 |
 |
|
|
|
|
| נעמה נגר בטוחה: ר', המ"פ מגבעתי, לא לבד. האלימות נגד אוכלוסייה אזרחית הפכה לשיגרה |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
נעמה נגר
2/12/2004 6:08 |
|
|
|
|
|
|
|
זה לא הוא, זה אנחנו. אין זה מקרה שאנו נטפלים למקרה של קצין, ומקדישים לו הרבה יותר תשומת לב ציבורית מלשאר מקרי ההרג הברוטאליים בשנים האחרונות. העיסוק האובססיבי בפרטי המקרה משרת את הוקעתו כ"חריג". באמצעות ההוצאה אל מחוץ לכלל אנו מנסים להגדיר את הכלל: אתיקה צבאית, טוהר נשק, בלה בלה בלה.
אולם הקצין ה"סורר" איננו חריג ואיננו יוצא מן הכלל. היינו רוצים להאמין שהמוסר ניצב לצידנו. אבל במלחמה הנוכחית שברו שני הצדדים את כללי המוסר. הן הישראלים והן הפלשתינים פוגעים ללא הרף בזכויות האדם ומפרים את החוק הבינלאומי באופן שיטתי. הרג חפים מפשע כבר מזמן איננו יוצא מן הכלל, כי אם הנורמה עצמה.
מדיווחים של ארגון "בצלם" עולה כי מתחילת האינתיפאדה ועד ל-15 בנובמבר 2004 הרגו חיילי צה"ל לפחות 1656 אזרחים פלשתינים שלא השתתפו בלחימה, בהם 529 קטינים. האם וידוא ההריגה הוא זה שהופך אותה לחמור במיוחד? והרי מרגע שנתקבלה ההחלטה לירות לעבר הילדה, בלי לצעוק לעברה ובלי להזהירה - נחרץ גורלה.
את היריות הראשונות לא ירה הקצין כי אם חייליו, שלא מסוגלים להתמודד עם תוצאות פעולתם ומבקשים להרחיק את האשמה מהם והלאה. אימאן אלהנס יכולה הייתה למות מכל אחד מהכדורים ולכן מבחינה מוסרית אין הבדל בין הקצין לבין חיילי המוצב.
בין הקולות הרבים שהוקיעו את חומרת המקרה, היו כמה שהבחינו בבעייתיות הזו. הם לא הסתפקו בניסיון
להציג את הקצין כ"עשב שוטה", אלא השקיעו מאמץ בניסיון להבין את "הרקע המיוחד" למעשה – שיגרת שרות קשה, שחיקה, חיילים מופקרים בשטח כמו ברווזים במטווח.
אולם גם ניסיונות אלה מבקשים להרחיק את הנגע מאיתנו. הצילומים שהתפרסמו בתכנית "עובדה" מציירים את קבוצת החיילים במוצב כמי שהשירות הסב להם נזקים נפשיים, ובניסיון (לא בלתי מודע) להדחיק את כובד האחריות המוטל עליהם, הם אוטמים עצמם לחלוטין מפני הזוועות שסביבם, וכבר אינם מבחינים בין טוב לרע. אך זה אינו מקרה יחיד.
בתערוכת "שוברים שתיקה" מציגים חיילי נח"ל לשעבר ובמילואים תמונות המעידות על שגרת השירות שלהם בשטחים הכבושים. מן התמונות, ומן הראיונות איתם עולה כי קהות החושים והאטימות לסביבה מאפיינים, במוקדם או במאוחר, את מרבית (אם לא כל) החיילים המשרתים בשטחים הכבושים, ומשפיעים על תפקודם ועל שיקול דעתם.
מקרים של אלימות כלפי אוכלוסייה אזרחית הם כבר עניין שבשגרה. הרג, השפלה, פגיעה ברכוש פרטי. האם יש משהו שאיננו מצדיקים כ"צורך בטחוני"? בואו נבדוק את עצמנו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
| נעמה נגר פעילה בקואליציית נשים לשלום
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על "קול העם"
|
|
|
 |
|
|
|
רוצים שטור אישי שלכם יתפרסם באתר? קחו את המקלדת ליד ותתחילו לכתוב. את הטור שלחו אלינו בדואר האלקטרוני.
שימו לב, לאתר יעלו טורים שאורכם אינו עולה על 300 מילה, ובכפוף לשיקולי מערכת החדשות של NRG מעריב.
ציינו את שמכם המלא, וכמה מילים על עצמכם. אל תשכחו לצרף תמונה.
הכתובת למשלוח טורים:
ithink@maariv.co.il
לפרטים נוספים הקליקו כאן.
נראה אתכם... | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
