 |
/images/archive/gallery/262/005.jpg נעמי בלומנטל.
צילום: רענן כהן  |
|
|
| בלונמטל: "עד היום אני לא מבינה"
|
|
| הנהג שלה ביקש ממנה 12 אלף שקל עבור מישהו לא
מוכר, וסגנית השר הלכה לכספומט בלי לשאול למה.
ההתפתלויות והבריחה מאחריות של נעמי בלומנטל |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
שרה ליבוביץ-דר
18/2/2005 13:20 |
|
|
|
|
|
|
|
בבית משפט השלום בתל אביב נדון בימים אלה כתב האישום נגד נעמי בלומנטל, לשעבר סגנית שר והיום חברת כנסת מטעם הליכוד. בלומנטל, ביחד עם פעיל מרכז בשם מיכאל אלנקווה, נדרשים לתת את הדין בפרשת "סיטי טאואר" המפורסמת, שבמהלכה, כך נטען, מימנה בלומנטל כנס ושהות חינם לפעילי ליכוד במלון, על מנת להבטיח את תמיכתם בה בפריימריז של המפלגה.
בלומנטל
שמרה על זכות השתיקה בעת חקירתה במשטרה באופן נחרץ, דבר שלבסוף הקים עליה את ראש הממשלה ויושב ראש תנועתה, אריאל שרון. כעת, על דוכן העדים, היא נאלצת להתעמת עם הטענות הכבדות. בראשן, עדותו של אבי אוסקי, ששימש כנהג שלה, הפך לעד מדינה וסייע למשטרה שאספה את הראיות. העדויות שיובאו מיד לקוחות היישר מדוכן העדים, בקיצורים טכניים קלים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אני, נעמי בלומנטל
|
|
|
 |
|
|
|
"הייתי פעילת שטח בליכוד", מתחילה בלומנטל בתיאור רקע. "לאט לאט פעלתי יותר ויותר, ואיך אומרים, נסחפים לתוך זה. בסביבות שנת90 ', 91', הפעילים בתוך הליברלים בליכוד התחילו לומר לי, נעמי, תתמודדי לכנסת. היתה לי בתוך המערכת, גם היום, חברה מאוד טובה והיא אמרה לי, 'תמיד את עוזרת לאחרים, למה שלא תתמודדי את?'. היא אמרה, 'לכי תסתכלי במראה ותאמרי, אני אהיה חברת כנסת. זה כל מה שאנחנו מבקשים ממך. אנחנו נעשה את העבודה, אנחנו נפעל לכך שתיבחרי'. בשנת96' נבחרתי בפעם השנייה, ב-99' הייתי במקום השישי בבחירות, ובבחירות האחרונות הייתי במקום השביעי. לאחר מכן, כידוע, אנחנו הצלחנו. השלטון התחלף ונעשיתי סגנית השר לתשתיות לאומיות, סגניתו של השר איווט ליברמן.
"מה עושה סגן שר? בעצם כלום. יש לו צוות, יש לו לשכה, אבל אם השר לא נותן לך תפקידים, אין לך הרבה עבודה. אתה ממשיך בפעילות, הייתי אומרת פעילות מאוד אינטנסיבית מטבע ברייתו של אדם, או מטבע ברייתי למשל אני. אני נענית לפניות, אני נוסעת ליישובים השונים לראות מה ניתן לסייע, אני עסקתי בחיסכון במים. כיהנתי בהצלחה גדולה מאוד כסגנית שר התשתיות הלאומיות. עשיתי הרבה מאוד למען הציבור במדינת ישראל, העולים החדשים, הנשים.
"והיה לי מזל, אולי אסור לומר את זה בבית משפט, אבל היה לי מזל שאיווט ליברמן התפטר, ובכך למעשה כיהנתי כשרה בפועל. ראש הממשלה היה שר התשתיות, אבל לא היה מי שיפעיל את המשרד, וזה משרד מאוד אתגרי, הייתי אומרת, עם האנרגיה, האנרגיות. יש לנו הרבה סיפורים ביחד וחוויות עם אריק שרון. כשאני כיהנתי כשרה בפועל של התשתיות, הוא היה השר, הוא היה חותם על מסמכים. אני השתתפתי בישיבות ממשלה, אנחנו עושים בדיחות ביחד. יש לנו עבר משותף, יש לו אב מאמץ שהיה לו או נפטר כבר, אבל שהוא היה כמו האבא שלי והכיר אותי מילדות, מהכפר שלי".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לא קל בפוליטיקה
|
|
|
|
|
|
|
העבודה הפוליטית, לדבריה של בלומנטל, לא פשוטה. קודם כל, ההתמודדות עם חברי המרכז. "אני כל כך מעורה בשטח, כל כך אידאולוגית, ופתאום באים אלייך אנשים שהם חברי מרכז ואומרים לך את יודעת מה, הקרוב שלי הזה והבן דוד שלי הזה. אולי זה נשמע מצחיק, במרכז הליכוד יש הרבה מאוד קרובי משפחה, חברים, קרובים. היה לחץ מאוד גדול ואנשים הכניסו קרובי משפחה, קרובי משפחה רחוקים. למשל, לא רוצה לגלות את כל הסודות, אבל למשל מישהו מכניס את גיסתו, נגיד אחות אשתו. זה לא אותו שם משפחה, לא רואים ישר שזה משפחה. אני יכולה למנות לכם, באמת, עשרות אנשים כאלה.
"זה התפקיד שלי בדרך כלל, שאני אוהבת לסייע לאנשים. אולי אשתו צריכה פעם משהו, אולי אני רוצה לעזור. משאירים את הבת שלו כיתה במקרה, ואני מתערבת. זה סוג העזרות שאנחנו נותנים בדרך כלל. אולי הוא סגן ראש מועצה ביקנעם, אולי יש בעיות בביוב ביקנעם. הרי אנחנו לשם כך". ויש עוד בעיות. איך מסתלקים מההמונים המקיפים אותך. בלומנטל מגלה את השיטות שלה, כמו למשל במהלך סיור בסניף הליכוד בנתניה, יומיים לפני הפריימריז האחרונים. "אנשים התקרבו אלי, ואני אמרתי אני נורא מצטערת, מחכים לי בבית, תסלחו לי, תודה רבה, תודה רבה, כמו שאומרים, תודה על התמיכה, תודה לכם ויופי, יהיה הכל, נרוץ הלאה. אני רצה הלאה. ורצתי למטה למכונית ומיד שעטנו לדרך".
כשבלומנטל אומרת "שעטנו", היא מתכוונת לנהג שלה, אבי אוסקי. את הנהג היא קיבלה אחרי תקופה ארוכה של הסתפקות במועט, צניעות ז' בוטינסקית. "אף פעם לא רציתי נהג", היא מספרת. "אני מאוד אוהבת לנהוג. לימים הרגשתי מין לחץ כזה. מה, נעמי, את סגנית שר ואת מגיעה לכל המקומות טראח,י ורדת מהרכב, ככה, ואין מי ש. . . באמת מתחילות להיות לך בעיות, חניה, אתה צריך להחנות, להופיע במקום, עד שאתה מוצא חניה, צריך לצאת מהרכב לחפש".
נמצא נהג, אפוא. אבל אוסקי לא הופך את החיים שלה לקלים יותר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הלחץ לפני הבחירות
|
|
|
|
|
|
|
"הקטע של הבחירות הגיע באופן פתאומי והיה צורך להתארגן די מהר", מתחיל אוסקי לגולל את מסכת האירועים, והפעם כעד המדינה נגד הבוסית לשעבר. "הסיכויים לבחירתה של בלומנטל מחדש לא היו מרובים, מכיוון שנבחרו 1,600 חברי מרכז חדשים. חלק מהצוות אפילו פיקסס קורות חיים על מנת להשיג עבודה, כי לא האמינו בכך שנצליח, שהיא תצליח. היה לחץ מאוד אינטנסיבי מהקטע שנעמי לא הופיעה באף כלי תקשורת כמעט. לא בסקרים, שלא הראו אותה בכלל בכיוון, ולא דובר בכלל על נעמי בתקשורת.
"במוצאי שבת היא קיבלה טלפון מאזור הצפון, קריית שמונה-צפת, שעדכנו אותה שהורידו אותה מאיזה דיל בצפון. היא היתה נסערת עד דמעות. היא היתה מאוד בלחץ, עד כדי כך שהיא כעסה ורדתה באנשים מסוימים".
בלומנטל מנסה להוכיח שהיא כלל לא היתה לחוצה לפני הפריימריז. היא טוענת שהצו לפיזור הכנסת, שניתן ב-5 בנובמבר 2002, לא תפס אותה מופתעת, כי השמועות על הקדמת הבחירות צצו כבר בחגים, כשבועיים לפני שהכנסת פוזרה. גם הסקרים, לדבריה, לא הדאיגו אותה, כי היא עצמה לא עורכת סקרים. כשנשאלה האם היתה נסערת עד דמעות מהעובדה שנמחקה מאחד הדילים בצפון, היא משיבה: "לא בכיתי. אני לא בוכה. אני הייתי נרגזת".
התובעת, עו"ד רות ארז: "עם אלי מויאל, ראש עיריית שדרות, יש לך יחסי היכרות. את אמרת לו משהו כמו מחקו אותי? הוא ניסה להרגיע אותך?". בלומנטל: "לא, אני לא אומרת דבר כזה, מחקו אותי, כי אני אף פעם לא משתמשת במילה כזאת. מה פתאום מחקו אותי. שיעיד מישהו ויגיד שאני אומרת דבר כזה".
ארז: "שמואל הראל, ראש המטה שלך, אמר בהודעה שלו שהוא כל הזמן הרגיע אותך וזה לא עזר, 'היא היתה לחוצה ובפאניקה'".
בלומנטל: "אז אמר. יכול להיות שהוא אמר. מערכת בחירות פנימיות בכלל זה דבר שדורש מאמץ, זה דבר שהוא קשה. דווקא כשראיתי שאני מופיעה במקום גבוה לא אמרתי את זה לאף אחד. למה? כי לא רציתי שאנשים יפסיקו לעבוד".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מבשלים עסקה לאירוח חברי מרכז
|
|
|
|
|
|
|
כתב האישום: "כשבוע לפני הבחירות נודע לאוסקי כי אלנקווה (נאשם מספר 2), נבחר כחבר מרכז. אוסקי פנה אל הנאשם וביקש ממנו לסייע לבחירתה של הנאשמת. בתיווכו של אוסקי קבעו הנאשמים להיפגש ב-5 בדצמבר בחדרה. בשעות אחר הצהרים הגיעה הנאשמת, בליווי אליהו קובייסי, עוזרה, לבית קפה בחדרה, שם פגשו בנאשם. זמן קצר לאחר מכן הגיע אוסקי למקום. הנאשם סיפר לנאשמת כי הוא מארגן כנס של חברי מרכז ב-7 בדצמבר שבו ישתתפו מספר מתמודדים בבחירות לליכוד, אך היא לא תוכל להשתתף בו. במהלך הפגישה ביקש אוסקי מקובייסי, בהוראת הנאשמת, להתלוות אליו ולהותיר את הנאשמים לדבר ביחידות, וקובייסי עזב את השולחן. במהלך הפגישה סיכמו הנאשמים כי הנאשמת תממן אירוח של חברי מרכז, ביניהם הנאשם, במלון סיטי טאואר ברמת גן, שיאורגן על ידי הנאשם, ואשר במהלכו יפעל הנאשם לבחירתה של הנאשמת בבחירות בליכוד. משהסתיימה הפגישה בין הנאשמים,הורתה הנאשמת לאוסקי לגשת אל הנאשם ולסגור עימו את העניינים ואוסקי עשה כן".
בבית המשפט סיפר אוסקי כי ההצלה באה מפגישה מקרית של אשתו בסופרמרקט השכונתי עם אשתו של מכר ותיק. בשיחה התברר ששני מכרים של המשפחה נבחרו לחברי מרכז. אחד מהם, מיכאל אלנקווה, "הוא מכר של משפחתה של אשתי והכיר אותה עוד מהיותה ילדה". אוסקי פגש את אלנקווה באירוע וביקש ממנו לעזור לבלומנטל. "אמרתי לו, תראה מיכה, אתה לא בא לעזור לנעמי, אתה בא לעזור לי, אני צריך עוד ארבע שנים של משכורות לילדים שלי". אלנקווה הבהיר שבלומנטל לא תוכל להשתתף בכנס ביקנעם, ושהכנס מיועד לתומכי עמרי שרון וציפי לבני, אבל אחרי הכינוס הוא יוריד ראשי קבוצות לאזור המרכז, שם יוכנו רשימות הדילים ובכנס הזה היא תוכל להופיע. אוסקי, לדבריו, ארגן את הפגישה עם אלנקווה בבית קפה בחדרה: "באיזשהו שלב התבקשנו, אלי ואני, על ידי נעמי, להשאיר את נעמי ומיכה לבד בשולחן. לאחר מספר דקות יצאה נעמי ואמרה לי, לך תסגור עם מיכה את הדברים. הבנתי שזה משהו לא טוב. אני לא סוגר דילים מאחורי הפינות. נכנסתי לבית הקפה, מיכה היה כולו מיוזע ולא היה חם. גם אני הייתי די נרגש. ואז הוא אמר לי שהוא ונעמי סיכמו, שמכיוון שהיא לא יכולה להיכנס אל הכנס ביקנעם, הוא ידאג לסדר לה כנס בסיטי טאואר ולמחרת הם ילכו לפריימריז מוכנים ושהיא תשלם את החדרים".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"רציתי להרשים"
|
|
|
|
|
|
|
בלומנטל אינה מכחישה את דבר הפגישה בחדרה עם אלנקווה, אבל נותנת הסבר אחר לגמרי. "רציתי להרשים, זו היתה מטרת הפגישה שלי. רציתי שהוא יכיר אותי, שיראה אותי, שישמע אותי, שישמע על העשייה שלי, וגם מאוד מאוד רציתי שהוא ייתן לי להשתתף בכנס ביקנעם. אמרתי לו, 'תראה מיכאל, אולי בכל זאת אני יכולה להופיע בכנס ביקנעם'. " הוא אמר, 'זה לא ילך, אבל את יודעת מה, אני בהמשך של הכנס הזמנתי חברי מרכז, פעילים מרכזיים, והזמנתי מקומות לינה בסיטי טאואר. הם יגיעו לשם ויישבו שם ולאחר מכן,למחרת,אנחנו נצא יחד לגני התערוכה לבחירות.כל העסק הזה עלה לי 12 אלף שקל. יש לי רעיון, תבואי ותופיעי בפניהם'.
בלומנטל מכחישה שביקשה מאוסקי ומקובייסי להשאיר אותה לבד עם אלנקווה. לטענתה, כשביקשה מאוסקי לסגור את העניינים התכוונה ש"אתם כאילו מכירים, אתה השושבין של הפגישה הזאת, אז תקבעו ביניכם את כל מה שקשור להגעה שלנו".
בחקירה הנגדית נימת הדברים היא שונה. "בהחלט רציתי לדבר עם מיכה אלנקווה. בהחלט".
ארז: "בארבע עיניים?".
בלומנטל: "אני חושבת בהחלט שהייתי שמחה אם זה היה יוצא לדבר איתו בארבע עיניים".
ארז: "ואמרת את זה לקובייסי או לאבי אוסקי?".
בלומנטל: "אני לא אמרתי לאף אחד מהם".
ארז: "למה הם קמו?".
בלומנטל: "הם קמו. אני לא יודעת".
ארז: "בכתב האישום יש סעיף נפרד שאומר שהנאשמת הורתה לאוסקי ולקובייסי לעזוב את השולחן. לא התייחסת לזה בדברי הכפירה שלך. את יודעת למה?".
בלומנטל: "לא משנה. גמרנו. גרסתי. זו כפירתי. גברתי, לא היתה שום הוראה ממני, לא ברמז, לא במילה, לא במשפט לומר למי מהם לקום מהשולחן".
ארז: "את היית באותה תקופה סגנית שר, חברת כנסת ואת באה למפגש עם חבר מרכז, סליחה, אבל יחסית זוטר. ואני רוצה לשאול, איך הוא משתף אותך בכמה עלה לו המלון? זה נראה לי מאוד תמוה".
בלומנטל: "אני חושבת שתצטרכי לשאול את מר אלנקווה. אבל אני כאילו חשבתי לעצמי, כל הכבוד".
ארז: "טוב, אני רק רוצה לחלוק על הכבוד הזה, כי אני חושבת שגם הזמנה של חברי מרכז ללינה בלילה זה בדיוק מה שנכנס לחוקי שוחד בחירות".
בלומנטל: "את יודעת שהבחירות הפנימיות של מפלגת שינוי היו במלון?".
ארז: "תראי, אני לא רוצה עכשיו להיכנס איתך למפלגת שינוי".
בלומנטל: "לא לא, סתם הערה. התפתיתי לענות את התשובה הזאת".
ארז: "זה לא הפליא אותך מדוע איזה חבר מרכז מוציא סכום נכבד ומזמין כל מיני חברים על חשבונו למלון? זה לא היה מוזר?".
בלומנטל: "לא, אני לא ידעתי בדיוק את מצבו. הוא היה מבסוט מזה. זאת אומרת, זה נחשב לחלק מהמוטיבציה שלו בכל הפעילות. חשבתי וואללה, כל הכבוד. ממש ככה. אדוני השופט, ממש ככה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אלנקווה תומך, אוסקי משתומם
|
|
|
|
|
|
|
מיכאל אלנקווה, בעדותו, תומך בגרסתה של בלומנטל. בתשובה לסנגורו הוא אומר שביקש את הכסף מאוסקי עבור אירוח פעילי הליכוד במלון. לדבריו, הוא לא ידע שהכסף מגיע מבלומנטל, ולמחרת יום הבחירות בליכוד השיב את הסכום לאוסקי. אוסקי בעדותו אומר ההפך. "היה עוד איזשהו שלב שפניתי ואמרתי כאילו נעמי מה, מה, למה זה צריך לקרות? למה זה צריך להיגמר ככה ולמה סגרת עם אלנקווה על ענייני כספים בכלל? אני הבאתי אותו בתור חבר. אז היא ביטלה אותי בהינף יד ואמרה עזוב, זה נסגר".
"הוא ראה את הינף היד שלי?", עונה בלומנטל, "הוא משקר. אנחנו לא דיברנו. אני לא מתעכבת עוד ועוד ועוד לדבר. לא מדברים, עובדים. נוסעים, רצים, קדימה, עוד טלפון, עוד שיחה. אני אין לי שיחות כאלה עם הנהג. מה שוחחתי איתו? אולי אמרתי לו תיסע מהר, תמהר, מחכים לנו, תמהר, תגביר את הקצב".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
12 אלף שקל מהכספומט
|
|
|
|
|
|
|
כתב האישום: "הנאשמת הורתה לאוסקי לעצור ליד סניף בנק הפועלים ברמת אפעל, יצאה מהרכב ומשכה כסף מזומן בסך 12,500 שקל מחשבונות הבנק שלה. הנאשמת חזרה לרכב ומסרה לאוסקי סך של 12 אלף שקל במזומן והורתה לו לנסוע ולשלם עבור הזמנת החדרים".
אוסקי מעיד בבית המשפט: "במהלך הנסיעה התבקשתי על ידה שלא להיכנס ישירות לביתה אלא לעבור דרך הכספומט על מנת למשוך כסף שהיא תוכל לשלם עבור החדרים. ואכן, כאשר הגענו לרמת אפעל דילגנו על הכניסה לביתה והמשכנו למרכז המסחרי ברמת אפעל. נעמי יצאה מרכבה וניגשה לכספומט. לאחר מספר דקות היא חזרה עם מאות שטרות של מאה ביד. הדלקתי לה את האורות הפנימיים כדי שתוכל לראות יותר טוב ברכב, נעמי ספרה את הכסף. ביקשה ממני שאספור אותו, וכן ספרתי 12 אלף שקל. הכנסתי את זה לתוך מעטפה לבנה שהיתה לי ברכב ומשמה המשכנו לביתה ברמת אפעל".
בחקירה הראשית מספרת בלומנטל שהם נסעו ישר לביתה. הבית היה מלא פעילים, "יושבים כדי לשמוע את מוצא פי". בעודה פוסעת בחדר האורחים, ראתה את אוסקי עומד על המדרגות. "שמעתי אותו אומר 'נעמי, נעמי', אני קצת התפלאתי. אני באה אליו, עליתי אולי מדרגה אחת ואני אומרת לו: מה? אז הוא אומר, 'מיכאל רוצה 12 אלף שקל במזומן עכשיו'.
"ממש נדהמתי. אני מסתכלת עליו והתגובה הראשונה שלי היתה מה פתאום, אז הוא אמר לי 'מיכאל מבקש'. הייתי בטוחה שהוא קיבל שיחת טלפון ממיכאל. עמדתי ולא ידעתי, אני לא ידעתי מה לעשות. אני לא נגעתי בכסף, למעט שני אירועים קטנים בכל מערכת הבחירות הזאת. ואז החלטתי שאני אוציא את הכסף ואתן לו.
"נסענו לכספומט במהירות, אני משערת. אני מאוד מיהרתי. וזה נפל לי בזמן, הייתי אומרת, כמעט הכי לא טוב. אני לא זוכרת את המשיכה שלי, אני לא זוכרת את זה, אני זוכרת את עצמי שוב יושבת מאחוריו".
התובעת עו"ד ארז (בחקירה הנגדית): "איך זה, שאותו אדם שלא הכרת שולח לך באמצעותו של הנהג בקשה לתת 12 אלף שקל, וזה עובר? ". בלומנטל : "אני זו שהוצאתי את הכסף, זה נכון, אני לא מכחישה את זה. זו לא היתה יוזמה שלי, זו היתה היוזמה של הנהג שלי. הוא ביקש ממני את הכסף".
השופטת זיוה הדסי-הרמן: "עבור מה, גברת בלומנטל? עבור מה?".
בלומנטל: "הבנתי שיש מצוקה שצריך ברגע, היתה בעיה טכנית. במלון כנראה היתה. הוא לא הסביר לי על מה. הבנתי שזאת מצוקה, ולפיכך הבנתי שזה דבר טכני, שיש איזה מצוקה רגעית שהוא צריך את הסיוע הזה. הבנתי שתוך כמה זמן הוא כבר מחזיר לי את זה בצורה זו או אחרת. אני היססתי, אמרתי מה פתאום, איך אני עכשיו, אני באמת היססתי, אמרתי רגע אחד, מה אני עושה, פתאום מצוקה כזאתי. משהו לא היה לי ברור. זה לא ברור, כי אני הלוא הבנתי שהכל שולם וסודר ואני לא הבנתי מה קורה ואז קיבלתי החלטה לאחר היסוס של כמה שניות".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"בעיה טכנית"
|
|
|
|
|
|
|
ארז: "מתי בשנה האחרונה שילמת לאיזשהו גוף סכומים כאלו במזומן?".
בלומנטל: "אני כמעט לא מוציאה כסף מן הבנק והרבה אנשים סובלים מזה, אני מוכרחה לומר, ואני מצרה על זה. אני נוהגת לסייע לאנשים, לא תמיד בעלי יודע מכך ולפיכך אני מוציאה כסף מזומן מן הבנק".
ארז: "בחקירה הראשית העדת שאת לא זוכרת את המשיכות בכספומט".
בלומנטל: "הכנסתי כרטיס ואני יכולה להראות לך את הכרטיסים שלי כי היו לי כמה כרטיסים".
ארז: "חבל שלא הראית לנו אותם בחקירה. היינו חוסכים לתת צווים לבנקים, לקבל מסמכים. היום אני לא צריכה לראות את הכרטיסים שלך. המשטרה הביאה את דפי החשבון".
בלומנטל: "אני מאוד מעריכה את העבודה שלכם. המצב שאני זוכרת הוא שאני הלכתי לעבר, אני גם לא זוכרת בדיוק איך הלכתי, אבל ירדתי מהרכב, אני משכתי את הכסף וחזרתי לרכב".
ארז: "יש כזה אדם שיכול להעיד שהוא ראה אותך נכנסת ויוצאת הביתה?".
בלומנטל: "אתה יודע פחות או יותר מי האנשים שאמורים להיות, אבל אתה לא מסתכל עליהם בכלל, אתה שועט פנימה. אני ראיתי את הצוות איך שהוא עובד. אני גם לא בטוחה שראו משום שאנחנו ראינו שהקיר מסתיר, ואני לא הבנתי באמת למה הנהג קרא לי לעלות במדרגות. עד היום אני לא מבינה".
ארז: "אני רוצה לחפש את האנשים שיעזרו, שיבואו ויעידו פה שאת נכנסת הביתה ויצאת".
בלומנטל: "אני מודיעה לך שאני רציתי למצוא את הבן אדם שראה את זה. אני מאוד חיפשתי ואסור היה לי לדבר עם אף אחד. אני לא יודעת אם אני אצליח היום למצוא מישהו שאומר את זה, שראה אותי רצה. זה הכל. לא היתה לי הזדמנות. אני נורא רציתי, אני מאוד מאוד רציתי".
ארז: "מבין כל האנשים שהיו בבית יש בן אדם אחד שאת אמרת לו את זה?".
בלומנטל: "אני לא אמרתי את זה לאף אחד".
ארז: "אני טוענת שאדם שפועל בתום לב, משתף את הסביבה הקרובה שלו בדברים שהוא עושה".
בלומנטל: "אני לא מוכרחה לתת דין וחשבון. אני לא דברנית כל כך גדולה. מה זה, בשביל לקפוץ לכספומט ולחזור לתת לנהג את הזה, אני צריכה להודיע למישהו?".
ארז: "היה לך איזשהו קושי אובייקטיבי או אחר להרים טלפון לשמואל הראל (ראש המטה) ולהגיד לו, בתור אחראי על תקציב הבחירות שלי, זה בסדר שאני אתן 12 אלף שקל או לא בסדר?".
בלומנטל: "חשבתי שהוא כל כך עסוק ביום הבחירות, לא רציתי להפריע לו. אני פשוט, אני מוכרחה לומר, אני ריחמתי עליו. הוא תמיד עובד באמת נורא קשה".
ארז: "למה לא הרמת טלפון לאלנקווה לשאול אותו באותה שנייה במה מדובר ולמה במזומן?".
בלומנטל: "זה הדבר הקטן שהנהג עשה למעני בבחירות האלה,שהוא הביא את מיכה אלנקווה. זו היתה מעין אחריות שלו".
ארז: "הרי הבן אדם אמר לך בשעה חמש אחר הצהריים שילמתי עבורם, ובשעות הערב את מתבקשת לתת 12 אלף שקל, אז יש פה איזושהי סתירה?".
בלומנטל: "הבנתי שהיתה איזושהי תקלה, אולי משהו לא מסתדר בתשלום, אני לא מתמצאת, אני גם לא משפטנית, אבל אני גם לא מלונאית, אז אני לא יודעת בדיוק מה היה באותו זמן".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אוסקי נוסע לשלם בפרייבט של נעמי
|
|
|
|
|
|
|
אוסקי מעיד: "פניתי לנעמי ואמרתי לה, מכיוון שאני הולך לשלם את הכסף, עדיף שאני לא אסע עם רכב השרד ואני אסע עם רכבה הפרטי. נו באמת, אני הולך לשלם כספי שוחד בחירות עם רכב ממשלתי? טוב שלא באתי עם מנורות מהבהבות גם".
בלומנטל לא מכחישה שאוסקי נסע לבית המלון ברכבה הפרטי, אבל לטענתה זה היה אירוע סתמי חסר כל משמעות וחשיבות. "הוא אמר לי בדרך אולי אני אקח את הרכב שלך, הוא הביא לי, אני זוכרת את האקט, שהוא הביא לי את הקוד של הרכב שלנו. לא ידעתי למה הוא רוצה לנסוע ברכב הפרטי שלי. הוא בא, הוא הציע את זה, נתתי לו. רוצה, שייקח. כל הנושא הזה לא נראה לי באותו זמן כל כך קרדינלי, זה היה הדבר האחרון שבאותו רגע העסיק אותי, באיזה רכב הוא ייסע. הוא אמר, אז נתתי".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קבלה על שם "מירי פדידה"
|
|
|
|
|
|
|
כתב האישום טוען, כי במעמד התשלום ביקש אוסקי ממסיקה (עובדת המלון) שהקבלה תירשם על שם "מירי פדידה". מסיקה מסרה לאוסקי אישור על ביצוע התשלום בסך 12 אלף שקל על שם "מירי פדידה", הגם שההזמנה נרשמה על שם מיכאל אלנקווה.
אוסקי מעיד בבית המשפט: "רגע לפני שיצאתי פניתי אליה ואמרתי רגע, אני הולך לשלם 12 אלף שקל, על מי להוציא את הקבלה? ואינני זוכר אם אמרתי או שהיא אמרה שנוציא את זה על שם מירי פדידה".
גרסתה של בלומנטל שונה. "ביקשתי ממנו להביא קבלה, וגם ביקשתי ממנו לקחת את מירי פדידה, שום דבר מעבר לזה". עו"ד ארז (בחקירה הנגדית): " למה ביקשת ממנו שייקח את מירי?".
בלומנטל: "למה? אני אגיד לך בדיוק. אני ראיתי את מירי וחשבתי לעצמי, רגע, הוא נוסע שמה לסיטי טאואר, יש שם כאילו עם החניה, איפה הוא יעמוד. אני זוכרת את זה בדיוק. סתם חשבתי על הקטע של החניה, באמת לא חשבתי מעבר לזה".
ארז: "אנחנו יודעים מאיפה נולד מירי פדידה, השם הפיקטיבי על הקבלה".
בלומנטל: "היא לא פיקטיבית. היא מאוד קיימת ואני ראיתי אותה והיא מאוד קיימת".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
החברים מגיעים לסיטי טאואר
|
|
|
|
|
|
|
"ב-7 בדצמבר , החל משעות הצהריים ועד לשעות הלילה המאוחרות, הגיעו המוזמנים למלון סיטי טאואר", מספר כתב האישום. "הם נרשמו בקבלה כקבוצת מיכאל אלנקווה וקיבלו מפתחות לחדרים. בסמוך לחצות התבקשו המוזמנים על ידי אלנקווה לעלות לחדר כנסים במטרה לגבש דיל, כשבכוונת אלנקווה להפעיל השפעתו לכך שהדיל יכלול בתוכו את הנאשמת. המשתתפים הסכימו על הכללתה בדיל".
עוד נטען בכתב האישום, שבלומנטל הגיעה לחדר הכנסים באחת בלילה, נשאה דברים בפני המשתתפים, ביקשה את תמיכתם, המוזמנים לנו בחדריהם ולמחרת עזבו את המלון בלי ששילמו עבור האירוח. כנטען, הוצאות האירוח של חברי המרכז שהתארחו ב-15 חדרים הגיעו ל-10,827 שקל. בהפרש בין הסכום הזה ל-12 אלף שקל ששילמה בלומנטל התארח אלנקווה במלון פעם נוספת עם בני משפחתו, שבוע ימים אחר כך.
בבית המשפט נזכרת בלומנטל בכינוס בסיטי טאואר בהתרגשות. "נכנסתי די מהר, תוך כדי הליכה אני לחצתי ידיים, נשיקה, יופי, מה נשמע וככה. הכרתי, אני חושבת, יותר ממחצית האנשים שישבו שם, חלק מהם שנים רבות. אז שמחים, שמחים להיפגש. למחרת כבר הבחירות, יש התרגשות כזאת באוויר. מיכאל אלנקווה, לא זכור לי שהוא אמר משהו מיוחד".
התובעת ארז: "את ידעת באותו זמן על הלינות של המשתתפים בכינוס?".
בלומנטל: "הוא רוצה, הוא מביא את כולם, שהם יתאספו ביחד ולאחר מכן למחרת ייצאו ביחד לבחירות".
ארז: "העוזר שלך אמר שיצאת מהחדר מאוד מאוד מרוצה".
בלומנטל: "בהחלט שמחתי מאוד. דווקא שאתה פוגש גם חברים והם אומרים לך יופי נעמי ואנחנו נעזור".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מפגש חשאי בגעש
|
|
|
|
|
|
|
מתוך כתב האישום: "בסמוך לאחר הבחירות בליכוד החלה התעניינות תקשורתית בשאלת מימון לינה בחדרים במלון סיטי טאואר לחברי מרכז ליכוד. ב-12 בדצמבר 2002 בשעה תשע בערב או בסמוך לכך, על רקע החשש לגילוי עובדת מימון האירוח במלון, פנתה הנאשמת אל אוסקי והורתה לו לאסוף את הנאשם (אלנקווה) ולהגיע עימו אל חניון בגעש, וזאת על מנת שהמעורבים יתאמו ביניהם גרסאות לקראת החקירה המשטרתית הצפויה. אוסקי אסף את אלנקווה, בגעש הם נפגשו עם בלומנטל והראל, וביחד גיבשו גרסה שקרית שעל פיה אלנקווה מימן את חדרי המלון. לשם כך הוא ביקש מאוסקי הלוואה קצרת מועד. אוסקי ביקש מבלומנטל 12 אלף שקל כהלוואה. ההלוואה הוחזרה לבלומנטל מאלנקווה באמצעות אוסקי".
בבית המשפט מתארת בלומנטל את המניע לפגישה כניסיון לפתור משהו לא ברור בעקבות העברת הכסף למלון. "לא ברור לי מה בדיוק היה ואיך, מה קרה שם בדיוק. באמת, זה נשאר לי איפשהו. כנראה זה לא היה פתור".
התובעת ארז: "למה לא הרמת טלפון לאלנקווה כדי להבין מה קרה פה?".
בלומנטל: "תראי, אני גם שאלתי את עצמי. זה ימים כאלה של לאחר בחירות, ואני את מיכה אלנקווה בקושי הכרתי. ללכת למישהו ולבוא ולומר לו, זה לא הדבר הכי הכי כאילו נעים. בוא תגיד לי מה קורה, בכל זאת. אני חושבת שאם זה היה מישהו שאני מכירה מאוד טוב אז תכף הייתי אחר כך שואלת אותו, הייתי אומרת לו תגיד, מה היה הקטע הזה בלילה? זה לא הכי נעים מישהו שאתה בקושי מכיר לבוא ולהרים לו טלפון".
ארז: "אבל להביא אותו לפגישה ב-11 בלילה במכונית בגעש זה יותר נעים מלהרים טלפון?".
בלומנטל: "אני ביקשתי מהנהג לאתר אותו ולהביא אותו לפגישה. אני לא התקשרתי אליו ישירות".
ארז: "אני הייתי חושבת שתפני לשמואל הראל ותגידי לו, נו, תוריד את זה ממני".
בלומנטל: "לא חשבתי מחשבות יותר מדי בכיוון הזה. היה לי סדר יום וזהו".
ארז: "רק עוד אופציה אחת, מכתב. כותבים מכתב, העבר לי את הכסף חזרה".
בלומנטל: "בהחלט אופציה ראויה. אני שאלתי מישהו שמקצועו זה עריכת דין וזה מה שהציע לי".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"הנהג אמר: 'אני אתן צ'ק'"
|
|
|
|
|
|
|
ארז: "אני אציין שזה היה באוטו, כי זו לא פגישה נורמלית שמקיימים אנשים במהלך חיים רגיל של פוליטיקה. זאת פגישה שמעידה על לחץ, על חוסר אונים, ולכן עשית את מה שעשית".
בלומנטל: "כל בן אדם נורמלי כך היה מתנהל".
ארז: "למה לא לקבוע פגישה מסודרת במקום קצת יותר ראוי לפגישות מאשר אוטו?".
בלומנטל: "יכול להיות שאם היה שם בית קפה אז היינו יושבים בבית קפה. זה לא דבר יום ביומו, אבל זה לא דבר חריג. "אני זוכרת את ההסתובבות שלי, ממש עם גופי", ממשיכה בלומנטל, "ואני אמרתי לו, מיכה, אני באמת לא מבינה מה בדיוק היה, אבל אני מבקשת את הכסף שלי בחזרה, ואני מבקשת אם אפשר בצ'ק. ועל כך הוא אמר לי, 'אין לי צ'קים'. אני ציפיתי שהוא יכתוב לי צ'ק וזהו. ואז הנהג אמר 'אני אתן צ'ק', ואז שמואל הראל אמר עוד משהו והם יצאו. לא היתה שום גרסת תיאום בשום שלב. מה שאני סיפרתי, זה בדיוק מה שהיה".
ארז: "ואת יושבת רבע שעה באוטו, סגנית שר, חברת כנסת ונותנת להם לסדר הכל בחוץ. למה זה לא יכול להתנהל בנוכחותך?".
בלומנטל: "אני לא מעשנת".
השופטת רחל גרינברג: "אה, זה הכל עניין של עישון".
בלומנטל: "אני לא יודעת, הם אמרו שהם יוצאים לעשן. בסך הכל אני שיערתי ששמואל מנסה לדבר עם מיכאל אלנקווה איך הוא יכול להחזיר לי את הכסף. גברתי השופטת, אנחנו חיים, אני יושבת לי ברכב, זה חיים, זה לא איזה מהלך שהוא בלתי הגיוני. זה מהלך הגיוני, זה מהלך יפה, זה מהלך".
ארז: "מה יפה?".
בלומנטל: "יפה בזה שאני מבקשת את כספי חזרה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
טקס "החזרת הלוואה"
|
|
|
|
|
|
|
אוסקי, בבית המשפט: "ביום ראשון אני מגיע לביתו של הראל, הוא מוציא מעטפה, סופר 12 אלף שקל ואומר, 'עכשיו אתה ניגש הביתה לנעמי ואומר לה הנה מעטפה, תודה רבה על ההלוואה, הנה הכסף, אני מחזיר לך את הכסף'. מה שהכי גיחך אותי והצחיק אותי, אבל הבנתי, נו, צריך לעשות הצגה ואני חלק מהמשתתפים. אני ושמואל הראל נסענו לביתה ונכנסנו, אני רוצה לציין שזה היה מעמד מגוחך כזה, עלינו לקומה השנייה, שם ממתינה לנו נעמי ואני אומר לנעמי, ועם החיוך הקבוע שלה אני אומר לה, 'נעמי, תודה רבה על ה-12 אלף שקל, עזרת לי מאוד'. היא מכניסה את זה לתיקה השחור ואומרת תודה".
בלומנטל לא הכחישה את האירוע, אבל טענה שהופתעה. "הנהג אומר הבאתי את הכסף. אני קצת הופתעתי ואמרתי, בוא נעלה לחדר שלי".
ארז: "למה הופתעת?".
בלומנטל: "לא ציפיתי לראות את הנהג באותו זמן. אני חשבתי, אפשר לומר הייתי בטוחה או כמעט בטוחה, שזה הכסף של מיכה אלנקווה וששמואל (הראל) טיפל בזה".
ארז: "מה את עושה עם הכסף?". בלומנטל: "אני לא הפקדתי אותו בבנק. אני לא השארתי אותו לשימוש שוטף של צריכה. אני לא אתייחס. לא נעים לי להתייחס לנושא של סכום כזה או אחר".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בלומנטל שוכחת את אוסקי במעצר
|
|
|
|
|
|
|
על מעצרו שלו מספר אוסקי בהתרגשות. "בחמש בבוקר דפקו לי על הדלת. הגעתי לחקירה ביאח"ה בת ים וממש בפתיחה של החקירה נתתי בדקלום את הגרסה שהתבקשתי על ידי נעמי בלומנטל לומר. הייתי לויאלי. ישבתי במעצר חמישה ימים עבורה, שיקרתי במשטרה וחשבתי שהיא תכיר לי תודה, שנמשיך להתנהג כרגיל והכל יתקתק והכל יהיה בסדר. רבותי, אנחנו מדברים על אדם שנפל לתוך תהום, שרגע אחד הוא יושב בכנסת ובממשלה ונמצא ליד אנשים בכירים, רגע אחד הוא עצור, רגע שני לאחר מכן הוא בתקשורת, שלישי הוא מקבל מכתב פיטורים, רביעי אשתו רוצה לעזוב אותו עם ילדיו. הייתי בטיפולים, נזקקתי לכדורים כדי לעבור את הימים, כדורי חרדה והלילות היו ארוכים וכואבים. בכל שלב שהוא ניסיתי ליצור קשר עם בעלה, הוא שמע את קולי וניתק לי את הטלפון. ניסיתי ליצור קשר עם בתה והיא ניתקה לי את הטלפון. רציתי שיעבירו מסר לנעמי, לא מפקירים אנשים שישבו במעצר בשבילך, לא זורקים אנשים.
"ערב אחד, תשע בערב, אני רואה בחדשות את נעמי עם הז'קט השחור והחולצה הלבנה, מטיילת לה בכותל בסיור של חברי כנסת, מחייכת את החיוך הרגיל שלה, כאילו לא קרה לה כלום. מתוך אינסטינקט התקשרתי לביתה. היתה שתיקה מאוד רועמת בצד השני. המשפט שלה היה, 'איני יכולה לדבר איתך, בעצת עורך דיני'. אמרתי לה, 'נעמי, את לא בן אדם בפני עצמך? מה, אין לך דעות משלך? נהרסו לי החיים, נעמי'. כל הזמן היא חזרה ואמרה, 'אינני יכולה לדבר איתך בעצת עורך דיני'. היא אומרת לי, 'תראה מה קרה לי'. מה קרה לך? מה קרה לך? היא ממשיכה לכהן כחברת כנסת. ומה קרה לי?".
בחקירתה בבית המשפט מספרת בלומנטל שהיא בכלל לא ידעה שאלנקווה נעצר ואוסקי אחריו. "אני לא במיוחד עקבתי אחרי התקשורת, לא אז, לא הרבה קודם ולא לאחר מכן, וגם זאת זכותי".
השופט דן מור: "פוליטיקאים אינם עוקבים אחרי כלי התקשורת?".
בלומנטל: "אני פוליטיקאית שונה בעניין הזה, אני מוכרחה לומר".
התובעת ארז: "במיוחד כשאת מספרת לנו בכפירה (החלק המוקדם יותר במשפט - ש.ל.ד) ששמעת בתקשורת על מעצרו של אלנקווה".
בלומנטל: "אני שמעתי את זה, אבל מאוד יכול להיות שאת כל שאר הגיבובים שהיו סביב אני לא בהכרח שמעתי".
ארז: "למה, גברת בלומנטל, באותו יום שמיכה אלנקווה נעצר, את לא לוקחת את הרכב, נכנסת, מגיעה למשטרה ומספרת את גרסתך כדי לחזק את חקירתו?".
בלומנטל: "הלכתי להתייעצות משפטית, זה מה שאני עשיתי. את לא תניחי על מצפוני שום דבר. יש לי זכות לחיות עם המצפון שלי".
השופט מור: "האם את לא חושבת שבניגוד לעצות יש עלייך חובה ללכת ולמסור את המידע?".
בלומנטל: "כשאתה הולך לרופא, אתה עושה מה שהרופא אומר לך. כנ"ל לגבי עורך דין".
השופט מור: "השאלה היא אם לא התקוממת נפשית נגד העצה של עורך הדין".
בלומנטל: "אמנם אני לאט לאט לומדת, אבל אני ממש לא מספיק מתמצאת". | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
