 |
/images/archive/gallery/300/061.jpg יואל לביא.
צילום: אריק סולטן  |
|
|
|
|
| יואל לביא, ראש העיר רמלה, לא מבין מה הרעש. הוא
מאמן את קבוצת הכדורסל של העיר, הוא חינך ילדים
ערבים לא להטריד יהודיות ואם הוא ירצה, הוא יגיע גם לכנסת בלי בעיות מיוחדות |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
אבי אורנן
7/5/2005 11:15 |
|
|
|
|
|
|
|
יואל לביא לא מבין מה הרעש. הוא יודע איך עובדת ההגנה של פיני גרשון, אז למה אסור לו לפטר את מאמן אליצור רמלה? אימון כדורסל קטן על ראש העיר, תאמינו לו, הרי הוא הפך את ג'ואריש לכפר שמריהו, חינך ילדים ערבים לא להטריד יהודיות בבריכה, יכול להיכנס לכנסת בקלות (אבל לא בא לו), בזכותו נתניהו כמעט ניצח את שרון (רק חבל שלא הקשיב לעצות שלו), ולערפאת היה מזל שלא נפל לו לידיים.
אומרים על יואל לביא שהוא דיקטטור, אבל בבחירות הדמוקרטיות לראשות עיריית רמלה הוא זכה ברוב של 85.6% . איש ליכוד מהאגף המתון, תומך בהתנתקות, מוכן לוויתורים טריטוריאליים משמעותיים, אבל ב-2002 ניהל את מטה הבחירות של בנימין נתניהו בפריימריס מול אריאל שרון, כי ראש הממשלה, לדבריו, היה עדין מדי בטיפול בטרור וסירב להעמיד את ערפאת במקומו, רצוי בלי כאפייה.
הוא טוען שיוכל להיבחר בקלות לכנסת, אבל אין לו עניין בזה כי ראש עיר תורם יותר. הוא מספר בגאווה על איכות החיים שסידר לערביי ג'ואריש, אבל הוא גם בנה חומה שתפריד בינם לבין השכונה היהודית ובעבר רצה להנהיג ימי רחצה נפרדים ליהודים ולערבים בבריכה העירונית.
בכלל, לביא, בן 55, הוא לא ממש נושא הדגל של תורת הפוליטיקלי קורקט. הוא שולף מחושב, יודע שלמנהל בית הספר לצוערים במשרד החוץ יהיו כמה הערות בונות בנוגע לסגנונו, אבל לא נראה שזה מפריע לו. להיפך. כנראה שדי נוח לו עם תדמית השריף הכוחני.
"אתה
יכול להבין שאני ממזר לא קטן במגרש הזה", הוא מודה. "כשאני מדבר, אני יודע שתהיה כותרת. לא מתייעץ עם אף אחד. ככה אני. צבר, מחוספס, כשצריך לתת בראש אני נותן בראש. כשצריך לסגת אני נסוג, כשאני מאמין במשהו אני עושה את זה. זו מנהיגות לשמה".
משנת 93' מכהן לביא, אלוף-משנה במיל', כראש העיר. אחוזי התמיכה בו עולים מבחירות לבחירות, ושם, ממרום לשכתו בקומה השנייה, הוא לא מתבייש מאף אחד, שיהיה ראש הממשלה, עוזי כהן, ערביי ישראל, בג"ץ או טל נתן.
בשבוע שעבר זכתה קבוצת הנשים של אליצור רמלה (קמץ ומלרע) באליפות המדינה בכדורסל. בכל סיטואציה אחרת, סביר להניח שמעורבותו של ראש העיר היתה מסתכמת בחיוך רחב למצלמה הקרובה, לחיצת יד, אולי גם הזמנה נרגשת להרמת כוסית בבניין העירייה. במקרה של רמלה, ראש העיר בא לאימון המסכם והכתיב את שיטת ההגנה. נו, מה לעשות, לא היה מאמן אחר, כי את טל נתן הוא פיטר שבוע קודם, כשהקבוצה הופבסה במשחק הראשון מול אנדה רמת השרון.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
''אני יכול להתערב''
|
|
|
 |
|
|
|
מאז שנזרקו רימונים על ביתו בתחילת 2004 לא משך לביא כל כך הרבה אש. אמנם בכדורסל נשים עסקינן, אבל ראש העיר היה הכוכב האמיתי של הסדרה הזאת. עליו דיברו, הוא הביא את הרייטינג, הוא ניווט, הוא הרגיז והוא יצא מנצח, לא לפני שספג גינויים מקיר לקיר והתעצבן מהפרשנים.
שבוע אחרי, לביא מבסוט עד הגג ולא מבין מה רוצים ממנו. הוא לא מתגונן, הוא תוקף, יורה בצרורות וחוסך לתביעה את שלב הצגת הראיות. הוא מודה בעובדות מראש ומוסיף משלו בהתנדבות. נכון, הוא התערב, בטח שהוא התערב, ואם צריך הוא יתערב שוב.
"אני קורא את הוגי הדעות של הספורט הישראלי, אריה מליניאק, רון קופמן. הם מכוונים אותי להתעסק בביוב, בכבישים, בחינוך, בתאונות דרכים, אבל כשאתה בא לתחום שלנו, כאן אסור לך להתערב. תביא ספונסרים, אבל אל תיכנס לשיקולים מקצועיים. אני תומך בקבוצה, מאשר את התמיכה הכספית, ואני חייב לוודא שהכסף מנוצל נכון. הקבוצה צריכה לעמוד בסטנדרטים של אליפויות. אני לא מסתפק בפחות.
"אליצור רמלה היא כלי לשינוי הדימוי האסוציאטיבי של העיר. אני לא מסתיר שב-12 השנה האחרונות אני מעורב במה שקורה בקבוצה. אכפת לי. אני אוהב גם את מנצ'סטר יונייטד, אבל שם אני לא יכול להשפיע. ברמלה מקשיבים לי. אני לא הולך לאמן, אין לי כוח לאמן, אבל יש לי כוח להביע דעה".
אין לך כוח לאמן, זה אומר שיכולת יש?
"תאמין לי, אני יכול לשבת ולנתח משחקים. אני לא ברמה של רלף קליין ופיני גרשון, אבל בין המאמנים בליגת העל של הנשים, בהבנת המשחק שלי, בכושר הניהול שלי, אני יכול להתערב. יש לי ביטחון מלא".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
''טל השפיל אותנו''
|
|
|
|
|
|
|
אליצור רמלה, עדיין עם טל נתן כמאמן, הגיעה לסדרת גמר הפלייאוף, אבל ללביא כבר היתה בטן מלאה מההפסד לרמת השרון בגמר הגביע. הרעיון לפטר את נתן עלה כבר אחרי המשחק ההוא. בגמר פשוט נגמרה הסבלנות.
"העסק לא נולד במחצית", מסביר לביא. "היה רקע. טל היה תחת אזהרה. ואז, כבר אחרי הרבע הראשון, אני רואה את אחד הספונסרים יורד מהיציע ואומר לי,'אין לי מה לשבת כאן. אני לא עובר טקסי השפלה, אין לי כוח אליו יותר'. אני יושב שם ורואה מאה אלף שקל מתאיידים לעונה הבאה. אמרתי לו,'חכה. במחצית נקיים דיון'".
אתה יכול לדמיין את שמעון מזרחי מפטר את פיני גרשון כי אחד הספונסרים מאיים לצאת מהאולם?
"תשאל אותו. יכול להיות שכן. ג'ק ניקולסון לא יכול לפטר מאמן בלייקרס? אני חושב שמי שקונה מנוי קבוע בשורה הראשונה מקשיבים לו. לא נותנים לספונסר ללכת. במחצית הובילה רמת השרון ב-16 נקודות וסיכמנו שאם המצב יימשך מפטרים את טל בסיום. אצלנו לא מפסידים ב-21 הפרש ולא משלמים על זה.
"אני לא מקבל כשלים. אצלי נכשלת זה נכשלת פעמיים. פעם ראשונה ואחרונה. כל חיי אני סופג ביקורת, טיפוס שחוטף אש. יש לי החלטות מנהיגותיות שלי, אני לא פופוליסט ולא מחפש שיאהבו אותי. אני מחפש תוצאות".
או-קיי, מפטרים מאמן, קורה. אבל למה במגרש?
"נגמר המשחק, קראנו לחבר הנהלה וביקשנו שייגש לדבר עם טל. הוא חיבק אותו, אמר לו שהוא אוהב אותו ושההנהלה החליטה להפסיק את עבודתו. טל התחיל לצעוק: 'מה זאת אומרת, הוא פיטר אותי'. אחר כך הוא עשה את כל ההצגה התיאטרלית בטלוויזיה כאילו הוא לא שמע על זה בכלל. ערוץ הספורט נכנס בפול טורים, דיברו על ביזיון בשידור חי.
"אין להם שום קלטת שבה הודענו על פיטוריו. אנחנו אנשים תכליתיים. צריך לרפא קבוצה מיידית. אם הוא לא היה עושה את ההצגה התאטרלית הוא היה הולך הביתה בכבוד. כשנמאס לך, אתה לא דוחה את תחושת הגועל. גמרנו. ביזית אותנו, השפלת אותנו".
קצת פרופורציות, האיש הפסיד משחק כדורסל. נגיד שהוא מאמן רע במיוחד, זה לא שהוא תיכנן פיגוע.
"טל נתן השפיל אותנו".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
''טכניקה שהעתקתי מפיני גרשון''
|
|
|
|
|
|
|
"לביא ראש עיר טוב, שעושה הרבה בשביל רמלה, אבל שיתרכז במה שהוא טוב בו", אומר נתן. "הדברים מדברים בעד עצמם. זה שילוב של עצוב ומצחיק. רק בגלל שמדובר בראש עיר אני לא יורד נמוך, ואפשר היה לרדת מאוד נמוך. אני לא מבין איך הוא מאמין לדברים שהוא ואצר. מתי היו עושים עליו כתבה ב'סופשבוע' אם הוא לא היה מפטר אותי? אני יודע את האמת וזה מספיק לי".
אז מאמן כבר לא היה, גם אלומה גורן הוותיקה הודיעה על עזיבה מיידית לאות הזדהות עם נתן. התקשורת חגגה, ארגון המאמנים קרא חלאנשיו להחרים את הקבוצה ולסרב להצעות עבודה כמחליפו של נתן, רק שבתוך כל הבלגן, סדרת האליפות היתה עדיין פתוחה. כל זה קרה ביום חמישי בלילה. במצאי שבת היה אימון. לביא, איך לא, התייצב.
"הסברתי לבנות שהניסיון שלנו מספיק כדי לנצח ולא ניקח מאמן נוסף. הערתי כמה הערות מקצועיות. לודה רום (שחקנית ומאמנת החירום) שאלה אותי אם לשחק 2-1-2 בהגנה, אמרתי לה שלא, והסברתי איך אני מבקש לשמור", אומר לביא.
אתה, ראש העיר, מחלק הוראות טקטיות?
כן. זו טכניקה שהעתקתי מפיני גרשון, שיטת ההגנה שמכבי תל-אביב משתמשת בה בהצלחה מדהימה השנה. מתחילת העונה דרשתי מטל נתן שישמרו ככה. אורנה אוסטפלד (מאמנת רמת השרון) קיבלה הלם ולא יצאה ממנו. אמרתי לבנות, אנחנו פיצחנו את פורמולת המשחק של רמת השרון. היא לא תופסת את שיטת המשחק שלנו. לא בהגנה ולא בהתקפה".
שנייה, הסברים. הגעת לאימון. אתה עומד על המגרש? יושב ביציע?
"אני עומד על הקו, מסתכל. אם צריך להעיר הערה, לדבר, אני קורא להן הצידה ומדבר".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מביא שחקניות על דעת עצמו
|
|
|
|
|
|
|
פיטוריו של נתן, אגב, לא הפילו אך אחד ברמלה מהכסא. כמה שנים קודם לכן, בתנאים דומים, כבר שנלח הביתה מאמן אחד, עדני דגן. בימים ההם רמלה אפילו לא היתה בפיגור. הקבוצה הובילה 0-2 בסדרת גמר האליפות מול כרמיאל, חיכתה לניצחון נוסף שיבטיח את הכתר, אבל הפסידה במשחק השלישי. טקס ההכתרה נדחה. לקראת המשחק הרביעי בסדרה, שבסיומו זכתה רמלה באליפות, דגן כבר היה בבית.
כבר אז היה לביא מעורב עמוק בקבלת ההחלטות. את הכוכבת טראווסה גאנט, הוא מספר בגאווה, הוא זה שהביא אז לקבוצה, בכלל בלי לשאול או אפילו לידע את דגן. ''גלשתי באינטרנט בשבת. ראיתי ששוחררה זרה מהליגה האיטלקית והרמתי טלפון. עוזרת המאמן אמרה שהיא שחקנית מצויינת, שעזבה בגלל מריבה עם המאמן.
''התקשרתי אליה לארה''ב באותו יום וסגרנו. צלצלתי לסוכן נסיעות להסדיר לה טיסה מיידית. הוא אמר שהמשרד סגור. אמרתי לו שיפתח. נתתי את כרטיס האשראי שלי והזמנתי לה כרטיס".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
עם המאמן אברהם גרנט. צילום ארכיון: דני מרון
|
|
|
|
|
|
|
''אין מסיר כתמים לעיר''
|
|
|
|
|
|
|
כשיואל לביא לא מחליף הגנות, בוחר שחקניות כדורסל ומריץ אותן למתפרצת, הוא מנהל את אחת הערים היותר סבוכות בישראל. כ70- אלף תושבים גרים ברמלה, שילוב של יהודים, מוסלמים, עולים חדשים, עולים ותיקים. עיר עם תדמית קשה, מזוהה עם בית כלא, עם פשע, עם מאבקי חמולות היסטוריים, אלימות, שכבות סוציו-אקונומיות חלשות ובריחה מאסיבית של אוכלוסיות חזקות יותר.
לביא, שנולד וגדל ברמלה, עזב בעצמו עם השנים ועבר לנתניה. ב'93- הוא חזר לשורשים כדי להתמודד על ראשות העיר. מאז הוא שם, קדנציה שלישית בתפקיד. לפני שנתיים נזרקו לביתו שני רימונים בהמשך למלחמה ארוכה על היתרי בנייה וצווי הריסה למבנים לא חוקיים בעיר.
חודשיים הסתובב עם מאבטחים ומאוד לא אהב את הרעיון. היום הוא נוסע בחופשיות ברחובות ג'ואריש, הודף בתוקף כל השמצה על עירו ומספק מצדו תיאורים שמזכירים מעין שווייצריה קטנה.
"הכל סטיגמות," הוא אומר ומוציא אותך לטיול ספונטני ברחבי ממלכתו. מראה בתי ספר חדשים שמעוצבים כמו כפרי נופש, מתגאה במגרשי ספורט פתוחים שמפוזרים בשכונות, משוויץ במערכת המים: "אנשים לא מודעים לדברים בסיסיים. תיכנס למקלחת ביום שישי אחר הצהריים ברמת אביב. אין שם לחץ מים כמו ברמלה. קח את רעננה, עיר לתפארת, ואתה רואה פתאום שכונה שלמה צפה. אצלנו אין דברים כאלה.
"הדימוי של רמלה נגזר מהבנייה של שנות השישים והשבעים ולא משקף את המצב היום. יש כאן שכונות שהן רמת אביב ג'. עשינו שדרוג אצום למבנים, הבאנו איכות חיים לאנים משכבות חלות. גם פשע יש כאן פחות מאשר ברעננה או בראשון לציון. תבדקו בסטטיסטיקה.
"כשאתה מדבר עם ישראלי הוא יודע שיש כלא ברמלה. אז מה? אנחנו עצורים שם? לא. יש לנו דימוי בעייתי. מכל רמלה יש 170 אסירים ברחבי הארץ. יש בעיה של סטיגמה ואין מסיר כתמים מעיר".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
''כשיריתי על ערבים נשארתי בחיים''
|
|
|
|
|
|
|
הסיור המודרך ממשיך. לביא עוצר להראות איך שופצו בנייני הרכבות. אם נדמה לו שנרמז כאילו בחר מסלול מדוגם במיוחד לטיול, הוא נעלב ומיד שואל לאן לפנות. בין לבין עוצרים אותו אנשים ברמזורים, פותחים את החלון, מברכים על האליפות, סתם מבקשים להגיד חג שמח. בסוף מגיעים גם לג'ואריש.
"מי אומר שיש שכונות שמסוכן להסתובב בהן בלילה? שטויות במיץ עגבניות. אני מסתובב כאן בלי מאבטח, בלי נהג, ואני הורס להם בתים לא חוקיים. גם הבת שלי יכולה להסתובב בכל שכונה בעיר. בג'ואריש יש בתים יפים יותר מבכפר שמריהו. איך אנשים יכולים לקרוא לזה מחנה פליטים? יש שם בית ספר מצוין, משופץ, תשתיות מלאות, בתים שמזכירים את עמק הלואר.
"זו שכונה ש50- אחוז מהאוכלוסייה בה אקדמאים, אנשים שכמוך וכמוני רוצים לחיות בדפוסים מערביים. רק עכשיו פנו אלי הורים ל35- ילדים וביקשו גננת יהודייה לילדים שלהם. היו תקופות של מתח, של סוחרי סמים, זה היה קומץ שהוציא שם רע למקום."
מערכת היחסים של לביא עם ערביי רמלה היתה מורכבת מהרגע הראשון. החיבור בין הליכודניק המחוספס לבוחריו הפוטנציאלים לא החל ברומן סוער. ,'93 ימי טרום הבחירות. לביא, מועמד חדש, הגיע לכנס בוחרים עם כ60- ממנהיגי המגזר.
"אני בא על ארבע, להתחנן שיצביעו עבורי. קם בחור ואמר: 'תגיד, איך אתה רוצה שנצביע עבורך אם יש לך שלט שכתוב עליו 'העם עם הגולן?' לא נתתי לו להמשיך לדבר. אמרתי לו, 'תקשיב. אני לא אוהב את ההתחכמויות שלך. לא באתי לדבר איתך על נושאים לאומיים. באתי לטפל בזה שאין לכם תשתיות מים, ביוב, כבישים, מדרכות. אם המגזר הערבי רוצה להתעסק איתי בנושאים לאומיים אז אני הראשון שאירה בכם. יש לי ניסיון טוב בחיים. כל פעם שיריתי על ערבים אני נשארתי בחיים והם לא. לכו קיבינימט.' והלכתי.
פתרתי להם את כל בעיות התשתית בג'ואריש. לא סתם הם מצביעים בשבילי. איפה שהם עוברים על החוק אני מכה. אבל הזכויות שלהם, אני הראשון שאגן עליהן".
לביא מדבר על שיפור התשתיות לאוכלוסייה הערבית, על מתנ"סים חדשים שפועלים לרווחתם, אבל במקביל נמשכו לאורך השנים לא מעט חיכוכים, בעיקר, כמובן, בשאלת הבנייה הבלתי חוקית המאסיבית, צווי ההריסה והמלחמה למימושם. "מי שחושב שיבנה בעיר הזאת בלוק, יציב עמוד זווית בלי לקבל היתר, טועה. הביורוקרטיה הישראלית ובתי המשפט, זה לוקח זמן. אחרי חמש שנים הורסים את הבנייה. הרימונים שזרקו עלי לא הזיזו לי".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
''אין כמוני בהנחת צלב בין העיניים''
|
|
|
|
|
|
|
היו ציטוטים בתקשורת משיחה שלך עם עורך מקומון. אמרת לו שתהרוג כל מי שיעמוד בדרך. פתחו חקירת משטרה.
"הציטוט לא מדויק. היתה חקירה וסגרו את התיק. אמרתי לשוטר שישב כאן שיבדוק אם אי פעם התקשרתי למקומון הזה. 15 פעם ביום הוא התקשר אלי לפלאפון, שיגע אותי. הם רצו לכפות עלי שהעירייה תפרסם במקומונים. אמרתי להם, כמו שאני אומר לכל אחד, אני לא רואה אתכם ממטר. 23 שנה התחנכתי להילחם. אין כמוני בהנחת צלב בין העיניים למישהו".
אופוזיציה , לפחות פומבית, אין ללביא ברמלה. עם זאת, סלימן אבו-סויף, ראש הסיעה הערבית במועצה, שעזב את הקואליציה העירונית לאחר עימותים בנושא הריסת מבנים בלתי חוקיים, טוען שהמצב לא כל כך נעים, שוויוני וציורי כפי שמציג אותו לביא.
"הוא קידם את העיר, אי אפשר להגיד אחרת", מודה אבו-סויף, "אבל יש נושאים שהוא לא מוכן לתת להם תשומת לב. הציבור הערבי חי בצפיפות עצומה, והוא לא מוכן להרחבות, להקמת שכונות חדשות. יש שכונות שהוא מתעלם מהן לחלוטין, אומר שיתאדו. אני לא אומר שהוא לא השקיע, אבל הוא משקיע בדברים שהוא רוצה.
"רמלה, בשבילי, היא לא עיר מעורבת. יש הפרדה בין יהודים לערבים, וזו גם נטייה של העירייה. העשייה שלו היא במגזר היהודי בלבד. הציבור הערבי לא תומך בו. מפחדים ממנו, הוא נקמן. הוא נלחם בכולם".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ג'ואריש החצויה
|
|
|
|
|
|
|
"הטענות נשמעות על הכיפאק," אומר לביא, "רק שאין להן אחיזה במציאות. ערבים קונים בתים בכל רחבי העיר, כולל בשכונות חדשות. הגשנו תוכניות להרחבת ג'ואריש וגן חקל, שכונות על טהרת המוסלמים.
מבחינת הצורך על פי הגידול הטבעי של האוכלוסיה הערבית, הם מכוסים ל20- שנה הבאות. יש מקומות שהם בונים באופן בלתי חוקי. אני מקיים את החוק, וזה אומר לפנות אותם עם צווי הריסה".
אבל לא רק היתרי בנייה עמדו בינו לבין המגזר הערבי בעיר. למשל, הוא בנה חומה שמפרידה בין ג'ואריש, אותה כפר שמריהו מקודם, לבין השכונה היהודית הסמוכה. "אין מה לעשות, היה חיכוך וצריך היה למצוא פתרון," הוא מנסה להסביר.
"אתה ואני, אם נריב, כנראה שניפרד ללא אלימות. היתה בעיה עם ילדים ערבים שהתרגלו למנטליות אחרת, לא רק כלפי יהודים. בינם לבין עצמם, בתוך החצר, יכולות להיות קטטות בין אחים ובין בני דודים שאתה לא מבין. הם הביאו את האלימות שהכירו בבית, אז עשינו הפרדה. היה חיכוך, למשל, על רקע שימוש במתקני ספורט. היו קטטות איומות. היום יש יותר מגרשים ומנענו את החיכוך".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
''תארח אתה את הילדים בג'ואריש''
|
|
|
|
|
|
|
בסוף שנות התשעים פרץ משבר סביב השימוש בבריכת השחייה העירונית. הפתרון שהוצע באותם ימים דיבר על הפרדה. שעות לערבים ושעות ליהודים. הציעו שילדים ערבים יצטרכו להגיע הרבה לבריכה מלווים באמהותיהם. אמהות, שבהתחשב בנסיבות, לא יופיעו מן הסתם בבריכה.
"היו בבריכה הצקות של ילדים. זה די טבעי כשאתה בא מתרבות שכל אישה שאתה רואה מכוסה מכף רגל ועד ראש. ואז אתה מגיע לבריכה, עם אופנת בגדי הים של הישראליות ורמת החשיפה שלהן. ילד בן 16 מתבלבל, לא מבין את ההבדלים ומוצא לנכון לגעת פה ולגעת שם. עולם המושגים השתבש לו. היינו צריכים להחזיק שוטר במקום. אחת הדרכים להתמודד היתה לקחת את הרעיון של נשים חרדיות שמקבלות זמן משלהן בבריכה", מספר לביא.
רק ששם זה קורה לבקשת האוכלוסייה וצרכיה.
"לקחנו את הרעיון הזה. הוא לא עומד בתקינה של דעת הקהל הישראלי".
ובתקינה שלך?
"יואל לביא עשה כאן תרגיל מניפולטיבי, אצל הערבים בטח שלא אהבו את זה. לפרק זמן זה עבד. בשבועיים-שלושה של ויכוחים פנימיים בתוך הקהילה הערבית נוצרה הסברה והשתנו הנורמות. היתה הנחה שאישה ערבייה לא תבוא לבריכת השחייה. היא לא יוצאת לבד מהשכונה באותם ימים. זו המסורת. בזה נטרלנו את הבעיה".
בקיצור , אפרטהייד.
"לא היה כאן שום אלמנט של אפרטהייד. עובדה, זה פעל. כבר כמה שנים אין בעיות בבריכה. זה תהליך חינוכי. מישהו מרמת השרון כתב לי פעם בעניין הבריכה. אמרתי לו: 'שמע. אני אהיה נדיב איתך. אני אממן לך שני אוטובוסים שיסיעו את הילדים מג'ואריש. תארח אותם יום אחד בבריכה ברמת השרון. מה אתה מטיף לי מוסר'. הוא סימן אותי כמופרע. זו התשובה של האינטליגנציה הישראלית שגרה ברמת השרון".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
יואל לביא מסייר בעירו. צילום: אריק סולטן
|
|
|
|
|
|
|
''בג''ץ כבר הפתיע אותי''
|
|
|
|
|
|
|
איך הסתכלת באותם ימים בעיניים של בוחריך הערבים?
"ללא בעיה. להפך, הסברתי להם שיש סטנדרטים, דפוסי התנהגות, ויש דברים שאני לא משלים איתם. המגזר הערבי ברמלה מאוד מעריך אותי על העקביות שלי. הוא יודע שזה לא מכוון נגד ערבים כערבים".
במבחן בג"ץ רעיון כזה עובר לדעתך?
"שמע, אף פעם לא ישבתי כשופט בבג"ץ, אני לא יודע מה הם יחליטו. הם כבר הפתיעו אותי בהחלטות שלהם".
למשל?
"החוק נגד השב"כ, ששומרים על זכויותיו של מי שחשוד בביצוע פעולות טרור שלא יטלטלו אותו ושלא יפעילו כוח נגדו. בעצם, מפקירים את חייך או את איבריך. הציבור נהנה מפחות זכויות מאותו חשוד בפעולות טרור".
חשוד.
"למה לא חושדים בי? אני חושב שהבג"ץ לא צריך להתערב בזה. לדעתי זה עיוורון, חוסר הכרה של המציאות וחוסר הבנה של מה שמתרחש בתהליכי חקירה. לא קל להוציא מאדם בעל אידאולוגיה מסוימת הודעה שהוא שותף לפעולת טרור או שהולכת להתבצע פעולת טרור בלי אמצעים פיזיים. זו אשליה. למה בית המשפט קבע נורמות שבית המחוקקים לא נתן דעתו עליהן? אם בית המחוקקים נותן חופש פעולה במגבלות מסוימות, זה המקום לקבל את ההחלטות".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
''אם אבחר לכנסת בקלות''
|
|
|
|
|
|
|
85% תמיכה, יותר מכל ראש עיר אחר בארץ, אבל לביא דווקא לא נחשב לפוליטיקאי של סניפים, של מרכזים. בפוליטיקה הארצית הוא לא מוכר במיוחד, לא תמצאו אותו בין מכתיבי הדילים במרכז, אין מאחוריו עתודת קולות רועשת. מדינית הוא נחשב למתון, אבל כשהיה צריך הוא תמך בבנימין נתניהו מול אריאל שרון.
"שלא יהיו אי הבנות, אני מאוד מעריך את אריק שרון. אני לא ביריבות איתו. באותה תקופה היתה לי ביקורת על התפקוד מול הטרור. דיברתי איתו, ביקשתי דברים מסוימים".
כמו?
"לא דברים פופולריים. חשבתי שצריך לפגוע בערפאת. אם לא לסיים את חייו, לפחות להעמיד אותו בכיכר כלשהי ברמאללה, מגולח, בלי כאפייה. שיעמוד ארבע שעות בשמש כדי שיידעו כולם מי רס"ר המחנה במזרח התיכון. גם אם זה לא היה יפה כלפי העולם. הוא טרוריסט וצריך להרוג אותו. לאריק היו שיקולים אחרים. ביקשתי ממנו שאם לא עושים את זה לערפאת אז לפחות לנסראללה.
''כשיש טרוריסט שפוגע בערך החיים שלנו צריך לחסל אותו. נסראללה הוא טרוריסט לדעת כל העולם. שרון מצביא צבאי, אסטרטג, ענק. באותה תקופה היתה לי ביקורת עליו ורציתי בהחלפתו".
ומה מביא את נתניהו דווקא אליך?
"אני לא עסקן פוליטי, אבל אני מוכר בקרב ראשי סניפים, גם ההיגיון שלי מוכר. מקשיבים לי. אני גם מוערך על ידי הרבה שרים בגלל העבודה הטובה שלי בעיר".
אבל אתה לא נחשב חזק בשטח.
"מה זה שטח? אם אני ארוץ לכנסת אני נבחר בקלות. אני יכול להרשות לעצמי לא להתמודד ברשימה אזורית. יש לי הרבה אוהדים כמעט בכל סניף בארץ. נתניהו ישב איתי עד אחת וחצי בלילה לפני שהסכמתי לקבל את התפקיד".
איך הוא הגיע אליך?
"הוא ירד מתחת ל-30 אחוז בסקרים והמשמעות היתה שבמצב כזה הוא יצטרך לרוץ לבחירות לרשימה כמו כל חברי הכנסת הרגילים. כשאני נכנסתי הוא עמד על 29 אחוז בסקרים פנימיים. בסוף הוא זכה ל-42. אם הוא היה מאמץ שתייםשלוש מההמלצות שלי הוא היה מנצח את שרון בפריימריז".
המלצות כמו?
"החיבור שלו עם אהוד אולמרט. לי יש קשר טוב עם אולמרט, עשרות שנים. יש לי המון סימפטיה לאהוד, אני מאוד מעריך את היכולות שלו. הוא היה ראש עיריית ירושלים, ישב על הסניף הכי גדול של הליכוד. 27 אלף מתפקדים. בהסדר שלפי דעתי היה מקובל על אהוד, אם ביבי לא היה דוחה אותו, הוא היה מנצח את הבחירות".
מה היה ההסדר? ביבי ראשון ואולמרט שני?
"בדרך כלל זה מה שקורה בפוליטיקה. מסדרים מקומות".
אולמרט ונתניהו? לא החברים הכי קרובים בליכוד.
"ברמות האלה אין חברים. יש תועלות".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
''החקירה של הנגבי מבישה''
|
|
|
|
|
|
|
כחבר ליכוד, אתה אוהב את מה שקורה שם היום?
"הייתי רוצה לראות את השרים מנהיגים אמיתיים ולא נאלצים ללכת על ארבע. לא לראות אותם תלויים בחברי מרכז שיכולים לסחוט חלק מהם. רואים עכשיו חקירה פלילית של צחי הנגבי שהיא מאוד מבישה. לא ראש הממשלה במדיניות שלו יוריד את הליכוד מ-40 מנדטים ל-19, אלא חברי המרכז בהתנהגות הגסה והבוטה של חלק מהם. החברה הישראלית מתגאה בהון האנושי שבה''.
אז ההון האנושי יאמץ מפלגה שנראית כמו שמרכז הליכוד נראה?
"התקשורת משקפת את מי שהיא מוצאת כדמויות היתוליות. עוזי כהן משלים עם מעמדו, הוא אוהב להיות ליצן. הוא אפילו משרת את הדימוי שלו בתקשורת. בין 2,700 חברי מרכז הליכוד יש אלפים שהם אנשים סופר רציונליים, כמו בכל מפלגה, אבל מתמקדים בקומץ הצבעוני, ועם ישראל מבסוט מההופעה העילגת שלהם בתקשורת. מה זה אנשים חזקים? אין אנשים חזקים. הלוגיקה גוברת על הכל".
ומעל המרכז, עם חברי הכנסת עצמם נוח לך?
"זה אחד הדברים היפים בדמוקרטיה. היא צריכה לייצג את כל שכבות הציבור. אתה שואל אם אי אפשר לשכלל את השיטה כדי לקבל אינטליגנציה יותר גבוהה? ברור שגם אני הייתי רוצה שזה ישתנה. השאלה היא האם בוועדות הכנסת, כשדנים בכלכלת ישראל, בחוקת ישראל, לא צריך להקשיב גם לקולה של עקרת הבית, לקולו של אדם שאינו בוגר הארוורד.
"בבית המשפט העליון יש ייצוג של משפטנים. שם אתה לא יכול להביא מישהו שייצג את השוק. בכנסת אני כן רוצה שיקוף מלא של עפולה, מגדל העמק, אתיופים, ערבים. כולם.
"אני תמכתי בענבל גבריאלי. ראובן גבריאלי הוא נשיא אליצור רמלה וחבר מאוד טוב שלי. הוא קונסול כבוד של גרוזיה בישראל. כדי לקבל תואר כזה, אתה עובר את כל רמות הבדיקה אם האיש פליליסט או לא. כנראה שאין לו תיק פלילי על שום נושא. בוא נשים דברים בפרופורציה.
"זה לא הופך את כל משפחת גבריאלי לצדיקים טהורים, אבל האיש נקי כפיים ובר לבב. אדם חביב, אדם שרבים אוהבים ושבתקופות מסוימות היה נדיב מאוד כלפי אוכלוסייה חלשה בישראל. אני לא מתבייש באף חבר שלי. לא יודע מה הוא עושה כל יום, אני לא תמיד יודע מה ההחלטות הכלכליות שלו ובמה הוא מעורב, אבל להיות בחברתו אני נהנה".
ומה איתך? אתה אומר שתוכל להיבחר לכנסת בקלות. מה עוצר אותך?
"אני לא רואה את עצמי מועמד לראשות ממשלה והכנסת לא מעניינת אותי".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
