 |
/images/archive/gallery/262/010.jpg הלוויתו של חרירי השבוע בבירות. צילום:
רויטרס  |
|
|
|
|
| מותו של חרירי השיג
את מטרת חייו: מאות
אלפים קראו ליציאת
כוחות סוריה מלבנון |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
ג'קי חוגי
18/2/2005 12:00 |
|
|
|
|
|
|
|
בעצם, הכתובת היתה על הקיר. זה היה רק עניין של זמן והחלטה, האם להעמיד על הכוונת את רפיק חרירי או את חברו לדרך, מנהיג הדרוזים ווליד ג'ונבלאט. ההוצאה לפועל לא
לוותה בהתלבטויות. מי שנותן פקודה לבצע רצח פוליטי באמצעות 300 קילוגרם חומר נפץ, הולך על מוות בטוח. כשקולות המואזין וצלצול הפעמונים בכנסיות התערבבו אלה באלה בהלוויית הענק שנערכה לחרירי בביירות, לא היה לאיש ספק כי דמשק עומדת מאחורי ההתנקשות.
הרצח נחת על לבנון בתום שנה קשה שעברה על בשאר אסד, הקשה ביותר מאז תפס את השלטון ביוני 2000. רצועת הזמן הזו זימנה לנשיא הצעיר מכבש לחצים משולב מחוץ ומבית. מסע ציבורי עצבני מתוך לבנון, הקורא לו להוציא את כוחותיו בהקדם, חצה את כל הקווים האדומים ואת מנהגי הנימוס ששלטו ביחסי ההגמוניה של דמשק עם ביירות.
"מאז נפילתה של חומת ברלין ושל ברית המועצות, אין בעולם ארץ כבושה כמו לבנון", אמר ג'ונבלאט, זמן קצר לאחר רצח חרירי, "היום נעשה כאן פשע נגד האנושות. אין מניעה שיהיו כאן כוחות בינלאומיים או מנדט. צריך להוציא את לבנון מן המעגל המשוגע הזה. נמאס לנו".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
בשאר שומר על פאסון
|
|
|
 |
|
|
|
במשך שנותיו המעטות כנשיא סוריה ידע בשאר לתמרן את הקהילייה הבינלאומית אפילו כשדחקה אותו אל הקיר. הוא השכיל למתוח את האמריקנים עד קצה סבלנותם בסירובו לחסום את הגבול עם עיראק בפני מסתננים חמושים, ולמד להכיל בנשיכת שפתיים את הפעילות המודיעינית של ישראל במרכזי הערים דמשק וביירות. שריר לא זע בפני הפוקר שלו כשארצות-הברית נופפה במקלות מול עיניו והטילה על סוריה את חוק הסנקציות, הכולל בעיקר איסורים על מסחר. הוא לא השכיל להסיר מעליו את תשומת הלב החקרנית של כל העולם, אבל מצד שני נראה כמי ששנתו בלילות אינה מופרעת.
אסד תפקד בפאסון של עסקים כרגיל, כל עוד חצרו הפנימית סיפקה לו שקט תעשייתי. אבל בחודשים האחרונים משהו התערער בשקט הזה, וגם החצר החלה לגעוש. הזירה הלבנונית, שאותה רואה משפחת אסד כמרחב השליטה הבלעדי שלה זה 29 שנה, ניפקה בשנה האחרונה קולות צורמים, שלא אפיינו בעבר את האופוזיציה הלבנונית. פתאום הם החלו לדבר על "כיבוש" סורי בלבנון, מונח שהיה שמור רק לישראל, השמיעו ביטויי גנאי כמו "חבורות הבעת'" והעזו לדרוש נסיגה סורית מיידית.
חרירי היה אבן-נגף בדרכה ההגמונית של דמשק, בשיאה של אחת התקופות הרגישות ביותר שידעה מעודה. בעוד חודשיים, במלאות 30 שנה לפרוץ מלחמת האזרחים, אמורים אזרחי לבנון ללכת לבחור פרלמנט חדש בן 128 צירים. רוב ההערכות מנבאות הצלחה גורפת לאופוזיציה, שחרירי היה אחד מעמודי התווך שלה. עתה יקשה על דמשק, בין אם היא עומדת מאחורי ההתנקשות או לא, להתערב בתוצאות הבחירות.
אולי באמת ידה של דמשק לא היתה ברצח הזה, אבל מה זה משנה. מותו של חרירי יביא את העימות על השליטה הסורית בלבנון לפסגות חדשות. כל זאת בפיקוח אמריקני הדוק, שאך יוסיף שמן למדורה. "ממשלת וישי צריכה ליפול! ", זעק שלשום צעיר לבנוני נזעם בהלווייתו של חרירי בהתייחסו לממשלת משתפי הפעולה עם הנאצים שקמה בצרפת במלחמת העולם השנייה. "לנו הלבנונים יש זכות לנהל את העניינים שלנו בעצמנו".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כוס קפה אחרונה
|
|
|
|
|
|
|
חרירי, מדינאי, איל תקשורת, ידידם של שועי עולם והמשקם של לבנון לאחר מלחמת האזרחים, נרצח בגיל 60 כשהוא מותיר חמישה יתומים, רעיה וגרושה, והון אישי שמעטים יודעים את שוויו, הנאמד בכמה מיליארדי דולרים.
במותו עשה מה שייחל ולא הצליח לעשות בחייו. הוא הוציא לרחובות מאות אלפי אזרחים, בהפגנת המחאה הגדולה ביותר נגד הנוכחות הסורית בלבנון. בפעם הראשונה זה שנים ארוכות, הצטרפו למחאה הזו גם רבבות סונים, בני עדתו של חרירי. מגיש באחת התחנות הערביות השווה את הלווייתו לזו של גמאל עבד אל-נאצר, שליט מצרים שהלך לעולמו בספטמבר 1970. " זו הטרגדיה של לבנון", אמר גנרל מישל עוון, הרמטכ"ל הגולה, ממקום מושבו בפריס, "רק במותו של חרירי נסללה הדרך ל'הפגנת המיליון'. לפני שנה או שנתיים, איש לא הורשה להשתתף בצעדה כזו".
יום שני השבוע אמור היה להיות שגרתי בחייו של חבר הפרלמנט וראש הממשלה לשעבר. חרירי התעורר מוקדם מהרגלו. הוא התלונן על חוסר שינה וכאב ראש שאינו נוטש אותו כמה ימים ברציפות. מביתו יצא לישיבה קצרה בוועדת הפרלמנט, שדנה אותו יום במערכת הבחירות הקרבה. חרירי נכח בישיבה שבע דקות בלבד, שאותן העביר בהתלחשות עם חברו, השר לשעבר בסאם סבע. בצאתו סירב לשוחח עם עיתונאים ונסע לבית הקפה האהוב עליו, "כיכר נג'מה". השעה היתה 11:50.
הקפה היה גדוש עיתונאים, חברי פרלמנט ופוליטיקאים. זו היתה פגישת פרידה. חרירי התעניין בקרב הנוכחים האם קראו את דבריו כפי שהופיעו אותו בוקר ביומון "א-ספיר". לאחר שעה של פטפוטים הורה למאבטחיו להכין את השיירה. השעה היתה 12:50. חמש דקות אחר כך נשמע הפיצוץ. עם חרירי נספו עוד 14 איש, בהם שבעה מלווים ואנשי אבטחה. ערוצי הטלוויזיה הערביים שידרו את תמונת גופתו שרועה על אלונקה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
זירת הפיצוץ בביירות. צילום: אי-פי
|
|
|
|
|
|
|
הרגל הגסה של הסורים
|
|
|
|
|
|
|
חרירי נבחר כיעד לחיסול, ולא ווליד ג'ונבלאט, בגלל שכדרכו, הוא לא הסתפק רק בדיבורים. במשך השנה האחרונה, בעוד מכהן כראש ממשלת לבנון, נפגש חרירי כמה פעמים עם חברו האינטימי, נשיא צרפת ז'אק שיראק. יחד הניחו השניים את היסודות להחלטה 1559 של מועצת הביטחון של האו"ם, שאותה הובילו יחד צרפת וארצות הברית.
במקור, נועדה ההצעה להכריז על סוריה ככוח כובש בלבנון. לבסוף שונה הנוסח, וקרא להוצאתם המיידית של כל הכוחות הזרים מלבנון. לכל היה ברור מיהו אותו כוח זר. ההצעה לא היתה אלא סכין בגבה של דמשק דווקא משני ידידים נאמנים. האחד חרירי, השני שיראק. המהלך הצרפתי חולל הפתעה אפילו בירושלים.
החלטה 1559 התקבלה באו"ם בספטמבר האחרון, וכמעט בן-לילה זימנה לחץ כבד על דמשק. חרירי, עם קשריו הענפים בלשכותיהם של שועי עולם, נתפס בעיני דמשק כחתרן הבלתי נלאה שמאחורי המזימה. אסד הכין לו פעולת תגמול. ברגל גסה כפו הסורים על הפרלמנט הלבנוני שינוי בחוקה, באופן שיאפשר לנשיא אמיל לחוד לכהן בתפקידו קדנציה שלישית. למחרת קבלת ההצעה באו"ם, הצביע הפרלמנט הלבנוני ברוב מוחץ בעד לחוד.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הגיעו מים עד נפש
|
|
|
|
|
|
|
חרירי, שמעודו לא לבש מדים, סלד מאנשי צבא, ובמיוחד מן הרמטכ"ל לשעבר. גנרל לחוד ניהל את לבנון ברוח הצרכים הסוריים, סתם פיות של עיתונאים המזוהים עם האופוזיציה והעניק מדליות כבוד לחסן נסראללה. חודש מאוחר יותר אושררה ההחלטה באו"ם. למחרת, ולא במקרה, הודיע חרירי כי הוא מתפטר מראשות הממשלה. דוברים מטעמו הדליפו כי עם השינוי בחוקה, הגיעו אצלו מים עד נפש. עימו התפטרו שלושה שרים, בהם שר האוצר מרואן חמאדה.
עשרה ימים לאחר ההתפטרות נסע השר לשעבר מרואן חמאדה במכוניתו ברחובות ביירות. חמאדה, דרוזי, הינו מקורבו של חרירי וחבר מפלגתו של ג'ונבלאט. בהגיעו לשכונת אל-מנארה קרבה אליו מכונית תופת, ונהגה הפעיל את המטען. חמאדה נפצע באורח בינוני וניצל. נהגו נספה. השבוע דיברו בביירות על ניסיון ההתנקשות ההוא כאיתות לחרירי ולג'ונבלאט. השניים לא נותרו אדישים. בשיחות סגורות שקיימו עם השגריר האמריקני וראש תחנת הסי-איי-אי בביירות, הם חשפו בפניו איומים שקיבלו על חייהם.
"המשטר הלבנוני נתמך על ידי המודיעין הסורי", הטיח ג'ונבלאט השבוע, "החבורה הזו נוהגת בנו כאילו אנו בוגדים וסוכנים של ישראל, אמריקה וצרפת. אני מאשים אותם ישירות, כי הם עמדו מאחורי פשע הרצח של הראיס חרירי וניסיון הרצח של מרואן חמאדה".
מאז התקבלה החלטה 1559, לא חדלה האופוזיציה לעקוץ את דמשק ולתבוע ממנה נסיגה עכשיו. בדמשק המשיכו להתפתל מול הקהילייה הבינלאומית. בניסיון להפיג מעט מן הלחץ הכבד, הבטיח שר החוץ פארוק א-שרע, בראיון לסי-אן-אן, כי הכוחות הסוריים ייצאו מלבנון בתוך שנתיים. "שייצאו עכשיו", הגיבו דוברים מטעמם של חרירי וג'ונבלאט, "ולא רק זאת. שיסירו את ידיהם מעל ממשלת לבנון ויפסיקו לשלוט בנו באמצעות מנגנוני מודיעין".
העולם סירב לספק לאסד רגע של מנוחה. עסקת הטילים שניסה לחתום עם רוסיה, שהיא לגיטימית על פי כל חוק בינלאומי, הודלפה על ידי ישראל. הפרשה עשתה כותרות בכל העולם, ודחקה את א-שרע להצטדק ולהאשים את ישראל בהפצת כזבים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תקופה של התאוששות
|
|
|
|
|
|
|
בינתיים ניסו נאמניה של סוריה לקפד את ראשם של ג'ונבלאט וחבורתו. שר המשפטים עדנאן עדום טען כי המנהיג הדרוזי סייע לישראל לשחרר את עזאם עזאם, בן עדתו, מן הכלא המצרי. לפני שבוע האשים ראש הממשלה כראמה את חרירי וג'ונבלאט בקשרים חשאיים עם ישראל. "הם מתירים את דמנו", אמר ג' ונבלאט, וידע מה הוא אומר. "הם חזרו לשפת האיומים וההפחדה".
האבל על מותו של חרירי הוציא השבוע מן הארון את המילים גדולות. "זהו ה-11 בספטמבר שלנו", אמר פרשן אחד. "ביירות ניצבת בצומת דרכים", השיב לו מומחה שני. הרצח ומה שבא בעקבותיו זימנו ללבנון רגע נדיר של אחדות לאומית. חסן נסראללה, מנהיג חיזבאללה, התוודה כי נפגש עם חרירי כל שבוע, ולעתים אף פעמיים בשבוע, לדון בסוגיות לבנוניות בוערות. "להתנגדות", אמר בנימה פייסנית, "אי אפשר להתייחס בשפת הכוח או האילוץ. זו שאלה שכולם צריכים להסכים עליה".
אחת הדאגות העיקריות עתה נתונה דווקא למגזר העסקי הלבנוני. מי שרוצה למצוא את הזווית הישראלית צריך לחפש אותה כאן, ולא בהכרזות על מעורבות ישראלית ברצח, שאפילו בעליהן אינם מאמינים בכנותן. צמיחתה הכלכלית של לבנון מקטינה את הסיכוי להתעוררות פעילות צבאית מכל סוג שהוא. מאז הנסיגה של צה"ל במאי 2000, הכלכלה הצומחת היתה גורם הריסון מספר 1 מפני הרפתקאות שיזם חיזבאללה בגבול.
מותו של רפיק חרירי נחת על ביירות דווקא בתקופה של התאוששות מהירה במיוחד במגזר הנדל"ן, הבנקאות והתיירות. 2004 היתה למעשה השנה הטובה ביותר בכלכלה הלבנונית מאז 1974, ערב מלחמת האזרחים. שיעור ההשקעות הזרות הגיע ל-2.6 מיליארד דולר.
כמה פרשנים ערבים ניסו להמעיט השבוע בחלקה של דמשק בהתנקשות בחרירי. הם אמרו שנזקה של הפעולה עבור אסד רב על התועלת. מן הרגע הראשון החלה דמשק לשלם את המחיר. מפגינים בביירות זעקו בגלוי כי סוריה רצחה את השאהיד חרירי. וושינגטון משכה את השגרירה שלה, מרגרט סקובי, ויחד עם פריז דרשה ועדת חקירה בינלאומית, מתוך היכרותה את יכולת הטיוח שאליה עלולה ליפול חקירה סגורה.
דבר אחד נשכח: החלטות על חיסולים פוליטיים נלקחות לפעמים תחת לחץ, מונעות על ידי זעם אימפולסיבי ודעת קהל תובענית. תשאלו קצינים בכירים, ראשי שב"כ וראשי ממשלות בישראל.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
