 |
/images/archive/gallery/232/584.jpg מתוך קלטת שחזור הירי שגרם למות הילד מוחמד ג'וואדאת.
 |
|
|
| "במצ"ח לא יודעים את העבודה" |
|
| תקופה רעה עוברת על המשטרה
הצבאית החוקרת. ככה זה כשבני
18 מנהלים את מרבית החקירות |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
עמיר רפפורט
1/1/2005 7:00 |
|
|
|
|
|
|
|
מתוך נתוני צה"ל הפנימיים:
מאז ספטמבר 2000 ועד השבוע נהרגו בשטחים 3,353 פלשתינים. כ-25 אלף נפצעו.
במהלך ארבע שנות העימות אירעו עשרות אלפי תקריות אש. עד כה נערכו 950 תחקירים לבדיקת נסיבות הפתיחה באש בתקריות מסוג זה.
92 חקירות מצ"ח נפתחו בעקבות חשד לירי שלא על פי הפקודות, שגרם לנפגעים.
29 מהחקירות הובילו להגשת כתבי אישום.
ארבעה משפטים הסתיימו בהרשעות.
ביום שישי, ה-25 ביולי 2003, בשעה 11:00, נהרג ילד פלשתיני בן ארבע בשם מוחמד ג'וואדאת. הוא נפגע מצרור שנורה ממקלע מאג. מוחמד ישב על ברכי סבו בתוך רכב בזמן שהקליעים פילחו את גופו. לא היה לו סיכוי לשרוד.
ההודעה על האירוע התקבלה בתחנת המשטרה הצבאית החוקרת (מצ"ח) בחיפה ארבע שעות לאחר מכן. בדיווח נמסר כי מהירי שבוצע במחסום ריחן בוואדי ערה נפצעו עוד שלושה פלשתינים באורח בינוני וקשה. נסיבות מותו המצמררות של הילד כנראה לא הצדיקו בעיני החוקרים לצאת מיד לשטח. הם לקחו את הזמן והתייצבו במחסום רק ביום ראשון, יומיים אחרי התקרית. כשהגיעו לבסוף, לא מצאו את תרמילי הכדורים או כל ראיה אחרת הקשורה להרג.
בימים אלה מתנהל משפטם של סג"מ ד' וסג"מ צ', שני קציני תותחנים, בבית הדין של פיקוד הצפון. השניים הואשמו ברשלנות, שכתוצאה ממנה פתח אחד החיילים תחת פיקודם בירי,
שגרם למותו של מוחמד. ממשפטם עולה כי האדישות לכאורה שהפגינו חוקרי מצ"ח לא הסתכמה בתגובה המאוחרת. ד' ו-צ' עשויים לצאת זכאים במשפט, לא בגלל שנשלחו לשרת בגזרה ממש באותו יום שבו סיימו קורס קצינים, אלא בעיקר תודות להתנהגות התמוהה של החוקרים, שעשויה להתפרש כחוסר מקצועיות, או לא פחות חמור, כעצלנות.
חוקרי מצ"ח, התברר במשפט, לא טרחו להחרים את הנשק שממנו, על פי החשד, בוצע הירי. במהלך השחזור לא בדקו את הטענה שהועלתה כי ההדק כלל לא נסחט, והירי נגרם כתוצאה ממכות שקיבל המקלע מקסדתו ונשקו של אחד החיילים. השוטרים הצבאיים אף לא ערכו עימות בין הגרסה שמסר בחקירתו אחד הקצינים הנאשמים לבין גרסה סותרת לחלוטין של אחד מחייליו לגבי השתלשלות האירועים במחסום, לפני הירי הקטלני.
כשסגן משה גבסו ממצ"ח חיפה נדרש לנושא בבית המשפט,הוא התקשה לספק הסברים משכנעים למה שנראה כסדרת מחדלים. בתשובה לשאלה מדוע לא נתפס המאג כראיה אמר גבסו: "בהתייעצות עם מפקד מצ"ח חיפה זה לא נראה לי רלוונטי". כאשר נשאל על ידי הסנגורים,שלומי ציפורי ועמית מור,מדוע לא נעשה ניסיון לשחזר את הירי, כולל נקירה של ההדק כשהנשק ריק מכדורים, אמר הקצין: "זו סכנה מיותרת". כשהתייחס לשאלה מדוע לא בוצע עימות בין הקצין לחייל שהציגו גרסאות סותרות,טען גבסו שוב,כי סבר שעימות כזה "לא רלוונטי לאירוע".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
שמים את הקלפים על השולחן
|
|
|
 |
|
|
|
פרשת מוחמד בן הארבע לא ניצבת לבדה. סימני השאלה שעולים מהחקירה מצטרפים לשורה של טענות כלפי המשטרה הצבאית החוקרת על אודות ליקויים חמורים לכאורה בעבודת היחידה.
תמיד היו מי שקראו להוציא מרשות צה"ל את האחריות והסמכות לערוך חקירות פליליות. בדרך כלל היו אלה פוליטיקאים שיצאו בהצהרות מזדמנות. כיום, גם בתוך המערכת הצבאית ישנם רבים שסבורים כי יש להעביר את הסמכות לנהל חקירות, לפחות בנושאים מסוימים, לידי גוף חיצוני, בדומה לאופן שבו המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) חוקרת מטעם משרד המשפטים ליקויים בעבודת המשטרה ומשמר הגבול.
"צריך להוציא חקירות החוצה כדי לשמור על האמינות שלנו ולהוכיח שאין לנו מה להסתיר", אומר המפקד היוצא של המכללה לפיקוד ומטה (פו"ם), תא"ל יעקב זיגדון. קצין בכיר אחר, אל"מ (מיל') אילן כץ, ששימש כסגן הפרקליט הצבאי הראשי במשך שלוש וחצי השנים הראשונות של העימות בשטחים, נחרץ אף יותר: "צה"ל קיבל הזדמנות גדולה מהחברה בישראל לחקור את עצמו, אבל הוכיח שהוא נכשל בגדול. לכן אין ברירה אלא להורות על חקירות חיצוניות לצה"ל".
בדיקת "סופשבוע" חושפת נתונים חדשים, מגלה מה מתרחש במצ"ח ומעמתת מפקדים במשטרה הצבאית עם שורה של שאלות קשות. לזכותם ייאמר, כי היו מוכנים להניח את הקלפים על השולחן באופן כנה. "אנחנו עומדים בפני קשיים רבים, אבל בניגוד לטענות נגדנו, מצ"ח היא יחידה מקצועית מאוד ואף אחד לא יכול לבצע את החקירות בתוך הצבא יותר טוב מאיתנו", טוענים הקצינים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אווירה כפייתית
|
|
|
|
|
|
|
יחידת מצ"ח נחשבה במשך שנים ארוכות כאחת היוקרתיות ביותר בצה"ל. בניגוד למשימות השיטור השוטפות של המשטרה הצבאית הרגילה, השירות במצ"ח היה תמיד חלום רטוב עבור מתגייסים טריים. אנשי היחידה לא דופקים תלונות לחיילים שנתפסים עם חולצה מחוץ למכנסיים, אלא מבצעים מעקבים מתוך רכבים מוסווים, כשהם מצוידים באמצעים טכנולוגיים שהם תמיד המילה האחרונה.
מצ"ח אחראית על חקירת כל החשדות הפליליים בצה"ל, הן לגבי עבריינים והן לגבי רשלנות ומחדלים שמתרחשים תוך כדי פעילות מבצעית או אימונים. לשיא תהילתה הגיעה היחידה בשנת90', לאחר הפענוח המזהיר של פרשת השוחד הגדולה שבמרכזה עמד תא"ל רמי דותן, ראש להק הציוד בחיל האוויר.
היחידה הצמיחה עם השנים חוקרים שהתברגו לעמדות מפתח לאחר השחרור מצה"ל. שניים מהמפורסמים שבהם הם למשל השר לשעבר, אברהם פורז, והיו"ר הנצחי של מכבי תל אביב בכדורסל, אל"מ (מיל') שמעון מזרחי. במצ"ח משרתים כמה מאות חוקרים, מחציתם בסדיר והשאר אנשי מילואים. 75 אחוז מתוך אנשי הסדיר הם חיילים בשירות חובה. היתר נגדים וקצינים. קורס חקר בסיסי במצ"ח אורך שלושה חודשים, ואחריו עובר החוקר ארבעה חודשי חפיפה, לפני שהוא הופך להיות עצמאי.
בעיני אנשי מקצוע, ריבוי חיילי החובה הוא אחת מנקודות הכשל. "חקירות מסובכות כמעט תמיד נתקעות בגלל שמרבית החוקרים הם חיילים בסדיר, חסרי ניסיון בסיסי", קובע אל"מ (מיל') אילן כץ, שהכיר את פעילות מצ"ח מקרוב, עד פרישתו מהפרקליטות הצבאית במרס 2003. כץ טוען עוד כי "כאשר מדובר בלקיחת דגימות שתן מחיילים כדי לבדוק שימוש בסמים, מצ"ח מגלים חריצות רבה. עדיף להם לסגור מאה תיקים כנגד חיילים בגין שימוש בגראס מאשר להתמודד עם חקירת שטחים או חקירת הונאה סבוכה אחת.
"זו יחידה שפשוט לא יודעת את העבודה. מצ"ח מבזבזת את מרבית האנרגיה שלה על תיקים שלא מובילים לשום מקום. תיקים נסחבים חודשים על גבי חודשים בגלל חוסר בכוח אדם וחוסר יכולת שהופך לחוסר אונים. לא פלא שאחרי למעלה מארבע שנות עימות, יש רק ארבע הרשעות בגין ירי לא חוקי. אין לי ספק שמספר האירועים החריגים היה גבוה בהרבה.
"מהיכרותי עם מה שהתרחש, אני יודע שמצ"ח פשוט לא היתה מסוגלת לחקור. למשל, כשהיה צריך לחקור התנהלות של מילואימניקים בשטחים, היה לוקח להם חודשים רק לאתר כל מילואימניק שכבר השתחרר לאזרחות. בהתחשב בכך שחוק השיפוט הצבאי מגביל את משך הזמן שניתן לשפוט מבצע עבירה כאשר החשוד איננו חייל בשירות סדיר, נוצר מצב שחקירות רבות הגיעו למבוי סתום. או שהסוס מת או שהפריץ מת. או שאבד העניין בחקירה או שאירועים שנחקרו נכנסו לתוך תחום של התיישנות".
רב נגד נתן שרייבר, שהשתחרר באחרונה משירות קבע במצ"ח, הכיר מקרוב את המתרחש בחדרי החקירות של היחידה במשך 25 השנים האחרונות. שרייבר עמד בראש צוותי חקירות מיוחדים בכל תחנות מצ"ח ברחבי הארץ וביחידה המרכזית. עד הרגע האחרון היה מעורב בכמה מהחקירות הרגישות ביותר שמתנהלות על ידי מצ"ח גם כיום. שרייבר: "זה נכון שהמקצועיות של מצ"ח נפגמת משום שאחרי שלוש שנות שירות מרבית החוקרים הצעירים משתחררים. המקצועיות נרכשת רק מניסיון ולא בקורסים. אחרי 25 שנות חקירה אני כבר יכולתי לדעת לא רק מתי החשוד אשם אלא גם מתי הוא חף מפשע, לפי ההתנהגות שלו בחקירה, גם אם כל מי שמסביבי היה בטוח שהוא ביצע עבירה.
"למרות שהחוקרים הצעירים לא יכולים לנווט בעצמם חקירות גדולות, אני, כחוקר ותיק, שמעתי מהם לא פעם רעיונות מאוד יצירתיים איך לעשות טריק ולפצח חקירה שעמדה על הפרק".
הבעיה לדברי שרייבר היא שהאווירה הכללית במצ"ח לא מעודדת יצירתיות. "האווירה ביחידה כפייתית, כי החוקר נדרש כל הזמן להתגונן מול הרבה ביקורת מהפרקליטות, מבתי הדין וגם מהציבור. בגלל שאין חופש פעולה, החוקרים חושבים איך לשמור על התחת שלהם. זה פוגע ביצירתיות שאמורה להיות הכי חשובה בכל חקירה".
אל"מ (מיל') כץ מסכים שלא כל האשם מונח לפתחה של מצ"ח. הוא סבור כי אחת הסיבות המרכזיות שעיקרו בשנים האחרונות את חקירות היחידה, הוא חוק החיסיון על תחקירים שעבר בכנסת בסוף שנות התשעים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"תפוצת נאט"ו"
|
|
|
|
|
|
|
כץ, כיום מנכ"ל לשכת עורכי הדין, אומר כי למעשה רק במקרים נדירים מצ"ח מקבלת הודעה על אירועים חריגים בשטחים ביום ההתרחשות עצמו. החוק קובע כי המפקדים בשטח רשאים להכריז על תחקיר מבצעי שממצאיו מועברים עם סיומו לידי הפרקליט הצבאי הראשי (פצ"ר). רק אז מחליט הפרקליט האם יש מקום להורות על פתיחת חקירת מצ"ח לבדיקת חשדות פליליים. "בפועל, חקירות מתחילות בדרך כלל באיחור של חצי שנה ואף למעלה מכך, ולכן איחור של יומיים בלבד אחרי ירי יכול להיחשב מצב טוב", אומר כץ. "חוק התחקירים נועד להבטיח חיסיון לחיילים מפני הפללה עצמית, כדי שיספרו את האמת ולא יפחדו לפתוח את הפה בתחקירים, אבל בפועל הוא מנוצל על ידי מפקדים כדי להתחמק מחקירה מעמיקה של אירועים חמורים.
"גם אם בסיומו של התחקיר המבצעי מתקבלת החלטה על ידי הפצ"ר להורות על חקירת מצ"ח, בדרך כלל החקירה בשלב הזה היא בעצם כמעט בלתי אפשרית. הסיבה לכך היא שכאשר המפקדים עושים תחקיר מבצעי, הם הורסים את זירת האירוע ואחרי חודשים קשה למצוא שרידי ראיות בשטח. אי אפשר לבדוק אפילו נשק שממנו בוצע ירי, משום שעד שמתחילה חקירת מצ"ח כבר נורים באותו רובה עוד כדורים רבים, או שבמקרים מסוימים הנשק מחליף ידיים וקשה מאוד להתחקות אחריו.
"יש בחוק התחקירים היגיון מסוים, משום שהוא מעלה את רמת האמינות בתחקירים המבצעיים, אבל הדרך שבה הוא מנוצל על ידי מפקדים כדי למנוע חקירות מצ"ח אינה סבירה. צריך לקבוע שבמקרים מסוימים של הרג פלשתינים שאינם מעורבים בלחימה, כמו נשים זקנים וילדים, החקירה תהיה אוטומטית ולא תחכה עד לסיום התחקיר המבצעי.
"ייאמר לזכות אנשי מצ"ח שבפורומים פנימיים הם התריעו על כך שקיצצו את תקני נגדי החקירות שלהם בקבע כדי לחסוך תקציב, אבל גם המחסור באנשי קבע מנוסים לא מסביר מדוע המון חקירות שמגיעות לפרקליטות מצריכות השלמת חקירה, כיוון שחסרים בהן מרכיבים בסיסיים, כמו עימות בין נאשמים וראיות מוחשיות. לא צריך להיות איש קבע כדי לדעת לערוך עימות. זו פעולה בסיסית שלומדים גם בקורס חוקרי מצ"ח ראשוני, אבל במצ"ח כל פעם מתקשים בה".
לטענת כץ, בפרקליטות הצבאית היו מי שהתריעו מבעוד מועד על כך שבשנים הראשונות לעימות בשטחים המשטרה הצבאית לא מילאה את ייעודה, ושבשל חוק החיסיון ומדיניות מפקדים פרשות רבות טויחו. "אבל לדעתי לצה"ל לא היה שום עניין לשנות את המצב. תחושתי האישית היא שלצבא נוח שמצ"ח חלשה כמו היום. המפקדים מעלים על נס את התחקיר המבצעי ומראים שגם כאשר מתבצעת חקירה פלילית של מצ"ח היא בדרך כלל לא אפקטיבית. עדיף להם לא ליצור סערות שמלוות חקירת מצ"ח, אבל המחיר הוא הטיוחים הרבים שהיו. לכן, כשהרמטכ"ל מתעורר עכשיו ומדבר על הצורך להילחם על המוסר והערכים של צה"ל, זה מבחינתי לא יותר ממס שפתיים מאוחר. הכתובת היתה על הקיר מזמן. מדיניות צה"ל ואזלת היד של מצ"ח אשמים במצב".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
גם השופטים זועמים
|
|
|
|
|
|
|
למשטרה הצבאית החוקרת תשע תחנות ברחבי הארץ, שלוש בכל פיקוד. כמו כן, יש לה יחידה מרכזית למשימות מיוחדות (ימל"ם) ועוד מספר יחידות משנה קטנות וייעודיות, כמו היחידה לפענוח עבירות מחשב או יחידה להפעלת סוכנים.
רק בינואר 2005, ארבע שנים וארבעה חודשים אחרי פרוץ העימות בשטחים, תיפתח רשמית תחנה ראשונה של המשטרה הצבאית החוקרת גם באזור יהודה ושומרון (איו"ש), שבה ישרתו 21 חוקרים. עד כה נחקרו האירועים החריגים ברחבי איו"ש על ידי תחנות מצ"ח חיפה וירושלים, בנוסף למשימות החקירה השוטפות שם.
ייתכן שאם במצ"ח היו מקדישים תשומת לב רבה יותר לחקירות באיו"ש כבר בשלב מוקדם יותר של העימות בשטחים, לא היה קובע השופט אל"מ מוטי לוי, מבית הדין הצבאי לערעורים, שאחת מחקירות מצ"ח "נוהלה בעצלתיים ויש לראות זאת בחומרה רבה".
השופט לוי התייחס בדבריו להאשמות כלפי שלושה חיילים ששירתו באזור מחסום קלנדיה. השלושה נעצרו בחשד שהכו קשות שלושה צעירים ערבים. החיילים טענו כי תפסו את הצעירים כשהם מיידים אבנים ליד המחסום.
החקירה החלה לאחר ששניים מהצעירים הערבים שנחשדו ביידוי אבנים הובאו להארכת מעצר ב-7 באוגוסט 2002. שופטת בית משפט השלום בירושלים הזדעזעה לראות כי השניים חבולים בכל חלקי גופם.היא שמעה מהם כי החיילים היכו אותם קשות בתוך רכב בדרך לבסיס. בקשת השופטת לחקור את החיילים החשודים בהכאה נענתה באיחור של חודשים ארוכים.
ביולי 2003 דן השופט לוי בשאלה האם להאריך את מעצר החיילים שרק אז נעצרו לראשונה. מתוך הסיכום שכתב השופט: "למרות שהחלטתה של השופטת אגמון (לחקור את החיילים) ניתנה עוד בתאריך 8 באוגוסט 2002, בפועל העדות הראשונה שנגבתה על ידי מצ"ח היתה רק בסוף חודש נובמבר. התושבים המקומיים העידו עוד בחודש אוגוסט ובחודשים נובמבר ודצמבר 2002 במשטרת ישראל ובמצ"ח, כי הוכו על ידי מספר חיילים. בפועל כתב האישום הוגש רק לאחרונה. יש לקוות כי מחדל זה הינו חריג ומכל מקום יש להפיק את כל הלקחים המתחייבים".
לוי ביקש כי "עותקים מהחלטה זו יועברו גם אל קצין חינוך ראשי ומפקד מצ"ח לתשומת לבם ולכל טיפול שימצאו לנכון", אבל השופט גילה מהר מאוד כי להערותיו היתה השפעה מעטה, אם בכלל, על קצב ההתנהלות במצ"ח.
לרוע מזלם של אנשי מצ"ח, לוי שימש כשופט גם בדיונים סביב סוגיה נוספת, הארכת מעצרו של סמ"ר ב', מפקד כיתה מהצנחנים. נגד ב' נטען כי מ-14 בינואר עד 25 בפברואר 2004, בזמן שפיקד על מחסום חווארה בכניסה לשכם, הוא נהג בהזדמנויות רבות לקחת פלשתינים לאוהל צדדי, שם הכה אותם. ב' גם שבר שמשות של עשר מוניות שעברו את קו העצירה במחסום. מעשיו נחשפו בעקבות קלטת שצולמה על ידי חיל חינוך. צוות הצילום הגיע למחסום כדי לצלם חומר הסברה. במקום זאת קלטו המצלמות את ב' סוטר לפלשתיני.
על כך כתב השופט לוי: "בחודש מרס המג"ד העביר את הקלטת לפרקליטות. ב18- באפריל עברה (בקשה) למצ"ח (לפתוח בחקירה - ע.ר.( ב29- באפריל היה סבב ראשון של נחקרים. בפועל, סמ"ר ב' נחקר בפעם הראשונה ב28- ביוני ונעצר באותו יום. חקירת מצ"ח, שנפתחה עוד בחודש אפריל ,2004 התנהלה לה בעצלתיים בצורה בלתי מקצועית, מבלי שהפרקליטות הצבאית ומצ"ח מצאו לנכון להורות על מעצרו המיידי של הסמל, כפי שמתחייב מתוכן הקלטת. מדובר ב'ליקוי מאורות,' תוך התעלמות מחומרתן הרבה של העבירות לכאורה שבהן נחשד המערער, ומכך שתוכן הקלטת העלה למעלה מחשד סביר, אשר חייב את זימונו המיידי של הסמל לחקירה ואף את מעצרו לאלתר. הסמל אישר את תוכן הקלטת והודה במעשים המיוחסים לו ויש להניח כי אילו נחקר בסמוך להגעת הקלטת לידי הפרקליטות הצבאית ולידי מצ"ח, היה מודה במעשים. חרף זאת, המתינו החוקרים חודשים אחדים עד לזימונו לחקירה ולמעצרו. בינתיים עומד הסמל לסיים את שירותו והוא אינו משרת, כאמור, במחסום. כמו כן, בינתיים נסע מפקד המחלקה לחו"ל וכיום אי אפשר לגבות את עדותו. כמו כן לא נגבו עדויות מרוב מפקדיו של המערער ואף מפקד הפלוגה נחקר שלא באזהרה.
"תיק זה מעלה תמיהות ושאלות קשות, במיוחד בשים לב לכך שאין זו הפעם הראשונה שבה מתרחשים אירועים דומים של התעללות חמורה בתושבים מקומיים, לרבות בתושבים אזוקים וחסרי ישע."
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כבר מזמן אזרחים
|
|
|
|
|
|
|
לוי לא שכח את הערותיו לגבי הטיפול העצל בתיק נגד החיילים המכים ממחסום קלנדיה כאשר התייחס לפרשת ההתעללות במחסום חווארה. "לצערי ספק אם הפסיקה של בית דין זה הופנמה דיה," כתב השופט. "כאמור לנוכח מקרה זה (פרשת חווארה) עולות תהיות: מדוע לא נעצר המערער לאלתר? מדוע לא נגבתה עדות מהמ"מ בטרם יצא לחו"ל? מדוע לא נחקרו מפקדים נוספים מלבד מפקד הפלוגה בשאלה האם ידעו על מעשיו של הסמל? האם מפקדיו של הסמל פיקחו עליו כראוי לבל יעשה מעשים כאלה? הייתכן כי מסכת כזאת של מעשים היתה יכולה להתרחש ללא ידיעתם של המפקדים הישירים או למצער, ללא עצימת עיניים מצדם? מדוע נחקר מפקד הפלוגה שלא באזהרה? האם לא היה צריך לנקוט צעדים נגד מי מהמפקדים, אם צעדים משמעתיים, אם פיקודיים? מדוע לא הנחתה הפרקליטות הצבאית את מצ"ח על אודות חשיבות החקירה והצורך לנהל אותה באופן נמרץ ולעצור את הסמל לאלתר? מדוע לא פנה המג"ד ישירות למצ"ח על מנת לפתוח בחקירה? האם צה"ל עושה כל שביכולתו כדי למגר את הרעה החולה של התנהגות בלתי חוקית של חלק מהחיילים המשרתים בשטחים? האומנם מדובר אך במקרים של 'עשבים שוטים' או שמא חלילה בהתנהגות שכיחה בקרב חלק מהמשרתים או בחלק מהיחידות? מה נעשה בעניין זה בעקבות המקרים הקודמים ומה בדעת פיקוד הצבא לעשות בעקבות מקרה זה ודומיו."?
לוי, שאיבד את הסבלנות כלפי התנהלותם של החוקרים, החליט להפיץ את ביקורתו במה שמכונה בעגה הצבאית "תפוצת נאט"ו." כל העולם ואשתו. הוא קבע כי יש לפעול לשינוי "המדיניות הנוכחית בעניין חקירת מעשים חריגים בשטחים, על מנת להבטיח כי החקירות תהיינה אפקטיביות, נמרצות וממצות, כדי לשרש את העבירות או למצער, למנוע את התפשטותן."
לוי אמנם היה נחרץ בקריאתו כי יש לשנות את המדיניות, אולם עו"ד שלומי ציפורי, המתמחה בייצוג נאשמים בבתי דין צבאיים ושייך גם לסנגוריה הצבאית, מפנה אצבע מאשימה לא רק כלפי מצ"ח אלא גם כלפי מערכת השיפוט הצה"לית. "בתי הדין הצבאיים אמנם מותחים ביקורת, אבל בשורה התחתונה מתייחסים בסלחנות למחדלים ולא גורמים לכך שכאשר העבודה נעשית ברשלנות הדבר יבוא לידי ביטוי גם בתוצאה הסופית של המשפט," אומר ציפורי.
האם בעקבות הביקורת של השופט לוי חקירות מצ"ח הפכו יעילות וזריזות יותר? לכאורה כן, אם ניתן לשפוט על פי החקירה המהירה והיעילה בפרשת החשדות נגד סרן ר,' מפקד פלוגה בגבעתי, שהואשם כי וידא את הריגתה של הילדה היימאן אלחמאס בת ה13- מרפיח. במקרה זה, כתב האישום נגד סרן ר' הוגש פחות מחודש אחרי שהחקירה נגדו החלה, אבל צריך גם לזכור שחקירה זו לוותה באופן צמוד על ידי התקשורת.
לעומת זאת, בחקירה שהדיה לא הגיעו לכותרות הראשיות, טרם התקבלה החלטה האם להגיש כתב אישום, למרות שהאירוע התרחש ב18- באוקטובר .2002 מדובר בירי שביצעו חיילים מחטיבת הנח"ל, שממנו נפגע ונהרג נהג של עיריית שכם. בעקבות התחקיר המבצעי שנערך בחטיבה, התעוררו חשדות חמורים שלפיהם החיילים שיקרו בעדויות שמסרו.
הנהג שנורה, אחמד אל-קורייני, בן ,54 נסע ברכב של העירייה לצורך תיקון תקלות חשמל. אל-קורייני היה מצויד באישור מיוחד שאיפשר לו לבצע את תפקידו למרות העוצר. בסביבות השעה ,15:30 עצרו חיילים את רכבו. אחמד סמענה, בן ,23 היה עם אל-קורייני ברכב: "ראיתי ארבעה חיילים ישראלים. שניים מהם ערכו חיפוש באמבולנס שהיה לפנינו, וחייל שעמד מצד שמאל סימן שניסע אחורה. נסענו שני מטרים ואז נורו שני כדורים, אחד בראש של אחמד ואחד בנורת הבהוב שהיתה על הרכב."
התחקיר המבצעי הראשוני של צה"ל קבע כי הירי בוצע ממרחק 150 מטר, וכי החיילים לא ידעו שמדובר ברכב של העירייה, משום שנורת ההבהוב שאמורה לסמן אותו ככזה לא פעלה. לכן, כך נקבע, חשבו החיילים כי נשקף להם איום מהמשאית שהפרה את העוצר. ואולם, אחרי שארגון "בצלם" הציג לצה"ל צילומים של סוכנות איי-פי מיום האירוע, שמראים בבירור כי מנורת ההבהוב פעלה ועוד איך, נפתחה החקירה שכאמור לא הובילה לתוצאות עד היום. גם אם ההחלטה תתקבל במהלך התקופה הקרובה, מרבית החיילים שהיו מעורבים בירי הם כבר מזמן אזרחים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
השופט לא היה משועשע
|
|
|
|
|
|
|
חקירות האירועים האלימים בשטחים אינן הפעמים היחידות שבהן ביקרו בתי הדין הצבאיים את איכות העבודה של מצ"ח. לדוגמה רב סרן י,' שהיתה במשך שנתיים מפקדת ר"מ 2 (היחידה האחראית על החיילים המאושפזים בבית החולים רמב"ם בחיפה,( זוכתה מעבירות אי סדרים שיוחסו לה. לפני מספר שבועות קבע בית הדין של פיקוד הצפון כי יש לשלם לקצינה 40 אלף שקל פיצויים. השופט, סא"ל ארז פורת, כתב כי "רשויות החקירה פעלו בתיק זה שלא ביסודיות הנדרשת ולא עשו די כדי לתפוס ולאסוף ראיות נוסף על אלה שנאגרו, שיהיה בהן כדי להבהיר כי מעשי הנאשמת נעשו גם על ידי מפקדות ר"מ 2 מקבילות בבתי חולים אחרים. ראיות, שלבסוף הובאו והוצגו על ידי הנאשמת. העמקת החקירה עד כדי הבנה וליבון של שיטות העבודה במשרדי ר"מ ,2 תוך השוואה עם משרדי ר"מ 2 אחרים, היתה יכולה לצבוע באור חוקי לפחות חלק ניכר ממעשי הנאשמת. כמו כן לא נעשה מאמץ ממשי לאתר ראיות שהיה בהן כדי לשפוך אור אחר על החשדות.
"נוסיף כי עדים נחקרו במצ"ח אחרי שראו ושמעו גרסאות של עדים אחרים ולא ניתן היה לדעת מה ידעו מידיעתם ומה דקלמו מדברי אחרים. נוסף על כך, תהליכי חקירה מרכזיים לא תועדו בכתב, החוקרות עלבו בנאשמת בפומבי בהגיען למשרדה, באופן שהיה מיותר וזר למטרות החקירה ולתפקידי החוקרות."
דוגמה נוספת: חייל שנתפס במסיבה בשעה שתיים וחצי לפנות בוקר, נחקר בחשד לשימוש בסמים. כשהובא העניין בפני השופט הצבאי, סא"ל משה ינון, הוא מתח ביקורת על תפקודה של חוקרת מצ"ח, רב"ט לילך, שהמשיכה לגבות במרץ את עדותו של החשוד, למרות שזה נרדם תוך כדי החקירה.
החוקרת לילך סיפרה בבית הדין כי "החשוד אמר שהשימושים בסמים נעשו בגן. כששאלנו באיזה גן החשוד ניקר, התחיל להירדם ואמר 'גן חיות.' אין גן חיות באזור. זה נשמע גם לי מצחיק מאוד שהוא נרדם באמצע החקירה ואמר שטות."
השופט ינון דווקא לא היה משועשע: "הגישה שבאה לידי ביטוי בעדותה של החוקרת מדאיגה למדי. לאמרתו הכתובה של החשוד ישנו משקל נכבד, והיא אף עשויה להביא להרשעתו בדין. מכאן שאין מקום להסכים בשום פנים ואופן למצב שבו חשוד נרדם בזמן שנגבית ממנו עדות, כשאין בהילות או דחיפות לגביית הודעה."
ינון גם מתח ביקורת על כך שלא ניתנה לחייל אפשרות להיוועץ בעורך דין לפני חקירתו. ביקורת מסוג זה, אגב, חוזרת על עצמה במקרים לא מעטים של חקירות חיילים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הפרת זכויות החשודים
|
|
|
|
|
|
|
במקרה משונה נוסף כיכב טוראי אולג, הנאשם בהוצאת נשק מבסיס האימונים של גולני. תוך כדי חקירתו, כתב החוקר, סמל יבגני ממצ"ח, זכרון דברים שהוכנס לפני כחודשיים לתיק החקירה: "בשעה 12 לערך קיבל החשוד שיחה עם עורך הדין.התבקשתי על ידי החוקר, סלבה אוסניס, לשמור על חדר החקירות לאחר שיצא, כיוון שהיה קיים חשד סביר כי החשוד יתפרע.
"אחרי שהחוקר יצא והלך מאזור המשרד נשארתי לעמוד מחוץ לחדר חקירות במרחק של כחמישה מטרים, כאשר אני מסתכל על הדלת. במהלך ההשגחה שמעתי את הנחקר מספר פעמים בשיחתו עם הסנגור בטלפון, ובאחת הפעמים שמעתי את החשוד שואל את הסנגור, 'האם כדאי לי לספר איפה הרימונים.'? לא התכוונתי לשמוע מה אמר הנחקר, אבל ללא כוונה, כיוון שהייתי אמור לשמור צמוד לדלת, שמעתי את הנאמר לצערי."
ציתות של חוקר לשיחה בין חשוד לסנגור, גם אם לא במתכוון, נחשבת הפרה מהותית של זכות החשוד. על כך התרעמו הסנגור, עו"ד זאב ליסון, והסנגורית הצבאית הראשית, אל"מ אורנה דוד, שכתבה בדחיפות לפצ"ר כי "מדובר במקרה חמור של הפרת זכות בסיסית לה זכאי החשוד. זכרון הדברים שערך סמל יבגני מדבר בעד עצמו. חומרת המעשה דורשת את התערבותך והנחייתך."
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אובדן כוח ההרתעה
|
|
|
|
|
|
|
"אין להתפלא על הפאשלות של חוקרי מצ"ח שחוזרות על עצמן פעם אחרי פעם, אפילו ברמה כזאת," אומר עו"ד קובי סודרי, פרקליט פלילי, שהשתחרר בדרגת רס"ן לאחר ששימש חוקר במצ"ח ולאחר מכן, בין השנים ,'97-'94 עמד בראש מדור הסמים בימל"ם.
סודרי טוען כי "כאשר מעלים את השאלה האם חוקרי מצ"ח הם מקצועיים או לא, נותנים לחוקרים מחמאה בעצם השאלה, כי אין שום קשר בין מקצועיות ובין מה שמתרחש בפועל במצ"ח. המצב מביך עד כדי כך שנתקלתי בחשודים בשימוש בסמים שחוקרי מצ"ח שכחו לשאול אותם איפה השתמשו בסמים, עם מי ומתי."
סודרי טוען כי רמת החקירות במצ"ח כיום נמוכה יותר לעומת תקופתו. "תמיד היתה בעיה בכך שילדים בני 18 ו19- בשירות סדיר ניהלו חקירות, כי חצי שנה לפני זה הם תלמידים בתיכון ופתאום מטילים עליהם לנהל חקירות פליליות שיכולות לקבוע גורלות של אנשים ולמרות זאת, לא תמיד המצב היה חמור כפי שהוא היום.
"למען ההגינות," מוסיף סודרי, "לדעתי גם במצ"ח יש איים של מקצועיות, כמו היחידה להפעלת סוכנים, שאנשיה ותיקים. מצד שני גם במשטרת ישראל יש פדיחות, אבל ככלל מצ"ח בירידה והיום החקירות שלהם הרבה פחות טובות מחקירות משטרת ישראל, למרות שבעבר המצב היה בדיוק ההפך.
"אני חושב שהירידה ברמת החקירות קשורה לכך שבשבע השנים האחרונות פיקדו על היחידה מפקדים שלא צמחו במערך החקירות אלא בתחומי שיטור. הם אולי מנהלים מצוינים, אבל אין ולא היה להם את הידע החקירתי. בנוסף, אני שומע ממפקדים ביחידה, שהם חברים שלי, שרמת החיילים שמגיעים אליהם יורדת כל הזמן. הם גם צריכים להתעסק זמן רב בסטטיסטיקות במקום בפענוחים, כדי למלא דוחות. מצ"ח למעשה איבדה את התחכום והיוזמה והיא מתפקדת כמו מפעל יצרני, כאשר השאלה הכי חשובה היא כמה תיקים פתוחים בכל תחנה כבר מעל חודשיים, כמה מתנהלים שלושה חודשים וכמה כבר חצי שנה.
"ההערות שאני שומע על מצ"ח כל הזמן בבתי הדין כבר לא מרגשות אותם. אין, לדעתי, הפקת לקחים אמיתית, ומהיכרותי עם היחידה, אני לא מצליח לחשוב אפילו על גורם אחד שיוכל לפענח כיום תיק מסובך כמו פרשת רמי דותן. החוקרים במצ"ח לא התנסו בחקירות שמשלבות עיקוב עם האזנות סתר ועם הפעלת סוכנים. בגוף כל כך גדול כמו צה"ל בטוח שיש הונאות, אבל מי יתפוס? אם היה צריך לתפוס את רמי דותן היום הם בפירוש לא היו מצליחים.
"אחת הסיבות לכך שיהיה צורך בסוף להוציא את החקירות מצה"ל היא העובדה שעל היחידה מופעלים לחצים כבדים כל הזמן. בתקופתי זומנתי פעם אחת לבירור אצל קצין משטרה צבאית, בגלל שהוא קיבל טלפון מאלוף שהתלונן על זה שחקרנו קצין מהאגף שלו בצורה אגרסיבית מדי. צה"ל מתערב ליחידת מצ"ח אפילו ביחסי הציבור שלה, משום שהוא לא מעוניין לפרסם פענוחים כדי לא לחבל בתדמיתו, כמו שהמשטרה מדווחת על ההצלחות שלה. התוצאה היא שמצ"ח גם איבדה במידה רבה את כוח ההרתעה שהיה לה."
עו"ד שלומי ציפורי מצטרף לעמדה ש"אין ברירה, אלא להוציא חקירות מצה"ל." לדבריו, "פאשלות של מצ"ח עוזרות לנו מאוד כסנגורים להגן על חשודים, אבל כאזרח וכסגן אלוף במילואים אני מוטרד מכך שרמת החקירות במצ"ח היא מתחת לכל ביקורת. בהחלט חסרים צעדי חקירה בסיסיים בתיקים רבים. זו בפירוש לא רמה של חקירות."
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
רק מצ"ח יכולה
|
|
|
|
|
|
|
מי שעמד מאחורי פענוח פרשת רמי דותן כמפקד הימל"ם, סא"ל מיל צביקה קרוכמל (כיום בעל משרד לחקירות פרטיות,( סבור גם הוא כי מצ"ח סובלת מבעיות, אבל הוא מסרב להספיד את היחידה. "חיילים עדיין מפנטזים להיות במצ"ח," אומר קרוכמל. "אני מקבל הרבה פניות של מועמדים לגיוס ששואלים איך אפשר להגיע לשם. הבעיה של מצ"ח נובעת מהמבנה שלה. כל מערכת חקירות אמורה להיות בנויה כפירמידה נורמלית, כאשר בראשה יש ראש אגף חקירות, יש סגן וראשי מחלקות עם ניסיון של 12-10 שנים, ויש שכבת בסיס של חוקרים, שגם הם מנוסים במידה מסוימת. במצ"ח אין פירמידה. יש בתחתית שכבה ענקית של חוקרים בני 20-18 או במקרה הטוב .21 יש שכבה מאוד צרה של רבי סרנים עם ותק של שמונה שנים וכמה סא"לים עם ותק של 18 שנה. אלה החוקרים. יש מוטיבציה, אבל אין ניסיון שהוא תמיד קריטי, כי רק אחרי שחקרת מאות אנשים ואחרי שהיית בעשרות זירות עבירה, אתה יודע מתי בנאדם עומד להודות בעבירה שביצע, לדוגמה, מתי צריך ללחוץ עוד קצת או מתי להרפות ממנו.
"במצ"ח אתה מגדל ילד ומתחיל לקצור פירות רק בשנה השלישית ואז הוא משתחרר. בנוסף, צריך לזכור שבמשטרת ישראל החקירות הן אחד היעדים המרכזיים. יש אגף שלם לעניין הזה. בצבא, לעומת זאת, החקירות זו יחידת שירותים די זניחה. לא רוצים שאלות מיותרות, לא רוצים רעש.
"יחד עם זאת, בשום פנים ואופן לא הייתי מוציא את החקירות מהצבא. הייתי מגביר את היכולת של מצ"ח. יש ליחידה הרבה מאוד יתרונות. החוקרים שלה בדרך כלל אינטליגנטים ומוכשרים מאוד, רק היא יכולה לחקור אירועים בבסיסים בערבה או ברמת הגולן, ולא שום גוף חקירות אחר."
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מפקדי מצ"ח: יש ליקויים, אבל עושים לנו עוול
|
|
|
|
|
|
|
אל"מ שמי כהן הוא מפקדה של יחידת מצ"ח. תא"ל מיקי בראל מכהן כקצין משטרה צבאית ראשי. לפני כן שימש כמפקד היחידה. שניהם הסכימו להתמודד עם הטענות הקשות כלפי מצ"ח שעלו במהלך הכנת הכתבה.
"בשנים האחרונות מיטשטשים הגבולות בין העבריינות בצבא לבין העבריינות באזרחות," הם אומרים. "גם בתוך הצבא העבירות הולכות ונעשות יותר ויותר חמורות." לטענת שני הקצינים הבכירים, הביקורת שמוטחת על היחידה עושה לה עוול. "כשלוקחים מקבץ אירועים שבהם קיבלנו הערות ומנתקים אותו מההקשר, מקבלים תמונה מעוותת. אין לנו שום כוונה לבוא ולהגיד שבארגון שלנו אין תקלות, אבל כשבודקים רווח והפסד, אז בשורה התחתונה יש לנו רווח. השאלה היא מה יחס התקלות לעומת סך הפעילות ביחידה. היכולות של היחידה הן מוכחות."
לדברי אל"מ כהן, על רקע ההחמרה בעבריינות בתוך הצבא, המשטרה הצבאית פועלת כדי להתאים את עצמה למציאות החדשה על ידי שיפור היכולות בתחומים שאותם, לדבריו, לא ניתן לחשוף.
אם הגישה היא להתאים את היחידה לצרכים, למה רק עכשיו תוקם תחנת מצ"ח באיו"ש, זמן רב כל כך אחרי שפרץ העימות בשטחים?
"אנחנו לא חושבים שמדובר בתחנה שקמה מאוחר מדי," אומרים בראל וכהן. "מהניסיון שלנו באינתיפאדה הראשונה אנחנו יודעים כי בזמן שיש חילופי אש כבדים ופיגועים רבים יש מעט תלונות של פלשתינים. דווקא עכשיו, כאשר הצפי הוא להיחלשות בעימות, אנחנו חוזים גל של תלונות פלשתינים עלהתנהגות חיילים, גל שכבר התחיל לבוא לידי ביטוי בחקירות ששומעים עליהן בתקשורת."
האם איכות החקירות במצ"ח נפגעת בגלל גילם הצעיר של רבים מהחוקרים?
"הנתונים על אחוזי הפענוח שלנו וההרשעות בבתי הדין, שהם גבוהים מאוד, מעידים כי החקירות ברוב המוחלט של המקרים הן טובות ומקצועיות מאוד. למרות גילם הצעיר, מדובר בחיילים איכותיים מאוד שנבחרים לתפקיד בקפידה ויש מקרים שבהם עדיף סוסים צעירים ונלהבים. יחד עם זאת, אנחנו לא מסתירים שאם לא היו מגבלות תקציביות והיינו יכולים לקבל תוספת של חוקרים בשירות קבע, היינו מאושרים מכך. חוץ מזה, צריך להבין שאנחנו מתבססים בחקירות לא רק על כוח האדם הסדיר אלא גם על חוקרים במילואים שהם מנוסים מאוד. השנה, למשל, קיבלנו הקצבה ל2,500- ימי מילואים לחקירות של אירועים בשטחים וניצלנו את כולם עד ליום האחרון."
מפקדי המשטרה הצבאית טוענים כי חלק מהליקויים בחקירות אכן נגרם "בגלל קשיים אובייקטיביים." "נכון שלעתים קיימת בעיה של פער בזמן בין יום האירוע לבין מועד פתיחת החקירה הפלילית, אך יחד עם זאת, קיימת יכולת להגיע לחקר האמת."
"צריך להבין מה זה לנהל חקירה בשטחים. אנחנו לא יכולים לטייל חופשי בשכם ולאסוף שם אינפורמציה. גם כשאנחנו מזמינים עדים פלשתינים למסור עדות נגד חיילים במשרדי התיאום והקישור, הם בדרך כלל לא מגיעים, בגלל שהם חוששים שיחשבו שהם משת"פים. בגלל זה, בניגוד לחקירות אחרות, לנהל חקירה בשטחים זה במידה רבה כמו להבקיע את שער היריב מרחבת ה16- שלך."
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
המפקדים הם מנהלים
|
|
|
|
|
|
|
יש עיסוק מופרז בסטטיסטיקה כפי שנטען כלפיכם?
"אנחנו עוסקים בסטטיסטיקה, זה נכון, אבל לא יותר מהנדרש. אנחנו לא מפחדים לעלות על המשקל ולראות מה אנחנו שווים באמת. אצלנו הסטטיסטיקה היא חלק מתהליך העבודה כדי להשתפר."
האם העובדה ששניכם, המפקד הנוכחי והמפקד הקודם של מצ"ח, לא גדלתם בחקירות, משפיעה על רמתן?
"ממש לא. המפקדים הם מנהלים. בתוך מצ"ח יש הרבה חוקרים ברמת סא"ל ורב סרן, עם הרבה ניסיון בחקירות."
יש בסיס בדרום שבו חוזרות ועולות טענות לגבי מעשי שחיתות, אבל מצ"ח לא מצליח לפענח את הפרשה, כי כשהוא מגיע לערוך חיפוש, החשודים האמיתיים יודעים להיעלם מהשטח ומי שנתפס הם אלה שלוקחים ללא רשות גבינה צהובה מהמטבח. נראה שאתם מתקשים במיוחד בחקירות מסובכות.
"במסגרת הדגש שהחלטנו לשים על חקירות איכותיות, אנחנו לא מתעסקים יותר עם לקיחת גבינה צהובה או העלמת פריטים מהשקם. זה הועבר לטיפול מפקדים. אנחנו מצליחים מדי פעם לפענח פרשות הונאה בבסיסים, אבל זה נכון שיש לנו פער בתחום זה ויש צורך בפיתוח יכולות מודיעיניות נוספות.
"המצב מבחינתנו חמור במיוחד כאשר מדובר בהעברות כספים שנוגעות לכל מערכת הביטחון, כי צה"ל עובר תהליכי הפרטה מואצים, שבהם מעורב כסף רב, ואין לנו כלים לחקור האם נעשות הונאות ברמות הגבוהות. אנחנו בהחלט מודעים לכך שזוהי נקודת תורפה שלנו. אנחנו מתכוונים להקים יחידה חדשה לחקירות הונאה במסגרת מצ"ח, והתוכנית הזאת הונחה על שולחנו של הרמטכ"ל לאישורו."
היום הייתם מסוגלים לפצח פרשה בסדר גודל של רמי דותן?
"לא. כנראה שלא היינו מגלים את המעשים שלו."
כפיפות מצ"ח למפקדי צה"ל לא בעייתית מבחינתכם? למשל, מצ"ח כפוף לאגף כוח האדם וממש בימים אלה מתנהלת חקירה בעקבות חשדות שלפיהם אלופים קיבלו מהאגף הטבות כספיות שלא היו זכאים להן.
"יש חקירות שבהן עובדים ישירות מול הרמטכ"ל ואפילו לא מול סגנו, ולכן אין את הבעיה הזאת. בפועל, לא מופעל על ידי הפיקוד של הצבא אפילו מילימטר של לחץ על מצ"ח. אנחנו לא חייבים לדווח אלא למי שחייבים, ואנחנו בעצמנו לא מעוניינים לפרסם את כל ההצלחות שלנו, כי אנחנו לא מונעים ממספר הכותרות בתקשורת.
"ככלל," אומרים בראל וכהן, "כשיש ליקויים בחקירות שלנו כפי שקורה מדי פעם, אנחנו לחלוטין לא מתעלמים מהם. כל הערה של שופט וכל ליקוי מיד מנותחים על ידינו ונכנס לתוך מערכת האינטרנט הפנימית ואל מערכי השיעור בקורסים שלנו. אנחנו מנתחים את הטעויות כדי לא לחזור עליהן."
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
