 |
חנויות הפלשתינים במתחמי שכונת הדסה ואברהם אבינו בחברון יישארו סגורות - כך קבע היום בג"ץ.
בית המשפט דחה הבוקר עתירה שהגישו האגודה לזכויות האזרח וכ-100 תושבים פלשתינים מחברון נגד מערכת הביטחון, שהורתה על סגירת החנויות כדי להקטין את הסיכון הביטחוני ואת החיכוך בין התושבים הפלשתינים ליהודים.
בעתירה טענו הפלשתינים, שההחלטה לסגור את החנויות מהווה פגיעה כלכלית קשה בהם וברכושם הפרטי, פוגעת בחיי המסחר בעיר
ומשבשת את אורחות חייה של האוכלוסייה המקומית.
המדינה טענה בתגובה שסגירת החנויות נדרשת על מנת להגן על חיי 30 משפחות התושבים היהודים בשכונת בית הדסה, וכן בשאר תושביה היהודים של חברון. לטענת מערכת הביטחון, בין התושבים היהודים לפלשתינים בעיר שורר מתח רב בעקבות אירועי הטרור והפיגועים הקשים בארבע השניםן האחרונות.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
"שומר על האיזון"
|
 |
|
 |
 |
 |
|
במהלך הדיונים בבג"ץ חל שינוי בעמדתה של המדינה, שהחליטה לערוך בחינה מקפת באשר לאפשרות לצמצם את מספר החנויות הסגורות. בעקבות הבדיקה החליטה המדינה לאפשר את פתיחת מרבית החנויות, אך לא איפשרה את פתיחתן של תשע חנויות שנמצאות מתחת למתחם בית הדסה.
לטענת המדינה, מהחנויות נזרקו אבנים לעבר המתחם, ולכן לא יאפשרו בינתיים פתיחתם. הפלשתינים הכחישו את הטענות, ואמרו שהמדינה לא הצליחה להוכיח שקיים סיכון ממשי לחיי תושבי בית הדסה שמחייב את סגירתן של החנויות . בנוסף טענו העותרים שהחלטת המדינה אינה מאזנת כראוי בין הצורך להגן על שלומם של תושבי בית הדסה לבין הפגיעה הנגרמת להם.
השופטים דורית בייניש, אליעזר ריבלין ואדמונד לוי לא הסכימו עם הטענה האחרונה, וקבעו שהחלטת מערכת הביטחון אכן מאזנת בין הצורך להגן על התושבים היהודיים לבין הצורך לצמצם את הפגיעה בפלשתינים. "אין חולק שהאחריות לשלומם וביטחונם של תושבי בית הדסה מוטלת על המשיב ועל יתר מפקדי האזור, וגורמים אלה רשאים ואף חייבים לנקוט אמצעים להגנת תושבי בית הדסה. יחד עם זאת, אין חולק כי מול החובה לדאוג לביטחונם עומדת החובה לדאוג לטובתם של האוכלוסייה הפלשתינית המקומית אשר אמצעי הביטחון הננקטים פוגעים בשגרת חייה", כתבו השופטים בהחלטתם.
השופטים הוסיפו: "שוכנענו כי אכן נערכו בדיקות מתוך הכרת החובה לצמצם את הפגיעה בתושבים הפלשתינים. סגירתן של תשע החנויות אכן פוגע בעותרים, שפרנסתם תלויה בחנויות אלה. מדובר באמצעי פוגעני, אף על פי כן, לא ראינו כי יש בידינו עילה להתערב בהחלטתו של המפקד הצבאי. לא מצאנו כי החלטתו חורגת ממתחם שיקול הדעת הסביר הנתון על המפקד הצבאי". |  |  |  |  | |
|