 |
 |
|
|
|
|
| 13 שנה אחרי שנפרדו,
יעל נוימן עוד מתגעגעת
לאוהד פישוף וחבורתו
שהקדימו את הרינגטון |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
יעל נוימן
22/4/2005 14:37 |
|
|
|
|
|
|
|
עבור קבוצה קטנה של אנשים בישראל , אוהד פישוף הוא מיתוס. השאר, ככל הנראה, מעולם לא שמעו עליו. שתי נקודות הקיצון האלה, מעידות יותר מכל על המהפכה עליה חתום סולן להקת "נושאי המגבעת" לשעבר, בתולדות הרוק המקומי.
עבור הקהל, פישוף היה פורץ מוסכמות, והותירחותם גדול מאוד בתרבות הישראלית גם לאחר שהסתיימה פעילותה של הלהקה, ב-1992. לאלה היה ברור כי תקופת פעילותה של נושאי המגבעת נחשבה לתקופה קוסמית, לא ברורה, וזמן שכל מי שנהנה ממנו, ידע שהוא קצוב.
להקת "נושאי המגבעת" היתה פורצת דרך במובנים רבים: חבריה, נערים ירושלמים, עסקו במחאה תמידית - על המצב, על המקום ממנו באו (העיר ירושלים), על החינוך. למרות שהיו צעירים כל-כך, הם עמדו על שלהם וסרבו לשתף פעולה עם המסחור ודרישות השוק המוסיקלי של שנות השמונים. גם השילוב בין הווקאליות המדהימה למילות השירים, שלא היו הגיוניים כלל, משכו צעירים רבים להופעות הקטנות והרועשות שערכו ברחבי תל-אביב.
פישוף החל לנגן שירים מקוריים עוד כשהיה תלמיד תיכון, יחד עם חברו אלון כהן. לאחר מכן הצטרפו אליהם גם תמיר אלברט, רם אוריון וישי אדר (שהוחלף ע"י אדם הורביץ). הלהקה הופיעה בעיקר בפאבים הצפופים בירושלים, ומדי פעם ערכה גיחות קטנות לתל אביב. מהר מאוד הפכה "נושאי
המגבעת" לאהודה בקרב הסצנה הירושלמית הצעירה, והמקומון "כל העיר" נהג לכתוב עליהם מדי שבוע, לאחר מעקב צמוד.
פישוף היה המנהיג. הוא כתב את רוב השירים, אשר להיעדר משמעותם יוחסה חשיבות רבה בביקורות המוסיקליות על הלהקה. נכתב עליו שיש לו קול מבוגר, שהוא שר טוב וסוחף את הקהל עם הצרחות שלו בליווי אדר עד סוף ההופעה. העובדה שההופעות שפישוף נתן לא היו מקובלות כל-כך במחוזות הצנועים של ירושלים, הפכה אותן לפופולריות כל כך.
פישוף היה המורד העיקרי. על גילם הצעיר של חברי הלהקה אמר לכלי התקשורת, "אני לא מרשה לעצמי לעשות דברים שלא מתלבשים על הגיל שלי. אני לא מצפה שמישהו יתייחס אלי ברצינות. אם אני אצטלם לעיתון עם מבט מהורהר לשמיים כמו יו-2 , זה ייראה פתטי ויומרני. באנגליה רוק הוא של צעירים בני 15. בארץ מוסיקאים ומבקרי רוק מגיעים לשיאם בגיל 35. לא מאמינים כאן בנוער שעושה רוק".
הביטחון שלו, המרידה שלו, האגו טריפ, העובדה שלא התגייס לצבא והעביר ביקורת על ישי אדר, חבר הלהקה שכן התגייס, העצימו את התדמית האקסצנטרית של אוהד פישוף. הוא היה חבר של הקהל, ומצד שני המלך שלו. המבקרים תיארו באובססיביות כיצד התנהל במהלך כל אחד מהשירים שבהופעה. נכתב כי "הוא מצליח לשמור על הדרמה, שירתו מונוטונית".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
הצעירים לא יבינו
|
|
|
 |
|
|
|
נושאי המגבעת צצו בתקופה של ואקום מוסיקלי בשוק הלהקות המקומי. בארץ היה מחסור אדיר בלהקות רוק ישראליות מקוריות, והסגנון הייחודי שיצרה הלהקה, היה יוצא דופן וחדשני בהשוואה לפעילותן של להקות אחרות שנראו בארץ עד אותה תקופה. פישוף פרץ, בעצם, פעמיים: גם בסגנונו המוסיקלי המגובש, וגם ביכולתו לממש את אמונתו המוסיקלית עוד כשהיה נער בן 16. זו היתה, אולי, הפעם הראשונה בישראל, שבה קהל המעריצים וחברי הלהקה שהופיעו מולם חלקו גיל משותף. למרות גילם הצעיר, היה נדמה כי אלה העומדים על הבמה, ניצבים מרחק שנות אור מאלה המאזינים להם בצורה עיוורת.
לצעירים היום קשה יהיה להבין את המהומה שהתחוללה. בעידן הקאזה, עשרות תחנות הרדיו וערוצי המוסיקה בטלוויזיה, הנגישות לסאונדים מכל הסוגים היא מיידית. אפילו הפלאפונים הניידים משמיעים צלילים ושירים ככל שנרצה. הכל ראינו, שמענו, עשינו. קשה להאמין היום שבני נוער יתלהבו מחבורת רוקרים תיכוניסטים שעושים הרבה רעש במועדון. סביר יותר להניח שהם יורידו לסלולרי שלהם את "סופרסטאר", וייחלו לרגע שבו יהיו גם הם כוכבי פופ חסרי כישרון ובעלי מראה מושלם ומצומצם. פורצי הדרך של ימינו יצטרכו גב שלם של ספונסרים מאחוריהם, לצד נבחרת מורים לשירה ופיתוח קול, מאמני כושר ויועצי תקשורת.
ב-1992 כשחברי הלהקה החליטו להיפרד, היה ברור לכולם שהתקופה חלפה ברגע. הארבעה פנו למקצועות משונים שלא תאמו את רוחם - דוגמנות (הורביץ), ריקוד (פישוף) וחזרה בתשובה (אלברט וכהן). אוהד פישוף נטש את המוסיקה, ירד ללונדון והתמקד בריקוד ובכתיבה. גם לפרידה, כמו לכל תקופת פעילותם של נושאי המגבעת, ייחסו רבים את האפקט הקוסמי: ברור לחלוטין כי לא יהיה קאם-בק ל'מגבעת'; חברי הלהקה נמצאים כיום במקומות אחרים לגמרי, והקשר ביניהם נותק.
שמו של אוהד פישוף נחקק אז בראשם של צעירים רבים. אלא שגם כיום, במבחן הזמן ועל רקע הסצנה הנוכחית, נדמה שהיצירות שלו הן עדיין פורצות גבולות.
יעל נוימן, בת 19, תושבת אזור המרכז
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על "קול העם"
|
|
|
|
|
|
|
רוצים שטור אישי שלכם יתפרסם באתר? קחו את המקלדת ליד ותתחילו לכתוב. את הטור שלחו אלינו בדואר האלקטרוני.
שימו לב, לאתר יעלו טורים שאורכם אינו עולה על 300 מילה, ובכפוף לשיקולי מערכת החדשות של NRG מעריב.
ציינו את שמכם המלא, וכמה מילים על עצמכם. אל תשכחו לצרף תמונה.
הכתובת למשלוח טורים:
ithink@maariv.co.il
לפרטים נוספים הקליקו כאן.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
