 |
לפני 15 שנים נהרג אחיו של ראסם מוקטרן, בן 43, בן העדה הבדואית ותושב הכפר שיבלי שבגליל התחתון, במהלך היתקלות עם מחבלים בגבול לבנון. לשכול ולאבל הכבד של בני משפחת מוקטרן, נוספה מצוקה נוספת בדמות עימות עם גורמים בכפר, שמאיימים על חיי המשפחה, ומונעים ממנה להניף את דגל ישראל על גג ביתם.
ב-1990 נהרג רב-סמל ראשון חסיין מקטרן, מיחידת הגששים, בהיתקלות עם מחבלים בגבול לבנון. זמן קצר לאחר מותו של חסיין, החליטו אנשי דת מוסלמים קיצוניים בכפר למרר את חייהם של בני משפחת מוקטרן, בגלל שחסיין מת בזמן שירות בצה"ל. "עוד כשהיינו בתקופת האבל קיבלנו איומים מצד אנשי החמאס, שכינו אותנו 'כלבי גישוש ציוניים', 'כופרים', ו'הכלבים של שרון'",
סיפר האח ראסם, ששירת בעצמו במשמר הגבול.
האיומים הגיעו לשיא בשנה שעברה, כשראסם ביקש לתלות על גג ביתו שבכפר ועל מכוניתו דגלי ישראל, לציון יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, ולכבוד יום העצמאות של מדינת ישראל. "עוד באותו יום ניגשו לשני ילדי הקטנים רעולי פנים ואמרו להם: 'תגידו לאבא שיוריד את הדגל, אחרת נוריד לו את הראש''", הוא מספר.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"למה לי לסכן את חיי?"
|
|
|
 |
|
|
|
ראסם לקח את האיומים ברצינות והוריד את הדגלים מעל גג ביתו. "אני נכה, ובבית יש לי שלושה ילדים קטנים, אחות עיוורת ואמא חולת סרטן. אני פוחד שיפגעו בנו", הוא מסביר.
השנה, למרות רצונו לראות את דגל ה"כחול לבן" מתנוסס בגאווה על גג ביתו, הוא אפילו לא מעלה על דעתו לעשות מעשה כזה, ולסכן את בני משפחתו. "אני יודע מה מצפה לי אם אעשה זאת", הוא אומר. "בשנה שעברה התלוננתי במשטרת עפולה, אבל דבר לא נעשה. איש לא נעצר או נחקר. למה לי לסכן את חיי? אני אוהב את המדינה, אבל לא אסכן איש מבני משפחתי".
בינתיים את הדגל הוא מתכוון להניף רק בתוך ביתו. "אני מתכוון להשתתף בטקסי יום הזיכרון באתר ההנצחה לחללי הבדואים, ואעלה לקבר אחי שבכפר, אבל אם אני לא יכול להגן על עצמי, אניף את הדגל רק בתוך הבית. חבל".
| | | | | |
|
