 |
 |
|
|
|
|
| מוחמד אגבאריה, אסיר
ביטחוני, קורא לשב"ס
להפסיק לפגוע ולהתחיל
לדבר עם האסירים |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
מוחמד אגבאריה
26/1/2005 6:38 |
|
|
|
|
|
|
|
האסירים הביטחוניים בבתי הכלא בישראל סובלים ממצוקות ומבעיות אנושיות רבות. לרוב מנסים האסירים להגיע לפתרונות הולמים באמצעות הידברות ושכנוע. רק כשניסיונות אלו עולים בתוהו, שולפים מנהיגי האסירים את נשק יום הדין: שביתת הרעב. שביתת הרעב האחרונה שקיימו האסירים אמנם נכשלה, אבל שירות בתי הסוהר (שב"ס) ממשיך לנהל מסע של דמוניזציה ושל הכפשה כלפי האסירים הביטחוניים, במקום להרגיע את הרוחות ולשפר את מערכת היחסים בין הצדדים, שתהיה מבוססת על אמון ועל כבוד הדדיים.
מצוקותינו בבתי הכלא הישראליים הפכו להיות בלתי נסבלות ובלתי אנושיות. אחת המצוקות שמקשות, מפריעות, ומעיקות על האסירים (שמספרם מגיע היום ל-4,000) היא העובדה שחלק ניכר מהם אינם מממשים את זכותם לקבל ביקור מבני משפחותיהם. המצב הזה נמשך במקרים רבים יותר משלוש שנים, בגלל שבני המשפחה מוגדרים כמסורבי כניסה, כלומר הצבא לא מרשה לבני משפחתו של האסיר להיכנס לתחומי ישראל, תוך שימוש בנימוקים ביטחוניים.
לאסירים לא נותר אלא לשאול: מה הטעם ומה ההיגיון למנוע מאם בת 70 מלהיכנס לתחום ישראל? איזה סיכון נשקף מאישה כה מבוגרת? זו
הרי התעללות לשמה.
גם כשהאסירים זוכים לביקורים של בני משפחותיהם, הם אינם יכולים לגעת ולחוש את מגע ידיהם של הוריהם ושל ילדיהם, בגלל אותו חיץ מזכוכית, שמפריד ביניהם. כך, הפכו ביקוריהם של בני המשפחה לביקורים וירטואליים, ל"כאילו ביקור", ונמנעת מהאסיר האפשרות לקיים שיחה אינטימית עם בני משפחתו, ונשללת ממנו הזכות להרגיש את הדופק של האם, ואת החום של הבן הקטן בן ה-6.
מה שמקומם יותר היא העובדה שהשב"ס יודע שהמשך המצב הזה עלול לקעקע את שיווי המשקל הנפשי של האסיר ולמוטט את שלוותו, המבטיחה שקט ורגיעה בבתי הכלא.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
תנאי מחייה אנושיים
|
|
|
 |
|
|
|
מצוקה לא פחות קשה היא הפגיעה המכוונת בכבודם של האסירים, באמצעות תהליך ארוך של "טקסי" השפלה, שכוללם חיפוש בעירום.
כאן המקום להבהיר, שהאסירים אינם מתנגדים לזכותו של השב"ס לערוך חיפוש על גופו של חשוד, אבל הם יוצאים חוצץ נגד "טקסי" ההשפלה והביזוי, שעובר האסיר. ה"טקסים" באים לידי ביטוי בכך שהאסירים מאולצים להתפשט, עירומים כביום היוולדם, לעיני חבריהם המחכים לתורם, ומתבקשים לתלות כל פריט לבוש בפינה מסוימת של החדר. כאשר מסתיים מסע "החיפוש" על גופו של האסיר, הוא מתחיל לשוטט עירום בחדר, לנגד עיני כולם, כדי לאסוף את בגדיו וללבוש אותם חזרה על גופו.
כאסיר שאכפת לו, אני מקווה שהשב"ס ינצל את השקט השורר בבתי הכלא הביטחוניים לאחר כישלון שביתת הרעב, כישלון שמתפרש על ידי השב"ס בטעות כשקט מדומה וכשקט שלפני הסערה, כדי להגיע עם האסירים להבנות על תנאי מחייה אנושיים, סבירים ומתקבלים על הדעת. אני מקווה גם שהשב"ס יפסיק להתכחש לכוונותיהם הטובות של מנהיגי האסירים, וישים קץ למסע ההכפשה שהוא מנהל נגד האסירים ונגד מנהיגיהם.
ובינתיים, תודה שב"ס.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| מוחמד חסן אגבאריה - אסיר ביטחוני-פוליטי. בן 37, יליד הכפר מושירפה שבצפון
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על "קול העם"
|
|
|
|
|
|
|
רוצים שטור אישי שלכם יתפרסם באתר? קחו את המקלדת ליד ותתחילו לכתוב. את הטור שלחו אלינו בדואר האלקטרוני.
שימו לב, לאתר יעלו טורים שאורכם אינו עולה על 300 מילה, ובכפוף לשיקולי מערכת החדשות של NRG מעריב.
ציינו את שמכם המלא, וכמה מילים על עצמכם. אל תשכחו לצרף תמונה.
הכתובת למשלוח טורים:
ithink@maariv.co.il
לפרטים נוספים הקליקו כאן. | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
