 |
/images/archive/gallery/114/210.jpg רולטת הימורים.
אילוסטרציה  |
|
|
|
|
| בימים הטובים, היו בקזינו ביריחו 6,000 עובדים פלשתינים ו-3,000 מבקרים ישראלים ביום * "אנשים היו אומרים:'אם אתם רוצים לראות שלום, לכו לקזינו'" * אבל ברגע שבו נורתה הירייה הראשונה שבישרה את פרוץ אינתיפאדת 2000, ונופצו חלונות המלון שבו הוא שוכן, סגר הקזינו את שעריו * היום, ארבע שנים אחרי, מפיחה הרוח הטובה שנושבת ממחסום הדי-סי-או, חיים חדשים במכונות המזל * רק האורחים עדיין חסרים |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
נאוה צוריאל
19/2/2005 8:00 |
|
|
|
|
|
|
|
הז'יטונים כבר מוכנים בסדר מופתי על שולחנות הרולטה והבלק-ג'ק, מכונות המזל מורקו וצוחצחו. רק כיסאות העץ המרופדים עדיין הפוכים על השולחנות. "יש תחושה שמשהו קורה", אומר מנהל הקזינו ברט אנדרסון בהתלהבות.
"האם זה אמיתי או שקרי - אי אפשר לדעת, אבל יש תחושה שמשהו משתנה", מקווה אנדרסון, המחכה לרגע הזה ביריחו כבר ארבע שנים, "אנשים מבינים שזה הזמן לעתיד חדש להם ולילדיהם. אנחנו לא אלה שמקבלים את ההחלטות, אנחנו מחכים שהממשלה תעשה את ההחלטות, ואנחנו נפעל לפיהן".
ההכרזה על העברתה הקרובה של יריחו לשליטה פלשתינית מלאה, הפיחה לרגע חיים חדשים
בקזינו האוסטרי המפואר אואזיס, השוכן במלון אינטרקונטיננטל, בפאתיה הדרומיים של העיר, שנסגר עם פרוץ האינתיאפדה ונותר מאז מיותם. צוותי עיתונות מישראל והעולם חלפו בקזינו כמו בסרט נע. כולם באו לראות האם הקזינו, סמל הדוהקיום הישראלי-פלשתיני, כבר מוכן לקלוט את אלפי המהמרים הישראלים, בדיוק כמו בזמנים הטובים, בימים של טרום האינתיפאדה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"באז" באוויר
|
|
|
 |
|
|
|
בדרך המדברית שמובילה לקזינו, על חומות האבן בכביש המחבר בין מחסום צה"ל לעיר, מתנוססות תמונות של יאסר ערפאת לצד הראיס החדש, אבו מאזן. מאחוריהן בתים חסרי טיח וצבע, שבנייתם טרם הושלמה. תנועת המכוניות הפרטיות דלילה. על הכביש הראשי נעות בעיקר מוניות מקומיות, המסיעות את התושבים למרכז העיר. תוך כדי נסיעה, חוצה את הדרך עדר עזים, מובל על ידי שלושה מקומיים. לא הרחק משם מלון אינטרקונטיננטל היוקרתי.
"בימים הטובים היתה כאן תפוסה של מאה אחוז", מתוודה בפנינו ג' אוודת, פקיד הקבלה, "ישראלים שהיו באים להמר היו ישנים כאן. היום התפוסה היא בין חמישה לעשרה אחוזים, בעיקר של או"מניקים ואמריקנים". הפאר וההדר ניכרים בכל פינה, רצפת שיש צבעונית שיובאה במיוחד מאוסטריה, נברשות קריסטל, ריהוט עץ עשיר. רק האורחים חסרים.
רק לפני מספר שבועות חזר המנהל אנדרסון להתגורר במלון. מאז שהקזינו נסגר, לפני ארבע שנים, עבר לעבוד בספינת ההימורים של חברת "קזינו אוסטריה", באילת . אלא שגם אותה סגרה המשטרה, ואנדרסון חזר ליריחו.
הוא בן 41, יליד ניו-זילנד, שנשלח ליריחו לפני שבע שנים כדי לנהל את הקזינו. הוא אומר שבשבילו הקזינו הוא לא רק עניין עסקי. "העבודה שלי כאן היתה לקשר בין הישראלים לפלשתינים", הוא מסביר את האידאולוגיה שמאחורי עסקי השעשועים, "בשנים הטובות אנשים היו אומרים: 'אם אתם רוצים לראות שלום, לכו לקזינו ביריחו, כי יש שם 3,000 ישראלים ביום, 1,600 פלשתינים בצוות, וכולם עובדים יחד. אנחנו העסקנו בקזינו 6,000 עובדים מכל אזורי הגדה. זאת אומרת שפרנסנו 6,000 משפחות . חוץ מזה, ישראלים היו מגיעים ליריחו, עושים קניות, זה השפיע על כל הכלכלה המקומית".
אנדרסון היה זה שהכשיר את הצוות הראשון של הקזינו. הוא אוהב להיזכר בשנים הראשונות, כשהקזינו היה פתוח 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, ואת האולמות מילאו מדי יום אלפים, רובם ישראלים.
"בשבת הראשונה שנפתח הקזינו, נכנסו לכאן 7,000 איש . על כל כיסא היה מישהו שישב, מאחורי כל אדם עמד מישהו אחר, כל המכונות היו בפעולה, היתה תחושה של'באז' באוויר, אנשים דיברו, צחקו, כולם היו עסוקים, רעש, תחושה שמשהו קורה כל הזמן. גם הפעילות העסקית היתה מוצלחת", מספר אנדרסון.
הרווח שגרף אז הקזינו עמד בשנת 1999 על 54 מיליון דולר, כך נטען בתביעה שהגישה חברת קאפ הולדינג, המפעילה את הקזינו, ונמצאת בשליטת הרשות הפלשתינית ואיש העסקים היהודי-אוסטרי, מרטין שלאף, נגד החברה הפלשתינית המבטחת את המבנה בסכום של 45 מיליון דולר על נזקי האינתיפאדה, כתוצאה מסגירתו.
כאשר אש האינתיפאדה אחזה לראשונה גם ביריחו, שהה אנדרסון בקזינו. הוא זוכר את היריות מכיוון ההר. "חלק מהכדורים פגעו בבניין. לא הרגשתי פחד. אף אחד לא רדף אחרי ספציפית, פשוט הייתי במקום הלא נכון, בזמן הלא נכון", אומר אנדרסון. אחרי הנזקים הראשונים שופץ הבניין, ומאז, כבר ארבע שנים, הוא סגור ושמור, ממתין לפתיחתו המחודשת.
"הקזינו נסגר, אבל המשכנו להחזיק אותו במצב תקין ומוכן לפעולה למקרה שתהיה אפשרות לפתוח אותו מחדש", מסביר אנדרסון, "אם הוא ייפתח אנחנו צריכים לאמן מחדש את האנשים, אבל חוץ מזה הכל בסדר".
באותה תקופה היה מי שאמר כי אתר הקזינו נשאר מחוץ ללחימה בגלל רשת קשרים מסועפת בין לשכת ראש הממשלה לבעלי הקזינו. "קראתי את המאמרים בעיתונים", אומר אנדרסון, "אני לא מגיב על זה. אני עובד בשביל קזינו אוסטריה, ויש להם חוזה להפעיל את המקום. אני לא ראיתי את וייסגלס בקזינו ואני לא מכיר אותו אישית. זה לא המישור שלי".
אנדרסון אופטימי. "תמיד היו לנו כוונות לפתוח אותו מחדש, רק חיכינו להזדמנות. לפתוח את הקזינו יהיה מספק מאוד, לא רק בגלל האתגר שבזה, אלא כדי לראות שוב את הקזינו חוזר לימים הטובים שבהם הוא נפתח, כשהגעתי לצד הזה של העולם".
גם אם לא יהיה אישור לכניסת ישראלים תפתחו את הקזינו?
"אנחנו מתכוונים לחכות עד שהצבא יאשר לישראלים להיכנס. מבחינתי, יריחו זה מקום בטוח, אבל אנחנו לא נקבע עבור הצבא".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פיצוץ במחסום
|
|
|
|
|
|
|
הקזינו של יריחו ממוקם כמה עשרות מטרים מהמחסום הדרומי בכניסה לעיר. כאן, במחסום, החיים ממשיכים כרגיל. המכוניות נבדקות בקפידה על ידי המילואימניקים שמאיישים אותו. לפי הוראות הצבא, רק תושבי יריחו ומזרח ירושלים מורשים להיכנס לעיר. היתר, נאלצים לחזור על עקבותיהם. כניסה של ישראלים ליריחו אסורה, לפי צו של אלוף הפיקוד. הכניסה שלנו, למשל, מאושרת רק לאחר שחתמנו, במשרד התיאום והקישור הישראלי, כי צה"ל אינו אחראי לביטחוננו.
"הייתי קרוב לסרב", אומר רפאל וייל, מילואימניק בן 28 שמשרת במחסום כבר שבועיים, "אנחנו עושים פה עוול לפלשתינים. יש פה כל מיני חוקים שרירותיים. זוג זקנים שמגיע לבקר ביריחו ואין לו טפסים, לא יכול להיכנס. יש המון מקרי ביניים. תכל'ס, ביריחו, אנחנו לא מחזירים שום דבר, זו עיר בשליטה פלשתינית. מקסימום נעשה יותר הקלות".
מחסום הדי-סי-או, מינהל התיאום והקישור, היה אחד מאבני הנגף של השיחות שהתקיימו השבוע. ביום ראשון השבוע הכריז שר הביטחון, שאול מופז, ומוחמד דחלאן, יועצו לענייני ביטחון של אבו מאזן, כי בתוך 48 שעות תועבר יריחו לשליטה פלשתינית. אלא שהפגישה שנערכה בין הדרגים הצבאיים הבכירים של שני הצדדים ביום שני, מפקד החטיבה מוטי אלמוז ומקבילו הפלשתיני, אחמד עיד, התפוצצה. הישראלים סירבו להיענות לדרישות הפלשתינים - להעביר את המחסום הדרומי בכניסה לעיר ואת הכפר עוג'ה, הצפונית לעיר, לשליטה פלשתינית.
"הצד הישראלי בא עם נכונות להעביר את העיר ולפתוח את המחסום", אומר סגן-אלוף שרון ביטון, ראש מינהל תיאום וקישור ורד יריחו, שבמשרדיו נערכה הפגישה, "אבל מה שקרה זה שהצד הפלשתיני הגיע עם הנחיות מהמפקדים שלו שלא התאימו לשלנו. להבנתם, הם היו אמורים לקבל לשליטתם את עוג'ה ואת המחסום. מאחר שהדברים לא היו מוסכמים עלינו, הפגישה הסתיימה בהבנה ובלחיצת ידיים, תוך הבנה שכל צד חוזר למפקדים הבכירים שלו לדון בעניין".
על המפה בלשכתו הוא מצביע על כביש 90, הציר מהכנרת לים המלח, כביש הבקעה, שעליו עוברת תחבורה ישראלית. "התנועה של הישראלים", הוא מסביר, "עוברת בכביש שחוצה את עוג'ה, ולכן הוחלט שלא תאושר העברת האחריות לכפר".
צפוי פתרון בעתיד הקרוב?
"יש כאן אינטרס משותף, ישראלי-פלשתיני, ואם אני קורא נכון יימצא פתרון. זה לטובתנו ולטובתם, אבל האמון צריך להיבנות לאט. יריחו היא סוג של סטארט-אפ, מה שיקרה ביריחו ישליך על שאר המקומות וזה ברור גם לצד הפלשתיני. אנחנו לא חוזרים לספטמבר 2000, למצב של הסכמי אוסלו אלא הולכים ל'שביל הזהב' (שם קוד להבנות החדשות - נ"צ)".
ביטון , 33, נשוי ואב לשניים, משמש בתפקיד מזה כשלושה חודשים. לפני כשנה אוחדו מנגנון התיאום האזרחי והביטחוני. הוא חובש את שני הכובעים: מצד אחד הוא אחראי לקשר עם אנשי הרשות הפלשתינית בכל הקשור לניהול ענייניהם האזרחיים, חינוך, בריאות ותשתיות, ומצד שני הוא אחראי לתיאום הצבאי.
"בשלושת החודשים האחרונים לא נזרקה אבן אחת בפעולות הכירורגיות שצה"ל ביצע ביריחו. נכנסנו, ביצענו מעצרים ויצאנו ואפילו זכינו במילים כמו'תמשיכו לנקות את העיר', הם הבינו שצה"ל תורם להם", הוא אומר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
עיר מבחן
|
|
|
|
|
|
|
יריחו שונה מערים אחרות בגדה. היא העיר היחידה שצה"ל לא החזיר אליה את כוחותיו במהלך האינתיפאדה. הצבא נכנס אליה רק לצורך מבצעים נקודתיים - איתור מבוקשים שמצאו בה מקום מסתור. ליריחו אין את העוצמה המיליטנטית של ערים כמו שכם, ג'נין ורמאללה, כאילו נותרה גם עכשיו עיר התמרים, נווה מדבר חקלאי-תיירותי.
לכל אורך האינתיאפדה נשמר התיאום בין הצד הישראלי לפלשתיני, בעיקר בכל הקשור לתנועת כלי רכב, סחורות ואנשים. יריחו היא העיר היחידה שנשמר בה מוסד התיאום והקישור הפלשתיני. דווקא בגלל שהאינתיאפדה עברה שם ברגיעה יחסית, נבחרה יריחו לעיר הראשונה שאליה תעבור השליטה הביטחונית הפלשתינית.
אבל ביטון מסייג מעט את התיאור השליו. "על פני השטח נראה שאין כאן פעילות טרור, אבל מצד שני, ליריחו יש ייחודיות שהופכת אותה לבעייתית. המפלט היחיד כיום של אנשים מהגדה הוא לכיוון יריחו, בגלל שהגדה מוקפת היום בגדר, ומדבר יהודה, ים המלח ויריחו, הפכו לנתיבי הברחה של אמצעי לחימה, סמים, נשים. אין לילה שהמח"ט פה בגזרה לא נדרש לפעילות בזיהוי תנועות חשודות או של מעבר בירדן".
"אבל המצב הכלכלי כאן באופן יחסי טוב", אומר ביטון, "אין יום בחודשים האחרונים שאני לא מתאם כניסה של ארבעה-חמישה אוטובוסים של תיירים. יש גורמים יפניים שעתידים להיכנס בקרוב לסדרת השקעות בעיר".
יריחו, שהיתה בגדר ההבטחה הגדולה של המילניום, נפגעה פגיעה אנושה באינתיפאדה. תנופת הבנייה והפיתוח שאפיינה את העיר, הקמת הקזינו ותנועת התיירים אליו, התחלפו במלונות נטושים ובמסעדות שנסגרו. הצליינים והתיירים הישראלים נטשו את העיר. קרונות הרכבל, שנבנה בסוף שנות התשעים, לשרת את העולים למנזר הקרנטל, עומדים במקומם.
אחוזי האבטלה, באופן טבעי, הלכו וגדלו ועומדים כיום על כ-60 אחוז . גם ענף החקלאות נפגע, בשל הקושי לייצא בתקופות של סגר ועוצר בשטחים. המרכז היחיד שעדיין תוסס חיים הוא המרכז המסחרי, המצוי באזור העירייה. אך גם כאן, אומרים המקומיים, חיי המסחר לא ערים כבעבר.
ראש העיר, חסאן צלאח, נבחר לפני שלושה חודשים ברוב מוחץ בבחירות הדמוקרטיות הראשונות שנערכו בעיר מאז שנת 1976. הוא החליף בתפקיד את ראש העיר הקודם, שהשתייך לפתח. "יריחו תהווה עיר המבחן לכל תהליך השלום", אמר לנו השבוע בשיחה בלשכתו, "כל מה שיקרה כאן יהווה מודל למקומות אחרים".
אתה מעוניין שהקזינו ייפתח?
"לא אנחנו החלטנו לסגור את הקזינו. אם פותחים את יריחו, שיפתחו גם את הקזינו. הרבה אנשים מיריחו עבדו שם וזה יעורר את העיר מבחינה כלכלית. עכשיו זו תקופה אחרת, עם מנהיג חדש שרוצה לשנות את המצב. הוא רציני בכל מה שקשור לשלום".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
