 |
/images/archive/gallery/108/955.jpg דרכון מדינת ישראל.
צילום ארכיון: פלאש 90  |
|
|
|
|
| מחסנאים, נהגים ומזכירות של משרד החוץ מתמנים לנציגים רשמיים בחו"ל גם בלי שעברו את הקורס היוקרתי של המשרד. אחד מהם הוא אוריאל יצחקי |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
אביב הורביץ
14/5/2005 12:35 |
|
|
|
|
|
|
|
בשלהי שנות התשעים היה אוריאל יצחקי מנהל חדר המצב במשרד החוץ, אחד התפקידים הרגישים ביותר במשרד. אז הוחשד יצחקי בדיווח כוזב של שעות נוספות. מפכ"ל המשרד, מי שאחראי על חקירות הפנים, היה איתן מרגלית. בעקבות התלונה הופסקה עבודתו של יצחקי כמנהל חדר המצב ובבדיקה שהתנהלה בנציבות שירות המדינה הוא הורשע בדיווח על שעות עבודה נוספות שבהן שהה בבית.
הלך הביתה? לא ולא. עובדים אחרים אולי היו מפוטרים, או למצער נשלחים לתפקיד זוטר יותר במשרד. אלא שיצחקי נשלח להתקרר בנציגות ישראל בבון בתמיכתו של הסמנכ"ל לענייני מינהל, נסים בן-שטרית. באוגוסט 2002 כבר נחת בכורסה הרכה של קונסול ישראל בהאג, למרות התנגדותו הנחרצת של מרגלית, שבינתיים הפך לשגריר בבירה ההולנדית. בחודש שעבר הסתבך הקונסול יצחקי שוב, הפעם במשקל כבד: חשד לשוחד, מרמה, הפרת אמונים ובעילה בהסכמה, או במילים אחרות, "פרשת הדרכונים המזויפים".
על התנגדותו של מרגלית לאותו מינוי כבר פורסם כמה ימים לאחר מעצרו של יצחקי. מה שפחות ידוע הוא שלבן-שטרית, הסמנכ"ל, וליצחקי יש עבר משפחתי משותף: בת דודתו
של בן-שטרית היתה אשתו הראשונה של יצחקי.
גם בכל הקשור להנפקת מסמכים מפוקפקים, מתברר, הכל נשאר במשפחה: אליעזר יצחקי, אחיו הצעיר של אוריאל, מונה לקונסול ישראל באדיס אבבה בתחילת שנת 98'. כעבור ארבע שנים, לאחר שסיים את כהונתו והיה אמור להיכנס לתפקיד חדש כקונסול ישראל בפולין, החל משרד החוץ לבדוק טענות על כך שהנפיק אשרות עלייה לאתיופים לא יהודים תמורת עשרות אלפי שקלים. לאחר שמשרד החוץ הגיש תלונה ליחידה הארצית לחקירות הונאה, נעצר יצחקי ג'וניור בחשד לגניבה וקבלת שוחד. בעת מעצרו הכחיש יצחקי כל קשר לעניין. התיק הועבר לפרקליטות מחוז ירושלים עם המלצת המשטרה להגיש כתב אישום, אך לא נעשה בו דבר עד היום.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
רק אחוז אחד מהמועמדים עובר את המיונים לקורס
|
|
|
 |
|
|
|
מצד אחד, האחים יצחקי הם מקרה חריג בין עובדי משרד החוץ בחו"ל. אמנם ברבות השנים לא מעט מאותם נציגים היו מעורבים בתקריות מביכות יותר או פחות, אולם לא רבים מהם נחשדו או הואשמו בעבירות פליליות. מנגד, האחים יצחקי הם מקרה שכיח. שניהם, כמו רבים אחרים, הגיעו לכהונותיהם הרמות כקונסולים מבלי לעבור את קורס הצוערים היוקרתי של משרד החוץ, אלא דרך תפקידי מנהלה.
אוריאל יצחקי החל לעבוד במשרד החוץ לפני 35 שנה כנהג. לאחר מכן שימש פקיד באגף הכספים, משם המשיך לתפקידי מנהלה נוספים. תפקידו הראשון כקצין מנהלה זוטר היה בשגרירות ישראל בניירובי ולאחר מכן שימש קצין מנהלה בשגרירויות נוספות. אחיו, אליעזר, החל לעבוד במשרד החוץ לפני 19 שנה, גם הוא בתפקידי מנהלה, ומילא גם הוא תפקידים דיפלומטיים ומינהליים בכמה מנציגויות ישראל בחו"ל עד שהגיע לאתיופיה. השבוע סירב להתייחס לאופן מינויו לקונסול. פרקליטו של אוריאל יצחקי, עו"ד יעקב וינרוט, הכחיש לאחר מעצרו של מרשו את כל החשדות נגדו.
איתן מרגלית, ההתנגדות שלך למינויו של יצחקי לקונסול היא בגלל הפרשה שאותה חקרת או שאתה גם מתנגד לכך שמי שלא עבר קורס צוערים ייצג את ישראל בחו"ל?
מרגלית: "עשה לי טובה, אני פורש לגמלאות בעוד חמש שנים וחצי ומוכן לקבוע איתך פגישה ביום הפרישה ולספר הכל. עכשיו אני לא יכול להגיד לך מילה אחת".
קשה, אפילו קשה מאוד, להתקבל לקורס הצוערים של משרד החוץ. מדי שנה מפרסם המשרד מכרז, שאליו ניגשים אלפי צעירים המשתוקקים לקריירה דיפלומטית בחו"ל. רק כאחוז אחד מהם צולחים את שלל המיונים, בחינות האינטליגנציה ומבדקי האישיות הקפדניים ומתקבלים לקורס של כמה חודשים, שאלה העומדים בו בהצלחה ממשיכים לחמש שנות הכשרה. הם עוברים קורסים בתחום המדיני, הכלכלי והתקשורתי, משתלמים ביחסים בינלאומיים, בגאוגרפיה, במזרח התיכון ובתרבויות העולם השונות, ובמקביל מועסקים ביחידות המשרד בארץ ובחו"ל. רק לאחר מכן, בכפוף להישגים, הם משולבים כעובדים קבועים בשירות החוץ.
אלא שבמקביל קיים מסלול קידום אחר, פשוט וקל הרבה יותר. משרד החוץ בנוי משלוש חטיבות: החטיבה המדינית, שעובדיה שגרירים, צירים, קונסולים כלליים ויועצים מדיניים; החטיבה החוץ מינהלית, שעובדיה קונסולים מינהליים (קונסולים לעניינים קונסולריים) או קציני מנהלה של שגרירויות; והחטיבה המינהלית, שעובדיה הם נהגים, מזכירות, מאבטחים, פקידים, מנהלי חשבונות וכדומה, אשר כמעט כולם מועסקים בארץ.
"עד שנת 94' כל מי שנכנס לחטיבה החוץ מינהלית הגיע מהחטיבה המינהלית", מסביר עובד ותיק במשרד החוץ. "אנשים התקבלו לחטיבה המנהלית כנהגים, מזכירות, מאבטחים וכדומה, נשארו שם תקופה מסוימת, ולאחר מכן, באיזשהו הליך פנימי שאיש לא מפקח עליו יתר על המידה, עברו לחטיבה החוץ מינהלית, כאשר משם הדרך פתוחה לכל תפקיד בחו"ל. בהמשך חלק מהם עברו גם לחטיבה המדינית, והיום יש לישראל שגרירים בעולם שהתחילו בדרך הזו. זה למרות שקורס צוערים מדיני של משרד החוץ קיים עוד מתחילת שנות השישים".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קצין השלישות מחליט מהן מטרות המלחמה
|
|
|
|
|
|
|
בשנת 94', כאשר מנכ"ל משרד החוץ היה אורי סביר, נפתח קורס הצוערים המינהלי הראשון. למרות זאת, עד היום רק כ-50 מקרב 200 עובדי החטיבה החוץ מינהלית עברו את הקורס. "המחשבה הכללית היתה שרצוי לשדרג את הרמה המקצועית של כל הצד האדמיניסטרטיבי בעבודה הדיפלומטית", מסביר סביר את ההחלטה לפתוח את הקורס. "עד אז העבודה הזו נתפשה כמעין אח חורג לעבודה הדיפלומטית, כמשהו מאוד טכני ולאו דווקא כמקצוע מתקדם שמחייב הבנה בכל העולם הקונסולרי ומחייב להביא אנשים ברמה גבוהה ולהדריך אותם בהתאם".
אז איך זה שגם היום, 11 שנה אחרי הקורס הראשון, רוב עובדי החטיבה החוץ מינהלית לא עברו אותו וחלקם הגיעו מהחטיבה המינהלית?
"זאת לא היתה המגמה כשאני הייתי מנכ"ל משרד החוץ. אז המגמה היתה להרחיב את התפקיד של אלה שייכנסו דרך הקורס ולראות בו דבר מקביל לקורס הדיפלומטי. מה קרה בהמשך, מאז שעזבתי את משרד החוץ, אני פשוט לא יודע".
"אני אגיד לך מה קרה", מתנדב אחד העובדים במשרד לפרט. "ב-94' החל אמנם מסלול חדש כזה של צוערים מינהליים, אבל הוא נעשה די בקריצת עין, ומאז ועד היום חלק קטן מאוד מהאנשים שמשרד החוץ זקוק להם מדי שנה בחטיבה החוץ מינהלית נכנסים דרך קורס הצוערים. החלק הגדול יותר נכנס ב'מסלול הרגיל', במרכאות, כלומר מהחטיבה המינהלית. לכן הגענו למצב שהיום, יותר מעשר שנים אחרי, רק רבע מהחטיבה, אפילו פחות, מורכבת מאותם צוערים שבמידה רבה מרגישים קצת כמו מיעוט נרדף בתוך החטיבה שלהם.
"אלה ששולטים על השלטר אצלנו הם אנשי המינהל ובעיקר בן-שטרית,שהחל את דרכו לפני 40 שנה בתפקיד נער שליח בחטיבה המינהלית והגיע לתפקידו כפי שהגיע במסלול מסוים, ולכן מעוניין לקדם את אותו מסלול. זה מונע מלגייס צוערים חוץ מינהליים חדשים כי במקומם משדרגים את המזכירות, הקב"טים והנהגים ונותנים להם תפקידים בחו"ל. בעצם מה שנהיה כאן הוא מעגל סגור: תפקידי המנהלה בחו"ל מאוישים על ידי נהגים, מזכירות וכדומה, התקנים מתמלאים כך שאין מקום לקבל צוערי מינהל חדשים, וכשכבר מתפנים תקנים אין מספיק צוערי מינהל שימלאו אותם,כי מלכתחילה התקבלו מעט".
"בן-שטרית הוא היום המשנה למנכ"ל ומשמש סמנכ"ל מנהלה כבר 13 שנה", מסביר עובד אחר. "הוא מקבל הרבה מההחלטות במשרד החוץ. אם לדמות את זה לצבא, לגדוד, אז המצב אצלנו הוא שקצין השלישות מחליט מהן מטרות המלחמה, לאן הגדוד צועד ואיך הולכים לבצע את זה. ככה נוצר מצב שלמרות שיש קורס צוערים מינהלי, רוב המינויים הם של התפלחויות מהצד".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"אדם כזה בא לשר חוץ, איזו שיחה הוא מנהל איתו?"
|
|
|
|
|
|
|
גם חברת הכנסת קולט אביטל, לשעבר קונסולית בניו יורק ושגרירה בפורטוגל ומי שמילאה שורה של תפקידים בכירים במשרד החוץ, ערה לכך שקיימת בעיה. זאת, למרות שגם היא החלה את שירותה במשרד החוץ כעובדת בחטיבה המינהלית ומשם התקדמה והפכה לשגרירה מוערכת. לפני שבועיים פנתה לוועדה לביקורת המדינה בבקשה לבדוק את האופן שבו מונה יצחקי לתפקידו.
"על פי רוב אני לא רואה בעיה במינוי קונסולים, כי מה שנעשה לאורך השנים הוא שמינו ועדות מינויים מקצועיות שבהן בדקו את התיק האישי של כל אדם, עברו על הרקורד ובחנו איך הוא התקדם ואיך הוא תיפקד", היא אומרת. "המקרה של יצחקי תמוה, כי למרות שמדובר באיש משרד החוץ וזה לא מינוי פוליטי, היו פרובלמות בתיק האישי שלו. היה לו רקורד רע. אז אם רואים שבן אדם באיזושהי צורה הסתבך בעניינים מינהליים וכספיים למיניהם, למה אתם ממשיכים למנות אותו? לדעתי אין כאן משהו פגום בשיטה אלא במי שקיבל את ההחלטה ובמי שיישם אותה. אם השגריר ידע עם מי יש לו עסק ולא היה מעוניין ביצחקי כקונסול, אז איך קרה שבכל זאת הוא מונה לתפקיד? אם החשדות יתבררו כנכונים, לא ייתכן שאדם יגיע למספר כזה של דרכונים מזויפים שהוא מכר מבלי שמישהו יידע על כך בארץ. הרי על כל דרכון שמוציאים צריך לדווח למשרד החוץ ולמשרד הפנים. על כל דבר יש ביקורת קפדנית. אז מה קרה פה? מישהו נרדם בהליכה? מסתבר שלא, אני יכולה רק להניח שהיו לו שותפים לעניין הזה, אבל כמובן שבשלב הזה יש לי יותר שאלות מאשר תשובות".
לא קיימת בעיה בהעברה של עובדים מהחטיבה המינהלית לחטיבה החוץ מינהלית, עד כדי כך שעובדים שהחלו כנהגים או כמזכירות מגיעים בסופו של דבר לדרגה בכירה של קונסולים?
"אני כבר לא במשרד החוץ ולכן אי אפשר לחשוד בי שעיני צרה או שאני מחפשת תפקיד. כן, קיימת בעיה גדולה לאו דווקא בשיטה, משום שיש ועדת מינויים שבוחנת את הרקורד של המועמדים, אלא ביישום שלה. לקחו אנשים שהיו פשוט בורים ועמי ארצות, נהגים וכדומה, ומינו אותם לתפקידים בחו"ל, כאשר חלקם הגיעו לדרגות של שגרירים. למה? כי יש קבוצה במשרד החוץ ששולטת בכל הברזים וחושבת שצריך לתת לאנשים האלה גם כן משרות בדרג של שגרירים, בלי שום הכנה ובלי שום הכשרה. בסופו של דבר הרי אלה האנשים שמייצגים כלפי חוץ את מדינת ישראל ומהעיניים שלהם מתרשמים איך ישראל נראית. אדם כזה בא לשר חוץ, איזו שיחה הוא מנהל איתו? ועוד דבר: קונסול מינהלי בחו"ל זו לא משרה מאוד בכירה, אבל מאוד חשובה. הוא בעצם הנציג של משרד הפנים עלי אדמות בחו"ל וכל אזרח ישראלי שנמצא במצוקה תלוי בו, בין אם הלך לו לאיבוד דרכון או בין אם חלילה קרוב משפחתו נפטר. הקונסול הוא גם האיש שפחות או יותר מחליט למי לתת אשרה להגיע לארץ, כלומר זה תפקיד עם אחריות מאוד גדולה. אז איך ממנים אדם שיודעים שיש לו רקורד מפוקפק לתפקיד כזה?".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הקונסולית לקחה לכיסה כספי אגרה
|
|
|
|
|
|
|
רחל הראל שימשה הקונסולית המינהלית בניו יורק בין השנים 91'-94'. בשנת 97' הואשמה בבית המשפט המחוזי בירושלים ב-103 מקרים שבהם לקחה לכיסה כספי אגרה שגבתה מהציבור והזינה את המחשב בנתונים כוזבים בעת שהיתה סגנית קונסול. במסגרת תפקידה טיפלה הראל בבני מיעוטים וסיפקה להם שירותים שכרוכים בתשלום אגרה, כמו הנפקת תעודת מעבר ישראלית לזרים ואשרות כניסה. בכתב האישום נטען כי הראל הזינה את המחשב בנתונים כוזבים, שאינם מחייבים תשלום אגרה, ושלשלה את הכספים לכיסה.
הראל לא הורשעה בפרשה זו, אולם בשל העניין הושעתה ממשרד החוץ וכיום היא אינה עובדת בו. "קודם כל ההאשמות האלה לא הסתיימו בהרשעה", הדגישה הראל השבוע. "מעבר לכך אני לא באמת חושבת שיש מקום להרחיב, אני רק אוסיף שנגרם לי עוול רב".
בתקופה שבה היתה הראל קונסולית עוד לא היה קורס צוערים מינהלי, כך שהמסלול למשרה כזו עבר דרך החטיבה המינהלית. "המצב הזה איפשר לעובדים לא מתאימים רבים, ואני מדבר על אנשים נורמטיבים ולא חלילה על כאלה שנחשדו בפלילים, לייצג את ישראל בחו"ל", אומר עובד בכיר מאוד לשעבר במשרד החוץ. "דוגמה אחת שעולה לי לראש היא מאיר כליפא, איש מנהלה מצוין שידע איך להתווכח ולהתמקח בעניינים כספיים והיה מסוגל להוריד את המחיר גם מהאיש הכי קשוח. אבל מה? הוא בא מתחום המינהל. ואז מינו אותו לראש נציגות בטורקיה, אחר כך הוא מונה לשגריר בבוליביה ובסוף הוא קיבל תואר של איש מנהלה בניו יורק במעמד אישי של שגריר. הוא באמת אדם טוב ועובד טוב שהועיל מאוד למשרד החוץ בתחומי המנהלה. השאלה כמה מושג בדיפלומטיה יש למי שלא עבר קורס צוערים והכשרה מסודרת במדיניות החוץ של ישראל".
מאיר כליפא, העובדה שלא עברת קורס צוערים לא פגעה בתפקודך כשגריר?
כליפא: "אצלי זה לא פגע בכלל. זה תלוי באישיות של העובד. תראה, לפני שהייתי שגריר הייתי מנהל מחלקת אורחים רשמי במשרד החוץ. היו הרבה תפקידים לפני שקיבלתי את השגרירות. הייתי קונסול כללי באיסטנבול, היתה לי הדרכה ראשונית ורק אחר כך הפכתי להיות שגריר".
קורס צוערים הוא אכן חיוני כדי לייצג בכבוד את ישראל?
"תלוי באיש. קורס צוערים זה חשוב מאוד. זה דבר יוצא מהכלל. אתה לוקח בחור שלמד ונכנס אחרת לגמרי מאיך שאנחנו נכנסנו, ללא קורסים. היום אנשים קודם כל עוברים הדרכה, הם בעלי ידע, הם בעלי תעודה, זה אחרת לגמרי".
כליפא הוא רק אחת הדוגמאות למי שהגיע לדרגה הגבוהה ביותר במשרד החוץ, שגריר, מבלי שעבר קורס צוערים, ועבר מהחטיבה המינהלית לחטיבה המדינית. דוגמה נוספת היא בן-שטרית עצמו, שעובד על תקן בחטיבה המדינית. השאלה היא האם קידומים מהסוג הזה מתרחשים גם בעולם הדיפלומטי המתקדם של היום. רבים מעובדי משרד החוץ מודים בצער שהתשובה חיובית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
השכלה אקדמית או חוכמת חיים
|
|
|
|
|
|
|
"מקורות הגיוס שמשרד החוץ מתגאה בכך שהם ברמה הטובה ביותר במדינה, כלומר קורס הצוערים, כבודם במקומם מונח", אומר עובד בכיר במשרד, "אבל יש גם היום מקורות גיוס נוספים של כוח אדם, שבסופו של יום הם אלה שמשתלטים על הנהגת המשרד לאורך זמן. יש גורמים, אחד מהם הוא בן-שטרית, שדואגים לשמר את ההגמוניה של אותו כוח אדם לאורך שנים. בסופו של דבר זה מעצב את דמותו של המשרד ומשפיע על מעמדו ועל ההתנהלות שלו".
נניח שמישהו שואף לעבוד בעתיד בתפקיד בכיר באחת משגרירויות ישראל. באילו דרכים הוא יכול להגיע לשם, חוץ מקורס צוערים?
"יש כמה אפשרויות. יש כאלה שהיו מאבטחים, נכנסו דרך הדלת האחורית להיות קציני מנהלה וקודמו לימים עד לרמה של סמנכ"לים. יש אנשי כספים ומנהלה שנעשו דיפלומטים או בעלי תפקידים בכירים, כמו למשל בן-שטרית, השגריר ברומא, אהוד גול, והשגריר בטורקיה, פיני אביבי. היום הם אנשי החטיבה המדינית לכל דבר ועניין שהתחילו כחניכים בגיל 16 במשרד, על בסיס היכרות אישית, וברבות השנים הגיעו לעמדות בכירות בחטיבה המדינית. חלקם, כמו גול למשל, מוכשרים וטובים ומצליחים היטב בתפקידם, אבל רבים אחרים מתאימים הרבה פחות. המשותף לכולם הוא שהם לא עברו את המיונים הקפדניים הנדרשים לקורס צוערים.
"ויש גם מסלולים עלומים שלא מדברים עליהם, מסלולי צד חד פעמיים שמכניסים דרכם אנשים. למשל בחודש שעבר התחיל מסלול של חיילות שעבדו בחדר המצב. משרד הביטחון כבר לא מאפשר את העסקתן. אז הן סיימו את השירות שלהן ועכשיו מכניסים כמה חיילות משוחררות ומאבטחים לשעבר לחדר מצב. הדבר הזה לא מתפרסם פומבית כמכרז, כמו קורס הצוערים, אלא עובר מפה לאוזן. מביאים את האנשים האלה ומכניסים אותם. אומרים כמובן שאלה עובדים זמניים, עובדים על חוזה וכדומה, אבל זה עוד מסלול זליגה ובעוד כמה שנים נמצא גם אותם בעמדות קבועות במשרד החוץ. וזה כמובן עוד לפני שהזכרנו את המינויים הפוליטיים".
לפני שש שנים פרש ממשרד החוץ מיכאל שילה, לשעבר סמנכ"ל לענייני צפון אמריקה וקודם לכן הקונסול הכללי בבוסטון. שילה זוכר ימים שבהם נשמרה הפרדה בין החטיבות. "בראשית ימי במשרד החוץ היתה חלוקה די ברורה בין המסלול המדיני למסלול המינהלי ואז הקפידו על העניין הזה", הוא אומר. "עובדים יכלו להתקדם בכל אחת מהחטיבות והיו אנשים שהגיעו לתפקידים מאוד בכירים במסלול המינהלי, אבל הם לא נחשבו לדיפלומטים. לימים הם גלשו מחטיבה אחת לחטיבה השנייה והאמת היא שלי באופן אישי זה לא כל כך הפריע במקרים שבהם האנשים היו מתאימים ומוצלחים, והיו ביניהם כאלה. אבל איתי במסלול הדיפלומטי היו אנשים שהמעבר הזה חרה להם ואמרו 'מה פתאום, אנחנו דיפלומטים, הם לא דיפלומטים. השכלתנו והכנתנו היא בהתאם, להם השכלה והתאמה אחרת'. אבל זה בכל זאת קרה. טשטוש התחומים הזה התרחש כבר לפני הרבה שנים ופתאום אנשי מנהלה קיבלו דירוג דיפלומטי. אנשים קיבלו דרג של ציר, יועץ ולפעמים גם שגריר, למרות שהם בכלל היו אנשי כספים או מנהלה שזו הכשרה אחרת לגמרי".
אתה זוכר איזשהו מקרה ספציפי?
"אני זוכר שהיה אדם שניהל את המדור הקונסולרי בשגרירות שאני עבדתי בה בבון ואחר כך נעשה קונסול כללי בציריך. היו מקרים אחרים כאלה. אנשים עוברים מחטיבה לחטיבה, ממסלול למסלול, כמו בנהיגה. אתה נוסע במסלול הימני, אחר כך לוחץ על הדוושה ועובר לשמאלי. זה הכל".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
סגן הקונסול שידל קטינות
|
|
|
|
|
|
|
אבל האם עמידה במבדקי המיון לקורס צוערים והצלחה בקורס מבטיחים הצלחה לנציג ישראל בחו"ל? לא תמיד, לא בהכרח. גיבורו של אחד הסיפורים המביכים בתולדות השירות הדיפלומטי הישראלי הוא אריה שר, לשעבר סגן הקונסול בברזיל. באוגוסט 99' נחת שר, אז צעיר בן 34 ששירת קודם לכן כקצין מנהלה בשגרירות בסין, בריו דה ז'נרו. פחות משנה אחר כך, ביולי 2000, נאלץ להימלט בבושת פנים לאחר שהמשטרה הברזילאית קיבלה תמונות עירום שצילם בדירתו וביקשה לחקור אותו בחשד לקיום יחסי מין עם קטינות וניצולן המיני.
ועדת הבירור מטעם משרד החוץ שדנה בעניינו קבעה כי אין זה נכון שהוא שידל קטינות והעביר תמונות פורנוגרפיות, אך התנהגותו חרגה מהנורמות המחייבות שליח רשמי של מדינת ישראל. הוועדה החליטה לרשום לשר נזיפה בתיקו האישי וקבעה כי במשך חמש שנים לא יוכל לשרת בתפקיד כלשהו מחוץ לגבולות ישראל. לפני שלושה חודשים, בטרם חלפה תקופת העונש, חשף מעריב כי ועדת המינויים של משרד החוץ החליטה למנות את שר לקונסול ישראל באוסטרליה. בעקבות הפרסום הוחלט להקפיא את המינוי על מנת לבחון אותו מחדש. שר, בניגוד לאחים יצחקי, דווקא עבר קורס צוערים מינהלי.
למרות המקרה שלו, גם שר משוכנע שקורס צוערים מינהלי מעניק כלים חשובים לדיפלומט. "זה בעצם קורס צוערים לכל דבר פלוס התמחויות שקשורות למינהל ולכל נושא האדמיניסטרציה ונושאים קונסולריים", הוא אומר. "זה קורס מאוד אינטנסיבי ואפילו יותר מהקורס המדיני הרגיל, כי הוא כולל גם את כל הנושאים המינהליים. הוא מקנה המון כלים. יש כאלה שיגידו שגם קורסי הכנה למי שיוצא לחו"ל נותנים את אותם כלים, רק שהקורסים האלה הם לא באותה אינטנסיביות".
נו, במקרה שלך הוא לא ממש עזר.
"על זה אני מנוע מלהגיב".
עובד בכיר במשרד החוץ מסביר שגם בנושא המינויים לחו"ל יש הרבה מהצבע האפור ולא רק שחור ולבן. "לא צריכה להיות אשליה שכל מי שהתקבל דרך קורס צוערים הוא בפירוש טוב וכל מי שהתקבל בדרך אחרת היה נזק למדינת ישראל, זה פשוט לא נכון", הוא אומר. "אין דבר כזה שגריר מושלם. יש אנשים מדיניים שיכולים לדבר שבע שעות, אבל מעופפים באוויר ולא יודעים לנהל שני אנשים. יש כאלה שהם טובים בארגון ויש כאלה שהם טובים בהרצאות ובפגישות עם שרי חוץ. מה זה קונסול או קצין מנהלה? מה תפקידו? שהנציגות תתנהל בצורה טובה, שיהיו משכורות, חשמל, שירותים. לדאוג לכל הדברים הפנימיים כדי שהאנשים המדיניים יוכלו לעבוד כלפי חוץ. כמו שיש רס"ר בסיס שדואג שהכל בתוכו יתנהל כשורה, כדי שהכוח הלוחם יוכל לצאת לשטח. אז כשבאים ואומרים שקצין מנהלה הוא ללא תואר וקונסול מינהלי לא עבר קורס צוערים, תזכור שגם בשגרירות ישראל בוושינגטון צריך מישהו שיהיה אחראי על המזכירות ושידאג שהשירותים יהיו נקיים".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כולם מתיישרים והאיש נבחר
|
|
|
|
|
|
|
בפברואר 2004 קיבל אברהם טולדו, אז שגריר ישראל באוסטריה, הודעה ממשרד החוץ שלפיה שירותו כשגריר יסתיים בקיץ, שנה לפני הזמן. טולדו, עם ותק של 40 שנה במשרד החוץ, שהחל את שירותו בקורס צוערים, החליט לצאת למערכה. בדיונים שנמשכו חודשים ארוכים, תחילה בבית הדין האזורי לעבודה, אחר כך בבית הדין הארצי ולבסוף בבג"ץ, טען משרד החוץ כי תפקודו המקצועי של טולדו באוסטריה היה לקוי ביותר ופירט את יחסו הבוטה והאגרסיבי כלפי עובדים בשגרירות. טולדו הכחיש הכל וטען כי מתנכלים לו. כעבור שמונה חודשים פסק בג"ץ כי על טולדו לשוב לישראל.
לפני חודש וחצי פרש טולדו ממשרד החוץ וכיום הוא אינו חושש לומר מי לדעתו שולט באמת במשרד. "אני התקבלתי לקורס צוערים כצוער מדיני בשנת 64'", הוא מספר. "היום מתקבלים אליו בכל שנה בין 20 ל-30 צוערים . אז נכנסו ארבעה מתוך אלף מועמדים ועלי היה כתוב בחוברת של נציבות שירות המדינה שאחד מהמתקבלים הוא בן עדות המזרח. אז זה היה סקופ. בכל מקרה, אני בוודאי לא נכנסתי דרך הדרג המינהלי, לא דרך נהגים ולא דרך מנקות, אלא סיימתי תואר ראשון, ניגשתי למכרז צוערים חיצוני כמו כל אחד אחר והתקבלתי כצוער מדיני.
"לגבי המעבר מחטיבה לחטיבה: אתה פה נוגע בקצה קרחון. איך קורה שאנשים עוברים מהחטיבה המינהלית לחוץ מינהלית? האם יש ועדה שבודקת אותם או שרק הפרוטקציונרים והקרובים לצלחת עוברים לשם? וגם אחרי שכבר עוברים לחטיבה החוץ מינהלית,יש כאלה שנשלחים לטימבוקטו,אבל יש עובדים חוץ מינהליים שהם משלנו ולכן נשלחים ישר ללונדון ולפריז ולכל מיני מקומות כאלה, כאשר על כל זה חולש בן-שטרית".
אבל מעברים כאלה התרחשו גם לפני תקופתו של בןשטרית כסמנכ"ל למינהל.
"כל מינוי, ובכלל זה גם סמנכ"ל למינהל במשרד החוץ, הוא לתקופה של ארבע שנים, שאחריהן יוצאים לחו"ל, חוזרים וכן הלאה. יש רוטציות. בן-שטרית נמצא בתפקידו כבר 13 שנה, אז אתה יכול לתאר לעצמך את הקליקות ואת מה שהולך שם מסביב. עכשיו, איך מתמנה שגריר? אין מכרז. נניח שמתפנה משרה בסנטו דומינגו. מודיעים שהמשרה התפנתה. 15 עובדים במשרד מכל חטיבה ודרג מגישים מועמדות, כולל אנשי החטיבה המינהלית, כולל מי שלא היה שגריר בחיים שלו. יושב אדון סמנכ"ל למינהל, בוחר את מי שהוא רוצה וסוגר את זה עם מי שצריך. ואז מגיעים לוועדת מינויים ומודיעים שהאיש של המשרד הוא כך וכך. מי מצביע בעד? כולם מתיישרים והאיש נבחר. יכול להיות שבין שאר המועמדים היו 12 עובדים יותר טובים ממנו. זה בכלל לא משנה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תסכול שנוצר אצל כוח האדם הטוב שגויס לתפקיד
|
|
|
|
|
|
|
בכיר בהנהלת משרד החוץ מסכים שיש בעיה במעבר האינטנסיבי מהחטיבה המינהלית לחוץ מינהלית, אולם מסביר שלפעמים גם בן-שטרית פועל מחוסר ברירה: "בן-שטרית הוא אדם רב כישורים. היכולות הארגוניות שלו הן לדעתי באמת ברכה למשרד החוץ. האיש עשה דברים גדולים במשרד ובניגוד להרבה מאוד אנשים, גם מהתחום המדיני, הוא לא פוחד לקחת אחריות ולקבל החלטות. את הדברים שהם לזכותו אסור לקחת ממנו. הבעיה היא שבגלל שהוא התחיל את הקריירה שלו במשרד לפני 40 שנה בתור נער שליח ואפילו פחות מזה, הראש שלו אומר שכל אחד יכול. זאת אומרת את הקטע של האינטלקט, את מה שמביאים ממערכת לימודים מסודרת ומה שמקנה קורס הצוערים, לכל זה (למרות שהוא לא יודה בכך בקול רם) הוא מייחס חשיבות משנית. מבחינתו, היכולת לקבל החלטה, היכולת להזיז פרויקט, הרבה יותר חשובה ומשמעותית.
"כשאדם עובד בארץ בחטיבה המינהלית, אפילו לא בתור נהג אלא נניח בתור איש הנהלת חשבונות, ויוצא לתפקיד מנהלה בחו"ל, פתאום מתחילות חריקות שנובעות מכך שהוא לא מודע למשמעות של מה זה להיות דיפלומט ישראלי בחו"ל. האנגלית שהוא מדבר לא מספיק טובה, אין לו השכלה אקדמית ואני אומר לך בוודאות שבמקרים מסוימים אין לו תעודת בגרות. זאת אומרת, יש לו מה שנקרא '12 שנות לימוד'. אז יש אנשים שרכשו את המיומנויות הנדרשות במשך השנים, אבל על כל אדם כזה אני אתן לך כמה דוגמאות לכאלה שהתקדמו באותה דרך והם לא ראויים. לא בגלל שהם חשודים בפלילים אלא פשוט אין להם את הכישורים והיכולות וכמו בעיקרון הפיטרי התקדמו מעבר לרמה שאליה הם היו צריכים להגיע".
למה קורס הצוערים המינהלי לא פתר את הבעיה?
"זה נבע מהכוח הגדול מדי של בן-שטרית. הגיוס של צוערים לתחום המינהלי הוא מאוד חיובי, אבל אני חוזה שבטווח זמן של עוד עשר עד 15 שנה, העובדה שרוב אנשי החטיבה החוץ מינהלית מגיעים מהחטיבה המינהלית תיצור תסכול אצל כוח האדם הטוב מאוד שגויס לצורך הזה. מעבר לזה יש דברים אובייקטיביים: כוח האדם במשרד החוץ בארבע השנים האחרונות קוצץ, להבנתי, ב-15 אחוז, שזה המון, ואז נוצרים ואקומים שמתמלאים על ידי כוח אדם שאיננו מתאים. גם זה חלק מהעניין. אי אפשר להגיד שהבעיה היא רק הקידום שבן-שטרית עושה. חלק ממה שהוא עשה זה הכרח".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
