 |
/images/archive/gallery/245/380.jpg שלמה דוברת ולימור לבנת.
צילום: קוקו  |
|
|
|
|
| ועדת דוברת החמיצה את ההזדמנות ההיסטורית שניתנה לה. דוח הוועדה אינו מכונן את המהפכה החינוכית שהחברה הישראלית מייחלת לה. ההמלצות לא יחזקו את החינוך הציבורי אלא יגרמו להאצת קריסתו |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
יוסי דהאן ויוסי יונה
22/1/2005 1:50 |
|
|
|
|
|
|
|
ימים אחדים
לפני מסיבת העיתונאים, שבה הוצג דוח דוברת המלא ושבה הכריזו ראש הממשלה ושר האוצר על מחויבותם החדמשמעית שהדוח ייושם במלואו ולא "יישאר על המדף," חתם ראש הממשלה על הסכם קואליציוני עם סיעת יהדות התורה. בהסכם התחייב שרון להעביר 290 מיליון שקל למימון מערכת החינוך והתרבות החרדית.
ההסכם הזה עומד בניגוד לשני עקרונות מרכזיים של דוח דוברת: מדיניות הקצאת משאבים על פי קריטריונים "שוויוניים ושקופים," ומחויבות חסרת פשרות למערכת חינוך ציבורית. באותו שבוע גם הכריז שר האוצר נתניהו שהשלב הבא במהפכה הכלכלית הניאו-ליברלית שלו הוא הפרטת השירותים החברתיים.
הנתק בין העולם הרטורי שבורא הדוח, לבין המציאות הפוליטית החינוכית, החברתית והכלכלית הוא מאפיין מרכזי של הדוח המורכב, השאפתני והמהפכני הזה. הדוח מגלם שילוב מהפכני בין מחויבות לעקרונות חברתיים וחינוכיים נעלים, הזוכים לבולטות גבוהה בין דפיו וליחצנות ציבורית מרשימה, לבין המלצות מדיניות מעשיות, שמוצנעות במעמקיו - והמפרות את אותם עקרונות.
אחת ממעלותיו המרכזיות של הדוח היא הצגה כנה, בהירה ועגומה של תחלואי מערכת החינוך. כדי להתמודד עימם מציע הדוח מהפכה, המבטיחה עולם חינוכי עתידי שבו "לכל ילד מגיע יותר." זו מהפכה, ששואפת להנחיל לנו מערכת חינוכית המוצאת את שביל הזהב כביכול בין אידאלים והגיונות סותרים. היא מבטיחה גם שוויון הזדמנויות וגם מצוינות, גם יעילות וגם צדק חברתי, גם אינדיבידואליזם וגם קהילתיות, גם בחירה וגם אינטגרציה, גם תרבות לאומית וגם רב-תרבותיות, גם אחידות וגם פלורליזם, גם שיתוף דמוקרטי וגם ניהול היררכי, גם קולקטיביזם וגם הפרטה.
לא ניתן להתייחס ברשימה קצרה לכל הדוח, ולכן בחרנו להתמקד במספר נקודות מרכזיות:
משאלת לב. הוועדה מדגישה כי יישום התוכנית יצריך שמירה בלתי מתפשרת על גודלו הריאלי של תקציב החינוך בשנים הקרובות וזו בהתבסס על ההוצאה בפועל בשנת ,2003 בתוספת התקציב הנדרש לטיפול בגידול הטבעי של האוכלוסייה ותקציבי מעבר. מן הראוי להזכיר שבשנתיים האחרונות קוצץ תקציב משרד החינוך 13 פעמים בסכום של כשני מיליארד שקל, ושנת ,2003 שמהווה את בסיס התקציב של התוכנית, היא השנה שבה ההוצאה הממשלתית לתלמיד היתה הנמוכה ביותר מאז שנת .1996
בהנחה שיישומו של הדוח אינו מחייב את פריצת התקציב הריאלי הקיים, מה המשמעות האופרטיבית של ההמלצה ל"היפוך הפירמידה," כלומר, להנהגת חינוך חינם לגיל הרך שעלותו כשני מיליארד שקל? מהי המשמעות האופרטיבית של ההמלצות הקוראות להנהגתו של יום לימודים ארוך, לשיפור התשתית המבנית של המערכת, להורדת מספר התלמידים ל35- בכיתה ולצמצום הפער בתשתיות בין יהודים לערבים? היישום של המלצות אלו, שעלותן הכוללת היא כעשרה מיליארד שקל, מהווה על פי מחברי הדוח תנאי הכרחי להצלחת הרפורמה. אולם, כיוון שהמחברים חשים מחויבות ל"שמירה בלתי מתפשרת על גודלו הריאלי של תקציב החינוך," ההמלצות נותרות בגדר משאלת לב.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אקרובטיקה לשונית
|
|
|
 |
|
|
|
ואיפה השוויון? סיסמת הדוח, "כי לכל ילד מגיע יותר," משקפת את המחויבות לעקרון שוויון ההזדמנויות. עיקרון זה אמור לבוא לידי ביטוי בהמלצות הקוראות לסילוק מנגנוני מיון בקבלה לבית הספר, מניעת הנשרה ותקצוב דיפרנציאלי לטובת תלמידות ותלמידים מהעשירונים התחתונים. המלצות אלו אכן ראויות לשבח. אולם הדוח כולל המלצות אחרות המרוקנות את עקרון שוויון ההזדמנויות מתוכנו, המספקות הכשר מעשי לסגרגציה חינוכית הן בתוך כותלי הכיתה והן בין יישובים שונים.
הוועדה ממליצה על יצירת שלושה סטנדרטים חינוכיים לתלמידים: רמת בסיס, רמת ביניים, ורמה גבוהה. חברי הוועדה אינם מוכנים להשתמש במונח המפורש "הקבצות," אולם שום אקרובטיקה לשונית לא תשנה את העובדה שקביעת שלושה סטנדרטים לימודיים יוצרת שלוש קבוצות שונות ומובחנות של תלמידים הלומדים ברמות שונות בין כותלי אותה הכיתה. הדוח מתיר מיונים נוספים רבים: בין מצטיינים, מחוננים ומחונני-על; הוא מאפשר פתיחת בתי ספר ייחודים על-אזוריים וארציים, ומשאיר על כנם באופן חלקי את בתי הספר המקצועיים המהווים מנגנון מרכזי להסללת תלמידים.
בין עומר לשדרות. אם לא די בהסללות ובמיונים פנים-בית ספריים, הוועדה מעניקה גם הכשר לסגרגציה חינוכית בין יישובים. הכשר זה בא לביטוי בהמלצה להקמתם של מחוזות חינוך אזוריים (מח"א) שיחליפו את החלוקה הקיימת למחוזות חינוך. האם יקפיד משרד החינוך שמחוזות החינוך לא ישקפו את רצונם של יישובים אמידים לנצל את יתרונם הכלכלי היחסי ולהעניק לילדיהם הזדמנויות חינוכיות עודפות? התשובה שלילית. על פי הדוח, ההתקשרות בין היישובים תהיה וולונטרית. כך שניתן לצפות את יצירתו של מחוז חינוכי הכולל לדוגמה את היישובים האמידים עומר, להבים ומיתר, ומאידך, מחוז חינוכי הכולל את שדרות, נתיבות ואופקים. אך בעוד שהדוח מעודד סגרגציה מעמדית ואתנית בתוך החברה היהודית, הוא שולל את זכותם של הערבים להקמתו של מינהל חינוך עצמאי. מה שמותר לזרם הממלכתי, לממלכתי-דתי הזוכה למעמדעל אקס טריטוריאלי, לחרדי-מזרחי ולחרדי-אשכנזי - נשלל מהאוכלוסייה הערבית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
המורים מוזמנים לחתום
|
|
|
|
|
|
|
הישגים נמוכים. חברי הוועדה מצהירים על מחויבותם לחינוך ציבורי, אולם רוחו של הדוח וחלק מהמלצותיו מבטאים עוינות כלפי כל מה שנושא חותם קולקטיביסטי ואהדה ותמיכה בכינון מגנוני שוק, תחרות והסדרי הפרטה. אחת ההמלצות המרכזיות, שמשום מה לא זכתה לתשומת לב בדיון הציבורי, היא האפשרות של יצירתם של בתי ספר המנוהלים על ידי גורמים חיצוניים שאינם ציבוריים. על פי הדוח, מינהל החינוך האזורי מוסמך להחליט על התקשרות בהסכם עם גורם חיצוני שיוכר כבעל רישיון לניהול בית ספר.
בכך מאמצת הוועדה את המודל החינוכי האמריקני המכונה ,"Charter Schools" שלאחרונה נמצא שהישגי התלמידים האמריקנים שלומדים בבתי ספר אלה נמוכים מהישגי התלמידים הלומדים בבתי הספר הציבוריים. הסדרי ההפרטה באים לידי ביטוי ביצירת תחרות בין בתי ספר, באמצעות מדיניות בחירה מבוקרת וביצירת הסדרים המתירים קניית שירותים מן המגזר השלישי, ובזכותם של בתי ספר לזכות במימון ציבורי בגובה של 50 אחוז, גם כאשר הם ממיינים ומנשירים תלמידים.
מס שפתיים למורים. הרטוריקה של הדוח משלמת מס שפתיים לתרומתם של המורים למערכת החינוך ולחיזוק מעמדם, אך הוועדה מסמנת את ארגוני המורים כאויב שיש להדבירו. הקריאה לשיתוף פעולה באה רק לאחר הדרתם האנטי דמוקרטית והמשפילה מחברות בוועדה. מחברי הדוח מקבלים את העובדה שיש לחתום על הסכם קיבוצי עם ארגוני המורים, אולם המלצותיהם המעשיות מרוקנות מראש את המשא ומתן הקיבוצי מכל תוכן.
הוועדה, שיישום המלצותיה יגרום לפיטוריהם של אלפי מורות ומורים, קוראת לארגוני המורים לפתוח בדיאלוג כן ופתוח. נראה שאת הדיאלוג הכן והפתוח ניהלו חברי הוועדה עם אנשי האוצר, שאחד מבכיריהם הצהיר לאחרונה שאחד ההישגים המרשימים של מדיניות האוצר הינו "שבירת העבודה המאורגנת." נציגי המורים מוזמנים להגיע, לאשר ולחתום.
מנהל התאגיד. בעוד הוועדה מעלה על נס את חשיבות ערכי הדמוקרטיזציה, הקהילתיות והשיתופיות, המשטר החינוכי הבית ספרי שיוצרים חברי הוועדה, שבין חבריה זוכה המגזר העסקי לייצוג יתר, הוא מודל אוטוריטרי תאגידי. בית הספר הוא ארגון היררכי נוקשה, הנשלט על ידי שליט יחיד - המנהל – השולט בתקציבים, בכוח האדם, בתוכנית הלימודים ובהתקשרות עם גורמים חיצוניים. נדמה שמדובר בהגדרת תפקידו של מנהל תאגיד כלכלי ולא של מנהל בית הספר, הנושא באחריות להתפתחותם האינטלקטואלית, התרבותית והרגשית של תלמידים, ושאמור להיות אחראי לעיצוב אזרחים, ביקורתיים, אוטונומיים ודמוקרטים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
החינוך זקוק לטלטלה
|
|
|
|
|
|
|
מערכת החינוך אכן זקוקה לטלטלה. קיימת הסכמה ציבורית רחבה בצורך הדחוף לגבש תוכנית שתביא למימוש עקרון שוויון ההזדמנויות, שתעלה את רמת הישגי התלמידים תחזק את מעמד המורה, תרחיב את אופקיהם ואוריינותם התרבותית של התלמידים ותפתח את רגישותם ואחריותם החברתית והדמוקרטית. למרות הסכמתנו לחלק מהמלצות הדוח, הפתרון שאותו מציעה ועדת דוברת מחמיץ את ההזדמנות ההיסטורית שניתנה לו, הוא אינו מכונן את המהפכה החינוכית שהחברה הישראלית מייחלת לה; המלצותיו לא יחזקו את החינוך הציבורי אלא יגרמו להאצת קריסתו.
הכותבים: ד"ר יוסי דהאן, יושב ראש אדוה ומנהל חטיבת זכויות האדם במכללה האקדמית למשפטים, ופרופ' יוסי יונה, מרצה במחלקה לחינוך באוניברסיטת בן-גוריון וחוקר במוסד ון-ליר
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
