 |
 |
|
|
| לעולם היה רך כקנה ולא קשה כארז |
|
| ענת בן שאול קוראת
למתנחלים לבחור
באהבת חינם, כדי
להציל את כל העם |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
ענת בן שאול
4/1/2005 11:21 |
|
|
|
|
|
|
|
בבבא מציעא, דף נ"ט, מובא הסיפור המפורסם של רבי אלעזר שהתווכח עם חכמים בענייני הלכה. במשך יום שלם ענה ר' אלעזר על כל שאלות החכמים והוכיח את דעתו, שהייתה נכונה. עם זאת עמדו החכמים בסירובם לקבל את עמדתו וכפו עליו את עמדתם, עמדת הרוב. "מה עשה הקדוש-ברוך-הוא באותה שעה", נכתב בסוף סיפור זה, "היה מחייך ואמר: ניצחוני בני ניצחוני בני"
אני כותבת דברים אלו על רקע המאבק ההולך ומאלים של המתנחלים בכל מי שמאיים להזיזם ממקום התבצרותם. כן להתנתקות, לא להתנתקות, נשגב מנבואתי לדעת מה טוב ליהודים בנושא. אבל יודעת אני לבטח כי מחלוקת ומריבה אינן מוסיפות לחוזקו של העם הזה. משאל עם תקני טרם נעשה, ואולי ראוי שייעשה על מנת שתוכח דעת הרוב, אבל עד אז ברצוני להזכיר לאחינו המתבצרים כי מצוות שבין אדם לחברו קודמות למצוות שבין אדם למקום: המקום=אלוהים, המקום= מצוות יישוב הארץ, המקום=אהבת הארץ, יהיה המקום אשר יהיה, אין הוא עומד בקנה מידה לאהבת אדם ושמירת כבודו. שני בתי מקדש חרבו עלינו בשל שינאת חינם, התבדלות דתית ופנאטיות לאומית שהביאו עלינו חורבן וגלות. הבית השלישי
טרם הוקם ואנחנו, שלא למדנו מטעויות העבר, מאיימים להחריבו במו ידינו.
דמם של שישה מליון יהודים הועלה על המזבח כמקדמה להקמת בית לאומי לעם היהודי, ומאז אנחנו משלמים בתשלומי דמים בריבית דריבית כל שנה שבה אנו חיים את החלום הציוני. היום יש לנו אדמה, יש לנו בית, קטן ככל שהיה, עלוב ככל שהוא, הוא שלנו. והבית הזה לא היה נבנה אילמלא יהודים מכל העולם, על דיעותיהם הדתיות או החילוניות, התקבצו ומתקבצים מכל כנפות תבל ומחזירים אליו את הלבנים שנותצו מביתנו לפני אלפי שנים על ידי מגלינו. אבני הבית הם האנשים, האדמה ללא האנשים היא כגוף ללא נשמה. יציבות הבית שלנו תלוייה בכמה צפוף יונחו האבנים זו לצד זו כדי ליצור מבנה יציב בר קיימא.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
הימים ימי סערה
|
|
|
 |
|
|
|
לצערי המציאות בישראל מראה שכל אחד וחלומו הציוני, רוצה לקחת את הלבנה שלו ולהניח היכן שנראה לו. ככה לא בונים קיר, שלא לומר בית.
מטרה לאומית דורשת הקרבה פרטית, משום מה נראה לי שאנו ממהרים להקריב את בנינו בשביל האדמה הזו אך לא מוכנים להקריב אדמה בשביל בנינו. איזה פרדוקס חולני. ולמה לנו אדמות לרוב אם הבנים שאמורים ליישבן אינם עוד בחיים? האם הפכנו לחברה שאוהבת יותר את המקום מאשר את האנשים?
טרם אבן נוספת תיזרק לעבר החיילים שנשבעו לשרת את המדינה, טרם קללה נוספת תשתחרר לעברם של מבצעי דברה של הממשלה, ברצוני לבקש מהמתנחלים לבחור באהבת חינם על פני שינאת אחים. קיומה של מדינת ישראל אינו תלוי באדמה אלא ברוח העם. ישראל הייתה קיימת ליהודים גם טרם הוכרה ב-47' על ידי האומות המאוחדות והיא תמשיך להתקיים עם ובלי התנחלויות, כל עוד נשמור על הביחד. היום יותר מתמיד עלינו להתעלות מהאחיזה החומרית באדמה ולהאחז בעבותות אהבה האחד בשני, כי זו הערובה היחידה לקיומנו. הימים ימי סערה בארץ. יש ביכולתנו להתכופף בגמישות כחיטת השדה כדי לשרוד, או לעמוד איתנים בעיקשותנו כאותו עץ שבסופו של דבר הרוחות עקרו אותו משורשיו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| ענת בן-שאול - סופרת וציירת. פרסמה שני ספרי ילדים, כותבת בימים אלו ספר ביכורים
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על "קול העם"
|
|
|
|
|
|
|
רוצים שטור אישי שלכם יתפרסם באתר? קחו את המקלדת ליד ותתחילו לכתוב. את הטור שלחו אלינו בדואר האלקטרוני.
שימו לב, לאתר יעלו טורים שאורכם אינו עולה על 300 מילה, ובכפוף לשיקולי מערכת החדשות של NRG מעריב.
ציינו את שמכם המלא, וכמה מילים על עצמכם. אל תשכחו לצרף תמונה.
הכתובת למשלוח טורים:
ithink@maariv.co.il
לפרטים נוספים הקליקו כאן.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
