 |
/images/archive/gallery/293/934.jpg זורי דז'נשוילי
צילום: ברקאי וולפסון  |
|
|
|
|
| זורי דז'נשוילי, כדורגלן בנסיקה, הורשע ברצח ואיבד הכל. מהכלא הוא מגלה: חיפיתי על האח הצעיר |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
עמרי אסנהיים
23/4/2005 7:03 |
|
|
|
|
|
|
|
בצהרי חג הפסח השני לפני שנה צילצל הטלפון בביתי. על הקו ציפתה הפתעה. זורי דז'נשוילי, מכלא איילון. "גרמת לי עוול", הוא פתח. נזכרתי שציינתי אותו בכתבת מוסף באותו חג כאחד מחברי הילדות של אלי מימון כהן, הצעיר מלוד שהורשע אז ברצח גרושתו ובביתור גופתה בתאילנד. כתבתי שבמהלך חופשותיו מהכלא סייע דז'נשוילי למימון כהן, ששימש אז כסוכן משטרתי, להגיע לסוחרי סמים.
"אתה לא יודע מה עשית לי", התלונן דז'נשוילי בטלפון. "לא היה לי חצי מושג שמימון משתמש בי כדי להסגיר את הסוחרים למשטרה. אני יושב על רצח שלא ביצעתי כי אני לא מלשין, אז שאני אעזור למשטרה?". הסתקרנתי. קבענו פגישה בכלא.
שי סבח נרצח ב-1 בנובמבר 93'. באותו לילה הוא יצא מלוד עם סעדיה "סידו" בן-חמו וחבר נוסף בביואיק אדומה. הם הבחינו במכונית שעוקבת אחריהם והחלו
להתחמק, אבל ליד פסי הרכבת של רמלה חסמה המכונית הרודפת, שנסעה נגד כיוון התנועה, את הביואיק ואילצה אותה לעצור. רעול פנים ירד מהרכב, התקרב בריצה לביואיק וירה מספר יריות אקדח מטווח קרוב.
סבח, שישב ליד הנהג, נהרג במקום. הוא נורה בטעות. היעד היה בן-חמו. היורים נמלטו. בליל הרצח נחקרו חמישה חשודים, בהם דז'נשוילי ובןחמו שנפגע קלות. הם שוחררו כעבור שעה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
התרברב ללא סיבה
|
|
|
 |
|
|
|
אין אוהד כדורגל שמכבד את עצמו שלא הכיר את דז'נשוילי באותן שנים. הוא כיכב אמנם לרוב בליגה השנייה, אבל מדורי הספורט אהבו את סיפור הסינדרלה של הילד מהשכונה הקשה בלוד, שמכדרר בכל כך הרבה כישרון. ב"מכתש" של הפועל רמת-גן, בו נתן את עונתו המשובחת ביותר, כינו אותו "סקילאצ'י הישראלי", על שם הסקורר האיטלקי הגדול. סיפור מעצרו פורסם בהרחבה.
19 יום אחרי המעצר הראשון הקצר הגיעה המשטרה לדז'נשוילי פעם נוספת. בחיפוש בביתו נמצאו כמות קטנה של קוקאין, וגם כפפות גומי צהובות, גרביון אישה קשור בקצהו, ושקית ובתוכה נרתיק אקדח עטוף בסמרטוט. המשטרה מצאה סימני ירי על הפריטים. דז'נשוילי ואחיו הצעיר, אושיק, נעצרו.
כעבור שבוע וחצי הוכנס מדובב לתאו של האח הבכור. זורי סיפר לו שביצע את הרצח. לכאורה תיק סגור. אבל מאוחר יותר התנער דז'נשוילי מהווידוי. למשטרה ולבית המשפט סיפר שבטיפשותו התרברב ללא סיבה. למעשה, מלבד בפני אותו מדובב, לא הודה דז'נשוילי בביצוע הרצח עד היום. זה לא עזר לו. בית המשפט המחוזי הרשיע אותו ודן אותו למאסר עולם. בית המשפט העליון לא שינה את ההחלטה.
בפגישה בינינו בשנה שעברה סיפר דז'נשוילי על שנותיו בין הסורגים, על הגעגועים לכדורגל, אבל התחמק בעקביות מליל הרצח עצמו. הוא רק חזר והתעקש בתקיפות שהוא אפילו לא היה בזירת הרצח, שמישהו קרוב אליו הוא הרוצח, ושאבין לבד.
במהלך השנה האחרונה, במפגשים בנושאים אחרים עם עורכי דין פליליים ועם אסירים לשעבר, התברר לי שגם בלוד וגם בעולם התחתון משוכנעים שדז'נשוילי לא רצח. סיפרו שהוא יושב בשביל אחיו אושיק, שנדקר למוות בקטטה במועדון ביפו שמונה חודשים לאחר רצח שי סבח.
השבוע, בשיחת טלפון מהכלא, נתתי לדז'נשוילי רמז בכיוון. "עכשיו אתה נתת לעצמך. . . אתה יודע כבר מה", אמר מופתע, "אתה זרקת מילה, תבין את המילה שזרקת. נראה לי שאתה יודע את כל הסיפור".
שמעתי שאתה יושב בשביל אח שלך. שהוא רצח.
דז'נשוילי נאנח. "נכון. אחי זכרונו לברכה ביצע את הרצח. נקודה. זה כל הסיפור".
אתה כועס עליו?
"לא, מה פתאום! אחי נקלע למצב שזה או הוא או הנרצח. אחד מהשניים".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
דוביד פחד שזורי ישתגע
|
|
|
|
|
|
|
רכבת החיים של דז'נשוילי היתה יכולה להביאו רחוק מאוד מאגף האיקסים בכלא איילון. ב-71', כשהיה בן שנתיים, עלה מגרוזיה עם הוריו ואחיו הבכור, פיני, ישר למציאות התובענית של שכונת שרת בלוד. כעבור מספר שנים נולד הצבר היחיד במשפחה, אושיק. האב משיח, שבגרוזיה היה סוחר בגדים, עבד בארץ באמקור, עד שנפטר ב-87'. האם , רעיה, היתה עקרת בית. ההורים חיפשו לזורי שם עברי. התחליף שמצאו, אלימלך, לא תפס.
בבית הספר היסודי "הבנים" היה דז'נשוילי תלמיד של הקבצות א' באנגלית ובמתמטיקה. בהפסקות, על מגרש האספלט, גילה את כשרונו הייחודי, זה שישמש לימים החבל עליו יטפס מחוץ לשכונה. הכדורגל. כשהיה בן ארבע קיבל מהוריו כדור ליום ההולדת. חמש שנים אחרי, סחב אותו אחיו הגדול למגרש הפועל לוד. בשנות נעוריו היתה הקבוצה גאוות העיר והפכה לפס ייצור של כדורגלנים. עופר שטרית, לימים חלוץ קטלני בליגת העל, למד בכיתה המקבילה של דז'נשוילי בבית הספר. יעקב הלל, קבלן תארים עם קבוצות שונות, גר קומה מעליו בבלוק.
במקביל להצטיינות בכדורגל, איבד דז'נשוילי עניין בלימודים ונשר מבית הספר. "אמא תמיד אמרה, 'תעזוב את הכדורגל, תלך ללמוד'", הוא מספר, "אבל לא שמעתי לה. אני לא מצטער". הוא עלה לקבוצה הבוגרת בגיל 17. במקביל ליהטט פה ושם גם בנבחרת הנוער. עופר שטרית, ששיחק איתו באותן שנים, זוכר קיצוני שמאלי מהיר כמו שד (כנער רץ דז'נשוילי 60 מטר ב-8.1 שניות), רעב לשערים ובעל חוש הומור קורע.
הוא נהג לכדרר עם הראש לכיוון הקרקע, אז מאמנו הראשון בלוד, יעקב אסקטלן, אילץ אותו להתאמן עם צווארון קלקר שמלבישים לנפגעי עמוד שדרה צווארי. שטרית: "היינו באים למשחקי נוער בבוקר וזורי היה שואל בנונשלנטיות: 'עם מי משחקים היום?'. כשהיו אומרים לו את השם של הקבוצה, הוא היה אומר: 'שטויות, ייגמר0-700'. הוא חיפש כל הזמן את השער". "הרגשה של אחרי גול זה תענוג", נזכר דז'נשווילי, "והייתי ברוך השם כובש".
אחרי שנה וחצי בהן שימש טבח ואפסנאי, השתחרר דז'נשוילי מהצבא על סעיף אי התאמה. את הבומרנג הצורב ספג מספר שנים אחר כך. כשעמד להגשים חלום ולהגיע לאימון הראשון בנבחרת ישראל הבוגרת, נשאל אם עשה צבא. דז'נשוילי: "אמרו לי שזו בעיה ושיחזרו אלי. לא חזרו עד היום. זה פגע לי בלב. מכה מכה".
מי שלא פיספס את הדריבלים של דז'נשוילי באגף השמאלי בלוד היה דוביד שוויצר, מאמן ואגדה, שבקיץ 90' הקפיץ אותו להפועל רמת-גן. דז'נשוילי, שטרית והלל הקימו מושבה לודאית במכתש. במחזור הראשון דז'נשוילי הוציא מדעתם 3,500 אוהדי רמת גן שראו אותו כובש ומצטיין בניצחון על הפועל אשדוד החזקה. למחרת זכה לציון המחמיא 7.5 בעיתוני הספורט.
אבל השתן טיפס למעלה בזרם חזק מדי. דז'נשוילי החל לתמרן בין שני מעגלי חברים, החבר'ה מהכדורגל והחבר'ה משכונת שרת. בהדרגה הפכו חברי הילדות מהשכונה לדומיננטיים יותר. יובל נעים, שהיה אביו הרוחני בהפועל רמת-גן, שם לב לשינוי. נעים: "זורי, הנשמה שלו טובה, אבל צפיתי את ההסתבכות שלו. כל פעם הוא היה מגיע לאימון עם 'כוכב' חדש מלוד. אחרי כמה זמן הוא פתאום לא בא לאימון או היה צריך ללכת מוקדם. הוא קיבל טלפונים לידי והיה אומר למתקשרים שהוא לא יכול לדבר. כשהייתי מדבר איתו על זה הוא היה מתחמק, אבל עשיתי אחד ועוד אחד וראיתי שמתרחשים דברים אסורים".
גם מערכת היחסים בין דז'נשוילי לשוויצר התהפכה. נעים: "זורי הגיע לקבוצה נער מבויש מלוד, אבל עוד באותה עונה דוביד כבר נורא חשש שאם הוא יצעק, זורי יסתער עליו וישתגע".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ים של זמן פנוי
|
|
|
|
|
|
|
שוויצר אולי הצליח להוציא את דז'נשוילי משכונת שרת, אבל שכונת שרת, כפי שמודה היום גם זורי, מעולם לא יצאה ממנו. מאז שהוא זוכר את עצמו, וזה לא השתנה כשכיכב במדורי הספורט, הלך דז'נשוילי על חבל מסוכן בין עולם האסור והמותר. "עוני מביא פשע", הוא מסביר. "זה מגיע מזה שאתה רוצה כסף לבילויים, לקניות. אתה מתחיל לגנוב אופניים, טייפים. הפעם הראשונה שלי היתה כשהייתי ילד. גנבתי אופניים בעיר אחרת ורכבתי עליהם ללוד. גם מכוניות גנבתי. מישהו איתי היה פורץ ואני הייתי נוהג".
הוא לא הסתפק בגניבות. "הלכתי לדיסקוטקים, התחלתי בסיגריה ולאט לאט התגלגלתי לסמים יותר קשים. פתאום מישהו מציע לך אקסטה ואתה מתחיל לאהוב את זה. הייתי בא מבילוי מתודלק והולך לשחק. דוביד לא הרגיש, אף אחד לא שם לב. דווקא שיחקתי טוב עם זה. הטעות שלי שלא השקעתי את כולי בכדורגל. לא ידעתי מה יש לי ביד. הייתי טמבל".
אחרי שרמת-גן נכשלה ולא עלתה ליגה, החל דז'נשוילי לנדוד. תחילה למכבי יפו ומשם להפועל אשקלון. בקיץ 93' נתקע לפתע ללא קבוצה. החלו גישושים עם הפועל תל-אביב הגדולה, היו אפילו ציוצי התעניינות מקבוצה בבלגיה. החלום עמד להתגשם. ואז הגיעו השוטרים, בידם צו המעצר.
בסביבות חצות, ליל הרצח, דפקו שוטרי הבילוש של משטרת לוד על דלתו של דז'נשוילי. הם מצאו אותו עם חברתו ואמו. "אתה חשוד ברצח, בוא איתנו", אמרו לו. דז'נשוילי: "תחשוב בהיגיון. מי שרוצח בעשר יבוא ב-12 הביתה? הוא ייעלם לשבוע לטבריה או לאילת, ינקה את עצמו, ייפטר מהחפצים, לא יתקרב לעיר. בוא'נה, גם רוצח מקצוען לא מגיע הביתה כעבור שעתיים. ואני, מה אני, סופרמן? אמרו לי: 'יש לנו מידעים שאתה מסוכסך עם בנאדם איקס'. אמא שלי היתה בהלם. לקחו אותי לתחנה. אחרי 20 דקות אמרו לי, 'לך הביתה'. בנאדם חשוד ברצח ואחרי 20 דקות אתם משחררים אותו? יש בדיקות חבל על הזמן שעושים לרוצח. למה לא עשיתם לי את הבדיקות האלו? איך אתם לא עושים חיפוש בבית? כנראה שהם קיבלו טלפון מאחרים שאמרו להם שזה לא אני".
לטענת השוטרים, כפי שעלתה במשפטו, לא סיפר דז'נשוילי במהלך מעצרו הראשון על האליבי שלו. את גרסתו לפיה אלי מימון כהן, חברו, שהה עימו בזמן הרצח בבית שמר למעצר השני, שלושה שבועות אחר כך. "לא חקרו אותי בכלל", הוא מסביר את הסיבה, "שיחררו אותי בלי לשאול כלום. חבל שלא נחקרתי". לא רק חקירה לא היתה, שום מסמך משטרתי כתוב לא נותר מאותו מעצר ראשון. בפסק הדין של הערעור בבית המשפט העליון התייחסו השופטים לרשלנות המשטרה באותו לילה. "ראוי לציין כי חקירתו של המערער בליל הרצח לא תועדה על ידי רס"ר לוי בו במקום, והדוח שערך לגביה נרשם על ידו רק לאחר שלושה וחצי שבועות", ציינו השופטים. "המשטרה לא ביצעה בליל הרצח חיפוש בביתו של המערער. חיפוש כזה נערך רק בשלב מאוחר יותר של החקירה, ביום 19.11.93".
בזמן שחלף עד ששבו השוטרים, דז'נשוילי לא שיחק כי לא מצא קבוצה. הבטלה הותירה ים של זמן פנוי. "נכנסתי יותר חזק לסמים", הוא מספר, "שימוש יומיומי בקוקאין. רק החברים מלוד ידעו". כמה ימים לפני שנעצר בפעם השנייה, התקשר חבר הנהלה מהפועל תל-אביב והזמין אותו להתאמן. דז'נשוילי: "הייתי מבסוט. אמרתי לעצמי שהפעם אני הולך על זה רציני ביותר".
למשטרה היו תוכניות אחרות. ב-19 בנובמבר הגיעו בלשים לחפש סמים. הם מצאו עשרה גרם קוקאין ופריטים הקשורים לכאורה לרצח. האחים דז'נשוילי נחקרו. אושיק הודה שהפריטים שייכים לו, אך טען שהם לא קשורים לרצח. למרות זאת נעצרו שניהם. בחקירתו חשף דז'נשוילי לראשונה את אלי מימון כהן כאליבי. בעקבות המידע החדש נעצר גם כהן בחשד לרצח ושוחרר כעבור 15 יום. "בגלל שהוא היה אליבי שלי, הביאו אותו בשביל להפחיד אותו. מה הם מצאו בבית? כפפות גומי של נשים שעושים איתם כלים וגרביון של אישה. אלו דברים של אחי ז"ל, לא קשורים לרצח. מה, מגרביון של אישה אתם עושים רצח? ואני אגיד לך עוד משהו. הרוצח לא היה עם גרביון בכלל. הוא לבש כובע גרב".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"זורי, אתה אוכל את התיק"
|
|
|
|
|
|
|
מספר ימים לפני שהוכנס מדובב דובר גרוזינית לתאו, דז'נשוילי הושאר עם אושיק בפרוזדור בית המעצר. בקלטת מתיק החקירה נשמע דז'נשוילי מורה לאחיו הצעיר: "אל תדבר עם אף אחד. גם לא בתא המעצר". האח עונה: "בטח שלא, אני לא מדבר. גם אם אני רוצה להגיד משהו אני משחק אותה פנטומימה". דז'נשוילי מצביע על השיחה כהוכחה נוספת שאת הרצח ביצע אחיו. ארבעה ימים לאחר אותה אזהרה של אחד שמבין דבר או שניים בחקירות, שפך דז'נשוילי בגרוזינית מדוברת את פרטי ליל הרצח בפני המדובב. "זה רק מלמד שהוא לא עבריין", אומר עורך דינו אז, אלי כהן.
המדובב, סוכן משטרתי אשקלוני, הוכנס לתא שבוע וחצי לאחר המעצר השני, כשדז'נשוילי היה על סף שחרור. "ישבתי בבידוד", נזכר דז'נשוילי, "הוא היה האדם הראשון שראיתי. יש להם את המשחקים שלהם. הם יודעים למי יש ניסיון ולמי אין. קח שופט בבית משפט, תכניס אותו שבוע בבידוד, הוא יודה בסינית במשהו שהוא לא עשה".
מהרגע שהבין שנפל בפח טען דז'נשוילי שהווידוי היה סך הכל התרברבות מטופשת. "אל תשפוט", הוא אומר, "בתא אתה לא אותו זורי שבחוץ. הכל משתנה לך במוח. מכניסים לך אדם שהציג את עצמו כרוצח ועבריין, חבל על הזמן. הייתי עצור על רצח, אז התרברבתי בפניו: 'גם אני רוצח'. אמרתי לעצמי, אני אחרטט אותו כמו שהוא מחרטט אותי. גם היה לי ביטחון כי ידעתי שאני לא אשם".
עו"ד כהן: "אצל זורי משחק מאוד העניין של הכבוד, אחרת הוא לא היה מדבר עם המדובב. הוא היה צריך להציג את עצמו כעבריין ללא חת, כזה שיורה ומוודא מוות". "עוד בתור נער היה לו סגנון של 'עשיתי', מין דאווין כזה", מסכים יעקב הלל. "אני יכול בקלות לראות אותו מתרברב בפני המדובב".
במהלך שלושת השבועות שבין המעצר הראשון לשני למד דז'נשוילי פרטים על הרצח. לעורך דינו הסביר לימים: "בלוד, כשמישהו מתעטש, כולם חולים בנזלת", כשהוא מתכוון למהירות בה עוברת שמועה בעיר. "ידעתי הכל", מסביר דז'נשוילי. "שלושה שבועות אחרי לא תדע פרטים? נניח שאני יודע והתרברבתי על הפרטים. תביאו ראיה חותכת שזה אני. אל תרשיעו אותי על סמך דיבורים".
במהלך המשפט הציגו עורכי דינו של דז'נשוילי מספר סתירות בין תוכן וידויו בפני המדובב לבין העדויות שנגבו לאחר הרצח. בין השאר הצביעו על השוני בין הגרסאות לגבי הרכב בו נסעו הרוצחים ועל ההבדלים בנוגע למספר הכדורים שירה הרוצח. לצורך המחשה, הובאו דוגמאות ל"הולכה" שביצע כביכול המדובב לדז'נשוילי. דז'נשוילי, למשל, סיפר לו על רגע הירידה מהרכב בדרך לביצוע הרצח: "כן, אני ירדתי, עשיתי סיבוב כל האוטו, באתי מקדימה".
המדובב: "אז אתה מאחורה בא".
דז'נשוילי: "באתי מאחורה, הבנת?".
במקרה אחר ציין דז'נשוילי ש"הרצח בוצע כמו בסרטים". "לא היתה תנועה בכביש? שום תנועה לא היה?", שאל המדובב. "לא", ענה דז'נשוילי. בפועל, לעומת זאת, ידוע על שני כלי רכב לפחות שהיו עדים לרצח. למרות זאת השופטים לא השתכנעו. הם נאחזו בקטע בווידויו של דז'נשוילי, בו סיפר כיצד העובדה שירה בבן אדם הלא נכון לא מניחה לו, ואיך דמותו של הנרצח שבה אליו בלילות. דז'נשוילי: "למה, המדובב הוא פסיכולוג? הוא אמר במשפט שהוא 'קלט שהכל אמיתי'. נו מה הוא יגיד, הוא שלהם הרי".
למה אמרת שדמות הנרצח חוזרת אליך בלילות?
"המדובב הכניס לי מילים בפה. הוא אמר, 'תגיד, אתה לא חולם עליו? אין דבר כזה שרוצח לא חולם על הנרצח שלו'. אני מהתמימות חשבתי שאולי ככה צריך להיות. אז אמרתי לו, 'כן, הוא בא אלי בלילה'. תראה מה הם לקחו ואיך הם תפרו אותי".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בחרתי בדרך הרעה
|
|
|
|
|
|
|
למרות בטחונם של השופטים, הסיפור שחילץ המדובב מדז'נשוילי חסר ולא מספק תשובות למספר שאלות מהותיות. למשל, לאן נעלם האקדח בו נורה סבח, שעד היום לא נמצא. איפה הרכב בו הגיעו הרוצחים, שגם הוא מעולם לא אותר, ומיהו השותף האלמוני לרצח, שישב במכונית וזהותו נותרה עלומה עד היום. דז'נשוילי אמר למדובב שבתחילת הערב ראה את סבח, הנרצח, נוהג ברכב כשבן-חמו יושב לצדו, ומכאן הסיק שבשלב כלשהו לפני ביצוע הרצח, ככל הנראה כאשר המכונית נכנסה לסמטה ולא היתה נתונה לתצפית של דז'נשוילי, התחלפו סבח ובן-חמו במקומותיהם. בכך הסביר דז'נשוילי את הסיבה לכך שטעה בזיהוי היעד האמיתי לרצח.
בפועל הוכח שחילופים כאלו לא התבצעו. בן-חמו נהג ברכב במשך כל היום. דז'נשוילי גם התרברב בעניין קשריו הקרובים עם יצחק אברג'ל, שנחשב אז, כמו היום, לכריש כבד בעולם התחתון. אברג'ל שנקרא להעיד התנער מהיכרות שכזאת. בית המשפט לא קיבל את דבריו.
אחרי שהתוודה הוארך מעצרו של דז'נשוילי ב-12 יום נוספים. הוא נלחץ. כששב לתא עם המדובב אחרי הארכת מעצרו, חזר בפניו מדבריו. "אמרתי לו: 'עכשיו אני אדבר איתך פתוח, הכל חארטה. לא אני רצחתי'. אתה יודע מה השופטת אמרה? 'החשוד כבר ידע שהקליטו אותו'. לא נכון! לא ידעתי מההתחלה עד הסוף שהוקלטתי, ידעתי רק כשהוציאו את המדובב. מיד אחר כך לקחו אותי לחקירה ורמזו שיש להם עלי חומר. התחלתי לקלוט. אמרתי לעצמי, בוא'נה, לקחו את ההתרברבות שלך והולכים לתפור לך תיק. רק אז נפל לי האסימון.
"גם החוקרים קלטו משהו מסריח בהתוודות. אורן אור, אחד החוקרים, אמר לי, 'זורי, אני יודע שזה
לא אתה, אבל אתה יודע מי הרוצח. נשאר לך או להביא לנו אותו, או שאתה אוכל את התיק'. וואללה, אם היתה לי הקלטה בכיס לא הייתי בכלא עכשיו. אמרתי לו: 'אתה מוכן לתפור עלי תיק בגלל שאני לא אגיד לך מי הרוצח? זו השיטה שאתם עובדים בה?', הוא שתק". אורן אור, שתיק דז'נשוילי היה אחד האחרונים שלו במשטרה, אומר היום: "יכול להיות שזה קרה, אבל רק לצורך טקטיקה. חלק מהדינמיקה של שיחה עם נחקר".
זמן קצר אחרי שהתוודה נעצר דז'נשוילי עד תום ההליכים. במקביל החל משפטו. דז'נשוילי העריך כי יורשע בסבירות של 50 אחוז. אחיו, אושיק, כבר לא היה חשוד. "מעבר להיותנו אחים, היינו חברים", מספר דז' נשוילי. "כשנעצרתי אמרנו בינינו שלא יכול להיות שאני אורשע. אני הרי לא אשם. פחדתי יותר על אחי. בשמונה חודשים במעצר הוא ביקר אותי באופן קבוע. היינו מדברים בחצר. הסכמנו שאם אני אורשע נפתח את הסיפור האמיתי ונדרוש עסקת טיעון, בה יורשע אחי על הריגה כדי שלא יאכל מאסר עולם. המשטרה והפרקליטות יהיו חייבים להסכים כי יראו שאני חף מפשע".
התוכנית לא זכתה לצאת לפועל. בערב שבת, 8 ביולי 94', יצא אושיק דז'נשוילי לבילוי במועדון אל-מונדו בשדרות ירושלים ביפו. בסביבות שבע בבוקר שבת התפתחה תגרת כנופיות. אושיק, בן 19, נרצח מדקירות סכין בגבו. כמה שעות אחרי, בתא המעצר ברחובות, הדליק זורי את הרדיו. בחדשות הודיעו על הרצח. "רציתי להתאבד", הוא מספר, "להיעלם מהעולם. הוא היה ממש החבר הכי טוב שלי. גידלתי אותו".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
האליבי נדחה
|
|
|
|
|
|
|
מעבר לצער העמוק, חשבת מה זה אומר לגביך?
"נכון. עלה לי בראש שעכשיו אם אני מורשע הלך עלי. אין מי שיוציא אותי מזה. לפני זה עוד היה לי כוח, ביטחון, ידענו מה אנחנו הולכים לעשות".
למה אחרי הרצח לא סיפרת את האמת?
"זה היה מאוחר. עו"ד כהן אמר: 'זורי, יגידו לנו שעכשיו, כשהוא לא בחיים, אתה בא ומפיל את התיק עליו'. זה לא היה תופס ובצדק".
עו"ד כהן מסכים. "לא היתה שום עדות בעלת משמעות שאומרת שהאח רצח. זו שמועה שלא היה לה תימוכין בראיה. גם זורי עצמו לא ביקש למסור עדות חדשה ולייחס את הרצח לאחיו".
דיברת איתו על זה?
"אני כל הזמן אמרתי לזורי שצריך לספר מה קרה ואיך קרה. מאחרים אמנם שמעתי שהאח ביצע את המעשה, אבל האח לא התוודה. הוא מסר גרסה שבעת הרצח הוא היה בעיר אחרת אצל קרובי משפחה, ואף אחד לא חלק על זה, גם לא המשטרה. אז זה נשאר ככה".
"לי זה השאיר טעם רע בפה", מודה עו"ד ארי קדרי, שייצג את דז'נשוילי בתחילת המשפט. "עד היום לא הייתי שם את חיי על זה שהוא רצח. לא דיברתי איתו על זה, אבל אני מעריך שאז אחיו היה בחיים והוא לא רצה לסבך אותו".
וכשהאח נרצח?
"העניין כבר היה גמור. בית המשפט לא ניזון משמועות ומרכילויות".
מרגע שדז'נשוילי התוודה, ולאחר שאחיו נרצח, היה התיק סגור מכל צדדיו. גם בעניין המניע קיבלו השופטים את גרסת המשטרה שדז'נשוילי וסעדיה בן-חמו, היעד לרצח, הסתכסכו חודש קודם ובמהלך קטטה דקר בן-חמו את דז'נשוילי. בן-חמו, אגב, לא נחקר בזמן אמת על הדקירה, למרות אותו מידע מודיעיני משטרתי.
"את כל זה המשטרה הביאה בשביל שיהיה לה מניע לרצח", מאשים דז'נשוילי. "לא היה לי שום סכסוך עם אף אחד. כל לוד יודעת שזה לא אני. תפרו את התיק הזה מאל"ף עד תי"ו כי היה להם מדובב. יש לכם נשק? טביעת אצבע? עד ראייה? ואם הייתי אומר למדובב שרצחתי את קנדי או רבין?".
בכל זאת היה לשופטים בסיס יציב אחד בנוסף למדובב. בפלט שיחות הטלפון שבוצעו מביתו של דז'נשוילי בליל הרצח נמצאו שתי התקשרויות לבית החולים אסף הרופא בשעות 23:27 ו-23:29.
השיחות , לטענת התביעה, נועדו לוודא שהיעד לרצח נפטר. דז'נשוילי לא סיפק תשובות במשפט. "התקשרתי לוודא מה קרה עם הנרצח", הוא מודה היום לראשונה, "אחי התקשר אלי באותו לילה ואמר לי, 'יריתי במישהו, תבדוק'. בדקתי. אבל אתה לא יכול לקשר פעולה שנעשתה אחרי הרצח לרצח עצמו. יכולתי להיות מורשע בסיוע לאחר הרצח אם היו מרשיעים אותי על זה שהתקשרתי, אני מקבל את זה. אבל ידעתי על הרצח רק אחרי שהוא התבצע".
בית המשפט קבע שהראיות נגד דז'נשוילי חזקות. האליבי שלו, לפיו חברו מימון כהן היה עימו באותו לילה, נדחה. דז'נשוילי סיפר ששלח את מימון כהן קצת לפני חצות להביא את חברתו, אותה אחת שנמצאה איתו בבית על ידי השוטרים בזמן המעצר הראשון.
למה סיפקת את האליבי בשלב מאוחר כל כך?
"לא רציתי לערב אף אחד אחר. מהחקירה הראשונה עד האחרונה לא שיניתי כלום, רק הוספתי את הנוכחות של מימון. הוא הוריד אותי בשמונה בבית, היה איתי עד 12 בלילה, הלך להביא את חברה שלי וחזר אלי".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חזר על המנטרה
|
|
|
|
|
|
|
בית המשפט המחוזי קבע שגרסת האליבי שסיפק מימון כהן הוכתבה על ידי דז'נשוילי. השופטים פסקו כי מימון כהן מסר את עדותו בבית המשפט "כמי שכפאו שד ונראה היה בעליל כי הוא מעדיף להיות בכל מקום אחר מאשר על דוכן העדים". מימון כהן גם הרבה להשיב "לא זוכר" בתגובה לשאלות שהפנו אליו. השופטים הוסיפו כי ייתכן שדז'נשוילי ומימון כהן היו ביחד, אך לא בהכרח בביתו של דז'נשוילי, אלא בזירת העבירה.
דז'נשוילי: "בעקיפין הם אומרים שהוא היה איתי ברצח. למה ברצח ולא בבית?". אליבי נוסף סיפקו שתי שיחות טלפון שבוצעו מביתו של דז'נשוילי בשעת הרצח לבני הזוג שם טוב וכנרת לוי, איתם היה בקשרים, גם בענייני סמים. בחקירה הראשונית אמר דז'נשוילי שהוא לא מכיר את הזוג. "פחדתי אז מהסמים יותר מהרצח", הוא מסביר, "בסמים הייתי כן מעורב, ברצח לא". גם כנרת לוי, כשהוזמנה לחקירה ראשונה, הכחישה בתחילה כל קשר בינה לבין דז'נשוילי. התביעה סברה שגם במשפט לוי תסתור את האליבי, אבל מעל הדוכן היא העידה שקיימה את שתי השיחות עם דז'נשוילי באותו לילה.
לוי התגרשה מאז מבעלה ופתחה בחיים חדשים. למרות זאת היא משוכנעת, גם 12 שנה אחרי, כי אכן דיברה עם דז'נשוילי בטלפון בזמן שבוצע הרצח. לוי: "הוא חף מפשע. בליל הרצח הוא התקשר אלינו פעמיים. אני דיברתי איתו. בעלי היה במקלחת. אחרי שזורי נעצר התקשרו אלי מהמשטרה. חשבתי שמדובר בסמים. בחקירה, כל דבר אמרתי: 'לא יודעת, לא יודעת'. אם הייתי יודעת שמדובר ברצח הייתי מדברת. רק בבית משפט אמרתי את האמת". בית המשפט דחה את גרסאות הזוג לוי כבלתי מהימנות.
עו"ד כהן משוכנע עד היום שנעשה לדז'נשוילי עוול. "באמת ובתמים האמנתי שזורי לא ביצע את המעשה", הוא אומר, "הוא לא היה בזירת הרצח. אבל בית המשפט מאוד שמרן בעניינים של התוודויות בפני מדובבים. שאלתי בבית המשפט: 'אם העונש היה גזר דין מוות, הייתם מרשיעים את זורי?'. לא ציפיתי לקבל תשובה, אבל לדעתי אף שופט מההרכב לא היה חותם על גזר דין מוות בתיק הזה".
ב-18 באוקטובר 94', פחות משנה לאחר הרצח, גזר בית המשפט המחוזי על זורי דז'נשוילי מאסר עולם. "התבגרתי בעשרים שנה", הוא אומר, "אתה הופך לבן חמישים. לא האמנתי. חשבתי שזה סרט".
12 שנה סגור דז'נשוילי עם אסיר נוסף באגף האיקסים של כלא איילון. שלוש פעמים בשבוע הוא לוקח כדורגל מהחינוך ויורד למגרש האספלט. "להבקיע זה להבקיע, גם בכלא. גול זה גול". הוא התרגל, אולי כבר יותר מדי, לשקט המקפיא בלילה אחרי שהדלת ננעלת. בשבועות הראשונים היה חולם על כדורגל. איך ירדו הוא והפועל רמת-גן בפיגור 2-0 לעירוני אשדוד במכתש והפכו את התוצאה ל-2-4 במחצית השנייה, עם שער ובישול שלו. אחר כך,כמו אחרי שמעכלים מוות, הבין את מצבו ונכנס לדיכאון. "היו ימים שרציתי למות", הוא אומר, "שכבתי במיטה ואמרתי לעצמי: בוא'נה, זורי, עוד מעט תתעורר. אל תדאג, זה חארטה. זה לא אמיתי'. אבל אני לא מתעורר. אדמונד לוי, דבורה ברלינר ונסים ישעיה שלחו אדם חף מפשע למאסר עולם. שיכניסו את זה טוב טוב לראש שלהם".
גם בפני חבריו שביקרו אותו לאורך השנים חזר דז'נשוילי על המנטרה. עופר שטרית: "הוא תמיד המשיך לטעון שהוא חף מפשע. אני לא מאמין שהוא עשה דבר כזה. כולם בלוד אומרים שאח שלו עשה את זה". יובל נעים, שהגיע במסגרת עבודתו בעיריית ראשון-לציון להעביר יום ספורט לאסירים בכלא, שמע מהם את מה ששנים נשבע לו דז'נשוילי. "הם אמרו לי שהוא יושב בשביל אח שלו".
עו"ד כהן, שלא מתכוון להגיש בקשה למשפט חוזר מכיוון שאין ראיה משפטית חדשה, אומר שקורה שאסיר עם ותק כמו של זורי ממשיך לטעון שהוא חף מפשע, "אבל לא באותה עוצמה כמו אצלו. גם היום כשאני בא לבתי הסוהר, מדברים איתי על זה שזורי לא ביצע את המעשה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הודעה מהנשיא
|
|
|
|
|
|
|
למזלו של דז'נשוילי, עוד כשהיה במעצר עד תום ההליכים, הפתיעה אותו פאני, צעירה לודאית, כשהגיעה לביקור. "הייתי איתה ביחד כשהיא היתה עוד בת 16 ואני בן 19", הוא מספר על מי שהפכה לאשתו, "אחרי זה ניתקנו את הקשר. התפרפרתי, הלכתי עם אחרות. כשנעצרתי היא באה אלי. אשת חיל. כנראה שלא הערכתי אותה מספיק בזמנו. אמרתי לה, 'תחשבי טוב טוב אם את רוצה אותי. אם אני מורשע זה לא צחוק, זה המון שנים'. אחרי שבוע היא חזרה ואמרה, 'אני איתך עד המוות'. בלעדיה הייתי מאבד כיוון".
את שלוש בנותיו הוא מבקר פעם בחודש ל-48 שעות. כשהוא יוצא מזהים אותו מיד בלוד. הרוצח מהכדורגל. כשהבנות הקטנות באות פעם בשבועיים לבקרו הוא מראה להן משאית, אומר להן שהיא שייכת למשטרה ושהוא שוטר שעובד עליה.
לפני שלושה חודשים הגיע מד הדיפרסיה שלו לקיצוניות חדשה, אחרי חמש שנים קיבל סוף סוף מהנשיא הודעה על קציבת עונשו. כשפתח את המכתב חטף צמרמורת כשגילה שעונשו נקצב ל-30 שנה. במקרה הטוב, אם ימשיך לגלות התנהגות טובה, יבלה בכלא עוד כשבע שנים וחצי. "דיכאון שאלוהים ישמור", הוא אומר, "בעשר שנים בבית סוהר אדם הופך את המוח שלו מקצה לקצה, עושה מיליון פעם חשבונות נפש. אחרי עשר שנים, להשאיר אסיר בכלא זה כמו לקחת גופה ולהכות אותה במוט ברזל. לא שיחררת? תהרוג אותו".
מי אשם במצב שלך?
"רק אני. אני בחרתי בדרך הרעה, אני נפלתי לסמים, אני הסתבכתי עם התיק הזה. עדיין לא סלחתי לעצמי. אשתי קיבלה את זה. היא יודעת שאני חף מפשע".
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
