 |
 |
|
|
| כשהשוקולד הלבן התעסק רק עם מוזיקה
|
|
| רועי צמח מתלבט האם הרשעה אפשרית של מייקל ג'קסון צריכה לגרור חרם השמעות |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
רועי צמח
13/3/2005 12:02 |
|
|
|
|
|
|
|
"זוכרים את שנות ה-80 הישנות והטובות, כשהדברים היו כה פשוטים. הלוואי ויכולתי לחזור לשם שוב" (ELO ? "Ticket To The Moon", 1981).
ב-1983 הוא היה זמר הפופ הנערץ בעולם, מושא הערצה של מיליוני ילדים. עשרים שנה לאחר מכן, הוא נעצר בעוון תקיפת קטינים.
כל מי שצפה אי-פעם בערוצי המוזיקה בטלוויזיה (MTV, VH1), יודע כי הם עמוסים עד לעייפה בקליפים של אמנים המכירים את מערכות אכיפת החוק מקרוב. למעשה, ישנם ז'אנרים ספציפיים שבהם מידת הפופולאריות של האמן נמדדת ביחס ישר לכמות הפעמים שבהם דיוקנו הונצח בתחנת המשטרה הקרובה.
יש בכך משהו מאד טבעי בסוגות מוסיקליות כמו הרוק וההיפ-הופ, שנולדו בבסיסן כקריאת תיגר אנטי-ממסדית, והגיבורים הגדולים ביותר שצמחו מתוכן (כמו קורט קוביין וטופאק שאקור) מצאו את מותם
בנסיבות מאד לא טבעיות ? מה שרק העצים את המיתוס סביבן.
כל עוד ההסתבכויות, הנזקים ותהליכי ההרס שכוכבי עולם הרוק עוברים הם עצמיים - הדבר עדיין נחשב לחלק "לגיטימי" מהחוזה הלא רשמי שבינם לבינינו, האוהדים והמעריצים. אנחנו אפילו מצפים במידה מסוימת לקרוא על הפעם הבאה שבו 50 סנט יואשם באחזקת אקדח ללא רשיון, או אקסל רוז יישלח למכון גמילה מסמים בהוראת שופט.
נדמה שהפעם הסיפור הוא שונה לחלוטין. סוג העבירות בהן מואשם הזמר מייקל ג'קסון וחומרתן, זה משהו שהחברה המערבית איננה יכולה וצריכה לקבל, במסגרת קלישאת הסקס, סמים ורוק'נ'רול, בבחינת "מותר להם, הם כוכבי פופ".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
הראשון שפרץ את מחסום האפליה
|
|
|
 |
|
|
|
כמו שהדברים נראים כעת, מצבו של ג'קסון רק הולך ומסתבך, וההתייצבות האחרונה שלו לבית המשפט כשפיג'מה לגופו, ודאי לא הוסיפה לו נקודות זכות בקרב חבר המושבעים.
במידה וג'קסון יורשע ויישלח לבצע את ריקוד הליכת הירח שלו מאחורי סורג ובריח, תתעורר לדעתי סוגיה מוסרית לא פשוטה: האם מותר עוד לשמוע אותו? יתר על כן - האם צריכה להתעורר קריאה פומבית לאסור באופן גורף את השמעת שיריו ברדיו ובטלוויזיה, שהרי כל השמעה שכזו משלשלת לכיסו מרשרשים ירוקים?
אם תתקבל החלטה מרחיקת לכת מעין זו, תהיה בכך סגירת מעגל מהסוג האירוני. ספרי ההיסטוריה יודעים לספר כי מייקל ג'קסון היה האמן השחור (מדובר על 1982) הראשון שפרץ את מחסום האפליה הגזעית של ערוץ טלוויזיה מוסיקלי חדש וצעיר בשם MTV, שסירב לשדר בראשית ימיו קליפים של אמנים אפרו-אמריקניים, בתירוץ שהוא משדר רק מוסיקת רוק.
מצד אחד, המחשבה של הטלת צנזורה ואיסור כלשהו על חופש הביטוי והיצירה צריכה להוות סדין אדום בעיני כל שמעריך את החירות בחברה דמוקרטית. מה שמתחיל כאיסור נקודתי על השמעת אמן ספציפי, יכול להידרדר עד מהרה לחרם גורף על כל מי שאינו עונה על קריטריונים מוסריים של "קומיסרים" ו"ממונים מטעם" על ענייני תרבות.
מאידך, עם כל האהבה לקלאסיקות הפופ שיצר השוקולד הלבן כשהתעסק רק עם מוזיקה, שלא לדבר על הנוסטלגיה האישית הכרוכה בהאזנה לאלבומיו הראשונים, המחשבה שמושא השיר "Billie Jean" כל השנים הללו היה ילד בן שש, היא יותר ממטרידה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על "קול העם"
|
|
|
|
|
|
|
רוצים שטור אישי שלכם יתפרסם באתר? קחו את המקלדת ליד ותתחילו לכתוב. את הטור שלחו אלינו בדואר האלקטרוני.
שימו לב, לאתר יעלו טורים שאורכם אינו עולה על 300 מילה, ובכפוף לשיקולי מערכת החדשות של NRG מעריב.
ציינו את שמכם המלא, וכמה מילים על עצמכם. אל תשכחו לצרף תמונה.
הכתובת למשלוח טורים:
ithink@maariv.co.il
לפרטים נוספים הקליקו כאן.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
