חדשות NRG - איך הפסקתי לאהוב והתחלתי לפחד מרפאל איתן

ראשי > חדשות > קול העם > כתבה

איך הפסקתי לאהוב והתחלתי לפחד מרפאל איתן

גדעון ספירו החייל העריץ את רפול המפקד. גדעון ספירו האזרח משוכנע שרפול היה אדם מסוכן

דפדף בחדשות

גדעון ספירו
3/12/2004 17:59

"האם השתתפת בהלוויה של רפול?" שאל אותי מכר, ביודעו כי בעברי הרחוק, בעת שירות החובה בצנחנים, היה רפול מפקדי.

"לא השתתפתי", אמרתי לו. "מה יש לי לחפש אצל התרכיז של ארץ ישראל המכוערת, עם כל הגנרלים, השרים מהימין והמתנחלים שכבשו את תל עדשים?"

הם אהבו את רפול הגזען, את רפול של המלחמות, את רפול של סברה ושאתילה ושל מלחמת השולל בלבנון, את רפול של הג'וקים המסוממים. איני יכול להיות שותף לאבלם, כי הרפול שלהם הוא כבר מזמן לא הרפול שלי.

המפגש הראשון שלי עם רפול היה ב-1955, בפלוגת קורס מכי"ם בגדוד חי"ר מוצנח 890. הוא היה מפקד הפלוגה, אני אחד החניכים. רפול היה סרן צעיר שענד את סמל הפלמ"ח על מדיו, חקלאי מתל עדשים שהיה בשרות מילואים בתנאי קבע משום שאז טרם החליט אם ימשיך בקריירה צבאית או יחזור למשקו.

אהבנו את רפול אהבת נפש. הוא היה חף מגינונים צבאיים. ישב איתנו בערבים כאחד העם וסיפר לנו סיפורים מרתקים

משירותו בפלמ"ח. בפעולת נגד המוצבים הסורים ליד שפך הכנרת בדצמבר 1955 בה השתתפתי, נפצע רפול. כאשר החלים בא להיפרד מאיתנו, הוא כבר היה בדרכו לעוד קידום, ורבים מאיתנו לא יכלו לעצור את דמעות הצער. כה עז היה הקשר שנוצר בין רפול לחיילי הפלוגה.

במלחמת סיני 1956 צנחתי עם רפול בצניחה המפורסמת במעבר המיתלה, הצניחה הקרבית היחידה בתולדות צה"ל. הוא כבר היה מג"ד 890, אני הייתי מ"כ בפלוגת קורס מכי"ם. עם תום הקרב במיתלה התקדמנו לשארם א-שייח' ושם נערך מסדר סיום לקראת החזרה ארצה. רפול דרש מכל מי שבזז ציוד מחיילים מצרים (חיים או מתים) כמו שעונים, שיחזירם לצבא. (במכבסת המלים, ששררה גם אז, קראו לזה "מזכרות"). לקראת השיחרור, בפברואר 1957, נגנב לי כל הציוד הצבאי. במשפט מג"ד שנערך לי בעקבות כך זיכה אותי רפול.


	שיחה על בירה


	המפגש הבא שלי עם רפול היה כעבור שנים רבות, זמן קצר לאחר שמונה לרמטכ"ל. פגשתי אותו במקרה במזנון משרד ראש הממשלה. ניגשתי אליו ושאלתי אותו אם הוא זוכר אותי. בוודאי, השיב. מיד הזמין שני בקבוקי בירה וישבנו לשוחח. הישירות והעממיות נותרו על כנם. סיפרתי לו על השינויים הפוליטיים שחלו בי, על פעילותי נגד הכיבוש. שקענו בוויכוח. רפול הציע משחק סימולציה, הוא יציג את העמדות הפלשתיניות ואני אתמודד מולו. הפשטנות, הייתי אומר אפילו הפרימיטיביות, בהצגת העמדות מצד רפול הדאיגה אותי מאד. המידע שהציג היה במידה רבה שגוי ובעל אופי תעמולתי, אין תחכום, אין מבט ממעוף הציפור, אין ראייה גלובלית של המצב. אפשר להתייחס בסלחנות לדברים כאשר הם נשמעים מפי איכר חביב העסוק בעיקר בעיבוד אדמתו. אולם כאשר הדברים נאמרים מפי רמטכ"ל, האיש שנימצא קרוב מאד להדק הגרעיני של ישראל, זה מאד מפחיד. עם פרוץ מלחמת לבנון זומנתי למילואים. כתבתי לרפול מכתב ובו הסברתי לו מדוע לא אלך למלחמה, לא בלבנון ולא בשטחים הכבושים. הצלחתי בהליך מפותל לבטל את הצו. לאחר הטבח במחנות הפליטים סברה ושאתילה, בהיותי עובד משרד החינוך והתרבות, כתבתי ליועץ המשפטי דאז יצחק זמיר מכתב ובו תבעתי להעמיד את שרון ורפול לדין בגין ביצוע פשעי מלחמה. מכתב זה ועוד פרסומים דומים הביאו להעמדתי לדין על סעיף בחוק האוסר על עובד מדינה בכיר למתוח "ביקורת פומבית על מדיניות הממשלה". היה זה מקרה ראשון (ועד כה היחיד) שבו הועמד עובד מדינה לדין בגין סעיף זה. המקרה הגיע עד לבית המשפט העליון, שקבע בפסק דין תקדימי הגבלות חמורות על חופש הביטוי של עובדי מדינה. העונש: פיטורים ופסילה לכל תפקיד בשירות המדינה לחמש שנים. מי שמחה נגד הפשעים נענש, מי שביצעו אותם נימצאו מתאימים לקידום בשירות הציבורי. מאז לא חזרתי לדבר עם רפול. חבל שלא השתחרר מהצבא כמפקד הפלוגה שכה אהבתי.



גדעון ספירו - עיתונאי ופעיל זכויות אדם. כיום בעל טור שבועי באתרי האינטרנט "הגדה השמאלית" ו"ארץ הצבי". הטור מופיע תחת הכותרת "סמרטוט אדום". טור זה עם אותו שם הופיע בעבר בשבועון "מעריב" בירושלים "כל הזמן", כולל סינדיקציה מעת לעת ברשת המקומונים של "מעריב". ממייסדי תנועת "יש גבול" וה"וועד הישראלי למען מרדכי ואנונו ולמען מזרח תכון חופשי מנשק אטומי ביולוגי וכימי"


	על "קול העם"


	רוצים שטור אישי שלכם יתפרסם באתר? קחו את המקלדת ליד ותתחילו לכתוב. את הטור שלחו אלינו בדואר האלקטרוני. שימו לב, לאתר יעלו טורים שאורכם אינו עולה על 300 מילה, ובכפוף לשיקולי מערכת החדשות של NRG מעריב. ציינו את שמכם המלא, וכמה מילים על עצמכם. אל תשכחו לצרף תמונה. הכתובת למשלוח טורים: ithink@maariv.co.il לפרטים נוספים הקליקו כאן. נראה אתכם...