 |
/images/archive/gallery/300/060.jpg חיליק מגנוס.
צילום: דודו גרינשפן  |
|
|
|
|
| חיליק מגנוס, חילץ ישראלים מכל קצוות העולם והחזיר
צעירים שנמחקו מסמים. ביום העצמאות יזכה להדליק משואה, אבל הוא עוד חם על המעסיק לשעבר, חברת הביטוח הראל |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
אסף גור
7/5/2005 6:00 |
|
|
|
|
|
|
|
התמקמנו בשטח בבוליביה ואז הגיעו גשמים שאי אפשר לתאר, בתוך כמה שעות הנהר עלה לגובה של שניים-שלושה מטרים, כל הזרם האדיר הזה התמלא גלים וסחף אינספור עצים ענקיים שנעקרו, עצים בגובה של 40-30 מטר, ממש אוניות, צפים כמו קרוטונים במרק.
כל האזור שרץ חרקים, נעקצתי שם המון ושבועיים אחר כך אי אפשר היה לישון מהעקיצות האלה. כולנו נראינו כמו חזירוני בר נפוחים מעקיצות. אני נעקצתי בעיקר ברגליים, אחרים נעקצו במקומות לא נעימים כשהלכו לחרבן ולא נזהרו. השיטפון
האדיר הזה סחף גם בעלי חיים. מצאנו טפיר מת, זו חיה גדולה, משהו בין סוס לפרה. זה לקח שלושה ימים ולא נשארה ממנו אפילו שערה. גווייה נעלמת שם במהירות שטנית, נאכלת ונעשית חלק ממחזור הטבע.
בגלל אובדן הזמן הסיכויים למצוא את רוזנבך היו קלושים, גם מתחת למים יש כל מיני חיות רעות שאוכלות, כולל קרוקודילים מכמה סוגים. פיזרנו מתנדבים וסרקנו את השטח ממש כמו עם מברשת שיניים. בסופו של דבר, למטה בנחל, על אחת מערימות העצים, מצאנו נעל שלו בוודאות".
(חיליק מגנוס משחזר את המסע לאיתורו של דן רוזנבך ז"ל בנהר הטואיצ'י בבוליביה במאי 2004. גופתו של רוזנבך מעולם לא נמצאה).
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
איתור גופתו של גיא בן-זאב בפרו. צילום העתק: דודו גרינשפן
|
|
|
 |
|
 |
|
"לא מבטיח הצלחות"
|
|
|
 |
|
|
|
חיליק מגנוס לא יודע מה זה פחד. הוא נולד בשוודיה לפני 56 שנה ומאז קיבל את חייו במתנה אינספור פעמים. הוא נראה כמו חוואי טוב לב עם זקן לבן וארוך, כפות ידיים גדולות של איכר ועיניים חכמות יוקדות. בעברו הרחוק היה מנהל רשות שמורות הטבע בסיני, משם עבר לעבודת מודיעין חשאית במשרד ראש הממשלה, עד שעשה הסבה מקצועית לפני למעלה מעשור. מאז הוא "המחלץ הלאומי" של התרמילאים הישראלים האבודים, בכל פינה בעולם שבה הם תועים.
המחלץ שותה את קפה הבוקר שלו מול נופיה הקסומים של רפיח, עם סיכוי טוב להתבלבל בין שריקות הקומקום לשריקות הקסאמים. מהבית שלו במושב דקל אפשר לראות בימים טובים את חוף הים של עזה, אבל הוא לא מתנחל. אם אתם לא יודעים איפה זה מושב דקל יש לכם סיבה טובה. אי שם בסוף העולם, הרבה אחרי אופקים ושדרות, על גבול ישראל מצרים, מטר וחצי מגוש קטיף, הקימו מפוני סיני, ובהם מגנוס, את המושב שלקרוא לו נידח זה בערך כמו להגיד שמדונה לא בתולה.
במושב הזה הקים יחד עם אשתו אסתי ושלושת ילדיו חווה שעיקר גאוותה על "החצר האחורית הכי גדולה בארץ" כהגדרתו, שמשתרעת פחות או יותר ממפתן החניה שלו, דרך כל ערבות הנגב ועד אילת. בספארי הפתוח שמאחורי הבית מתרוצצים חופשי צבאים ותנים, כמו גם סיורים צבאיים, גנבי מתכות בדואים ושיירות של מבריחי גבול. הבן הגדול, אייל, טייס לשעבר בן 33, עובד עם אבא בצוות החילוץ. הבן האמצעי, גלעד בן ה-26, גר בתל אביב ועושה מוזיקה. בן הזקונים יואב הוא מפקד טנק ברצועת עזה. מה שנקרא, שירות קל"ב.
הילדים לא בבית והעסקים לא ממש טובים בזמן האחרון, אז מגנוס פירק את החממות ומכר את הברזלים. בחניה רובץ לו ג'יפ הלנדרובר הנאמן, חיית שטח משופצרת לעייפה בשלל תוספות וחבלים ומאובזרת במסך אינטרנט, ציוד קשר ומערכת ניווט לווייני. גם ללא מערכת הניווט יודע הג'יפ הנאמן לעשות את דרכו לנתב"ג, לאחר כל כך הרבה פעמים שבהן הוזנק בעליו בשיחת טלפון מבוהלת באמצע הלילה כדי לחלץ עוד מטייל ישראלי שנסחף בנהר בנפאל, נעלם בג'ונגלים של בוליביה או נקבר במפולת שלגים בהרי האנדים. אם הבן שלכם יימחק מסמים על החוף בגואה או ייפול לתוך לוע של הר געש, מגנוס הוא האיש שילך להוציא אותו משם.
כשמגנוס מתרוצץ בעולם ביחד עם הצוות הקטן שבנה לעצמו מיוצאי יחידות מובחרות, הרעיה המודאגת אסתי נשארת בחמ"ל כראש הדסק של יחידת החילוץ. היא דואגת לכל הסידורים, מתעדכנת, מעדכנת ומרגיעה את המשפחה בזמן הציפייה לבשורות. שניהם כבר הפסיקו לספור כמה פעמים היו צריכים לדווח להורים על מציאת גופותיהם של תרמילאים צעירים בטרגדיות נוראיות שהתרחשו בכל קצותיו של הגלובוס, אבל זה לא החלק הכי גרוע. הכלל באיתור ובחילוץ נעדרים הוא פשוט: במקרה הטוב מצאת את הנעדר בחיים, במקרה הרע מצאת גופה, במקרה הכי גרוע לא מצאת כלום. חוסר הוודאות הוא הנורא ביותר למשפחות ששלחו בן או בת לטיול בעולם ומעולם לא קיבלו אותם בחזרה.
"בתחום שחיליק עוסק בו אי אפשר להבטיח הצלחות, הרבה פעמים הצלחה זה גם הבאת גופה לארץ", מתארת אורית שני, ראש המחלקה לישראלים במצוקה במשרד החוץ את פועלו של מגנוס. "חיליק מעמיד את עצמו הרבה פעמים במצבים שמסכנים את חייו כדי לחלץ מטיילים ישראלים, גם כשמדובר בגופות. המסירות שלו היא טוטאלית. זה לא איזה שרלטן שלוקח כסף ולא עושה כלום, זה אחד שיהפוך את העולם, תרתי משמע, בשביל לספק תוצאות. מעבר לכך, אסתי וחיליק עושים מלאכת קודש בתחום של פינוי נפגעי סמים בעולם ולמיטב ידיעתי יש להם אפס תקלות בתחום הזה".
אחד ממבצעי החילוץ המרשימים ביותר של מגנוס היה המבצע לאיתור וחילוץ גופתו של התרמילאי גיא בן-זאב ז"ל, מבצע כנגד כל הסיכויים. בן-זאב, צעיר בן 23 מחיפה, ואופירה צוקר ז"ל, בת 22 מאשקלון, הצטרפו בקיץ 2003 לקבוצת מטפסי הרים שניסתה להעפיל לפסגת ההר אלפאמיו בפרו, אחד הרכסים הגבוהים ביותר בהרי האנדים. מטרים ספורים לפני שהגיעו לפסגת ההר התמוטט קיר קרח עצום על שמונה מהמטפסים. גיא נקבר במקום תחת מפולת השלגים ואילו אופירה נפלה לנקיק עמוק, חולצה במצב אנוש ונפטרה זמן קצר לאחר מכן מפצעיה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
משוגע חיובי
|
|
|
|
|
|
|
במשך שבועיים חיפשו צוותים מקומיים אחר בן-זאב. כשכשלו החליטו בחברת הביטוח הראל לשלוח את מגנוס למשימה. באותה עת הוא היה בחופשה בצפון הודו. מגנוס הוזעק בבהילות לשדה התעופה של דלהי ויצא מיד לפרו, שם חברו אליו אנשי הצוות שלו. הסיכויים למצוא גופה אחרי מפולת שלגים הם קלושים ובמקרים רבים הסיכון גדול מדי ואפילו לא מנסים, אבל מגנוס התעלם מהסטטיסטיקות וליקט מידע, שירטט מפות ובחן מקרוב את השטח שהספיק לעבור עוד כמה סופות שלגים שטישטשו את העקבות.
"עבדנו בלחץ זמנים כבד מאוד בעיקר בגלל מזג האוויר, כל יום של שלג הוריד את הסיכוי למצוא אותו", מספר מגנוס, "לפנינו כבר חיפשו אותו שני צוותים של מדריכי טיפוס הרים ומשטרת פרו. אנחנו עבדנו על תחקיר מאוד מדויק, החלטנו שאין צ'אנס שאנחנו חוזרים בלעדיו ולקחנו מספיק אוכל כדי לשרוד שם עשרה ימים.
"ביום השני על ההר הגענו לנקיק שבו הוא אמור היה להיות לפי החישובים, ירדנו לתוך הנקיק ומצאנו ערימה גדולה של שברי קרח מכוסים בשלג, חפרנו בשלג וראינו שזה קרח מנופץ מהמפולת הגדולה. התחלנו לחפור ולפתע אחד החופרים זרק לי גוש של קרח ובתוכו נקודה אדומה. המסתי את זה והיה לי דם בידיים. כל הצוות התחיל לחפור שם, בקושי היה לנו איפה לעמוד, היינו יכולים ליפול ולהיעלם בתהום. אם זה לא הספיק, בעודנו בתוך הנקיק התחילה בחוץ מפולת של קרח, זו היתה הרגשה איומה, אנחנו לכודים וקרח נופל, זה היה מאוד לא נעים. בעומק מטר וחצי ביצבץ משהו. זו היתה היד של בן-זאב. התחלנו לחפור בזהירות עם הגרזנים, לקח ארבע שעות לחצוב אותו החוצה מהקרח ואז לקח לנו יום וחצי להוריד אותו, זה היה מאמץ עילאי".
מגנוס אמנם דפק את הכתף שלו כהוגן במהלך המבצע הזה, אבל כשהטלפון בישראל צילצל ומגנוס בישר למשפחת בןזאב על מציאת הגופה אף אחד לא האמין שהוא עשה זאת.
במקרה אחר שיירשם בדברי הימים של יחידות החילוץ, הצליח מגנוס להותיר פיות פעורים כשאיתר את גופתו של ישי רוזנבלום ז"ל, תושב אפרת בן 23, שנהרג בסוף שנת 2001 כאשר ניסה לחצות בשחייה את נהר היאנג-צה בדרום סין. גופתו של רוזנבלום אותרה על ידי יחידת החילוץ "הראל 669" בפיקודו של מגנוס במורד הנהר, 52 קילומטר מהמקום שבו נכנס למים. לרשימת הלקוחות האבודים של מגנוס אתם יכולים להוסיף גם את גיא גבאי שחולץ בשלום מקרחון בארץ האש בארגנטינה, כמו גם את זוהר אלוני ז"ל שגופתה אותרה על ידי מגנוס ואנשיו בהריסות הצונאמי בתאילנד.
"אילולא חיליק לא היינו מגיעים לאן שהגענו", הצהיר השבוע אריק בן-זאב, אביו של גיא ז"ל, "חיליק מצא את הבן שלי כנגד כל הסיכויים. זה היה כמו לחפש מחט בערימה של שחת, ולמרות שהיו סופות שלגים שכיסו את כל מה שהיה שם חיליק מצא אותו ישר במקום הראשון שחיפשו. היה לחיליק הרבה מזל, אבל לא פשוט לטפס למעלה, אני רק יכול להסיר את הכובע בפניו. כדי לעשות דברים כאלה צריך להיות משוגע, בהיבט החיובי כמובן. למרות שזו פרנסתו של האיש, זו לא רק עבודה. חיליק ואסתי הם אנשים רגישים מאוד, אנשים עם נשמה".
כשאלה הדברים שיש לספר על מגנוס, לא פלא שלפני כמה שבועות צילצל הטלפון בבית המשפחה במושב דקל והקול הממלכתי מעברו השני של הקו בישר בחגיגיות שביום העצמאות הקרוב החליטה מדינת ישראל לבחור בו להדליק את המשואה הבינלאומית בטקס הדלקת המשואות המסורתי בהר הרצל. בנימוק לבחירתו שפורסם בתקשורת נאמר כי "המשואה שידליק מגנוס תסמל שהערבות של ישראל מחזיקה גם מעבר לים".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
המטיילת הישראלית סו מור עם מגנוס, בסרי-לנקה. צילום העתק: דודו גרינשפן
|
|
|
|
|
|
|
מומחה הטבע מול הכרישים בחליפות
|
|
|
|
|
|
|
ספק רב אם הדלקת המשואה מול עיני עם ישראל הצוהל תצליח להרגיע את כעסו של מגנוס. את השנה החולפת העביר בגירושים מלוכלכים מחברת הביטוח הראל שבמסגרתה עבד כעשר שנים עם צוות שהקים, אימן והפעיל עבור הראל, צוות שהיה מוכר כ"הראל-669", עד שביוני 2004 התפרקה החבילה בגלל חילוקי דעות מקצועיים וכספיים.
מגנוס לקח את אנשי הצוות שלו וחזר הביתה למושב. מאז הוא עובד באופן פרטי עבור חברת החילוץ אינטרסקיו בניהולו של מיקי גבירצמן ועבור חברת הביטוח הפניקס. כשהוא מדבר על סיום הקשר המורכב עם הראל עיניו רושפות גצים, אפשר לשמוע את הזעם והעלבון בקולו על האופן שבו הסתיימו קשריו עם חברת הביטוח הגדולה שבשירותה סיכן את חייו כל כך הרבה שנים, כל כך הרבה פעמים.
לדבריו, הוא זה שהקים מאפס את יחידת החילוץ כשעוד לא היה דבר כזה בארץ, הוא זה שסיכן את התחת שלו וסיפק את הקבלות במבצעי חילוץ מרשימים, הוא זה שהיה תלוי על הקצה של ההר עם כתף מפורקת, בזמן שהם גרפו את הרווחים. מרגע שנפרדו דרכיהם החל קרב אכזרי על הקרדיט. מגנוס טוען שגזלו ממנו את כבשת הרש. לטענתו, הוא שזכאי להשתמש בשם 669, שהפך למותג חילוץ יוקרתי לאחר ששפך הרבה דם, יזע ודמעות. חברת הראל מתעקשת שהשם שייך לה. "החברה היא שהגתה את המוצר הזה, יצקה בו תוכן, השקיעה כספים באימון הצוות ולפני שנתיים וחצי רשמה אותו כסימן מסחרי", אומרים בהראל.
יובל לימון, מנכ"ל רשת "למטייל", היה אחד היוזמים של הקמת צוות החילוץ בשיתוף פעולה עם הראל. "למטייל" משווק את פוליסות הביטוח לתרמילאים של החברה. לדברי לימון, המותג אינו שייך למגנוס. "אני ואנשי חברת הראל הגינו את הרעיון לתת שירות איתור חילוץ למבוטחים ובמקרה אני הגיתי גם את השם 669", אומר לימון, "עם כל הכבוד למגנוס, זו היתה עבודה משותפת. כל אחד תרם את חלקו, מגנוס לא היה יכול לעשות כלום בלי המימון והציוד של הראל".
מוטי רוזן, מנכ"ל חברת הראל: "חיליק מגנוס פוטר במסגרת חילוקי דעות מקצועיים לאחר שלא היינו מרוצים מעבודתו וכעת הוא מנסה לנגח אותנו. המותג 669 זה סימן רשום שלנו כבר מלפני שנתיים, וחבל שמישהו מנסה להיתלות בדברים שהם לא שלו. זה מותג שאנחנו מטפחים כבר שנים עם הרבה קבלני משנה, ובין היתר גם הצוות שחיליק עמד בראשו. אם יש ויכוח משפטי בעניין, הוא מוזמן לפנות לבית משפט ולתבוע את זכויותיו".
יחסי ציבור בתחום חילוץ ההרפתקנים הישראלים בחו"ל שווים מיליונים. בחברת הראל לא התכוונו לאבד נקודות בעקבות הפרידה ממגנוס. החברה נחשבת למובילה בארץ בתחום ביטוחי החילוץ לתרמילאים הישראלים. באתר האינטרנט שלה נכתב כי 80 אחוז מהמטיילים יוצאים מהארץ לדרכם עם ביטוח של חברת הראל. החברה מתגאה גם בעובדה שהיא היחידה כיום שמפעילה צוות חילוץ קבוע משלה.
כשמגנוס עזב החליטו בחברה להקים צוות חילוץ חלופי שממשיך לפעול תחת השם 669, כשמה של יחידת החילוץ של חיל האוויר. תחת הכותרת "צוות 669 - כוננות מתמדת וניסיון מצטבר" משווקת כיום הראל את שירותי החילוץ ללא חיליק מגנוס ומבטיחה "שקט נפשי למטייל ולמשפחתו". בהראל מכריזים בגאון על "ניסיון מצטבר של מעל ל-7,000 איתורים וחילוצים במהלך עשר השנים האחרונות, תוך שיתוף פעולה הדוק עם משרד החוץ". " מאז שחיליק עזב נפגשתי עם אחד מאנשי צוות החילוץ החדש פעם אחת בלבד ובזה זה התחיל ונגמר", מבהירה אורית שני ממשרד החוץ.
הראל מפרסמת גם כי "זה שנים מפעילה הראל את צוות 669, צוות מקצוענים מיומן היחיד מסוגו בארץ. הצוות עומד בכוננות 24 שעות ביממה לחיפוש, איתור, חילוץ והצלה של תרמילאים מבוטחים היוצאים ליעדים ייחודיים. הצוות הנבחר מורכב מעשרה מחלצים ומאתרים מקצועיים ובעלי ניסיון עשיר".
כמו שאתם מבינים, מאבק משפטי בין מושבניק שוודי זועם לבין ענקית ביטוח שמחזיקה סוללות של עורכי דין מצוחצחים הוא לא ממש שווה כוחות, ומגנוס יושב בבית ומתפוצץ מעצבים. הוא אולי מומחה לעולם הטבע, אבל לא יודע איך להתמודד עם כרישים בחליפות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"המטייל יוצא שאנן"
|
|
|
|
|
|
|
"צוות החילוץ שהם הביאו הם אולי אנשים על הכיפאק, אבל מה שאני יכול לומר לך בוודאות זה שאין להם ניסיון של עשר שנים ואין להם 7,000 איתורים בחו"ל מאחוריהם", משחרר מגנוס מעט קיטור, "הם משתמשים במוניטין שלי בחוצפה ובגסות, יודעים שאני מושבניק קטן מדקל, חסר אמצעים, והם רומסים אותי בעוצמה הכלכלית שלהם. היה עליהם להגיד: 'נפרדנו מהצוות של חיליק ואנחנו מקימים צוות חדש'. הם לא מחלצים כמו שהם גם לא מנתחים ולא זגגים. הראל זו חברת ביטוח ולא חברה לחילוץ. זה כמו שאני אבוא ואטען שיש לי ניסיון של עשר שנים בביטוח. לא מכרתי ביטוח בחיי, לא מבין בביטוח ואין לי ניסיון בזה".
יובל לימון: "לגבי סיום עבודתו של מגנוס היו טענות לכאן ולכאן. היו טענות גם על חיליק, היו גם עניינים כספיים. אני השתדלתי לעמוד מהצד ואמרתי שמבחינתי חשוב שיהיה מישהו טוב. החברה הציבה צוות חדש מצוין. אני מכיר את הבנאדם שעומד בראש היחידה כיום, יוחאי ליליאור, לשעבר ראש מדור טיפוס, גלישה וחילוץ בצה"ל, שמתעסק 20 שנה בחילוץ. איתו בצוות פועלים מפקדים בפועל של יחידות חילוץ בארץ, המבצעים חילוצים מדי יום. אתה לא יכול להגיד שאין להם ניסיון בחילוץ. הזכויות של חיליק הן טובות, אבל לפחות מתוך מה שראינו בפעולות האחרונות הצוות החדש עובד יפה מאוד".
במשולש מפגש האינטרסים בין התרמילאי, המחלץ וחברת הביטוח נוצרים לא פעם חיכוכים, כאשר חברת הביטוח מבקשת להימנע מההוצאה הכלכלית שבהזנקת צוות האיתור והחילוץ ובני המשפחה ניצבים מנגד ומבקשים לצאת מהר ככל האפשר כדי לא לאבד זמן יקר. נשמע הגיוני, אבל מגנוס טוען שמדובר במצב בעייתי, לפחות בראיית המבוטח התמים.
מגנוס: "כשהגעתי להראל ההגדרות של איתור וחילוץ היו קבועות בפוליסת הביטוח. אמרתי להם, 'זה בכלל לא רלוונטי. כשאדם מטלפן אליכם ואומר שיש בעיה עם הבן שלו אז יש בעיה עם הבן שלו. מישהו חייב לבחון ולתת שיפוט אם יש אירוע מבצעי או לא ואת זה אתם לא יכולים לעשות אלא אנשי מקצוע בלבד'. זה אבסורד בערך כמו שבמקרים של ביטוח רפואי הפקידים יגידו לרופאים איך לנתח את החולה.
"המטייל יוצא די שאנן, הוא לא יודע לקרוא את הפוליסה שקנה, אין לו מושג והוא בונה לעצמו דימוי של הפוליסה על דעת עצמו. אני, למשל, נגד מסוקים. ברוב המקומות כשמתרחשות תאונות אין מה לעשות עם המסוק, זה בזבוז כסף נוראי וזה בא להשקיט את המצפון ולהרגיע את המשפחה בגלל שזה עושה רושם אדיר. בהימלאיה יש מקומות שהייתי בהם שמסוקים בכלל לא יכולים להגיע אליהם. כל הסיפור הזה של סריקות עם הליקופטר על מה מבוסס? על תפישה ציונית שאומרת שהליקופטר הוא כלי-על אולטימטיבי. זה נכון, זה מלמד על השטח, אבל כשאדם נסחף במים, אם הוא לא יוצא תוך 400-300 מטר, הסיכויים קלושים. מבצע חילוץ הוא מבצע מודיעיני לכל דבר ועניין וצריך לחשוב טוב על אופן חלוקת המשאבים. השיקולים צריכים להיות מבצעיים ולא שיקולים של איש ביטוח.
"ברור שהשיקולים שלי ושל חברת הביטוח הם שונים. להם יש שיקולים כלכליים ולי יש סולם, קודם כל מעניין אותי האדם והמשפחה שלו, וכל השאר כבר יסתדר. מצד שני, כשבא אלי אבא עשיר ואומר לי, 'לא מעניין אותי כמה זה יעלה, תאתר לי את הבן שלי, כבר לילות אני לא ישן', הבעיה שלו היא החרדה ואני לא הולך לגבות ממנו כסף על מה שאין בו עבודה למעשה. אני אומר לו, 'אני צריך בסך הכל לעשות שני טלפונים כדי שמישהו ייסע לבן שלך ויביא אותו לטלפון, אם אתה במצב של חרדה. אני לא יכול לגבות ממך את מה שאתה רוצה לשלם תמורת שיחת טלפון אחת'. היו לי מאות מקרים כאלה".
חברת הראל: "בפוליסה התחייבנו לקיים דברים מסוימים ואנחנו מקפידים לקיים אותם. זה האינטרס שלנו לסייע למשפחות מתוך דאגה כנה למצוקתן. לכן הטענה כאילו יש ניגוד אינטרסים בינינו לבין המבוטחים אין לה בסיס".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"אחד שיהפוך את העולם". חיליק מגנוס. צילום: דודו גרינשפן
|
|
|
|
|
|
|
" לפעמים זו רק היסטריה"
|
|
|
|
|
|
|
במרס 2002 יצאה נעמה ריצקר ז"ל, ירושלמית בת 22, יחד עם חבורת מטיילים למסע רפטינג בנהר הקאלי-קנדקי שבנפאל. באחד הקטעים הסוערים של הנהר התהפכה סירת הגומי וריצקר נפלה למים השוצפים ונעלמה מיד. סיפור חילוצה מעיד על הצורך באנשי מקצוע מנוסים בשטח.
"ריצקר צללה במקום ונעלמה מתחת למים, היא נשאבה בזרמים עצומים מתחת לסלע ענק דמוי פירמידה בגובה מטר וחצי מעל פני המים ועוד ארבעה מטרים מתחת למים במשקל של קרוב ל-500 טונה , ושם היא נתפסה", נזכר מגנוס, "היה לנו צילום וידאו של הרגע המזעזע שבו היא טבעה. ניתחנו את הצילומים האלה עוד ועוד ואז הנחנו שהיא נתקעה מתחת למים. הכנסנו פנימה אנקולים מברזל והצלחנו לתפוס אותה מהקרקעית. ניסינו להוציא אותה נגד הזרם העצום ולמשוך אותה החוצה, אבל הסלע היה תקוע בזווית כזו שהמעבר היה צר מדי. הבנו שכדי להוציא אותה צריך להרים את הסלע. היו כמה שצעקו לנו לפוצץ אותו, אבל הבנו שזה רעיון מטומטם.
''במבצע גדול שאירגנו הגיע רון בהט, העוזר שלי, והביא איתו המון ציוד מחברת החשמל ומפיקוד העורף. לא האמינו לנו שנצליח להזיז אותו, ואז התחלנו לבנות מכונה להרמת הסלע, משהו בגודל ענק. בשביל להוריד את הכבל בקניון משכו אותו 40 איש על הקרקע. קדחנו בסלעים 24 חורים ותפסנו את הסלע בעזרת ציוד משאיות. זה היה קטע גדול, אנחנו עובדים ומסביבנו המחתרת המאואיסטית של הנפאלים מנהלת קרבות עם השלטונות, אבל אלינו הם התייחסו מאוד בכבוד.
"בסופו של דבר, אחרי 19 יום של עבודה על הציוד והרבה נסיונות כושלים, עשינו ניסיון נוסף לקראת ערב. הצלחנו להפעיל כוח של 180 טונה ולהטות את הסלע הצדה, ואז הגופה נשטפה מיד החוצה ואספנו אותה עם קיאקים שהכנו מבעוד מועד. היא היתה עדיין עם קסדה ומשוט ביד, היא השתמרה לגמרי כיוון שזה מי נהר קפואים שיורדים מהרי האנאפורנה. להזיז סלע כזה באמצע אשד, נגד כיוון הזרימה, אי אפשר היה לתאר כזה דבר".
גם בסיפור חילוץ גופתה של איילת שחר ז"ל נדרש מגנוס לאורך רוח ולסבלנות. בצירוף מקרים מצמרר, חודשיים לאחר שהחליקה ונפלה ממפלים גבוהים בצ'ילה, התבשרה משפחתה של שחר מכפר אז"ר כי דייג מקומי מצא ככל הנראה את גופתה של בתם, בדיוק ביום הולדתה ה-23. ב-28 בנובמבר 2003 הוכרזה שחר כנעדרת לאחר שהחליקה מגובה רב במפלים באזור ווילו-ווילו בהרי האנדים שבצ'ילה, סמוך לסנטיאגו הבירה. צוות החילוץ של "הראל 669", אז עדיין בראשותו של חיליק מגנוס, יחד עם צוותים מקומיים, ערכו חיפושים נרחבים אחר התרמילאית הנעדרת תוך התמודדות עם זרמים גועשים שהקשו על החיפושים.
"היינו חמישה אנשים בנהר עם עוצמת זרימה מטורפת", אומר מגנוס, "יש שם קטע שהוא בלתי עביר אפילו לקיאקים. עבדנו עם קיאקים, רפטינג ורגלית. המים מאוד צלולים וידענו שאנחנו הולכים למצוא אותה, אמרתי להורים שיש 99 אחוז שנמצא אותה, רק צריך לחכות בערך חודשיים שהמים יירדו. בנינו כל מיני מלכודות עשויות מג'ריקנים חצי מלאים צבועים באדום בוהק והנחתי כל מיני סימנים מיוחדים כדי להבין מתי המים יורדים. הייתי בקשר עם אדם מקומי וביקשתי ממנו לשלוח לי מייל ולהודיע כשהמלכודות יתגלו. יום אחד הוא שלח לי הודעה שהמלכודות התגלו ואחרי יומיים הגופה התגלתה, שישה קילומטרים במעלה הנהר".
אורנה שחר, אמה של איילת ז"ל, היא סוכנת נסיעות ותיקה שהפכה ממוכרת נמרצת ללקוחה זועמת של חברת הראל. "כבר 30 שנה אני מוכרת רק את הפוליסות של הראל ואחרי המקרה שלי הפסקתי לעבוד איתם. לא רוצה לשמוע עליהם יותר", הבהירה השבוע בטון חד משמעי. עלות פוליסת הביטוח "הראל All in one" עולה 1.85 דולר ליום. סוכנת הנסיעות שחר מסבירה שהפוליסה מכסה הוצאות של 80 אלף דולר, בעוד שלטענתה, עלותו הממוצעת של מבצע חילוץ בדרום אמריקה עומדת על כ-120 אלף דולר, מה שמעניק למעשה כיסוי חסר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
העתיד לא ורוד
|
|
|
|
|
|
|
חברת הראל: "הפוליסה נוצרה יש מאין, אין כדוגמתה בעולם. בתקופה הראשונה, כשהמצאנו את הפוליסה לפני עשר שנים, נתנו כיסוי של 50 אלף דולר, דבר שהספיק עבור האיתורים הראשונים שהיו במזרח הרחוק. בהמשך, לאחר מספר שנים, נוצר צורך לאיתור בדרום אמריקה ואז ראינו שהסכום לא מספיק. העלינו את תחום הכיסוי ל-80 אלף דולר, על אף שלא העלינו את המחיר שנגבה עבור הפוליסה. חשבנו שמצב זה מספיק וזה אכן נכון במרבית המקרים. מזה שנה אנחנו מאפשרים לרכוש פוליסות עם הרחבה בתחום האיתור והחילוץ עקב דרישת המשפחות לסכומים של מאה או 120 אלף דולר. זה המצב כיום".
דוברי החברה מוסיפים כי למרות שכיום מציעה החברה כיסוי בסכומים מעודכנים, רבים מהצעירים היוצאים לטיולים במזרח או בדרום אמריקה לא רוכשים את הביטוח היקר יותר ומסתפקים בכיסוי של 80 אלף דולר, מתוך תחושה ש"לי זה לא יקרה". לדבריהם, היו מקרים שבהם עלויות החילוץ עברו את סכום הכיסוי ולמרות זאת החברה מעולם לא הפסיקה את תהליך האיתור והחילוץ.
אביה של איילת, יוסי שחר, מסביר כי "השאלה החשובה היא האם אתה קונה ביטוח מקצועי או שיקול דעת של פקיד? בתור הורה, אתה חי בהרגשה שקנית שירות חילוץ ובפועל אתה מקבל פקיד נחמד שהוא זה שמחליט. כהורה, אין לך את הכלים לקרוא את המילים הקטנות ולהבין את המשמעות. מי שלא בתחום לא יודע, זה לא יעזור".
יוחאי ליליאור, מפקדה הנוכחי של יחידת החילוץ "הראל 669": " ההחלטה המקצועית בנושא החילוץ ואופי חלוקת האמצעים הכספיים הם לשיקולו המוחלט של המפקד".
"לגבי שיקול הדעת של הוצאת יחידת החילוץ צריך להבין שיש הרבה פעמים היסטריה שיורדת אחרי כמה זמן", אומר לימון מלמטייל, "כמעט כל יום יש התראות. ב-99 אחוז מהמקרים של איתור מתגלה האדם בתוך זמן די קצר, לא צריך להזניק".
ההיסטוריה מספרת שעולם כמנהגו נוהג, מה שמבטיח שהעתיד לא יהיה ורוד מדי. שום כוח שבעולם לא יעצור את הצעירים עם האש הבוערת בעיניהם מלקפוץ באנג'י מראש ההר ולעשות רפטינג בנהרות משתוללים, לבחון את גבולות איתני הטבע ולהאמין בשכנוע פנימי עמוק שהם חזקים יותר ועמידים לכל, מתעדים כל רגע במצלמות דיגיטליות ומחכים כבר לשלוח את התמונות הביתה כדי להשוויץ להורים ולחברים, שרק יראו כמה הם מאושרים בחלק הכי יפה של החיים.
גם חיליק מגנוס ימשיך לקבל טלפונים באמצע הלילה, כשמהצד השני של השפופרת הוא שומע בעיקר בכי של הורים מתייפחים שהשמים נפלו עליהם, הורים חסרי אונים שלא יודעים באיזו פינה של העולם הילד זרוק, האם הוא בחיים והאם אי פעם יזכו לראות אותו שוב. כמו תמיד, מגנוס יקום מהמיטה, ייכנס לג'יפ וייסע מדקל לנתב"ג בפעם המי יודע כמה, לנסות להחזיר את הילד הביתה.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
