 |
 |
|
|
|
|
| ירון כספי חושב שבין הכפר בלעין למודיעין עילית שוכן מיקרוקוסמוס של ההוויה הישראלית |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
ירון כספי
26/4/2005 6:00 |
|
|
|
|
|
|
|
קודקוד 3ג' לינון: אתה מוכן להסביר לי מה אתה עושה?... אתה יורה יותר מידי גומי... אתה לא תירה גומי אם אתה לא פוגע... אתה תירה רק כדי לפגוע...."
את הדברים הללו שמעתי ברשת הקשר הצה"לית ביום ה' שעבר בעודי יושב בג'יפ צה"לי ומלווה בחייל בשם ביצ'ה, לאחר שנעצרתי בעת הפגנה נגד גדר ההפרדה בכפר בילעין בשומרון. יום קודם לכן נפצעו במקום שישה פלשתינים. באותו היום נפצע רק פלשתיני אחד מכדור גומי שחתך את מצחו. ההפגנות במקום נערכות באופן סדיר מזה מספר שבועות. כמו הפגנות כנגד גדר ההפרדה בכפרים פלשתינים אחרים אשר פרצו לאחר שהגדר החלה לנגוס בשטחיהם החקלאיים, לא הגיע שמעם לאוזני הציבור הישראלי, אלא במקרים יוצאי דופן, למשל כאשר נפגע אזרח ישראלי.
הכפר בלעין ממוקם בסמוך למודיעין עילית, השייכת לגוש ההתנחלויות בדרום מערב השומרון. מבחינת ישראל היא מועמדת בטוחה לסיפוח עתידי. היא ממוקמת בסמוך לקו הירוק - כחמש דקות נסיעה מודיעין ומכבים, היא הגדולה ביותר מבין ההתנחלויות מלבד מעלה אדומים ויש לגביה קונצנזוס פוליטי נרחב – אף במפות המצורפות להסכם ז'נבה
היא מסומנת כשטח ישראלי. תוואי גדר ההפרדה באזור עובר במרחק של כ-3 ק"מ מהקו הירוק ונבחר על מנת להפריד בין הכפר לבין ההתנחלות, ולא בין השטחים לבין ישראל, בכך הוא מנתק את הכפר מחלקים נרחבים מאדמותיו החקלאיות.
בדרך אל הכפר קשה שלא להבחין בבניה המסיבית בהתנחלות. הבניינים הגבוהים, המנופים, ומראה אתר הבניה, מורים כולם על האכלוס המתקרב של משפחות חדשות. אוכלוסיית הישוב חרדית, ומנותקת בדרכה מההוויה המרכזית הישראלית - בדרכי לתחנת המשטרה דאג השוטר שליווה אותי לכנות בפני את תושבי העיר בשם הגנאי "חרדונים", ולטעון כי הם מתרבים בקצב שאינו מאפשר את הערכת מספרם. חיילי צה"ל אשר נמצאו באזור הצדיקו את פעולות השיטור האלימות אותן הם מבצעים בטענה שרק השבוע עצרו באזור מחבל אשר היה בדרכו לבצע פיגוע בישראל.
כך, בדרכו הסוריאליסטית, מהווה האזור מיקרוקוסמוס של המציאות הפוליטית בימים אלה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מול האחר המוחלט
|
|
|
 |
|
|
|
מהצד האחד נמצאת ישראל, עסוקה בעצמה ובבעיותיה. ראשה טרוד במחלוקת אליה נקלעה בעקבות תוכנית ההתנתקות, ובהשלכותיה על הלכידות הפנימית של החברה היהודית. את ההחלטות לגבי מערכת היחסים עם הפלשתינים והבניית המציאות היום-יומית בה הם חיים מקבלת ישראל לבד, או במשא ומתן עם הפטרון מוושינגטון. השסעים המאפיינים את החברה הישראלית ממשיכים לרחוש ולבעבע, ומאפשרים את ניתובה של שנאת האחר הטבועים בה פעם כלפי גורם זה ופעם כלפי גורם אחר. שנאה אשר מאחוריה יכלו להתאחד כולם אל מול האחר המוחלט - הפלשתיני. סיומה של האינתיפאדה האלימה, תקופת הרגיעה, ותחושת הביטחון אשר מספק צה"ל מאפשרים לחברה הישראלית לחזור ולחזר אחר הנורמאליות הנשאפת של חברה מערבית מודרנית, ובד בבד להמשיך לבנות ולהלביש את הארץ שמלת בטון ומלט בשירות מטרות אידיאולוגיות לאומיות. הכותרות הראשיות בעיתון עוסקות בתחזיותיו על פריחה כלכלית עתידית, בטיולי החג ובפריחה המתחדשת של ענף ההי-טק. בכיבוש עוסקים רק מצדו המדיני - האם מילאה הרשות או לא את ההתחייבויות הביטחוניות המוטלות עליה, או מצידו הביטחוני – כיצד גרמה התרעת השווא על פיגוע למאות להיתקע בפקקים בליל הסדר.
מן הצד השני ניצבים הפלשתינים. עבורם סיומה של האינתיפאדה המזוינות אינו יוצר אופציה ממשית לשיפור איכות החיים ולמענה לתביעותיהם הלאומיות. הכיבוש, המחסומים והשלטון הצבאי נמשכים. כלל לא ברור אם לאחר הנסיגה מרצועת עזה וצפון השומרון תתבצע נסיגה נוספת, אך ברור כי הבנייה הישראלית בשטחים תמשיך ותפרח. מציאות החיים היום-יומית עבור הפלשתיני הממוצע ממשיכה להיות מציאות של אדם מדרגה שנייה. גדר ההפרדה מהווה דוגמא חיה לכך עבור תושב הכפר אשר ימצא את עצמו מנותק מאדמתו עקב הצורך לשמור על ההתנחלות. בבת אחת יאלצו תושבי הכפר בלעין לסגל את עצמם למציאות חיים אחרת. מציאות בה ימתינו לעיתים שעות רבות עד שייאותו חילי צה"ל לפתוח עבורם את השער החקלאי אשר יאפשר להם להגיע לחלקה שקודם לכן הייתה במרחק זריקת אבן. מציאות בה תהפוך הגדר את האדמה לבלתי כדאית מבחינה כלכלית, ולפיכך למועמדת להפוך לאדמה שתופקע ע"י ישראל.
מציאות זו תאפשר לחיילי צה"ל לראות את תושבי הכפר רק דרך כוונת הרובה, ותמנע מהפלשתינים את זכותם הטבעית להפגין כנגד הפרת זכויות הקניין שלהם. אך שלא כמו המתנחלים אשר הפגנותיהם המקבילות ייענו בהפעלת כוח משטרתי במשורה, אלו הפלשתיניות ייענו בגז מדמיע ובכדורי גומי אשר יגרמו לפגיעות בגוף באופן ישיר, ולא במקרה כאמור.
סיפור זה לא יהפוך לכותרת ראשית בכל מהדורות החדשות הישראליות, למרות שמין הראוי היה שיהיה, אף אם לא היה נפגע ולו פלסטיני אחד, על אחת כמה וכמה אם נפצעים שם בני אדם. אחרי הכל את מי זה מעניין. אלו בסך הכול שישה פלסטינים פצועים. בטח היו חלק מהמון פלסטיני מוסת.
הכותב הוא דוקטורנט במכון ויצמן ופעיל שמאל ותיק
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על "קול העם"
|
|
|
|
|
|
|
רוצים שטור אישי שלכם יתפרסם באתר? קחו את המקלדת ליד ותתחילו לכתוב. את הטור שלחו אלינו בדואר האלקטרוני.
שימו לב, לאתר יעלו טורים שאורכם אינו עולה על 300 מילה, ובכפוף לשיקולי מערכת החדשות של NRG מעריב.
ציינו את שמכם המלא, וכמה מילים על עצמכם. אל תשכחו לצרף תמונה.
הכתובת למשלוח טורים:
ithink@maariv.co.il
לפרטים נוספים הקליקו כאן.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
