 |
/images/archive/gallery/262/034.jpg חיים רמון. צילום:
אמיר מאירי  |
|
|
| "אהוד ברק לא למד ולא השתנה" |
|
| האחדות החזירה את הצבע ללחייו של חיים רמון. הוא
מודה: 'במפלגה לא אוהבים אותי כי אני לא משחק לפי
הכללים'. רק אהוד ברק מצליח להסיר את החיוך מפניו |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
מיה בנגל
18/2/2005 8:10 |
|
|
|
|
|
|
|
בתחילת דרכו הפוליטית, רבים סימנו את חיים רמון כהבטחה הפוליטית הבאה, כמטאור שיכבוש בסערה את ראשות מפלגת העבודה. הוא נחשב בזמנו לאחד הבולטים והמוכשרים מבין צעירי מפלגת העבודה וכיהן כשר בממשלותיהם של יצחק רבין ז"ל ושל אהוד ברק. עם זאת, בשנים האחרונות נראה שרמון הפך לתלמיד שהוריו נאלצים לשמוע מפי מוריו את המשפט: "לבנכם יש פוטנציאל, אך הוא לא מממש אותו".
אחרי נפילת ממשלת ברק ועם מעבר המפלגה לספסלי האופוזיציה, ניכר היה ברמון שהוא מאבד את ההתלהבות והחיוניות שאיפיינו אותו כשר. כשרעיון ממשלת האחדות צבר תאוצה, חזר רמון לחיים. הוא זה שפעל מאחורי הקלעים, וניסח וגיבש את הנוסחאות שאפשרו בסופו של דבר את כניסת העבודה לממשלה. מלבד כניסת העבודה לממשלת האחדות, זוקף רמון לזכותו הישג נוסף: קידום תוכנית ההתנתקות, שבה הוא מאמין בכל לבו.
רמון גם יכול לזקוף לזכותו הישג פוליטי-אישי לא מבוטל: למרות שדורג על ידי מרכז המפלגה במקום האחרון ברשימת השרים, החליטו ראש הממשלה, אריאל שרון והמשנה לראש הממשלה, שמעון פרס, לצרפו ל"מטבחון", הפורום היוקרתי שמקבל את ההחלטות הגורליות והחשובות.
רמון מודע לכך שהוא מעורר התנגדות עזה דווקא במגרשו הביתי, מפלגת העבודה, והוא אף שולף תשובה מוכנה מהשרוול. "אני לא משחק על פי כללי המשחק, שיכולים לזכות אותי
באהבתם של חברי המפלגה", הוא אומר. "אני קובע עמדות ברורות, חד-משמעיות בכל נושא, גם אם הן לא פופולאריות. ואולם, כאשר קובעים עמדות כאלו, תמיד יהיו מי שהעמדות הללו יעוררו את התנגדותם. בדרך כלל המועמדים משתדלים לרצות את חברי המפלגה והמרכז, אבל אני משתדל לחיות בשלום עם האמת שלי, גם אם זה עולה לי בתמיכה".
את העובדה שהגיע למקום השביעי והאחרון ברשימת השרים שבחר מרכז העבודה, כשמעליו מדלגים בקלילות חברי כנסת צעירים דוגמת יצחק (בוז'י) הרצוג ואופיר פינס, הוא מייחס לעובדה שהוא אינו מסוג הפוליטיקאים שמחזרים בלהט אחרי פעילי המפלגה. "רמת הקשר היומיומי שלי פעילים מרכזיים היא נמוכה, ואני לא חושב שזה נכון", הוא מודה. "מי שרוצה להיבחר, צריך להיות בקשר יותר שוטף והדוק ממה שאני עשיתי, ובכך טעיתי במשך הרבה מאוד זמן. זה אולי מספיק כדי להיבחר לעשירייה הראשונה לכנסת, אבל לא כדי להיות מספר אחת".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
כישלון קולוסאלי
|
|
|
 |
|
|
|
במהלך הראיון מקבל רמון שיחת טלפון מבנו. הפוליטיקאי המשופשף והמרואיין הכל כך מנוסה הופך פתאום לדמות אבהית ומרוככת. "12 שעות ישנת ואתה עדיין עייף? טוב ילד קטן שלי, אני אתקשר בערב ואראה אותך. רצית לבוא איתי לכנסת? בפעם אחרת", הוא אומר בצחוק לבנו. בתום השיחה הוא מסביר בחיוך: "זה הבן שלי, הוא בן 13. אמא שלו מכריחה אותו ללכת לבית הספר, אז הוא מתקשר אלי".
ברגע שמזכירים את שמו של יריבו הפוליטי, ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, נעלם החיוך משפתיו של רמון. "אני לא חושב שברק ייבחר", הוא קובע, ומסביר שהביקורת שלו על ברק אינה אישית אלא אידיאולוגית. "אני לא שולל את האישיות שלו", הוא אומר. "אלא מתבסס על הכישלון הקולוסאלי שלו בכל התחומים כשהיה ראש ממשלה, ובעיקר בתחום המדיני-ביטחוני. באותה תקופה היו לי איתו ויכוחים: חשבתי שהגישה שאיתה הלך לקמפ דיוויד, של להציע לפלשתינים 'הכל או כלום' תביא לכישלון. ואכן, בסופו של דבר התוצאות היו הרות אסון.
רמון לא מנסה אפילו להסתיר את חוסר חיבתו לראש הממשלה לשעבר. "מבחינה כלכלית וחברתית, במקרה הטוב ברק הוא כמו נתניהו. יותר נכון לומר שהוא נמצא ימינה מנתניהו. אפילו פקידי האוצר הגדירו אותו כראש הממשלה היחידי שהיה ימינה מהם. הוא היה כישלון פוליטי מזעזע בהתנהלותו, והכישלונות הללו לא מאפשרים לו, בוודאי לא בעת הזו, לחזור ולהנהיג.
"יש לברק חלק גדול באחריות למצב המפלגה היום: אלה שבאו אחריו לא הצליחו לשקם אותה. הוא היה צריך להכיר באחריות שלו למצב, לקום ולומר 'אני אחראי', ולא לבקר בצורה שלוחת רסן את אלה שניסו לשקם את ההריסות, בשעה שהוא הלך ועשה לביתו", הוא מוסיף בציניות.
אתה לא מאלה שחושבים שברק השתנה.
"לדעתי, הוא לא למד ולא שכח".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
רמון. "לברק יש חלק גדול במצב המפלגה". צילום: יהונתן שאול
|
|
|
|
|
|
|
מפץ גדול לקראת הבחירות
|
|
|
|
|
|
|
אם בוחנים היום את המפה הפוליטית, רואים שהפערים האידיאולוגיים בתוך הליכוד, בין עוזי לנדאו לאהוד אולמרט למשל, הרבה יותר גדולים מהפערים בינך ובין אולמרט. מה מונע מכם לשבת באותה מפלגה?
"לעוזי ואהוד יש היום רק מה שמפריד ביניהם, ושום דבר מקשר, חוץ מהעבר. 'מפץ גדול' במפת המפלגות ובהרכבן, יכול לקרות רק בסמוך לבחירות. אין לי ספק שכרגע, המערכת הפוליטית ומבנה המפלגות אינם משקפים את עמדות הציבור".
דוגמא טובה לבלבול במערכת הפוליטית, לדברי רמון, היא ההצבעה שהיתה השבוע על חוק "פינוי-פיצוי". ערב ההצבעה על החוק, אמר רמון שההצבעה הבהירה שהתפלגות התומכים בחוק והמתנגדים לו, לא תואמת את השיוך המפלגתי שלהם.
ומה יקרה במערכת הפוליטית אחרי ההתנתקות?
רמון לא מהסס להשתמש במושגים מתחום המדע כדי להשיב על השאלה. "אחרי ההתנתקות יהיה 'חור שחור'. מה שמאפיין חור שחור הוא שבמצב הזה, כל חוקי הפיסיקה המוכרים נעלמים. כל ההשקפות הפוליטיות יתערבבו לאחר ההתנתקות. הכל רועד עכשיו. אנחנו בעיצומו של תהליך, והכל רועד. בסופו של דבר. אחרי ההתנתקות, או שהכל ישתנה, או שהכל יישאר על מקומו, אבל סדוק, קרוע ופגוע" .
איך קרה שדווקא אריאל שרון, מי שבמשך שנים זוהה עם כניסת ישראל ללבנון, הוא זה שמקדם את היציאה מעזה?
"התפיסה המדינית של שרון היתה להגיע להסדר ביניים שיחזיק לטווח ארוך. הוא חשב שהפלשתינים יסתפקו ב-60% מהשטח, ושהוא יכול להרחיב את גבולות המדינה מעבר לגבולות 67'. הוא האמין שלפלשתינים לא תהיה ברירה אחרת. הוא התפכח מהחלום להגיע להסכמה עם הפלשתינים על הדבר הזה. מצד שני, יוזמת ז'נבה והתמיכה הגדולה שהיא קיבלה בעולם, הבהירו לו שהוא עלול להישאר עם לא כלום. הוא האמין שאפשר להישאר הרבה זמן עד שהפלשתינים יסכימו לקבל את מה שהוא מציע להם, אבל התברר לו שהוא טעה: גם מדינות העולם וגם הפלשתינים לא מחכים לו.
"לאחר מכן, הוא חשב לכפות הסכם שלום באופן חד-צדדי, ואז הוא הבין שעזה זה קונצנזוס: שאפשר להעביר את היציאה מעזה, שיש לכך תמיכה רחבה. אז הוא הלך על המהלך המדיני, אולי מהמבריקים ביותר שהיו בתולדות ישראל".
רמון לא מהסס לזקוף לזכותו את רעיון הנסיגה מעזה, אבל באותו זמן מחמיא לשרון על יכולתו לקדם את התהליך. "לפני 3 שנים, האמריקנים בזו לי כשבאתי עם הרעיון הזה, אבל היום הוא הפך לרעיון המוביל והמרכזי, למעשה היחידי. הרעיון זה חולל מהפכה ביחסים שלנו עם מצרים: מעוינות מוחלטת לברית מדינית-צבאית. את כל זה עושה שרון תוך לקיחת סיכונים פוליטיים אדירים. הוא סיכן את כסאו והפך את ממשלתו מממשלה סופר יציבה, שלא היה עליה איום, לממשלה על כרעי תרנגולת, ועתידו הפוליטי כיום אינו ברור. הסיכונים הללו ראויים להערכה ואמרתי לפני כמעט שנה ששרון הוא התקווה היחידה המשמעותית להביא לסיום הכיבוש".
נראה כי רמון נהנה לדבר בשבחו של רה"מ שרון. "אני פרגנתי כשכולם אמרו: 'לא,הוא משקר'. אנשים אמרו: 'מה קרה לחיים? הוא נראה משרת של שרון'. ולכן עמדתי מאחורי הדוקטרינה שלא מפילים את שרון בחבירה לימין הקיצוני".
מתקבל הרושם שהפכת את שרון למנהיג העבודה. ואם כך הוא הדבר, איזה היגיון יהיה ללכת לבחירות מולו בעוד שנתיים?
"אין לדעת מה יהיה עד אז. צ'רצ'יל למשל, ניצח מלחמה והפסיד בבחירות. השאלה הזו שייכת לדיסק הישן ולא לדיסק החדש". | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
