 |
קולו העמוק והאיטי של השר מתן וילנאי מזכיר לאנשים מסוימים קול מוכר מן העבר. "הוא הכי דומה ליצחק רבין'', אמר מפכ"ל המשטרה לשעבר, אסף חפץ, העומד בראש מטה המתפקדים שלו, במסיבת העיתונאים שבה הכריז וילנאי על התמודדותו לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה. עם או בלי קשר לדבריו של חפץ, המטרה של וילנאי ברורה: "אני מנהיג", הוא מעיד על עצמו, "ואני הולך לעשות מהפכה במפלגת העבודה".
שש שנים בלבד עברו מאז שהצטרף למפלגה, ווילנאי כבר יודע כיצד לגרום לפעילים להתאהב בו. הוא לוחץ את ידיהם בחום, נותן צ'אפחות חברמניות לגברים ומחלק חיוכים לנשים, שנמסות למשמע קולו העמוק.
אך לעומת האהדה הגדולה שהיא מנת חלקו בשטח לווילנאי אין "מחנה פוליטי". הוא אינו זוכה לתמיכת חברי סיעתו בכנסת - שמכנים אותו "בוק". אבל את וילנאי זה לא מטריד. הוא משוכנע שהוא יהיה ראש המפלגה הבא. "אני הולך לנצח בבחירות, ואחרי
הניצחון בכוונתי לבנות נבחרת הנהגה משתפת", הוא מדגיש.
וילנאי טוען שהוא אינו פוליטיקאי, אבל בדרכו השקטה והיסודית הוא מוכיח שהוא מכיר את כללי המשחק ויודע כי עליו לחרוש את הארץ ולהיפגש עם כמה שיותר פעילים כדי לסלול את דרכו לצמרת המפלגה. "הדרך שלי היא 'החריש העמוק'", הוא אומר, "תראי את הקילומטרז' של האוטו שלי, זה הסימן הכי טוב. הילדים שלי יודעים שאני לא בבית, פעם זה היה במדים והיום זה בחליפה".
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
"הירח לא בזווית"
|
 |
|
 |
 |
 |
|
לפי הסקרים האחרונים שפורסמו, מדורג וילנאי במקום השני, אחרי שמעון פרס, במאבק על ראשות מפלגת העבודה. וילנאי מעודד מהתוצאות הללו וקורא לקיים את הבחירות לראשות המפלגה במועד שנקבע - 28 ביוני.
"תמיד מוצאים סיבה לדחות את הבחירות", הוא טוען, "פעם זה כי הירח לא בזווית המתאימה ופעם כי החברה תהיה שקועה בהתנתקות. את ראש השב"כ החליפו וההתנתקות לא נעצרה, את הרמטכ"ל החליפו וההתנתקות ממשיכה. אז אין סיבה שמפלגת העבודה לא תקיים בחירות ותבחר מנהיג".
כששואלים אותו מה יהיה הדבר הראשון שיעשה אם ייבחר לראשות המפלגה, וילנאי עונה נחרצות: "מהפכה". העובדה שאיש מחברי הסיעה אינו עומד כיום מאחוריו לא מטרידה אותו. "אני אשנה את פניה של המפלגה", הוא מבטיח, "זו מפלגה עם רעיונות נכונים ואנשים טובים. הבעיה היא שאנחנו במשבר מנהיגות. המהפכה שלי אומרת: צעירים למעלה, נבחרים במקום מינויים וחברי מפלגה פעילים".
וילנאי שולח ידו לתפוח שמונח על השולחן, והדוברת הוותיקה והמנוסה שלו, טל אלכסנדרוביץ', שנמצאת בחודש התשיעי להריונה, ממהרת לנזוף בו. "אתה לא יכול לאכול תפוח באמצע ראיון", היא אומרת - ושולפת את התפוח מידו. וילנאי מביט בתפוח שהולך ומתרחק ממנו, ומפטיר בחיוך: "מתי תלדי כבר, יאללה".
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
אבא מפא"יניק
|
 |
|
 |
 |
 |
|
מתן וילנאי הוא בנו של הפרופסור זאב וילנאי, גדול חוקרי ארץ ישראל בדורות האחרונים וחתן פרס ישראל. "אבא היה הכי גדול שאפשר", הוא אומר ומצביע על דיוקן של אביו שתלוי על קיר משרדו בכנסת, "הוא היה מפא"יניק, קרא את עיתון 'דבר' עד יומו האחרון".
"אני גדלתי במשפחה שבה האישיות הכי חזקה היתה אמא, לא אבא", משחזר וילנאי, "היא היתה הכי חכמה והיא ניהלה את הבית. 'הוא כותב' היה מושג בבית. הייתי הולך לבית-הספר והוא היה כותב, הייתי חוזר והוא עדיין היה כותב. ככה אני זוכר אותו, יושב רכון על המכתבה וכותב".
וילנאי הוא תומך נלהב של ההתנתקות, אבל חושש מנפילת הממשלה בהצבעה על התקציב. זו אולי הסיבה שהוא נשמע כה כועס כשהוא מדבר על מפלגת שינוי. "זו שערורייה שהם מצביעים נגד התקציב" הוא מסנן בכעס, "שינוי זו דוגמה מצוינת למפלגה ממושמעת במובן השלילי של המילה. זו מפלגה שמתיימרת לייצג היגיון ויושר כלפי בוחריה, אך בעצם חוסמת את ההתנתקות".
וילנאי מזהיר מפני החמצת הזדמנות היסטורית. "אם הממשלה תיפול בגלל התקציב והמדינה תיאלץ ללכת לבחירות, יכול הדבר להביא להחמצת הזדמנות לתהליך מדיני ופינוי התנחלויות. זו תהיה החמצה לתמיד".
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
"אריק, בחייך"
|
 |
|
 |
 |
 |
|
יש טענה שלך שהפינוי צריך לקחת כמה ימים ולא שבועות.
"מה שאני אומר יקרה, אז עדיף שיאמצו את זה מראש. הפינוי יהיה קשה וטראומטי. אני מנסה לדבר עם התושבים שם, וזה קשה. אני חסיד של לדבר. התחילו עם שלושה חודשים, אמרתי מיד לראש הממשלה: 'אריק, בחייך מה זה שלושה חודשים. שלושה חודשים נחזיק את המדינה במתח?' אז ירדו לחמישה-שישה שבועות. כמפקד אוגדת שיריון, אני פיניתי את צה"ל מאזור ביירות. אמרו לי ארבעה ימים, עשיתי את זה בשמונה שעות. התעסקתי שם עם צבאות זרים, פלנגות, ויצאנו בלי שריטה. צריך למנוע כניסה של אנשים מבחוץ לרצועה. מבחינה זו הייתי סוגר את הרצועה אתמול, בלי חוכמות. את כל הטריקים של העתקת כתובות לרצועה הייתי מונע. הייתי פועל ביד ברזל בעניין הזה".
ביום שאחרי ההתנתקות תהיה הצדקה להמשך קיומה של ממשלת האחדות?
"אם ביום שאחרי יהיה המשך לתהליך אז יש הצדקה. אם לא, נצטרך לעזוב את הממשלה".
בליכוד דורשים קיפאון של שנה-שנתיים.
"זה תהליך, לא ניתן לעצור אותו, ואין קיצורי דרך. בשום אופן לא קיפאון. אני חוזר מוושינגטון ושם מתחת לפני השטח, בחדרי חדרים, מדברים על השלב הבא. אסור לעצור תהליך שנמצא בתנועה כי להניע אותו מחדש יהיה קשה. כל עוד התהליך בכיוון הנכון נתמוך בשרון, כשהוא יסטה מהדרך, אנחנו לא נהיה שם.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
"בוחן כל איש לגופו"
|
 |
|
 |
 |
 |
|
השר מתן וילנאי נשוי ואב לשלושה. מאחוריו קריירה צבאית מגוונת. האלוף וילנאי סומן כממשיכו הטבעי של הרמטכ"ל אמנון ליפקין-שחק, אך בסופו של דבר הפסיד במרוץ מול שאול מופז, שנבחר על ידי יצחק מרדכי, מי שהיה יריבו המושבע של וילנאי וכיהן אז כשר הביטחון.
כמה שנים אחר כך, בימי ממשלת ברק, ציפה וילנאי שראש הממשלה ימנה אותו לשר הביטחון או לסגן שר הביטחון, אך נאלץ לבסוף להסתפק בתיק המדע, התרבות והספורט. על אף שמדובר בתיק אפור שלא זוכה לחשיפה תקשורתית, הצליח וילנאי לטוות זהב מקש, ונהפך במהרה לאהוב אנשי התרבות והספורט בארץ.
למרות זאת, נראה שווילנאי עדיין נוטר טינה לברק. "הוא האיש שהפיל אותנו לקרשים", אומר וילנאי, "הוא הגיע למפלגה, קיבל אשראי ענק והצליח בזמן הקצר בהיסטוריה לרסק אותנו. מיד אחרי שהשתמש זרק ונעלם. האיש פשוט לא אוהב את מפלגת העבודה".
כששואלים את וילנאי אם לאחר הצטרפותו של ראש השב"כ לשעבר, עמי אילון, לעבודה, הוא מרגיש שיש במפלגה יותר מדי גנרלים, הוא מתגונן. "אנשי הצבא הם אנשים טובים", הוא אומר, "כשאת משתמשת בביטוי גנרל, את מראש מכניסה קונוטציה שלילית. אבל האלופים שלנו הם ראויים. עמי איילון, למשל, שהצטרף באחרונה לשורות המפלגה, הוא בהחלט אדם ראוי".
ומה בנוגע לברק? גם הוא גנרל.
"אני בוחן כל איש לגופו, שואל האם האיש ראוי או לא. אבל למה, לעזאזל, אני צריך להתנצל על כך שאני איש צבא? כשהייתי באנטבה, כשנפצעתי בשדה הקרב, זה היה בסדר. כשהיינו קצינים בכירים, זה היה בסדר גמור, כשהובלנו בשדה הקרב, זה היה בסדר גמור, אבל כשרצנו לפוליטיקה זה לא בסדר. למה?".
|  |  |  |  | |
|