 |
/images/archive/gallery/261/208.jpg שאול מופז ומשה (בוגי) יעלון בסיור בעזה.
צילום: דובר צה''ל  |
|
|
|
|
| לרמטכ"ל נותרו אמנם חמישה חודשים עד שיחזור לרפת בקיבוץ, אבל הוא חי על זמן שאול. עכשיו הוא מנוע מלקבל כל החלטה שתשפיע על כהונת יורשו. גורמים בצמרת צה"ל כבר חוזים שמי שייפגע בסוף מכל הפרשה המבישה הוא בכלל מופז. לדבריהם, "מינוי של חלוץ כיורש יגרום לקשר ישיר בין צמרת צה"ל לבין לשכת ראש הממשלה, ויהפוך את שר הביטחון לבלתי רלוונטי". צבא בטלטלה |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
עמיר רפפורט
18/2/2005 7:00 |
|
|
|
|
|
|
|
בני משפחה שהגיעו ביום שני בערב ל"טירה" בקיבוץ געש כדי לבדוק אפשרות לערוך באולם שמחה משפחתית, לא תיארו לעצמם שייקלעו באקראי לאחת הדרמות האנושיות הגדולות בתולדות מערכת הביטחון. בשעה שבאולם עצמו נערך ערב הצדעה לפצועי חיל ההנדסה, ישבו בני המשפחה במשרד וניהלו משא ומתן על מחיר המנה לאורח. השיחה על מגוון הסלטים ומחירם הופסקה בעיצומה, כאשר על המשרד השתלטו שר הביטחון שאול מופז, הרמטכ"ל רב-אלוף משה בוגי יעלון, אלוף פיקוד המרכז יאיר נווה ועוזריהם הבכירים.
בני המשפחה המופתעים נאלצו להפסיק את הדיון הגסטרונומי, כדי שמופז ויעלון יוכלו לשמוע עדכון מנווה על פיצוץ השיחות שנערכו באותו ערב על העברת האחריות הביטחונית על יריחו לידי הרשות הפלשתינית.
העדכון של נווה היה קצר. אחר כך פינו נווה והעוזרים את המשרד, ומופז ויעלון נשארו בארבע עיניים. לרמטכ"ל יעלון ציפתה הפתעה. "החלטתי לא להאריך את הכהונה שלך", אמר מופז ליעלון. אחרי שיחה קצרצרה יצאו השניים מהמשרד, מבלי שארשת פניהם הסגירה מאומה ממה שהתרחש באמת מבעד לחלון השקוף של המשרד.
למחרת המשיכו מופז ויעלון בסדר היום שלהם כמתוכנן, כאילו כלום לא קרה. מי ששאל את יעלון באותו יום מתי יידע אם ימשיך בכהונתו לאחר יולי, שמע ממנו את המענה השגרתי, כמו תמיד בחודשים האחרונים. "אם ירצו אותי, אני אמשיך", ענה , "אם לא, אז לא צריך".
רק סמוך לחצות ביום שלישי החלו לדלוף הפרטים על ההודעה שקיבל יעלון יממה קודם לכן. אחר כך יצאה ההודעה הלקונית של לשכת שר הביטחון על כך שיעלון יפשוט את מדיו בדיוק ביום שבו ימלאו שלוש שנים לכהונתו, ב-9 ביולי.
הנסיבות המוזרות שבהן נמסרה ליעלון ההודעה על סיום דרכו בצה"ל לאחר 37 שנות שירות, בפגישה מאולתרת במשרד
של אולם שמחות, היוו ביטוי נוסף לדם הרע שזרם לאחרונה בין שתי הלשכות. בסביבתו של יעלון לא יכלו שלא לראות בכך המחשה ליחס מזלזל וכפוי טובה שהפגין שר הביטחון כלפי הרמטכ"ל אחרי שנתיים וחצי שבהן הוביל את צה"ל בלחימה הסיזיפית בטרור, קיצוץ דרסטי בתקציב וביצוע שורה של מהפכות מבניות עמוקות.
מהצד השני, טוענים שמדובר היה באילוץ בלבד הקשור לכך שביום שני עברו הלשכות של יעלון ושל מופז מן הבניין ההיסטורי שבו הן היו ממוקמות עשרות שנים אל הקומה ה-14 בבניין החדש והמהודר של בכירי מערכת הביטחון, מול מגדלי עזריאלי. מה הקשר? בסביבתו של מופז אומרים כי כבר ביום חמישי שעבר סיכמו השר וראש הממשלה שלא להאריך את כהונת יעלון. מופז התכוון להודיע על כך ליעלון באופן אישי ביום חמישי השבוע, כלומר אתמול, במהלך פגישת העבודה השבועית הקבועה של השר והרמטכ"ל.
אלא שביום שני התעורר חשש שהידיעה על סיום דרכו של יעלון בצה"ל מתחילה לדלוף מלשכת ראש הממשלה, והיא עלולה להגיע ליעלון בדרך עקיפה. הוא רצה לזמן אותו לפגישה באותו לילה בקריה, כדי לבשר לו זאת אישית, אבל אז התברר כי הלשכות החדשות יהיו מוכנות רק ביום שלישי בבוקר. בלית ברירה זימן את המפגש המביך בגעש.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מופז התערב במבצעים
|
|
|
 |
|
|
|
הזרע שהוביל למערכת היחסים הקשה בצמרת מערכת הביטחון נבט כבר בנובמבר 2002, כששאול מופז מונה לשר ביטחון ארבעה חודשים בלבד אחרי שפינה את כיסא הרמטכ"ל. יעלון לא הסתיר אז את דעתו שלפיה דרושה תקופת צינון ארוכה יותר במעבר החד מן הצבא לדרג המדיני. למרות זאת השתדלו השניים לגבש נוהלי עבודה קורקטיים. רק לעתים צפה הטינה ביניהם מעל לפני השטח וקיבלה ביטוי גם בכלי התקשורת. ביולי 2003 פרסמנו כאן, ב"מוסף שבת", כתבה על החריקות ביחסים. אבל רוב הזמן הם הצליחו לשמור על מראית עין של עסקים כרגיל, גם כשבבטנו של כל אחד מהם הצטברו תחושות קשות.
מהצד של יעלון ראו לכל אורך הקדנציה בשר הביטחון מעין רמטכ"ל-על. נוכחותו של מופז, שהיה מעורב בתפקידו הקודם בכל תהליכי קבלת ההחלטות בצה"ל ואף מינה אישית רבים מאלופים הנוכחיים במטה הכללי, הטילה צל על מעמדו ומנהיגותו של יעלון. פה ושם התרשמו בלשכת הרמטכ"ל שמופז מתערב בנושאים מבצעיים שוטפים, ששרים שהיו מנותקים יותר מההוויה הצבאית לא היו מעורבים בהם.
לפעמים התערב בהחלטות שקיבל הרמטכ"ל, כמו למשל כאשר קבע כי הוא אישית יאשר כל חקירה של קצין בכיר בפוליגרף, בניסיון לצמצם את השימוש בכלי שנוי במחלוקת זה לחקירת הדלפות בצמרת צה"ל, שימוש שאחת מתוצאותיו היתה ההתפטרות המהדהדת של תת-אלוף שמואל זכאי - המקורב מאוד למופז - מהפיקוד על אוגדת עזה.
מהצד של מופז סבורים כי דווקא להפך: על רקע ניסיונם הקודם כרמטכ"ל וסגנו, העניק מופז ליעלון חופש פעולה שלא היה כמותו בתקופות של רמטכ"לים קודמים. "ואילו יעלון הקיף את עצמו בחבורת מקורבים מחרחרת ריב", טען אחד ממקורבי מופז השבוע, "חבורה שטפטפה נגד השר ארס שפגע בסופו של דבר בשניהם, והתופעה לא נפסקה למרות שמופז המליץ ליעלון בשיחה אישית בעבר להסתייע ביועצים אחרים מאשר אלה שיש לו".
ויש גם קצינים בכירים, שאינם בהכרח ממחנה יעלון או מופז, שמשוכנעים כי דמות מפתח בפרשה היא של ראש הממשלה אריאל שרון. "ראש הממשלה אותת בשפת הגוף שהוא פשוט לא סובל את יעלון", אומר אחד הקצינים, "אפשר היה להרגיש את חוסר הכימיה באוויר. שרון לא אהב את הפלספנות שלו, את המצגות הממוחשבות, הוא רצה ממנו תשובות פשוטות איך עוצרים את ירי הקסאם על שדרות בלי אפקטים של תוכנת פאואר-פוינט".
בסביבת מופז מאשרים ששרון לא היה מרוצה מיעלון. "מופז נאלץ לכבות כל הזמן את הזעם שלו על הרמטכ"ל", נאמר לנו השבוע. מי שעקבו מקרוב אחר הבשלת ההחלטה לשלוח את יעלון הביתה אומרים כי שרון התפוצץ מהתבטאויות הרמטכ"ל, ששוגרו לתקשורת בשם "קצין בכיר". שרון לא אהב את האמירה של יעלון ש"ניצחנו" בעימות מול הפלשתינים כבר בהודנה ביולי 2003. " אחרי שההודנה קרסה הוא כעס שיעלון אמר לתקשורת שישראל אשמה בכך שלא עשתה מספיק מחוות לאבו מאזן, ולא שחררה מספיק אסירים", מסביר גורם בכיר. "אנחנו היינו אשמים בקריסת ההודנה? הרי ערפאת היה אשם. בחודש שעבר הוא זעם על יעלון שנפגש עם ראשי מועצת יש"ע בלי לתאם זאת מראש, ואיפשר להם להוציא את תוכן הפגישה באופן מניפולטיבי ולטעון שהרמטכ"ל נפגש איתם, אבל ראש הממשלה לא".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שרון מסדר זובור
|
|
|
|
|
|
|
התקרית האחרונה, אולי הקש ששבר את גב הגמל, התרחשה לפני שבועיים בלבד: ביום שישי, לפני פסגת שארם א-שייח' שודרו בגלי צה"ל דבריו של "קצין בכיר", שמתח ביקורת על החלטת הממשלה יום קודם לכן שלא לשחרר גם כמה אסירים פלשתינים שנעצרו עוד לפני הסכמי אוסלו ויש להם דם על הידיים, וכן ביקורת על חלקה של מצרים בתהליך המדיני.
שרון רצה לדעת מיהו "הקצין הבכיר", שגורם נזק מדיני בזמן המשא ומתן, ערב פסגה באירוח מצרי. "כשמופז אמר לו שמדובר ברמטכ"ל הוא פשוט רתח מזעם", סיפר מי שעקב אחר האירועים מקרוב.
מופז דחה המלצות שקיבל לנזוף ברמטכ"ל על התבטאויותיו, אולי משום שהוא עצמו לא אהב כרמטכ"ל לספוג את נזיפות שר הביטחון הקודם, בנימין בן-אליעזר. הוא ניסה, אמרו לנו השבוע, להרגיע את שרון ולספק לו הסברים בשם יעלון. אבל שרון, וגם מופז, כעסו במיוחד גם על הפרסום ב"מעריב" שלפיו יעלון מציב אולטימטום שאם לא יאריכו לו את הקדנציה בשנה רביעית מלאה, הוא מעדיף לוותר על הארכה בכלל.
עם או בלי קשר ליכולותיו של מופז כמכבה שריפות, "זובור" פומבי אחד בכל זאת ארגן שרון ליעלון. זה קרה בשנה שעברה בזמן שיעלון היה בהצגת תיאטרון עם אשתו עדה, והעיתונאי אמנון אברמוביץ' עלה לשידור בערוץ 2 ודיווח כי שרון מתכוון לזמן את יעלון לשיחת נזיפה בגין אחת מהתבטאויותיו. הפרשה בסופו של דבר לובנה, מבלי ששיחת הנזיפה נערכה אי פעם. למרות שלא היתה נזיפה, בצמרת צה"ל סבורים כי שרון בהחלט דחף לא להאריך את כהונת יעלון, ומניחים כי לפחות שני אנשים היו שותפים למהלך הזה-יועצו דב וייסגלס, וכמובן גם הבן עמרי.
ליעלון נותרו עוד חמישה חודשים, אבל במונחי הפוליטיקה האמריקנית הוא כבר "ברווז צולע": בזמן הדמדומים של שלהי הכהונה מתחילים הקצינים הבכירים לשאת פנים למלך החדש, ושוכחים את הישן. הרמטכ"ל הפורש מנוע מלקבל החלטות משמעותיות, שישפיעו על כהונת יורשו, ולא רק בתחום הרגיש של המינויים הבכירים. אלמלא היה מדובר בהכנות למהלך הרגיש של התנתקות, יכול היה יעלון להתפנות מן החודש הבא לסבב הבלתי מסתיים של אירועי פרידה.
במונחי סיכום, אפילו מופז יסכים שיעלון היה בסך הכל רמטכ"ל טוב. תחת פיקודו ניהל צה"ל לחימה יעילה בטרור. הוא קיבל החלטות גורליות שקודמיו העדיפו לדחות, כמו דחיית גיל הפרישה של אנשי צבא הקבע שאינם לוחמים, ושינויים מהותיים במבנה צה"ל ובתפישות ההפעלה שלו. הוא קיבל כמעט בהשלמה קיצוץ בסך ארבעה מיליארד שקל בשנה מתקציב הביטחון, מתוך תפישה שמדובר ב"טובת המשק", ונאבק רק נגד קיצוצים שהיו אמורים להיות עמוקים הרבה יותר על פי התוכניות המקוריות של האוצר. הוא כשל בהתנהלותו מול הדרג המדיני, אבל היווה מופת להתנהלות ערכית בתוך צה"ל, למרות שחרג מכל פרופורציה בדרך הטיפול שלו בפרשת תת-אלוף זכאי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"שקר גס"
|
|
|
|
|
|
|
אלא שהשבוע סיכום העבר נדחק לשוליים, ומסיבות הפרידה עדיין רחוקות. השאלה המשמעותית ביותר היא כיצד יוביל את צה"ל בשלהי כהונתו למבחן המורכב והרגיש של ההתנתקות. קצין בתפקיד מטה בצה"ל אמר השבוע: "ראש הממשלה והשר עברו על הכלל הבסיסי ביותר שלומדים בכל קורס של צה"ל שלפיו צריכה להיות אחדות בין התכנון והביצוע של המשימה. כלומר, שמי שמתכנן משימה חשובה, הוא גם זה שיבצע אותה. לא יכול להיות שיעלון יוביל את צה"ל לרגע המבחן הקשה ביותר שלו מול החברה הישראלית, ואולי גם תוך כדי לחימה מול הפלשתינים, ואילו הרמטכ"ל החדש הוא זה שיתמודד עם האתגר לפני שימלא לו שבוע בתפקיד".
זה לא סביר במיוחד, אמר הקצין, בהתחשב בעובדה שגם ראש השב"כ החדש יובל דיסקין ייכנס לתפקידו בחודש מאי ושגם סגן הרמטכ"ל וסגן ראש השב"כ ועוד שורה ארוכה של ממלאי תפקידים בכירים במערכת הביטחון יהיו חדשים בתפקידיהם ברגע הגורלי הזה.
בצמרת משרד הביטחון דחו השבוע את הטענות, ואמרו כי שני המועמדים לרמטכ"ל הבא, האלופים גבי אשכנזי ודן חלוץ עסקו ועוסקים בתכנון ההתנתקות, והם יוכלו לבצע את המשימה לא פחות טוב מיעלון. גורמים קרובים למופז אמרו באחרונה כי זכותם של שר הביטחון ושל ראש הממשלה ללכת למשימה הגורלית של ההתנתקות עם רמטכ"ל שהם מאמינים בו באופן מלא, ולא עם רמטכ"ל שסיבך את הממשלה כאשר אמר ש"נסיגה מעזה תעניק רוח גבית לטרור". לדבריהם, "בוגי מההתחלה לא האמין בהתנתקות".
בצמרת צה"ל דוחים את הטענה כאילו יעלון לא שיתף פעולה עם תוכנית ההתנתקות "מכל הלב"." זו חוצפה", אמר אחד הקצינים, "יעלון הוביל את התוכנית לכל אורך הדרך בצה"ל, ורק השבוע סיים לאשר את כל המרכיבים שלה, כולל ההכנות המנטליות שיינתנו לחיילים, הפרישה המבצעית והתוכנית התקשורתית. להגיד שהוא לא שיתף פעולה זה שקר גס".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אשכנזי לא ממריא
|
|
|
|
|
|
|
מופז ויעלון הבהירו השבוע למקורביהם כי למרות המשקעים, ימשיכו לעבוד באופן קורקטי ומקצועי עד שהרמטכ"ל החדש ייכנס לתפקידו ב-9 ביולי . כבר אתמול נערך כמתוכנן דיון שבו התבקש יעלון להציג את תוכניות צה"ל להתנתקות.
אבל אפילו העיסוק הנרחב בהתנתקות אינו יכול לדחוק לשוליים את השאלה הסקרנת ביותר את צמרת צה"ל - מי יהיה הקודקוד הבא. קצינים בכירים תוהים אם יש אמת בקביעה שמינויו של דן חלוץ כבר הוכרע, על רקע קרבתו לראש הממשלה ולבנו עמרי. חלוץ, אגב, הכחיש את הידיעות על קרבה מיוחדת בראיון ל"מוסף שבת" לפני שבועיים, למעט העובדה שהם מכרים מהתקופה שבה עמרי שרון שירת כקצין ביחידת שלדג של חיל האוויר.
למרות דברי חלוץ, בצמרת צה"ל יש כאלה שטוענים כי אם חלוץ ימונה לרמטכ"ל ולסגנו ימונה האלוף משה קפלינסקי ששימש בעבר כמזכירו הצבאי של שרון ונחשב אף הוא מקורב לראש הממשלה, "הדבר יגרום לקשר ישיר בין צמרת צה"ל ובין לשכת ראש הממשלה, ויהפוך את שר הביטחון לבלתי רלוונטי". עם או בלי קשר, התחושה בצה"ל היא שאילו הדבר היה תלוי רק במופז, והשיקול היה רק ענייני, כנראה שהיה מעדיף את אשכנזי.
כך או כך, נראה שהסיפור האמיתי סביב הבחירה בין גבי אשכנזי לדן חלוץ יהיה דווקא הכרעה היסטורית בשאלה האם הקצין הבכיר ביותר בצה"ל צריך להיות "מפקד" או "מנהל". משחר ימי צה"ל הקצינים הבכירים תפשו את עצמם קודם כל כמפקדים. אשכנזי, שצמח בגולני והגיע להתמודדות על הרמטכ"לות דרך פיקוד על החטיבה ושורה ארוכה של תפקידי שטח נוספים, מגלם את התפישה שרמטכ"ל צריך להיות איש שטח, שמכיר טוב מכולם את הלחימה. לעומת זאת, אם ייבחר חלוץ לרמטכ"ל, יהיה זה חיזוק לתפישה כי צה"ל החדש, כגוף מודרני וטכנולוגי, זקוק בראש ובראשונה למנהל טוב.
בינתיים אילצה דרמת מופז-יעלון את האלוף אשכנזי לבטל נסיעה להרצאות באוסטרליה, שאליה הוא היה אמור לצאת השבוע. מההערכות שנשמעו אתמול שרון ומופז כבר סיכמו עקרונית מי ייבחר, אבל למען הפורמליות הם יראיינו את שני המועמדים. החלטתם תתפרסם בקרוב מאוד.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
