 |
מאחורי הופעתו הבוטחת,נאומושופע האופטימיות ומצב רוחו המשופר של ראש הממשלה, הוסתרה אתמול דרמה מדינית-פוליטית. נראה שההצבעה ההיסטורית בממשלת ישראל על פינוי התנחלויות במסגרת ההתנתקות, לא תתקיים באמצע יוני (שבועיים לפני הפינוי) כפי שתוכנן, אלא כבר בחודש הקרוב.
יותר מזה: במקום ארבע הצבעות נפרדות על ארבע קבוצות ישובים, תהיה ככל הנראה הצבעה אחת מרוכזת על כל היישובים. לאפשרות הזו משמעות עצומה במישור הפוליטי, המדיני והביטחוני. הפעם, אין מדובר בהחלטתו של ראש הממשלה אלא באילוץ משפטי.
שרון ערך השבוע דיון סגור בלשכתו עם מומחי משרד המשפטים, בראשות מנכ"ל המשרד אהרן אברמוביץ והמשנה ליועץ המשפטי
לממשלה מייק בלאס. הדברים שנאמרו שם היו ברורים: מבחינה משפטית, קיום הצבעה על פינוי 7,500 אנשים מבתיהם, רק שבועיים לפני הפינוי לא יעמוד במבחן בג"ץ, ואינו תקין או אפשרי מבחינה משפטית. יונתן בשיא, ראש מינהלת ההתנתקות, הוסיף הסתייגויות משלו: הוא לא יכול להתחיל לעבוד, לא יכול לשלוח מכתבי פינוי ולא יכול לקדם את המהלך עד שתהיה החלטת ממשלה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
הצבעה קובעת והיסטורית
|
|
|
 |
|
|
|
לשאלתו של שרון, מבחינת סבירות משפטית, כמה זמן לפני הפינוי צריך לקיים את ההצבעה, ענו המשפטנים: כמה חודשים, בסביבות חצי שנה. המשמעות היא שצריך לקיים את ההצבעה בינואר.
מכיוון שההצבעה תתקיים כבר בחודש הקרוב, אין טעם לחלק אותה לארבע הצבעות שונות, שהרי לא יהיה כל שינוי במצב בשטח בין מועדי ההצבעות השונים.
הפתרון המסתמן נכון לעכשיו הוא הצבעה אחת קובעת, היסטורית, בינואר, תוך אפשרות ל"פתח מילוט" בדמות הצבעה נוספת ערב הפינוי, במקרה של מצב ביטחוני מיוחד. עכשיו יצטרך שרון למכור את כל זה לבנימין נתניהו, לימור לבנת, ישראל כץ, סילבן שלום והחברים. כל זה לא הפריע לו אתמול.
נאומו של שרון אמש לא הכיל כותרות משמעותיות, אבל היה משמעותי. לא היו בו גילויים חשובים, אבל הוא היה חשוב. היה זה נאום אופטימי, מנהיגותי, שכלל פנייה למנהיגי ערב (הנאום שודר גם בעולם הערבי) בגובה העיניים ובשפה פשוטה: זוהי שנת ההזדמנות, בואו לא נהפוך אותה לשנת ההחמצה. שרון מפציר בעצמו ובהם להכיר בגודל הרגע, את עוצמת השעה, ולפעול בכל הכוח.
יום לפניו, אמר את הדברים גם מנכ"ל משרד החוץ רון פרושאור. בניגוד למנהיגי מצרים וירדן, אותם שיבח פרושאור, הוא השתמש במשל "הזקנים מהחבובות" בהקשר לסעודיה, כוויית ושאר הצופים ממרפסות השיש שמייחלים לשקט אבל נמנעים מלפעול למענו. שרון ניער אתמול את כל אלה, הודה לנשיא מצרים ושידר אופטימיות.
שפתו החדשה של שרון, הכוללת את כל מונחי השמאל ההיסטוריים, מפתיעה בכל פעם מחדש. הוא גם אמר בקולו, בפעם הראשונה, שיפנה את ציר פילדלפי, ורמז שבשנה הבאה יכיר במדינה פלשתינית "בגבולות זמניים". ראש הממשלה היה אופטימי, בטוח, נינוח ומחויך כאילו הוא יודע משהו שאנחנו לא, או כאילו דבק בו פתאום, בן לילה, החזון של שמעון פרס. מי יודע, אולי צריך את שרון כדי לממש את החזון של פרס.
. | | | | | |
|
