאר פה. והמשרד עומד על הרגליים האחוריות. 'זה נוגד את כללי ההגירה, אנחנו לא יכולים לתת'. וזה מקרה הומניטרי, שתי הבנות נמצאות במצב בריאותי קשה, והאמא מאוד עוזרת להם. זה נורא.
"אין לי שום בעיה שהשר יאשר, אבל שיאשר לכולם. אז סבינה בירן קיבלה אישור והאמא הזאת פנתה ולא קיבלה. אולי כי היא לא מנכ"לית ישראייר. השר פיתח כאן מסלול ירוק עוקף נהלים. לא היה מצב כזה מעולם, גם לא בתקופת ש"ס האפלה והחשוכה.
"קח למשל את הכדורגלן מוראד מגמדוב. פורז נתן לו אזרחות מיידית רק כדי שיוכל לייצג את ישראל במהירות. לעומת זאת, קח מקרה של אמא לא יהודייה שנישאה לאזרח ישראלי, ויש לה ילד בן 19 מנישואים קודמים. משרד הפנים נותן לה כאן מעמד, אבל זורק את הילד שלה מהארץ. תנסה לחשוב מה זה עושה למשפחה. ואז היא פותחת את העיתון ורואה שהשר נתן מעמד של תושב למישהו רק בגלל שהוא משחק כדורגל יותר טוב מהבן שלה. אחד שאין לו פה אחים ומשפחה וכלום. איך מרגישה אמא כזאת? הרי אפשר להשתגע מזה.
"אז אין לי בעיה אם השר מחליט על מדיניות מקלה. אבל לכולם. בתקופה שלו הסבל שעוברים האנשים הפשוטים הוא הגדול ביותר, ואני אומרת את זה באחריות מלאה. תקופת ש"ס היתה תקופה ליברלית והומנית הרבה יותר לאדם הפרטי. בתקופה של אלי סוויסה התחלנו לתת מעמד, הדרגתית, לבני זוג זרים של הומוסקסואלים ולסביות. אתה יכול לתאר לעצמך? רק לפני שבועיים פורז התבטא שיש חשש שהומוסקסואלים עלולים לנצל את המעמד שלהם כדי לקבל מעמד פיקטיבי. בשביל מה להם לעשות את זה? מה פתאום מי שרוצה לקבל מעמד פיקטיבי בישראל יגיד שהוא הומוסקסואל? לא יותר פשוט להתחתן פיקטיבית עם מישהי? זה כל כך כיף לעמוד בכיכר העיר ולצעוק 'אני הומוסקסואל, תנו לי מעמד'? זה שטויות".
במהלך שנות כהונתה בתפקיד נאלצה כרמון להתמודד לא פעם עם פניות מנומסות של פוליטיקאים ובעלי השפעה אחרים שביקשו רק עזרה קטנה. "לפני שלוש שנים ביקשה ממני אשת שר בכיר להכניס לארץ שני פיליפינים לביקור קצר. היא אמרה שהם היו קרובים מאוד לאמה המנוחה, ושהם היו כאן כבר כמה פעמים. ביקשתי לקבל ממנה מכתב וישבתי לבדוק. גיליתי שהבחורה היתה כאן שבע שנים באופן בלתי חוקי. אמא שלה נכנסה לפה בשם אחר והאבא כנראה בשם מזויף לחלוטין. בן הזוג שלה, לפחות לפי השם שהיא נתנה לי, לא היה כאן מעולם. אמרתי לאשת השר,'אני מצטערת, אבל אני לא יכולה לתת להם להיכנס'. אנשים שהיו כאן שנים באופן בלתי חוקי, ושבני המשפחה שלהם יושבים כאן עד היום בזהויות שאולות ועובדים באופן בלתי חוקי, מה פתאום שאני אתן להם להיכנס?".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"אני שומעת ולא מאמינה למשמע אוזני"
|
|
|
|
|
|
|
כפי שאפשר לנחש, מלחמתה של כרמון בפוליטיקאים, לפחות במבחן התוצאה, לא הניבה הישגים מרשימים. כרמון לא מתפלאת. "אמרתי פעם בכנסת שכל עוד שרים וחברי כנסת ממשיכים להעסיק עובדים זרים, אין סיכוי שהבעיה הזו תיפתר. לפני כמה שנים פניתי למשטרה והעברתי שמות של חמישה פוליטיקאים כאלה. ציפיתי מהם שיעשו את העבודה שלהם. ח"כ אברהם הירשזון, שעכשיו עלה לכותרות עם העובדת הזרה שלו, היה אחד השמות שהעברתי כבר אז. זה לא יעלה על הדעת שאדם שנושא בתפקיד ציבורי לא ידרוש מעצמו מה שהמדינה דורשת מאחרים".
אבל אם הכשלונות במלחמה מול הפוליטיקאים העלו לכרמון את הסעיף, המאבק במשרד שלה הביא אותה להתפוצצות מוחלטת. "היו מתכנסות ועדות לענייני עובדים זרים וכולם שם היו אומרים, 'מדובר בתופעה מאוד חמורה, צריך להילחם בה', בשעה שאני יודעת שבמשרדי הממשלה עצמם מועסקים עובדים זרים לא חוקיים, רק כדי להקטין עלויות. כולל במשרד הפנים. למשל, לפני כמה שנים, בעוד אני יושבת במשרד ומטפלת בעניין של עובדים זרים לא חוקיים, הדלת נפתחת ומכניסים לי עובד לא חוקי מרומניה שיסייד לי את החדר".
מה עשית?
"קראתי מיד למשטרה, סיבכתי בזה את המשרד ואחר כך כעסו עלי מאוד. פעם אחת בא אלי אחד העובדים וסיפר לי שהוא שמע את האחראי מודיע לקבלן הובלות, 'היום אנחנו צריכים להעביר רהיטים מהמשרד ברחוב הלל ושם יושבת בתיה כרמון. אז רק היום תיקח פועלים ישראלים ולא את הרגילים שלך, כדי לא לסבך אותנו עם המפלצת הזאת'. אני מצפה מהמשרד שיבואו אלי ויגידו, 'תודה שמנעת מאיתנו להיכשל'. במקום זה אני יושבת בישיבות, ומודיעים לי שהמאבק שלי גורם למשרד נזק כלכלי. אני שומעת ולא מאמינה למשמע אוזני.
"לפני כמה שנים הוזמנתי יחד עם קציני משטרה לישיבה בנושא בעיית העובדים הזרים בלשכתו של יוסי סדבון, שהיה אז ראש אגף חקירות. כשנגמרה הישיבה, איך שאנחנו יוצאים החוצה, אני רואה בחור שחום עור עם מטאטא ושקיות אשפה קשורות בחגורה נכנס פנימה לנקות. אמרתי ליועצת המשפטית שלנו, 'אני נותנת את הראש שלי אם הבחור הזה יושב בארץ באופן חוקי'. הלכתי לאחראית שם והיא צחקה עלי, 'מי שמקבל אישור להיכנס למטה הארצי, יש לו אישור של כל גורמי הביטחון'. קראתי לאחראי על העובדים וביקשתי ממנו לראות את התעודות של העובד. בהיסוס רב נתנו לי צילום של דרכון אתיופי שאין בו חותמת כניסה לארץ. האיש כנראה הסתנן לארץ שלא דרך מעבר גבול מסודר. חזרתי ליוסי סדבון והראיתי לו את הדרכון. אמרתי לו, 'אנחנו יושבים עם צמרת אגף חקירות ודנים בכובד ראש בבעיית העובדים הזרים הבלתי חוקיים, ואת הלשכה שלך מנקה עובד זר?'. סדבון הוא איש טוב, נחמד כזה. הוא התחיל לצחוק. אבל יותר משזה היה מצחיק זה היה עצוב.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"הרגשתי שקיבלתי חץ ללב"
|
|
|
|
|
|
|
"במקרה אחר היה לפני כמה שנים כנס רציני של המשטרה בנושא עובדים זרים בבית הארחה ליד ירושלים. כל מי שעוסק באכיפה היה שם. ואז מגיעה הפסקת צהריים, יושבים בחדר האוכל, ובין השולחנות מסתובבים עובדים זרים בלתי חוקיים עם סינרים של מלצרים ומגישים לקציני המשטרה אוכל לשולחנות. כמה זמן אחרי זה הזמינו אותי להרצות שם מטעם משרד המשפטים. אמרתי להם, 'עם כל הכבוד אני לא באה להרצות במקום כזה, ואני לא מבינה איך אתם ממשיכים את ההתקשרות עם המלון כשאתם אמונים על החוק'.
"עבר זמן והגעתי למקום שוב, במסגרת השתלמות של המשרד, וראיתי שהכל ממשיך כאילו לא אירע דבר. התקשרתי למנהל בלי להזדהות ושאלתי אותו על זה. הוא אמר לי, 'כן, היתה פה פעם איזה פסיכית ממשרד הפנים שעשתה בלגן, אבל היא לא מעניינת אותנו'. אמרתי , 'אם זה מה שקורה פה, אני לא נכנסת לחדר האוכל'. העברתי לגדז' פתק בעניין וציפיתי שהוא יהיה איתי. גדז' קרא את הפתק והודיע, 'כולם נכנסים עכשיו לארוחת צהריים, ובכלל לא משנה מי עובד כאן'. הרגשתי שקיבלתי חץ בלב. זו היתה השתלמות של שלושה ימים ובמהלכה התעקשתי לאכול במזנון ולא להיכנס לחדר האוכל אפילו פעם אחת".
בחלק מהמקרים, רומזת כרמון, היה למתווכי העובדים הזרים גם מי שידאג להם בתוך המערכת. "לפני כמה שנים החליטו שנותנים לבתי מלון באילת להעסיק עובדים זרים. עד אז היו שם רק עובדים לא חוקיים. היתה ישיבה כדי לקבוע איך מסדירים את כל העניין הזה, כשהרעיון היה לגרש את העובדים הנוכחיים ולהביא חדשים. אמרתי, 'נראה לכם שאחרי שתגרשו את הראשון, האחרים יעמדו בתור ויחכו? הרי בתוך יום כולם יברחו לתל אביב'. באתי עם רעיון חדש. נבדוק את העובדים הקיימים, נאשר אותם וניתן להם רישיון זמני במקום להציף את הארץ בעוד כמה אלפים חדשים. כולם אמרו שזה רעיון מצוין והסכימו.
"למחרת אני מקבלת טלפון בהול משירות התעסוקה. 'לבטל מהר את הכל, יש התנגדות גדולה מאוד לרעיון הזה'. אמרתי 'רגע, מה זה עניינו של שירות התעסוקה? אתם תחליטו לאיזה מלון לתת היתר, אנחנו נקבע מי יהיו האנשים. זה לא עניינכם'. התברר לי שחברות כוח אדם כבר היו בסין ואספו את הכסף מהעובדים שהם תכננו להביא, ופתאום באה בתיה כרמון עם הרעיון הגאוני שלה. תתאר לעצמך, 2,000 עובדים , 10,000 דולר רווח לכל בנאדם, ופתאום בהברקה גאונית שלי הלכו להם 20 מיליון דולר לפח".
מה עמד מאחורי ההתערבות של שירות התעסוקה?
"גורמים בעלי אינטרסים. אחרת, תסביר לי מה הסיבה שאנשים ייכנסו שם לאמביציה כזו גדולה כדי להגיד 'האנשים האלה כן ייכנסו לכאן'".
הטענות של שר הפנים על כפירה שלה בסמכות הממונים עושה לכרמון פריחה, אבל יש מקרה היסטורי אחד שבו היא מודה בגאווה. "זה היה לפני שנים, כשקבוצה של פיליפינים פתחה משרד בתל אביב והחליטה לעשות כסף. הם הודיעו שכל עובדת פיליפינית שתשלם 5,000 דולר תוכל לקבל אישור עבודה לבעלה כדי להכניס גם אותו לכאן. על המשרד הזה צבאו יום ולילה נשים פיליפיניות. במקביל למידע שזרם אלי בעניין, התחילו פתאום לחצים, בין היתר מצד הקונסול הפיליפיני, שהתברר שגם הוא היה מעורב בעניין, לאשר הכנסת עובדי בניין פיליפינים, כשהכוונה היתה ברורה. השגריר שלו, שהתנגד לזה, התחיל לקבל איומים על חייו והיה ממש מפוחד.
"יום אחד קיבלתי הוראה לאשר הכנסת פיליפינים לעבודה בבניין. הצגתי את המידע על מה שקורה בתל אביב, חשפתי את שמות המעורבים, שמתי את כל העובדות על השולחן ואמרתי, 'זה הכל מרמה'. התשובה שקיבלתי היתה: 'תאשרי'. יצאתי מהחדר ואמרתי, 'זהו, עד כאן. יש גבול'. הרמתי טלפון למשרד החוץ וסיפרתי הכל. תוך שעה וחצי התכנסה במשרד החוץ ישיבה עם קצינים בכירים של המשטרה ועם השגריר הפיליפיני. השגריר סיפר על האיומים שהוא מקבל, המשטרה קיבלה החלטה מיידית לעצור את המעורבים, ומשרד החוץ הכריז על הקונסול, שארגן הכל, כעל אישיות בלתי רצויה וגירש אותו".
איזה אינטרס היה למינהל האוכלוסין לאשר את בואם של הפיליפינים?
"הפעילו לחצים. ואתה יודע מי? איש שירותים במשרד הראשי שלנו בתל אביב. הוא זה שפנה ואמר, 'הקבלנים האלה הם קרובי משפחה שלי, ובתיה כרמון עושה להם בעיות. ככה זה היה. הרי אומרים שלפעמים לנהג יש יותר השפעה מאשר לשר עצמו".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
