 |
/images/archive/gallery/128/504.jpg פאת שדה.
צילום: גדי קבלו  |
|
|
|
|
| אלמוג, יוחנן, יניב ומור נולדו לפני 16 שנה בפאת-שדה בגוש קטיף. הם אוהבים לרכוב על סוסים לאורך החוף, לשתות תה אצל השכנים הפלשתינים ולעשות על האש. הוריהם החליטו לשבור את חזית ההתנגדות ולחתום על הסכם העברה ליישוב מבקיעים שליד אשקלון. "יותר חשוב לנו לדעת שהעתיד שלנו מובטח. הילדים חשובים לנו יותר מכל דבר אחר", הם משיבים למבקריהם בקרב המתנחלים |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
אלי בוהדנה
1/1/2005 13:00 |
|
|
|
|
|
|
|
שני גברים מחויטים, אחד מהם מסורק למשעי והשני חבוש בכובע אוסטרלי, ירדו השבוע ממכונית מבריקה, באחד הרחובות ביישוב פאת-שדה. לשם דיוק, ברחוב היחיד ביישוב. לפי רשימה שבידיהם עברו השניים מבית לבית. בהמשך הרחוב עמדו שני גברים עם ציוד מדידה, וספרו מטרים בשטח אחד הבתים. הם נראו כמי שמכירים את עבודתם היטב.
ביישוב קטן כמו פאת-שדה, 22 משפחות בסך הכל, תנועה זרה כזו מושכת תשומת לב, אלא שבאופן מפתיע, אנשי היישוב התעלמו מההתרחשות הזו, והתייחסו אליה בשוויון נפש. ציירו בדמיונכם את הדמויות החשודות האלו, מסתובבות בעידן ההתנתקות בנוה-דקלים, בנצרים, או בכפר-דרום. דמו בנפשכם מה יקרה אז.
ההחלטה של תושבי פאת-שדה להגיע להסכם עם מינהלת ההתנתקות, לעבור ליישוב חלופי במבקיעים, ליד אשקלון, גרמה אי נוחות בקרב ראשי מטה המאבק נגד תוכנית ההתנתקות. אפילו יושב ראש מזכירות היישוב, מזכירות ממונה יש לומר, איציק אליה, המשמש גם כסגן ראש המועצה האזורית חוף עזה וכממלא מקומו, לא ידע על ההסכם הזה שנרקם ממש מתחת לאפו.
אליה שמע דיבורים, לחישות, אבל הניח שזה מסוג הדברים הרגילים שצפים ועולים בקרב תושבים תמימי דרך, כשנוחת עליהם כרעם ביום בהיר מהלך דרמטי, שיהפוך את חייהם מקצה לקצה, כמו פינוי מהבית. שאלות כמו: לאן נפנה עכשיו, מה יהיה עם הילדים, במה נעבוד ומה עם החברים שעימם אנחנו חיים יחד 20 שנה, הופכות טורדניות כל כך,
עד שקשה להירדם בלילה. במקרה הטוב.
לפני כחודשיים יזמו כמה תושבים מהלך דיסקרטי, והלכו לשבת עם ראש מינהלת ההתנתקות, יונתן בשיא, במשרד עלום במרכז הארץ. "הגענו למשרד הזה, שאין לנו שמץ של מושג למי הוא שייך ומצאנו שם את בשיא ועוד אדם אחד או שניים", מספר קוקי מזלטרין, "רצינו לשמוע מה יש לו לומר. שמענו והשמענו דברים. יצאנו עם שמץ של תקווה, אלא שכעבור כמה ימים אנחנו פותחים את העיתונים ומוצאים להפתעתנו סטנוגרמה של הפגישה הזו. היינו בשוק טוטאלי. הרגשנו מנוצלים וככלי משחק בידיים של מינהלת ההתנתקות. יש לנו חשד מי הדליף את הסיפור הזה וזה, לא מישהו מהיישוב. איש מאיתנו לא רשם מילה אחת בפגישה".
צ', תושב שמעדיף להישאר בעילום שם, טיפוס חשדן מטבעו, חושב שזיהה את המדליף. "זה היה הג' ינג'י ההוא שישב איתנו במשרד", אומר צ', " רק מישהו מהמינהלת יכול היה להדליף ככה בפרטי פרטים את כל תוכן הפגישה ההיא". כך התחיל, בהססנות ובחשדנות, הרומן בין אנשי פאת-שדה למינהלת ההתנתקות. בעיקר ליווה אותם החשש הגדול מכולם: מה יגידו השכנים. ערן שטרנברג, דובר המועצה האזורית חוף עזה, מיהר לשגר הודעות לעיתונות. "תושבי פאתשדה, מהטובים בתושבי גוש קטיף, אינם מעוניינים להתפנות מבתיהם", אמר אז שטרנברג, "ויונתן בשיא, בהדלפה היזומה שלו לתקשורת, רק מוכיח את כוונותיו הלא טהורות. אנו מקווים שתושבי פאת-שדה הפיקו מכך את הלקח".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
לוחמה פסיכולוגית
|
|
|
 |
|
|
|
בגוש קטיף משוכנעים שמינהלת ההתנתקות מנהלת איתם לוחמה פסיכולוגית בניסיון להציג תמונה, כאילו המאבק שלהם נגד תוכנית ההתנתקות מתמוסס. לטענת ראשי המאבק, מנצל בשיא בכישרון רב את החוליות החלשות, הרופפות בגוש קטיף, כדי להציג תמונה שלכאורה המאבק יסתיים בסופו של דבר בקול ענות חלושה.
"בחרו את האיש הזה בפינצטה בדיוק למשימה הזו, ואנחנו במאבק קשה איתו בדיוק על העניין הזה", טען השבוע שטרנברג, "זו מלחמה פסיכולוגית קשה שבה כל האמצעים כשרים. הם מנסים לעורר מחלוקות פנימיות, לפרק יישובים וליצור סכסוכים פנימיים, אבל לא ניתן להם את זה. אנחנו מחבקים את תושבי פאת-שדה. הם עוד יתייצבו בראש המאבק נגד הפינוי כשיבינו שהכל תרגיל".
פאת-שדה ממוקמת דרומית-מערבית לגוש קטיף. אל תטעו: שורת הבתים הנטושים שנבנו על ידי חברות ממשלתיות משני עברי הרחוב אינה מעידה כהוא זה על הבא בהמשך הרחוב: וילות מפוארות שאלמלא מיקומן בלב הסכסוך הישראלי-פלשתיני, היו זוכות להתנוסס במיטב חוברות עיצוב הבית. כל חלון מהן צופה לים הכחול, שמשום מה הופך במקומות הללו לכחול יותר מבכל חוף אחר בים התיכון.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הרגשנו נבגדים
|
|
|
|
|
|
|
קוקי מזלטרין הגיע לכאן מאשקלון לפני 19 שנה. הוא בן 40. שלושת ילדיו נולדו ביישוב. הוא התגורר בדירה קטנה שרכש מחברה ממשלתית, ולפני שנתיים הרס את הבית הזה במחי יד - ובנה במו ידיו ארמון. 400 מ"ר בנוי, חדר שינה לכל ילד, אורווה עם סוסים וכלוב ציפורים. מהבית נשקף ים כחול, עצי שיטה וכמה צריפים של פלשתינים מפאתי מואסי שלא מפריעים להרמוניה.
"מי רוצה לעזוב גן עדן כזה? האמן לי אף אחד", אומר קוקי, "בכל האינתיפאדה הזו נורו לכאן שתי פצצות מרגמה, וגם הן הגיעו אלינו במקרה אחרי שנורו על יישוב אחר. הבן שלי לוקח עם חברים שלו את הסוסים והם רוכבים במרחבים שיש כאן, לאורך החוף. עוברים דרך המואסי, שותים תה חם אצל החברים הפלשתינים שלנו, וממשיכים לחוף דקלים. יש שם מלון נטוש. הם לקחו חדר, סידרו אותו, ואחרי שהם שוחים בים, הולכים למלון, מתקלחים, נחים, עושים על האש. בקיצור חיים טוב. לא יהיה להם את זה בשום מקום. אז שאף אחד לא יבוא ויגיד לי שאני רוצה להתפנות. זו טראומה שאין לי מושג איך נצא ממנה. זה אסון. אבל אנחנו מנסים לרכך, לעדן את הטראומה. לפחות שנישאר כל המשפחות יחד. לפחות שלא נאבד את זה".
לפני שבוע נפגשו תושבי פאת-שדה פעם נוספת עם בשיא ואנשיו. למרות האזהרות והרומן שהחל רע מאוד, החליטו התושבים להמשיך במהלך ולחתום, כפי שהם עצמם מגדירים זאת, על ביטוח חיים אם וכאשר תוכנית ההתנתקות, שהם מתנגדים לה, תצא אל הפועל.
על פי הסיכום הם יועברו ליישוב חלופי במבקיעים שליד אשקלון. הם קיבלו שם נחלה, אחוז בתחנת הדלק ועוד חבילת הטבות. בשיא ביקש מהם להצטרף אליו למסיבת עיתונאים כדי להביא את הבשורה הזו לידיעת הציבור, אך התושבים התנגדו בתוקף. ההמשך ידוע. בשיא כינס מסיבת עיתונאים ודיווח על ההסכם העקרוני בכל כלי התקשורת האפשריים.
"הרגשנו שוב נבגדים", אמר קוקי, "אבל יותר חשוב לנו לדעת שהעתיד שלנו מובטח. אנחנו אומרים כאן קבל עם ועדה שאיננו רוצים להתפנות, לא מסכימים עם תוכנית הגירוש הזו, אבל דואגים לילדים שלנו. הם חשובים לנו יותר מכל דבר אחר".
התגובות מגוש קטיף לא איחרו לבוא. שם כינו את ההסכם הזה, בעוקצנות, במטבע לשון: "הסכם הפתאים של פאת-שדה". בן-ישי, מזכיר היישוב, לא מסתיר אף הוא את חשדנותו מההסכם ומהסכנות הצפונות בו. "צריך לבחון את ההסכם הזה בקפידה. נכון, תושבי פאת-שדה לא ילדים קטנים, רובם סוחרים ממולחים, אבל הם צריכים לזכור שאת ההבטחות הם קיבלו ממינהלת שתתפרק ביום שלמחרת הפינוי. צריך לזכור שמושב מבקיעים שרוי בחובות כבדים. אני מקווה שהם יודעים מה הם עושים".
צ', זה שמעדיף להישאר בעילום שם, לא מתרגש מהביקורת. "מה הם (בגוש קטיף, א"ב) מטיפים לנו מוסר? ", הוא תוהה, "הם מנסים בכל דרך לטרפד לנו את ההסכם הזה. אנחנו לא פראיירים. אם הממשלה לא תעמוד בהבטחות שלה אין הסכם. שיבואו לפנות אותנו, נראה אותם".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הבית קורס עליי
|
|
|
|
|
|
|
אלמוג אמין, יוחנן סבח, יניב דולינגר, שאביו נרצח על ידי הפועל הפלשתיני שלו ומור מזלטרין, בנו של קוקי, נולדו לפני 16 בפאת-שדה וגדלו יחד ביישוב. החבורה הזו מתכנסת ליד אורווה של משפחת מזלטרין, כדי להכין את הסוסים לרכיבה לעבר השקיעה. "מאשימים אותנו בגוש קטיף שההורים שלנו הורסים להם את השרשרת, את המאבק בהתנתקות", אומר יוחנן סבח, "כולנו נולדנו כאן. אנחנו אוהבים את המקום הזה לא פחות מאף אחד מהם, אבל תראה אותנו, איך אפשר להיפרד אחד מהשני. נולדנו וגדלנו יחד. כמו אחים. לפחות נישאר יחד. לטוב ולרע".
נחזור לדמויות שהסתובבו באותו ערב ברחוב בפאת-שדה, זה שמסורק למשעי, זה עם הכובע האוסטרלי לראשו ולשני המודדים. האחד עורך דין, השני שמאי. ושני האחרים מודדים מטעם משרד עורך הדין. מרבית תושבי פאת-שדה חתמו על הסכם ייצוג עם משרד עורך דין כלשהו. ההתנתקות גדולה עליהם מכל בחינה: רגשית אבל גם כלכלית. הם בחרו להתמודד עם טראומת הפינוי יחדיו.
אליה: "אני מקווה שהם לא טועים בדרך. זה לא מחליש את המאבק שלנו בהתנתקות. מדובר בסך הכל בשוליים, 20 משפחות ועוד כמה משפחות מהגוש ומצפון הרצועה. גם אלו לא בטוח שיהיה קל לפנות ברגע האמת. בשיא מנסה להציג תוצאות אחרי כישלון חרוץ בעניין המקדמות".
בשעת הדמדומים, כשהשמש שוקעת לאיטה במערב, הים הכחול משנה את צבעו, מתעמעם והופך לכתם גדול, שחור ומאיים. בשעה זו כל אחד פונה לביתו כדי להתמודד עם ייסורי הפרידה לבדו. המחשבות הטורדניות, שיכולות לשגע את הבנאדם, תוקפות בלילה בעוצמה, מדירות שינה. כמו גלים המתנפצים בחורף סוער על החוף, המחשבות הללו מתנפצות על החלום שלהם.
"לפעמים אני מתעורר בלילה מתוך סיוט", מספר אחד מהם, "אני חולם שהבית שלי קורס עליי ועל הילדים שלי, ואני לא מצליח לחלץ אותם מבין ההריסות". הוא מתבייש בחלום. הוא מתבייש בעצמו. משום שהוא לא הצליח להציל את אהוביו מבין ההריסות באף חלום.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
