 |
/images/archive/gallery/294/101.jpg אדריאנה אילייסקו. צילום:
אי-פי  |
|
|
|
|
| כשאליזה-מריה תלך לגן ברומניה, אמה אדריאנה כבר תחצה את גיל 70. המעשה האמיץ של האם הפך אותה לאויבת הכנסייה, מושא לביקורת חברתית וגיבורה בקרב העם. סיפור מרתק על מרצה לספרות שהתחתנה עם האקדמיה ולא רצתה להביא ילדים בימי הרודן צ'אושסקו. כשכבר רצתה, זה היה כמעט מאוחר מדי. כמעט |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
מרדכי חיימוביץ, בוקרשט צילום: רויטרס
24/4/2005 16:23 |
|
|
|
|
|
|
|
"וייפול אברהם על פניו, ויצחק. ויאמר בלבו: הלבן מאה שנה יוולד? ואם שרה - הבת תשעים שנה תלד?" (בראשית י"ז, י"ז)
"אמא בת 67 מחזיקה ילדה בת ארבעה חודשים. היא מספרת לה אגדה על הפנינה בצדף. הצדף לבן, הפנינה ורודה, "כמו הפנים של הילדה שלי", אומרת אמא. בכל יום ממציאה אמא
סיפור לבת שלה, אבל נראה לה שהבת הכי אוהבת את זה על הילדה תכולת העין. "כי עכשיו העיניים שלה כחולות. נורא נורא מעניין אותי לדעת אם יישארו כאלה".
מה מרגישה אמא בגילך?
"אושר עילאי כמובן. איזו מין שאלה זאת?"
זאת אמהות טוטאלית?
"הילדה הזאת היא החיים שלי. כן, כל מה שיש לי בחיים".
נשים בגילה של אדריאנה אילייסקו כבר מחזיקות נכדים. אבל היא אחרת. בטוחה שחברו בה כמה עוצמות. "שני כוחות מתרוצצים בי. כוח האמא וכוח הסבתא". ברשותכם אזכיר כאן שוב את 67 שנותיה. היולדת המבוגרת בעולם.
אדריאנה אילייסקו היא היולדת הישישה ביותר שתועדה אי פעם. לפניה החזיקה בתואר מורה הודית בת 65 לפני שנתיים. אחרי 50 שנות נישואין, ילדה סאטיאבמה מהאפטארה את בנה הראשון. היא הרתה מביצית שנלקחה מאחייניתה בת ה-26 והופרתה בזרע של בעלה. לפני ההודית היתה איטלקייה שילדה בן בגיל 62. גם ברחמה הושתלה ביצית שהופרתה בזרעו של בעלה. החוואית הוולשית ליז באטל שיקרה בקשר לגילה כדי שתוכל לקבל טיפולי הפריה. לפני שמונה שנים, כשהיא בת 60, ילדה את בנה ג' ו ועברה איתו מאנגליה לאירלנד.
שיאנים יש גם לנו. לפני כשנה, בעקבות הפריה, ילדה ישראלית בת 64 בן זכר. הלידה התרחשה בבית החולים שיבא, היולדת ביקשה לא להיחשף. ב-94' נכנס הפרופסור משיח לספר השיאים של גינס כשיילד בת 60 מצרפת שבאה לטיפולי הפריה.
גלי התהודה של המבצעים האלה פשטו בעולם והגיעו אף לבוקרשט. "בישראל יש לכם ידע מפואר בתחום הזה", אמרה לי אילייסקו. הגברת הזאת, מרצה לספרות שכתבה כמה ספרי ילדים, נכנסה להריון אחרי שיצאה לפנסיה. אמא-סבתאית וגם להפך. הביקורת שתוטח בה בהמשך תגדיר את המעשה שלה כ"אנוכי", ותגייס את הנימוקים האתיים, הרפואיים והדתיים כדי להוכיח את מופרכותו של הצעד שלה.
אבל עם עובדה אחת לא תתמודד הביקורת: עם הצורך הנואש, הזועק לאמהות. פשוט מדי להגדיר את הרצון הזה כאגואיזם וללכת הלאה. כבר התנ"ך הבין שהתשוקה להיות אם היא הרבה יותר מזה. "והיא מרת נפש", מתוארת בתמציתיות קורעת חנה הבוכה על עקרותה (שמואל א', פרק א' פסוק י'). בגלל המצוקה בימי הקומוניזם ודיקטטורת הקריירה לא ביכתה אילייסקו בשלב מוקדם יותר את ערירותה. מה שבטוח שלפני שיצאה למסע החיים היא הריצה בראש את כל התסריטים הפסימיים. לא פעם, אלפי פעמים. כשבתה תלך לגן היא תחצה את גיל 70. כשהבת תלך למסיבה ראשונה במועדוניה המשגשגים של בוקרשט, תחצה האם את גיל 80, אם בכלל.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
תזכה לראות את החבר הראשון?
|
|
|
 |
|
|
|
האם תזכה לראות את החבר הראשון של אליזה-מריה? גם אני העליתי את השאלות האלה והיא השיבה באופטימיות גנטית: "אמנם במשפחה שלנו אין מסורת של חיי נצח, אבל יש מסורת של אריכות ימים". בטוח שהיא מתחזקת מעצם הידיעה שלידה מאוחרת היתה לטרנד עולמי. בארצות הברית, למשל, עלה ב-190 אחוז שיעור בנות ה-49-45 הנכנסות להריון. אילייסקו מסכימה להיכנס לסטטיסטיקה, אבל מנסה לא לבלוט ממנה. "אני לא סמל. אני מתחננת שנשים אחרות לא ילכו בעקבותי. אני הייתי נס אלוהי כי בריאותי מצוינת, אפילו כולסטרול אין לי". היא מנסה להקטין את הצעד שלה, לכלוא את הדיו. לכן היא מתרחקת מעיתונאים.
בצלצול הראשון מהארץ נשמעה קופצנית וחביבה, עד ששמעה שאני עיתונאי. היא הסבירה שאחרי הטחינה התקשורתית בעקבות הלידה, חזרה סוף סוף להיות אדם פרטי. ביקשתי רק חצי שעה, אך עוינותה גברה. מעולם לא דיברה כל כך הרבה זמן עם עיתונאי וחוץ מזה שאסלח לה, בתה עדיין מאושפזת והיא ממהרת לבית החולים. כעבור חודש נקלעתי לבוקרשט בעניין אחר וצלצלתי שוב. אילייסקו ענתה שהיא בדיוק מכינה את הבית לקראת שובה של אליזה מבית החולים. שאלתי אם אני יכול לקפוץ לעזור והיא ענתה: "ניסיון אלגנטי". ובכל זאת הסכימה לענות בטלפון על כמה קושיות חפוזות. בסוף שאלתי שוב אם אני יכול לעשות משהו בשבילה. היא השיבה שממש לא תתנגד למתנה. "אבל אל תשלח אותה הביתה", ציינה , מבצרת את פרטיותה, "אלא לבית החולים".
הסתובבתי ברחובות בוקרשט, קניתי בקבוק פלסטיק, סדרת מוצצים מרהיבי צבעים של "צ'יקו" ושיגרתי. חברת לוריאל בוקרשט, שעם נציגיה נפגשתי לכתבה אחרת, שלחה קוסמטיקה לאם. כעבור כמה ימים טלפנתי לגבות את התשלום. אילייסקו דיברה איתי חופשי. לא יודע כמה זמן בדיוק, אבל בטוח שברנו את מחסום אותה חצי שעה. סיפורה של אדריאנה אילייסקו, כפי שיובא כאן, בנוי בעיקרו מחמש שיחות. צלצולים שהתחילו בחשדנות מעיקה והסתיימו באחווה זהירה. מה שמוכיח שצריך לצלצל פעמיים. לעתים אפילו יותר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תגידי אמ-מא, תגידי סב-תא
|
|
|
|
|
|
|
אילייסקו נולדה בקריובה ועד גיל שבע חיתה בכפר הסמוך, בלצ'שט. אביה היה עורך דין, אמה היתה מורה. הסבא שלה, יון אילייסקו, היה כומר והשפיע על חיי נכדתו. "אני טיפוס כנסייתי", תאמר לי אדריאנה. היא זוכרת בית יפה עם גינה, חיי משפחה זורמים. ב-45' הסתיימה המלחמה, הרוסים הורידו את מסך הברזל על רומניה והמשפחה שבה לקריובה. "הזמנים השתנו, הפוליטיקה השתנתה", היא מקפידה על לשון נייטרלית. אדריאנה התחילה ללמוד, אמה המשיכה בהוראה. לפעמים היתה הבת מצטרפת לאמא בביקוריה בכפר רמנגאל. בכפר היו שכנים ממוצא טורקי והילדה למדה שיעור ראשון בסובלנות. "לא היינו אוכלים חזיר, כיבדנו את ימי שישי שלהם". אדריאנה ואמה היו מוזמנות לטקסים ונענות, הטורקים למדו להעריך את זה. כשהיו הולכות לכנסייה היו שוזרים להן זרים של פרחי שזיף. "למדתי שיש לנו אל אחד וכולנו קשורים אליו".
את מאוד דתייה?
"אני שומרת מסורת, מכבדת דת באשר היא דת, אוהבת לעשות דברים שטובים לנשמה".
כשהיתה בת 19 התחתנה. "בגיל 20 כבר היה יכול להיות לי ילד", היא אומרת. אבל השאפתנות האקדמית סחפה את אדריאנה וגם היחסים עם בעלה לא היו מי יודע מה. כעבור ארבע שנות נישואין התגרשה, "גירושים בהסכמה", היא טורחת לדייק. אף שלא התחתנה יותר, היה לה בעל תובעני אחר: האקדמיה. תוך שנים לא רבות הפכה לפרופסור באוניברסיטה של קריובה. יחסים מזדמנים היו לה, סביר להניח שיכלה להיכנס להריון, אבל היא לא רצתה להביא ילדים לעולמו של צ'אושסקו, ללדת אותם לכל הלחץ, המחסור והעגמומיות, לגדל אותם למציאות שבה ההורים עלולים להיעלם בחטף והם יושלכו לרחובות. בחורף89' הוצא הרודן להורג וקרני התקווה התחילו לחמם את הרומנים. אדריאנה אילייסקו רצתה להיכנס להריון בדרך שבה נכנסות כולן, אך גופה גזר: מאוחר מדי. "ואני כל כך רציתי ילד", היא אומרת, "לא יכולתי להשלים עם זה שלא אהיה אמא".
לפני עשר שנים שמעה על נס ושמו הפריה חוץ גופית. כלומר, פגישה מעבדתית בין ביצית וזרע שנתרמו, השתלה ברחם האם לעתיד, הריון ולידה. טימישוארה במערב רומניה, שממנה התניעה המהפכה נגד צ' אושסקו, היתה גם ערש המהפכה הגינקולוגית. ב-95' ביצע שם פרופ' יון מונטיאנו, ראש מעבדת Bega, את ההפריה הראשונה. אף שההריון שנבע ממנה ארך כתמיד תשעה חודשים, זרעיו נזרעו ב-20 בדצמבר89', כשהכורים בטימישוארה כבר זממו לחמוס מהלנה צ'אושסקו את מאות זוגות נעליה. פרופ' מונטיאנו קיבל אז טלפון מהפרופסור הרומני שרבן קוסטיאה המתגורר בהיידלברג. קוסטיאה חש את רוחות המהפכה, הציע את עזרת הצלב האדום למתקוממים, התחיל להזרים משלוחי מיטות ואנטיביוטיקה. כששככו הדי היריות בבוקרשט נשאל מונטיאנו מה היה רוצה עוד. "מרכז להפריה חוץ גופית", ענה מיד. כבר שנים שהחלום הזה קינן בו. הצלב האדום נענה מיד, תרם את הציוד ואת הצוות למרכז Bega בטימישוארה. מאוחר יותר נסעו הרומנים, ובהם מונטיאנו, להשתלמות בהיידלברג. "הודות לתמיכה הנפשית והמקצועית של הגרמנים", אומר מונטיאנו, "הצלחנו לבצע הפריה חוץ גופית". כך היתה רומניה למדינה ה-17 המצליחה לייצר חיים במעבדה.
ב-95', היא השנה שבה בוצעה ההפריה הראשונה בארצה, נסעה אדריאנה אילייסקו לאיטליה. היא רצתה לעבור טסטים התחלתיים שיקבעו אם היא כשירה להפריה. ואולם היא חזרה די מהר לרומניה כי הכסף נגמר לה. היא פנתה לפרופ' מונטיאנו והתחילה לעבור טיפולים להארכת המחזור ולהפריה. לפני ארבע שנים, בפעם הראשונה בחייה, הרגישה שהיא בהריון. "זאת היתה מין רעננות בלתי מוסברת, הרגשתי שהגוף שלי התחיל לחיות, שנעשה איתי חסד", היא אומרת. אבל אחרי ארבעה חודשים הוצא עובר מת מרחמה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"רציתי ילד בטירוף"
|
|
|
|
|
|
|
מותו המוקדם של עוברה רק הבעיר בה את תשוקת האמהות. "רציתי ילד בטירוף, למרות הגיל שלי, אולי בגללו, לא יודעת להגיד לך." היא פנתה לפרופ' בוגדן מרינסקו, מנהל מחלקת היולדות בבית החולים Panait Sirbu בבוקרשט. "התרשמתי מבריאותה המצוינת ומאמונתה באלוהים," ישחזר מרינסקו. הפציינטית אושפזה בחשאי, שמו של בית החולים נשמר בסוד. במשך תשעה חודשים עברה טיפולי פוריות וטיפולים שנועדו להשאיר את מחזורה בתוקפו. לבסוף נמצאו צעירה שתרמה את הביצית ותורם זרע אלמוני. הביצית הופרתה והוחדרה. אילייסקו גילתה שאם הכל יתנהל כשורה, היא תהיה אם לשלושה ילדים. אבל אחרי עשרה שבועות הפסיק אחד העוברים לחיות, ולמרות זאת אילייסקו נשבה חדווה. "שנים חיכיתי להיות אמא ואני מאוד אופטימית," אמרה אז בראיון לרשת הטלוויזיה הרומנית ,Realitatea "ואני כל כך אוהבת את ההריון שלי, זה המסע של חיי. אני מחכה בקוצר רוח להביא את התאומות שלי לעולם." ואולם, חודש לפני הלידה, התברר לפרופ' מרינסקו שאחת התאומות, ששקלה בסך הכל 700 גרם, מתה גם היא. את כל אמונתה תלתה עכשיו בעובר האחד שהמשיך לחיות בתוכה.
ב16- בינואר, השבוע ה33- להריון, נכנסה הילדה למצוקה והרופאים נכנסו ללחץ. הם גילו הפרעות בזרימת הדם של היולדת שעלולות לסכן את חיי העובר והפרעות באספקת המזון מהשליה לעובר. הוחלט ליילד את אדריאנה אילייסקו בלידת חירום. בית החולים בבוקרשט נסגר, כל הביקורים נאסרו, היולדת הוכנסה לחדר ניתוח. האם תצליח הרומנייה לדחוק את הטבע אל הקצה שלו? לאחר ניתוח קיסרי שארך 45 דקות הגיחה אליזה-מריה לעולמנו. ורדרדה ומקומטת. תינוקת במשקל נוצה, שכאילו נאבקה על זכותה לבוא אל הפלנטה הזאת. 1,400 גרם בלבד. מחצית משקלו של יילוד רגיל. בגלל גילה המופלג לא היניקה אותה אמה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"לא איבדתי תקווה"
|
|
|
|
|
|
|
ארוחתה הראשונה של מריה-אליזה עלי אדמות הסתכמה במיליליטר אחד של גלוקוזה. בצילומי וידאו ראשונים היא נראתה מונחת באינקובטור, לבושה סרבל לבן-ורוד, חובשת כובע צמר ורוד ונושמת בכוחות עצמה. האם עשתה את השעות שלאחר הלידה ביחידה לטיפול נמרץ כשהרופאים מתירים לה לסירוגין לרדת מהמיטה. בית החולים פירסם הודעה ראשונה המסכמת במילותיה הדהויות את כל הדרמה: "התינוקת מרגישה טוב, האם מתאוששת יפה." כמה שעות אחר כך, כנראה בלחץ בית החולים, דיברה היולדת קצרות עם עיתונאים. פניה היו חיוורות, אבל עיניה ברקו. הקמטים סביב הפה נראו נחושים ונחרצים. במעט ששיחרה אז לעולם ביקשה להדוף את המתקפה המתרגשת. "אין איש יכול לצפות את העתיד, אני אישה רגילה כמו כל אישה שיש לה ילד." בשיחתנו השנייה אני חוזר לרגעים הראשונים ההם.
מה הרגשת בשנייה הראשונה שראית אותה?
"בהתחלה הרגשתי עצב. אל תשכח שאיבדתי ילדה, שיכלו להיות לי תאומות. אבל אחרי דקה אמרתי לעצמי: תודה לך אלוהים, תודה לך שלפחות נתת לי ילד אחד." יש איזו דרך לתאר את מידת השמחה?
"הרגשתי כאילו חיי ניתנים לי מחדש. הייתי מביטה בה כל הזמן והיא היתה לוחצת לי את האצבע."
מימוש חלום?
"זה חלום, אבל האמת שגם אני לא יודעת בדיוק מה דחף אותי. לכל אדם יש שליחות בחיים וזאת היתה השליחות שלי."
שהיא מה?
"להראות שנשים יכולות וחייבות להביא ילדים."
לא הקריירה האקדמית היתה השליחות שלך?
"עבדתי קשה כדי להגשים את עצמי במסלול האקדמי. עד כדי כך קשה שאף פעם לא היה לי סיכוי לבנות קשר ולהקים משפחה."
החיים האקדמיים תבעו ממך קורבן גדול.
"הצטערתי נורא שדברים קרו בדרך שקרו, אבל אף פעם לא איבדתי תקווה שבסוף יהיה לי ילד."
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ראיתי רומנים כועסים
|
|
|
|
|
|
|
אילייסקו, בלא ספק, נהנתה מכך שאין ברומניה חוק שמגביל את גילן של נשים הרוצות לעבור הפריה. בוקרשט מקווה להצטרף בעוד שנתיים לקהילה האירופית. לקראת האירוע מתגבשת חקיקה שתצמצם את גילן של הזכאיות להפריה לבנות 50 לכל היותר, ועד לחקיקה הזאת נצלבה אילייסקו אצלה בבית. "היא תהיה זקנה מכדי לראות את ילדיה גדלים," קונן העיתון "קוטידיאנול." "כשימלאו לבתה ,13 היא תהיה בת .80 אז מי יגן על מי,"? שאל עיתון אחר, "נציונל." לוצ'יאה קורניאה, מהמכרז הרומני לסיוע בילודה, הגדירה את הפרשה כ"פשוט שערורייה. סקנדל מכל היבט."
התאחדות הרופאים הרומנית מתחה ביקורת על המסתורין שאפף את הפרשה. "זה נושא עדין מאוד והוא צריך להתברר לאור השמש," אמר הרופא הבכיר גאורגי בורקאן. "צריך לקדם אותו תוך כדי דיון אקדמי." וחוץ מזה מדובר באקספרימנט שיכול לסכן את האם ואת הילד. וגם איכות הזרע של התורם מוטלת בספק. שר הבריאות לשעבר, אובידיו ברנזאן, היה מתון יותר, אך טען שפרופ' מרינסקו הלך רחוק מדי. ואילו שר הבריאות המכהן, מירצ'ה סינטזה, היה נחרץ. "האם לקחה סיכון ביולוגי וחברתי. לאם בת 67 נשארו פחות חיים מאשר לאם בגיל מתקבל על הדעת." החוק, הדגיש השר, אינו מאפשר להעניש את האם, אבל מי שעוזרים לה צריכים להיות מודעים לסיכונים.
המהומה חרגה גם מחוץ לבירה. דניאל מורזאן, גינקולוג באוניברסיטת קלוז' שבצפון מערב רומניה, הצדיע לאומץ של עמיתו מרינסקו והיולדת אילייסקו. אבל הוא עצמו לא יעודד את המטופלות שלו לאותה דרך. "צריך שזה יישאר מקרה יוצא דופן, שהרי הוא לוקח את כולנו לשולי האתיקה, מעמיד במבחן את יכולתו של הטבע. כולנו מזדקנים ומגיע לילדה הזאת הורים שיגדלו אותה."
הכנסייה האורתודוקסית של רומניה בחרה לדבר בשני קולות. בהודעה ראשונה מטעם ראש הלשכה, בוגדן טאליאנו, נאמר: "הברית הישנה הטיפה לאהבה ורבייה בכל גיל." אבל אחרי זה הופיע הבישוף צ'יפריאן קמפיניאנול, חבר המועצה האורתודוקסית. הוא הדגיש שההתייעצויות עם ראשי האורתודוקסיה בעיצומן והוא מביע רק את דעתו. "אבל מה שקרה סותר את המוסר הנוצרי," זעם. "כבר נאמר במקורותינו שהחיים הם מתת האל, אבל הם צריכים לנבוע מיחסים בין שני בני אדם, מאהבה בין גבר לאישה. אני מזועזע מהצעד האנוכי הזה שבו אישה בת 67 מעניקה מתנת חיים לעצמה. אין הכנסייה יכולה להסכים להפריה מחוץ לגוף גם כשמדובר באישה צעירה יותר, קל וחומר כאשר היולדת בגיל מתקדם כל כך." ואיך יסופק חשק האמהות של אישה שלא יכולה להרות מאהבה? "אילייסקו יכלה פשוט לאמץ ילד," קבע הבישוף נחרצות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
גם הנשים לא עזרו
|
|
|
|
|
|
|
מפתיע ככל שיישמע, אילייסקו לא זכתה לקבל תמיכה אפילו מארגון נשים כמו "הזדמנויות שוות,"שמטפל בילדים למשפחות חד הוריות. "בגלל היעדרות אחד ההורים, הילדים האלה מפתחים אכזבות בטווח הארוך," אבחנה הדוברת גבריאלה יובן. לבת של אילייסקו יהיו אכזבות נוספות. "אמא שלה תראה שונה מאמהות אחרות והילדים יציקו לה. כולנו יודעים שילדים מסוגלים להיות אכזריים מאוד."
"לבת שלך צופים עתיד לא מזהיר," אמרתי בצלצול שלישי. אדריאנה ענתה בפתגם רומני: "כל תינוק נולד עם כיכר לחם תחת בית השחי. אני רוצה להאמין שלכל ילד יש עתיד משלו ומטרה משלו בחיים."
למה בעצם לא אימצת, כמו שלמשל הציעה הכנסייה?
"רציתי שלילדה שלי תהיה כתובת, שתדע שאני ילדתי אותה, שלא תצטרך לשאול: 'מי אימץ אותי? מי ההורים שלי"'?
הכנסייה מאשימה אותך שנתת מתנת חיים לעצמך.
"כל אדם שנולד בעולמנו ממלא את רצון האל. מי שחושב שזה דיבור ריק מוכיח שיותר מדי שנים חיינו במדינה אתאיסטית."
ובאיזו מציאות אנחנו חיים עכשיו?
"במציאות שאינה מתבססת רק על הרצון לחקות מעשים חיוביים של אחרים. עלינו ליצור מעשים חדשים משלנו ולהיאבק עליהם. להיאבק, אבל מתוך חמלה."
חמלה על מי שלא יכול ללדת?
"חמלה כמו על חנה העקרה, אמו של שמואל הנביא."
יש אומרים שבמעשה שלך לא היתה שום חמלה, שבסך הכל מילאת צורך אנוכי שלך.
"אני מתכוונת לתת לילדה את חום לבי וזה לא אנוכי. לילד יכולים להיות זוג הורים, סבא וסבתא, אבל הכל לא יהיה שווה כלום אם לא יחוש אהבה אמיתית."
אבל את מסכימה שעדיף זוג הורים.
"ברור. אבל ברוב המקרים אלה הורים צעירים שעסוקים כמעט כל הזמן. אני מכירה רבים שעוזבים את הילדים במעון ורואים אותם פעם בשבוע."
החברה המודרנית בגדה בילדים שלה?
"ילדים מרגישים הזנחה. ברור שטוב כשטוב. טוב שיהיו שני הורים ליד הילד, טוב שתהיה משפחה גדולה, אבל החיים המודרניים הביאו לקרע בין הילד להוריו."
האהבה שאת נותנת עכשיו לאליזה תספיק לה לכל החיים?
"לא. אני לא חושבת שהילד נשאר תמיד אותו הדבר. מצבו אינו סטטי. אני גדלה והוא גדל."
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כשתגדל אליזה, סביר שתרצה גם היא משפחה. בדיוק כמו אמא שלה. "הבת שלי תכיר אנשים בני גילה, כמו כל נערה תתאהב, אולי תתאכזב, תתחתן, אני לא יכולה לצפות את כל המצבים, אבל יש הרבה אלטרנטיבות. חושבים בטעות שרק אני מזדקנת, שהילדה תישאר לנצח בת שנתיים." עכשיו היא מבקשת רשות לומר לי משהו פאתטי על כל העניין הזה של חיי נצח. "בנעוריו חושב האדם שיחיה לעד. אחר כך האמת מתבררת לו. אני יודעת שלא אחיה לעד, אבל יש מישהו שימשיך אותי." איך את חושבת שהיא תמשיך אותך?
"לפני שהיה לי אותה הלכתי לבית העלמין ועמדתי לפני הצלבים של הורי. אמרתי להם: 'תתפללו עלינו כי לא יהיה מי שידליק נר על הקבר שלנו.' עכשיו יש מי שידליק נר." אז בכל זאת אפשר לומר שזה אגואיזם.
"אפשר, אבל זאת השאיפה להמשכיות. המשכיות של החיים, המשכיות של כל מה שקורה אחריהם. הרי כולנו מאמינים שמעבר לחיים קיים משהו. לא"? איך תכיני את אליזה לשנים הארוכות שצפויות לה לבד, בלעדייך?
"אני רוצה לחנך אותה לעצמאות, שיהיו לה חברים, אבל שתדע לנווט את עצמה בתוכם, שלא תהיה תלויה, שתדע לעשות דברים לבד, בדיוק כמוני. שתקרא ספר, שתיהנה מעוגה, שתצא לטיול, גם ביחד וגם לבד." איזה מקצוע את רוצה שיהיה לה?
"מקצוע שייתן לה אושר, שתקום בחדווה לעבודה שלה. אני לא רוצה שתעבוד נגד הלב. אני רוצה שתהיה פילולוגית כמוני או עורכת דין כמו סבא שלה. זה מקצוע שנותן המון אפשרויות. בעצם לא אכפת לי, שתהיה אפילו עיתונאית, כמוך." היו לך כבר מספיק עיתונאים על הראש.
"אתה צודק. ואם אני נמנעת מעיתונאים זה רק בגלל שאני לא רוצה שנשים אחרות בגילי ילכו בעקבותי." הגוף שלה, היא חוזרת ומסבירה, פשוט הגיב אחרת. "לא היה לי כולסטרול, מעולם לא עישנתי, לא שתיתי, והלכתי המון לים. פשוט החיים שלי היו בריאים." עכשיו היא שומעת שהרבה נשים מבוגרות רוצות לחקות אותה. ואל להן. "אני לא רוצה להיות סמל," קולה עולה, "אני הייתי נס אלוהי." ובכל זאת לא אכפת לה לנדב כמה עצות. לפני שהיא נכנסת להריון, על האישה לוודא ששלוש מערכות עובדות אצלה כמו שצריך: הלב, לחץ הדם והכליות. "ונא לא לשכוח שלי עדיין היה מחזור. שום סיכונים לא היו במקרה שלי. את הרופאים שלי לא עניין גילי אלא מצב בריאותי. בזמן הטיפולים פגשתי אישה צעירה ממני ב30- שנה שעדיין מנסה. אפילו סטודנטיות שלי לשעבר פגשתי שם."
אבל מפגשי האקראי ברחוב, בתחנת הטראם, הם שמחממים לה בעיקר את הלב. כמעט אין אדם שלא עוצר אותה כדי להצהיר שהוא מעריץ את אומץ לבה. "גבירתי, את שימחת אותנו," יש נשים שפונות אליה. רק אתמול פגשה אלמונית שהגיעה מקצה רומניה: "חשוב לי לדעת מה שלום הילדה," אמרה לה.
"היא גדלה? היא עולה במשקל? שרק תהיה לך בריאה." וכשנשים מבוגרות עוצרות אותה היא ממש נמסה. נשים שעברו סבל, שחשוב להן לדעת איך עברה הלידה, האם חשה בכאבים. "כנראה שעשיתי משהו למענן, נתתי להן אומץ לחיות, גירשתי מהן את פחד הזיקנה."
מה את חושבת שלמדו ממך?
"שלמרות שלחיים הביולוגיים יש כללים נוקשים, לא הכל נגזר מראש."
צלצול רביעי היה בבוקר יום ראשון, כשבחוץ היה מושלג. אדריאנה הדליקה נר כי לא הספיקה להגיע לכנסייה. שלוש פעמים הזכירה את העובדה הזאת ובכל זאת נשמעה עטופת נחת. היא היתה עסוקה בארגון הבונבוניירה לקראת בוא הבת מבית החולים. היא בדיוק גמרה לסייד את חדרה, הרגע התחילה להתקין מגירות. היא פינתה מקום לקטנה ונאלצה לזרוק גם ספרים, "ותדע לך שזה כואב לי," האטה את שטף המילים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מוצץ וצוואה לחיים
|
|
|
|
|
|
|
היא מתחילה להתמודד עם בעיות של אמא רגילה, מחפשת בייביסיטר, מישהי מתאימה, כי פעמיים בשבוע היא עדיין הולכת לאוניברסיטה ומשפחתה רחוקה, בקריובה, ואין על מי לסמוך. עם אליזה הכל בסדר. תודה. היא עברה מעקומה 0 לעקומה ,1 אבל עדיין עליה להישאר במעקב. משהו בין שבוע לעשרה ימים. היא שוקלת 2.5 קילו. כשתגיע לשלושה קילו תצא הביתה. הרשיתי לעצמי לומר שהיא נשמעת קצת סחוטה. "כשאני עייפה אני באמת בת ,"67 ענתה לי, "כשאני נחה אני בת ,37 ועכשיו, כשאני מדברת איתך, אני בת ."35
כל יום היא רצה לבית החולים כדי להיות עם ילדתה. היא לוקחת אותה לידיים, על המקום ממציאה לה סיפור. פעם זה על הילדה תכולת העין כי עיניים כחולות יש עכשיו לאליזה, פעם על הילדה עם הפנינה ופעם על הילדה עם השחף. ולשחף היא קראה אוגוסטין, והיא לא יודעת מאין בא, אולי מהים השחור, והוא לבן כשלג והוא יפה ויש לו מקור צהוב וציפורניים צהובות ובכל פעם הוא נוחת על המרפסת ליד החדר של אליזה בבית החולים, מתייצב לקבל את מנת הלחם ששמרה לו מארוחת הצהריים והיא יוצאת אליו עם בתה ושתיהן מביטות בו מנקר.
את חושבת שהיא שומעת, מרגישה משהו?
"בהחלט, ב-הח-לט. קודם כל היא באמת קצת שומעת ואני בטוחה שהיא מרגישה שאוהבים אותה."
איך את יכולה להיות בטוחה?
"אתה יודע מה? כשאני מגיעה היא מיד מתעוררת. כשאני איננה, העיניים שלה קטנות יותר. כשאני איתה הן גדולות ומאירות. עיניים מלאות הבעה יש לבת שלי. ואני בטוחה: הילדה שלי מרגישה בנוכחות אמא שלה."
אז זאת תחילתו של קשר ביניכן.
"בדיוק. הגדרת נכון. יש בינינו כבר קשר. אתמול נתתי לה בקבוק עם 'הומאנה . '1 פתאום היא התחילה לזוז, הוציאה את המוצץ ועשתה לי תנועות עם הפה."
היא ניסתה להגיד לך משהו?
"היה נראה לי שרצתה שנשוחח קצת, כאילו רצתה לומר לי: 'אמא עזבי רגע את האוכל, יש לנו על מה לדבר.' והיא פקחה עיניים מדהימות."
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
התינוקת עלתה במשקל
|
|
|
|
|
|
|
מה תעשי עם הילדה ביום הראשון שלה בבית?
"אני אחזיק אותה הרבה בידיים כדי שלא תיבהל מהסביבה החדשה."
תצאו לטייל?
"אחכה שיתחמם. ארגיל אותה בהדרגה לעולם."
איך בדיוק תעשי את זה?
"יש לי שני חדרים קטנים עם מיטה בכל אחד. כשתהיה באחד, אאוורר את האחר. אחר כך אעביר אותה אליו. אפתח לה אשנב, אפתח לה חלון, אפתח לה את דלת המרפסת. נשב על המרפסת. לאט, לאט. אעשה הכל לרפד לה את המעבר."
הצלצול החמישי מוצא את אליזה בבית ואת אמא קצרת רוח. היא מבקשת שאדבר מהר כי הילדה ישנה והיא מנצלת את הזמן כדי לאכול. אליזה מעולה. כבר שוקלת 3.7 קילו. "כשאני מחייכת, היא מחייכת, מדברת אלי," אומרת אמא, "עושה מין מלמולים כאלה: 'אהה, אהה."'
היא מרגישה טוב בחדר שלה?
"עדיין לא שמתי אותה במיטה בחדר שלה. קשה לי בלילה לעבור בין החדרים, אז אנחנו ישנות במיטה הגדולה שלי. אבל אני לוקחת מרחק כדי לא לפגוע בה."
את לא מרגישה לפעמים צורך לתפוס מרחק, לצאת קצת?
"אני יודעת שיש הורים צעירים שרוצים ללכת לטייל או לצאת בערב, אבל בשבילי הבת שלי היא הבידור הכי טוב שלי."
לפעמים היא לוקחת את בתה בידיים, נעמדת ליד הפסנתר. ביד ימין ממשיכה לאחוז בקטנה, בשמאל מקישה על הקלידים. מנגנת לה, בעיקר מאלתרת לה, שהבית יתמלא חדווה, שיתעופפו הצלילים. אחר כך היא מחבקת את בתה, מודה לאלוהים שגילה כלפיה את רחמיו.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
