 |
/images/archive/gallery/232/592.jpg חברי מרכז הליכוד השבוע בסניף חדרה. צילום:
מקס ילינסון  |
|
|
|
|
| המרד בליכוד לא מת,
הוא רק יצא לפגרת
חנוכה. הליכוד כמרקחה
|
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
שלום ירושלמי
31/12/2004 15:38 |
|
|
|
|
|
|
|
צדוק כהן, קבלן בניין במקצועו, יושב ראש סניף חדרה של הליכוד, אחז בידיו פטיש מטבח, דפק על השולחן בחוזקה, אבל לא הצליח להשתיק את קולות הנוכחים. 30 ראשי סניפים, חברי מרכז ליכוד ופעילים מרכזיים, שהתכנסו בסניף חדרה ביום שלישי בערב, רצו בעיקר לצעוק נגד ההתנתקות, נגד ראש הממשלה, נגד חברי הכנסת המתונים, שאותם הם כינו בוגדים.
המפלה שנחל שרון באותו בוקר בהצבעה על חוק פינוי-פיצוי בוועדת החוקה בכנסת, סימנה אצלם את תחילת המהפך החדש ביחסי הכוחות. "שרון ילך מכישלון לכישלון, עד שהתוכנית תרד מהפרק", הבטיח בהתלהבות עורך הדין יוסי פוקס, חבר מרכז מגוש עציון, לתשואות החברים.
המרד בליכוד לא מת, מתברר. הוא רק יצא לפגרת חנוכה. עכשיו מתנגדי ההתנתקות אוספים את הכוחות מחדש, מנסים להכשיל את ממשלת האחדות שעומדת לקום. הסיכויים קלושים, אבל המורדים נראים נחושים יותר, לפחות כלפי חוץ וגם שונאים לא פחות. הזעם מופנה בעיקר כלפי עמרי שרון, שנחשב בעיני רבים שליח לדבר עבירה מטעם אביו, מי שמבקש לרתום את הליכוד בדרכי עורמה לעגלה שהוא לא רוצה בה. עמרי מסרב להגיב, אבל התחושות הקשות בשטח הופכות למהלכים בתוך הליכוד, וקשורות גם בסיפור המקרטע של האחדות הלאומית.
חבר המרכז ששון שזו, למשל, הגיע לחדרה מירושלים. שזו, צעיר גבה קומה
בעל לשון משוחררת, טרם נרגע מהמאבק האחרון שניהלו המורדים במרכז הליכוד לפני יותר מחודש, שבסיומו הצליח שרון לנצח ולנהל משא ומתן עם מפלגת העבודה. יש לו טענות גם על הדרך שבה הפסיד עוזי לנדאו את הקרב על ראשות המרכז לשר צחי הנגבי, המועמד של עמרי שרון. במהלך ההצבעות במרכז, שזו הבחין, לדבריו, באי סדרים ובזיופים. הוא רצה, כך נשבע, לפרוץ פנימה לחדר ספירת הקולות, להרים את השולחנות באוויר ולשרוף את הקלפיות.
"אני הפועל השחור של הגנבים", העיד שזו על עצמו. "עבדתי עם שרון, עם אולמרט, עם כולם. אני קבלן ביצוע, ויודע איך העסק עובד. לידי עמד מישהו, שנכנס לקלפיות והצביע חמש פעמים. צמח ישי, חבר מרכז שהיה נציב המים, הגיע לקלפיות ואמרו לו שהוא כבר הצביע. התרגילים שלהם שקופים. במצודה בודקים מראש מי לא מתכוון להגיע, ואז מצביעים במקומו בעד שרון. אני עצבני רק על דבר אחד. שאנשים כאלה מצליחים לעבוד עליי".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
פרג' והנשמות הטהורת
|
|
|
 |
|
|
|
אורי פרג', יושב ראש סניף הליכוד בפתח-תקוה נחשב למנהיג החבורה. אם פרג' מדבר, כולם שומעים. לפרג' יש תוכניות גרנדיוזיות ליום הפינוי, אם הוא אכן יגיע. "אני הולך להביא לרצועת עזה אלפי אנשים, ולקשור אותם אליי בשלשלאות", אומר פרג' ומלווה את דבריו בתנועות ליפוף נמרצות. "אני אגיד לחיילים'נשמות, אל תזרקו מכאן אף אחד. אלה אחים שלכם'. אם הם לא ירצו, אני לא זז, לא עושה כלום. שיפנו אותי, מאה קילו, ועוד אלף איש".
עד היום נחל פרג' ניצחונות מרשימים מול שרון. במשאל המתפקדים על ההתנתקות במאי האחרון הוא ניהל את המטה בפתח-תקוה, הניע מאות אנשים והשיג רוב גדול. פרג' וחבריו משוכנעים עדיין שהתוכנית תקרוס, למרות ההישג האחרון של שרון במרכז הליכוד. בימים האחרונים הם החתימו מאות אנשים בדרישה לכנס את מרכז הליכוד כדי לדון מחדש בהסכם הקואליציוני. המורדים טוענים עכשיו כי התירו לשרון להקים ממשלה עם החרדים, כלומר עם ש"ס ויהדות התורה, אבל לא ממשלת התנתקות עם העבודה בלבד.
"מפלגת העבודה, עם 21 מנדטים, כופה את המדיניות שלה על ממשלת ליכוד", אמר בחדרה אלי קורנפלד, ראש חוג "דרכך-דרכנו" במרכז הליכוד. "העבודה יודעת שגם אם היו לה 61 מנדטים, היא לא היתה מסוגלת לבצע את המדיניות הזו בעצמה. לכן הם מנצלים אותנו".
ההקצנה המתחדשת מטפסת מהשטח כלפי מעלה. ביום שלישי חתמו 13 חברי כנסת מהליכוד על עצומה שמעודדת את יהדות התורה להצביע נגד תוכנית ההתנתקות. היוזמה היתה של השר לשעבר עוזי לנדאו. 13 חברי הכנסת מתכוונים להיעדר מהאולם בשעת ההצבעה על האחדות ולהכשיל את הרוב של שרון. יש גם הצגות תכלית אחרות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תן את הכסף למסכנים
|
|
|
|
|
|
|
חבר הכנסת גדעון סער, יושב ראש הקואליציה, הצביע השבוע בוועדת החוקה נגד חוק פינויפיצוי. החוק נפל, אולי באופן זמני, אבל בעיני חברי המרכז המיליטנטים סער הוא גיבור השבוע. בחדרה הבטיחו לו את המקום הראשון ברשימה הבאה שיבחר המרכז לכנסת. סער, אמרו שם, יהיה אופיר פינס של הליכוד.
הסניפים רוחשים היום פעילות. בעוד חודש יבחר המרכז את חברי המזכירות והלשכה, וכל אחד רוצה להתברג פנימה ולנהל את הליכוד. גם הבכירים זזים. אף אחד לא סומך על היציבות של ממשלת האחדות. כולם מריחים דווקא את הבחירות. בנימין נתניהו מתחיל להסתובב בארץ, אחרי שהסקרים הפנימיים הראו כי האולטימטום המדומה שהגיש פגע בו קשות. בשבוע שעבר היה נתניהו באור-עקיבא. אתמול הוא אמור היה להופיע בפני חברי מרכז ברמת-אביב ולהסביר להם שאיך שהוא דואג למשק, אז גם השכבות החלשות ייהנו מהצמיחה.
חבר הכנסת משה כחלון, אחד החותמים על העצומה של לנדאו, קיים ביום רביעי בחיפה כנס אנטי-נתניהו מובהק. מאות פעילים הגיעו לאולמי ארמון בחיפה. "שרון ונתניהו חיים בסרט אחר", אמר כחלון. "שרון מכניס את יהדות התורה לממשלה, מפזר להם תיקים חברתיים, הוא לא יודע מה קורה בשטח. לאנשים אין מה לאכול. נתניהו יכול לומר מהיום ועד מחר שהוא לא מטיל גזירות, אבל הוא הרג את האנשים. הוא שם את כולם בבית סוהר. רק כמה מהם יושבים ליד החלון, יכולים בקושי לנשום".
"אני מטפל במשכנתות של אנשים", הוסיף כחלון בהתרגשות. "זוג צעיר שהרוויח סכום מסוים, הבעל פוטר, פתאום אין כסף וזורקים אותם מהבית.'מה זה צריך להיות?' אני הולך לומר לשרון. אל תמנה סגני שרים מהליכוד. לא צריך את זה. תן את הכסף לאנשים האלה. למסכנים".
הסערה הפנימית בליכוד אינה מקרית. גם להקצנה של סער, כחלון והחברים האחרים יש סיבה טובה. בבחירות הפנימיות הבאות, שימו לב, יעופו מרשימת הליכוד בכנסת 17( ! ) שרים וחברי כנסת. ועדת החוקה של הליכוד, שבראשה עומד השר ישראל כץ, קבעה השבוע כי 42 השרים וחברי הכנסת של הליכוד ייבחרו ברשימה אחת, שתכלול 25 מקומות בלבד (כולל אריאל שרון). המקומות ה-26 ואילך מיועדים למגזרים ולמחוזות. שרים וחברי כנסת מכהנים לא יורשו להתמודד ברשימה השנייה. קיר המוות של מפלגת העבודה נראה כמו לוח קלקר לעומת השיטה שנבחרה כאן.
בשבוע הבא תתכנס ועידת הליכוד לאשר את ההסכם. סביר להניח כי ההתנגדות לממשלת האחדות תגבר בינתיים, גם אם הממשלה כבר תושבע בכנסת. חברי הליכוד והמועמדים למדו שלושה דברים. ראשית, התמיכה בראש הממשלה ובעמרי בנו לא מקדמת את סיכוייו של המועמד בליכוד. שנית, השרים ששרון מקדם תמורת התמיכה בתוכנית שלו הם לא האנשים הכי פופולריים במרכז הליכוד. שלישית, האנשים שתומכים בשרון, אבל מתנגדים להתנתקות, לא זוכים לקידום. גדעון סער, שהעניק לראש הממשלה שירותים מצוינים כיושב ראש הקואליציה, לא מוצא את עצמו בממשלה החדשה של שרון.
ואם שרון לא דואג לסער הוא דואג לעצמו, בעיקר בקרב חברי המרכז. ולא רק הוא. מהיום הקרב האדיר בקרב חברי הכנסת על 25 המקומות היוקרתיים רק ילך ויחריף. אנשים יקנו את תמיכת חברי המרכז בכל מחיר, גם אם התעריף גבוה ומסוכן. איש איש הולך מכאן לגורלו, או כמו שאומרים בליכוד, איש איש לגורלובסקי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הרימו על מתן צונאמי
|
|
|
|
|
|
|
בכיר בעבודה, שהשתתף בשבוע שעבר במרוץ האכזרי במרכז המפלגה על תפקידי השרים, נזכר השבוע בבדיחה על השניים שהלכו ביער וראו לפתע נמר. אחד מהם התחיל לברוח. "מה אתה רץ, אתה חושב שהנמר לא ישיג אותך? ", שאל חברו. "כן, אבל מה שחשוב כרגע הוא שהנמר ישיג אותך", ענה לו הנמלט.
לכל אחד מן המפסידים בעבודה היו נמר וחברים משלהם. כולם נטרפו, אבל טוענים שיצאו בשלום, ומן ההתמודדות הזו יצמח להם רק טוב. מתן וילנאי שהגיע רק למקום החמישי ונשאר בלי תיק, למרות כל הציפיות, בטוח היום כי החברים נגסו בו מכל הכיוונים, רק כדי שלא ייצא הראשון. פואד בן-אליעזר, אומרים במטה שלו, לקח לו 150 קולות; דליה איציק עוד 150; אהוד ברק 100 קולות ופרס, שתמך בחיים רמון, כיסח לו עוד 50 קולות.
"הרימו עלינו צונאמי", אומרים האנשים של וילנאי. הגל הענק הזה, הם טוענים, עוד יביא את וילנאי לחוף מבטחים. ביוני הקרוב תתקיים ההתמודדות על ראשות העבודה. הבחירות במרכז שידרו לציבור מסר של התחדשות. "אנשים יאמרו שאם מחליפים את רשימת השרים, צריך להחליף גם את יושב ראש המפלגה".
אחרי שבוע מאכזב, גם לאפרים סנה שהגיע למקום השמיני ונשאר מחוץ לממשלה יש תובנות פוליטיות (או תירוצים) משלו. הנמר שרדף אחרי סנה היה דו-ראשי. סנה נלחם נגד אהוד ברק ועמיר פרץ ושילם את המחיר. על הקאמבק של ברק אמר סנה שמדובר בצעד "יהיר, חצוף ולא מוסרי". הוא התעמת גם עם הדרישות של פרץ, כאשר ביקש לחזור לעבודה.
ברק לא שכח, פרץ לא סלח, אבל סנה אומר שהוא לא נפגע. לפחות לא ברמה האישית. הוא מביט בראי בגאווה. יש לו רזומה צבאי, מדעי ופוליטי, שלא נופל מהשרים שנבחרו. אולי הוא עוד יתמודד על ראשות העבודה ביוני. כנראה שלא.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בייגה חם על הגמלאים
|
|
|
|
|
|
|
אברהם בייגה שוחט רצה להיות שר התשתיות, כמו סנה. מי שהיה שר האוצר יראה את הממשלה מבחוץ, אחרי שהגיע למקום העשירי הלא מכובד. שוחט אומר שאין לו כוח במרכז, אבל הוא פופולרי בציבור. גם יצחק רבין נכשל במרכז לאורך שנים, אבל בפריימריס הוא ניצח את פרס.
שוחט נשבע שדווקא גדעון בן-ישראל, מנהיג הגימלאים בעבודה, עבד נגדו. הוא תמך ברמון, אחד האנשים השנואים על המגזר מאז ימי ההסתדרות החדשה. את ההוראות, אומר שוחט, קיבל בן-ישראל מפרס. ודווקא שוחט, שהיה שר האוצר שעשה את הסכמי הפנסיה והיטיב עם הגמלאים, נשאר בלי תיק ממשלתי. איזה חוסר התחשבות. בן-ישראל מכחיש, כמובן.
יולי תמיר (מקום שביעי ברשימה) בכלל לא רצתה להיות שרה. היא ביקשה להיות סגנית שרת החינוך. השרה לימור לבנת רצתה אותה במשרד בעיקר בגלל התמיכה שלה בדוח דוברת. לבנת הודיעה על כך לחברי צוות המשא ומתן של העבודה, אבל אלה לא טרחו לדווח לתמיר. תמיר הלכה להתמודד על תפקיד השר ואכלה אותה. היום היא לא שרה ולא סגנית שרה.
דווקא המועמד שהגיע אחרון שמח וטוב לב. עורך הדין יחיאל גוטמן קיבל 230 קולות, בעיקר קולות קש. עם הכוח העצום הזה גוטמן מתחיל, לדבריו, את המרוץ שלו לראשות העיר ירושלים. היום לפחות יודעים מי הוא.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
