 |
/images/archive/gallery/224/761.jpg תומר שיינפלד. צילום:
ברקאי וולפסון  |
|
|
| "הייתי צריך לאכול בחוץ, עם הכלבים" |
|
| לתומר שיינפלד, נכה בן 38, החיים בקיבוץ אפק הם מרדף מתמשך אחר זכויות בסיסיות |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
מרב דוד
20/12/2004 7:28 |
|
|
|
|
|
|
|
"כבר בגיל 15 הבנתי שהחיים שלי בקיבוץ הולכים להיות רעים" - כך אומר תומר שיינפלד, נכה מקיבוץ אפק שבצפון הארץ.
שיינפלד, בן 38 הזקוק לכיסא גלגלים, מתאר את חייו כמרדף מתמשך של הזכויות המגיעות לו מתוקף היותו בן קיבוץ. מרדף שהותיר אותו בינתיים כשהוא נאחז באוויר, ויודע כי יאבד את כל זכויותיו ברגע שבו הקיבוץ יופרט לחלוטין.
"כשעברתי מבית הילדים לחדרי נעורים הייתי צריך שישפצו חדר שיתאים לנכה, ויגדילו בו את המקלחת", מתאר שיינפלד את הפעם הראשונה שבה נתקל בקושי להיות נכה בקיבוץ. "מכיוון שלא סיימו את השיפוץ בזמן, חלק מהדברים שלי
נשארו בבית הילדים. אני לא הייתי אז בקיבוץ כמה ימים, וכשחזרתי מצאתי את כל הדברים שלי זרוקים בחוץ, על הדשא. הסבירו לי שהיו צריכים להכין את החדרים בבית הילדים לכיתה החדשה, ולא יכלו לחכות".
לדבריו, הקיבוץ מעולם לא גילה רגישות כלפי הנכות שלו. "חדר האוכל לא היה נגיש לכיסאות גלגלים, אז הייתי נשאר למטה ואבא שלי היה מוריד לי אוכל והייתי אוכל עם הכלבים. לא היה מי שיביא לי אוכל הביתה, כי ההורים שלי היו כל הזמן בעבודה".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"דוחים אותי בכל מיני התחמקויות"
|
|
|
 |
|
|
|
על אף שהוא סובל מנכות, לא ניתן להגדיר את תומר שיינפלד כאדם שאינו תורם. בתקופת הלימודים בבית הספר, כשלילדים היה יום עבודה שבועי, גם הוא היה עובד. לאחר סיום הלימודים ביקש גם הוא שימצאו לו עבודה. "נתנו לי להכניס נתונים למחשב", משחזר תומר. "יום אחד אמרו לי המנהלים: 'לקיבוץ מגיעה משפחה חדשה, ואנחנו רוצים שלאישה תהיה עבודה, אז אנחנו נותנים לה את העבודה שלך'. אמרו לי ללכת הביתה אז הלכתי. מה יכולתי לעשות?".
בגיל 18 יצא שיינפלד לעבודה בתל-אביב מטעם הקיבוץ. בכל סוף שבוע היה חוזר הביתה, רק כדי לגלות כי שוב נשאר מאחור. "יום אחד הגעתי הביתה וגיליתי שכל החדרים הצמודים לחדר שלי הפכו למפעל לבובות. בכל פעם ששאלתי מה קורה עם הבית שלי, ענו לי שאין כסף. המשכתי לשמוע את אותה תשובה גם בזמן שבקיבוץ נבנו הבתים הכי מפוארים".
רק אחרי כמה שנים של מאבק, השתוללות וצעקות בחדר הנהלת החשבונות של הקיבוץ, השתכנעו במזכירות הקיבוץ שגם לתומר מגיע בית משלו. שיינפלד קיבל בית, אבל נאלץ להתמודד עד לפני שנתיים עם הצפות חוזרות בכל חורף. "רק אחרי שהתעוררתי בוקר אחד והמיטה שלי עמדה בתוך 10סנטימטרים של מים נמצא הכסף לשיפוץ", נזכר תומר.
עד לפני 10 שנים עבד בתל-אביב, אולם מאז שחזר לא מצליח הקיבוץ למצוא לו עבודה, והוא מעביר את ימיו בהתנדבות בארגוני נכים שונים. "בכל פעם שמתחלף מזכיר קיבוץ אני שואל מה עם החברות", הוא מספר. "בכל פעם דוחים אותי בכל מיני התחמקויות. מבחינתם, אני לא מתאים לחיי קיבוץ בגלל המאבקים שניהלתי".
את תגובת מזכירות קיבוץ אפק לא ניתן היה להשיג אתמול. | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
