 |
 |
|
|
|
|
| חנה אייזנמן לא מבינה איך זה שכעם חופשי בארצנו, אנחנו עדיין פוחדים מהצל שלנו |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
חנה אייזנמן
15/12/2004 6:00 |
|
|
|
|
|
|
|
ובימים ההם אין שלום בארץ, ואנו נסענו בט"ו באב ליום אירועים בגוש קטיף. במשך היום נפרש לפני המבקרים שוק צבעוני ברחבת מלון נוף-דקלים, על שפת הים. המוני אדם הגיעו, בעיקר משפחות מכל רחבי הארץ. לקראת ערב הגיעו עוד אלפי בני נוער לאירוע שסיים את היום הנפלא - הופעה של אברהם פריד על המדשאה בנווה דקלים. קהל אלפים שר עם הזמרים על הבמה. הלבבות חגגו.
אבל התקשורת, שעסקה כל היום בקידום מכירת אירוע "חג האהבה" בצמח, התעלמה מן האירוע המרשים פי כמה בגוש קטיף. עם סיום השיר האחרון, כשהקהל הנלהב דרש הדרן, מיהרנו למכונית ויצאנו מהחנייה המלאה עד אפס מקום, לפני שיתחיל ה"פלונטר". בתחילה היינו לבדנו בכביש החשוך, אך מוכר מביקורים קודמים. לאחר זמן מה החלו להגיע מכוניות נוספות, עד אשר נוצרה שיירה ענקית של השבים ל"מרכז".
במחסום כיסופים התגלה לעינינו מראה סוריאליסטי. לאורן הקלוש של מנורות הלוכס, המרקדות
קלות ברוח, נעו חיילים וצלליותיהם המקפצות. ברכנו אותם לשלום והמשכנו בדרכנו לירושלים.הגענו בשלום הביתה.
בבוקר, דווקא היתה התייחסות ב"קול ישראל" לאירוע. השדרן התבכיין על העברת חיילים מפעילות מבצעית, כדי ללוות לבתיהם משתתפים באירוע בגוש קטיף. התקשרתי לחדר החדשות של קול-ישראל, דברתי עם מישהי וסיפרתי לה שהשתתפנו באירוע ושלא היה שום ליווי. הגברת ה"אדיבה" בצדו השני של הקו אמרה – "אז לכם לא היה" - וטרקה את הטלפון!!
ואם היה? היש דבר טבעי מזה? האם לא מדובר בצבא ההגנה לישראל? אם צה"ל הגיע עד לאנטבה, אז למה לא בארץ ישראל, חמש דקות מקבוץ כסופים? והשאלה החמורה יותר היא - למה, כ"עם חופשי בארצנו", עדיין אנו היהודים פוחדים מהצל של עצמנו? למה צריכים אנו להישמר לנפשנו בארצנו? האם לא הגיע הזמן שנסיר מעלינו בכל הכוח, את אימתם של אלה שרדפו אותנו באכזריות ובשפלות במשך דורות בארצותיהם הרבות?
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
התקשורת מגויסת
|
|
|
 |
|
|
|
ושאלת השאלות היא – איך הגענו למצב הזה, שהגנה על יהודים בארץ ישראל שנויה במחלוקת. הגענו לכך בשיטה שהודגמה באותה ידיעה למחרת האירוע בגוש. וכך זה עובד לאורך ימים ושנים. התקשורת מגויסת בהתנדבות, לקידום דוקטרינה שמאלנית-רדיקאלית, אנטי יהודית, בכל התחומים. שלוחותיה, שולחיה וגרורותיהם יצרו את הרקע ואת האווירה. הם הכינו את החומרים ורקחו את המרקחת הקטלנית, שאותה יש לבלוע עד תומה בהיותה ה"מציאות".
ממילא, מי שאינו משלים עם הרעה, הוא "לא ריאלי", "הזוי" (כפטפוטי הגולשים), "מיסטיקן", "בורח מהמציאות" ואפילו "פשיסט". על כן, כאמור, יש להיכנע ל"מציאות" במקום לעצבה, יש להניח לה להתחזק ולהתעצם ולהוביל אותנו כצאן לטבח, במקום להילחם בה.
על כן, אם בעבר טיילנו בצורה חופשית בכל רחבי הארץ, הרי היום באמת יש צורך בליווי או בהמרת הרכב הפרטי ברכב ציבורי משוריין.מצב כזה הוא לא נורמלי. כדי לשנות את המצב צריך בסך הכל להעמיד את האויב במקומו. מצב בו לעיניה הצוהלות של ה"אוכלוסיה אזרחית חפה מפשע" מסתובבים חיילי צה"ל בשכפ"צים ובקסדות, פשוט זועק לתוקפנות החייתית מצד הצופים.
צבא ה"כיבוש" רועד מפחד, בעיקר מפחד הזכוכית המגדלת של "פעילי שלום", שתוביל ללינץ' תקשורתי, שיוביל להתעללות בהם מצד "שלטון החוק" בישראל. ככה לא בונים מדינה.
ועכשיו הגענו "בשעה טובה" לממשלה המתנה את ההשתתפות בה בהסכמה ל"התנתקות". לפחות שקר ה"שלום" אינו מוזכר עוד בקשר אליה. כל מה שיש בה זו רדיפת יהודים ותו לא. שתיקת הרוב הדומם אינה משום רצונו בתוכנית, אלא משום שהתייאש. לא נותרו דמעות ולא נותר כוח לדפוק את הראש בקיר אטום.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| חנה אייזנמן גדלה בכפר חסידים, בוגרת סמינר ממ"ד למו"ג בחיפה, מורה בעפולה ובבן דור. גמלאית שירות המדינה שבראש מעייניה נכדיה ואחריהם ולמענם המאבק למען העם והארץ
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על "קול העם"
|
|
|
|
|
|
|
רוצים שטור אישי שלכם יתפרסם באתר? קחו את המקלדת ליד ותתחילו לכתוב. את הטור שלחו אלינו בדואר האלקטרוני.
שימו לב, לאתר יעלו טורים שאורכם אינו עולה על 300 מילה, ובכפוף לשיקולי מערכת החדשות של NRG מעריב.
ציינו את שמכם המלא, וכמה מילים על עצמכם. אל תשכחו לצרף תמונה.
הכתובת למשלוח טורים:
ithink@maariv.co.il
לפרטים נוספים הקליקו כאן.
נראה אתכם... | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
