"זה החוב שלי כלפי סמדר"
בני פירסטטר, אביה של סמדר ז"ל שנהרגה בפיגוע בקו 37 בחיפה ב-2003, מקדיש את חייו להנצחת בתו. 'לא הצלחתי להגן על בתי. זה חוב שלי כלפיה'
בשעה 13:30 באותו יום עשה אוטובוס של אגד בקו 37 את דרכו מהתחנה המרכזית בחיפה לכיוון האוניברסיטה. באוטובוס היו עשרות נוסעים, מרביתם סטודנטים אבל גם תלמידי תיכון, שסיימו את יום הלימודים, ובסך הכל ביקשו להגיע הביתה בשלום.
45 דקות לאחר מכן, החריד פיצוץ עז את שדרות מוריה בעיר. המחבל המתאבד שגרם לפיצוץ הביא למותם של 17 בני אדם, תשעה מהם תלמידי תיכון, ולפציעתם של עשרות נוספים. בין ההרוגים גם סמדר פירסטטר, בת ה-16, תלמידה במגמת אומנות בבית הספר "ויצו". היא הותירה אחריה שני הורים, בני ואסתר, ואח, אבישי, שהיום משרת כחייל בסדיר.
מותה של סמדר הותיר חלל עצום. את השנתיים האחרונות הקדיש בני למאבק משפטי מול הפרקליטות, שביצעה עסקת טיעון עם האיש שרצה לסייע בהוצאת הפיגוע לפועל, ואף הוזהר מראש על נוכחות מחבל מתאבד בעיר. "את כל כולי הקדשתי למשפט של בתי סמדר וכל מאמץ שאשקיע יהיה קשור למותה. זהו החוב שלי כלפיה", אמר עו"ד פירסטטר. כך שלכאבם של בני משפחת פירסטטר נוסף גם זעם על הפרקליטות.
האיש, מוניר רג'בי, ערבי-ישראלי מחיפה, נעצר זמן קצר לאחר הפיגוע. מערכת הביטחון טענה שרג'בי תכנן יחד עם אחיו, שמתגורר בחברון, לבצע פיגועים בישראל. כתב האישום שהוגש נגדו ייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע רצח, אי-מניעת פשע וחיפוי וקשירת קשר לסיוע באויב למלחמה. בעקבות הסדר טיעון עם הפרקליטות, תוקן כתב האישום ורג'בי הודה בעבירות של חיפוי וקשירת קשר לסיוע לאויב במלחמה. בית המשפט המחוזי בחיפה גזר על רג'בי מאסר עולם. רג'בי, שלא היה שבע רצון מהעונש שנגזר עליו, ערער על חומרת העונש לבית המשפט העליון, וערעורו נדחה.
בני משפחות ההרוגים בפיגוע, שעקבו אחר משפטו של רג'בי, נדהמו לשמוע על עסקת הטיעון. אביה של סמדר, עו"ד במקצועו, ששימש במשך כ-20 שנה כתובע משטרתי, ערער לבדו לבית המשפט העליון בדרישה לבטל את עסקת הטיעון. הוא חש כי נעשה הסדר טיעון על "הדם של סמדר", והביע חשש שיום אחד הוא עלול להיתקל ברג'בי ברחוב.
לפני כחודש וחצי, שבוע לאחר יום השנה למותה של סמדר, דחו שופטי בית המשפט העליון את ערעורו. למרות הדחייה, ציינו השופטים כי הם מבינים ללבו של האב השכול: "ברור לנו שאת הודעת הערעור כתב עו"ד פירסטטר בדם ליבו, ותוך שהוא מתקשה למצוא מנוחה לנפשו ולעכל את אובדנה של בתו להשלים עמו, וכיצד יכול היה
למרות שגזר הדין סתם את הגולל על המאבק המשפטי שניהל עו"ד פירססטר, הוא מבהיר שיקדיש את חייו להנצחת בתו, וכי לא ינוח ולא ישקוט עד שמי שהוא רואה כרוצחה וכאחראי העיקרי למותה של סמדר, יישב לצמיתות מאחורי סורג ובריח.
פירססטר, שעלה ארצה לפני כ-30 שנה מארגנטינה, פרש מהמשטרה כחודש לפני האסון. "הייתי בחופשת פרישה מהמשטרה, ובאפריל התכוונתי להתחיל לחיות את חיי, אך אז קרה האסון הנורא. היום כבר אין לי כוחות לכלום", אמר בכאב, "את כל כולי הקדשתי למשפט של סמדי, וכל דבר שאעשה היום ובעתיד יהיה קשור למותה, זה החוב שלי כלפיה".
בני מספר על בת מוכשרת, שחלמה לשרת כצלפית בצה"ל, ללמוד אומנות בניו-יורק ולהיות אומנית כשתהיה גדולה. ילדה מלאה שמחת חיים, שציוריה משלבים טוהר ותמימות לצד כישרון שאבד לבלי שוב עם מותה.
"סמדר היתה ילדה שאף פעם לא עשתה רע לאף אחד", סיפר האב, "היא היתה כל-כך צנועה. זו תמציתה של סמדר והיא היתה הילדה שלי. הכישלון הגדול ביותר בחיים שלי, הוא שלא הצלחתי להגן עליה. כשהילדים שלנו קמים בבוקר והולכים לבית הספר, הם לא סומכים על השב"כ ומערכת הביטחון שיגנו עליהם, הם סומכים על ההורים שלהם. וזה תפקידם, לשמור על ילדיהם. מי יכול היה לחשוב שיקרה דבר כזה?".
יום הזיכרון, שבו מציינים גם את נפגעי פעולות האיבה, הוא מבחינתו של בני יום ככל הימים. "אני לא חי, אני קיים. כל יום הוא קשה ונורא. אנחנו זוכרים אותה בכל יום ובכל רגע שעובר", אמר בני בכאב.
נא להמתין לטעינת התגובות
