מי אמור, למור
רוח הרפאים שהגיעה לספארי הצליחה לבלבל את כולם, לא פלא שאפילו את מינה לא הצליחו לזהות
למעשה, היה לנו ניסיון קודם עם הפרימטים המקסימים הללו. מזה שנים אחדות חיה בספארי קבוצה של מספר זכרים ונקבות חביבות. הכרנו את אורח חייהם, אופיים החברותי ובמיוחד למדנו על המריבות העקובות מדם שהתחוללו בחצרם בתקופת הייחום.
באותה תקופה שכנו בספארי שני מיני למורים, למור הקאטה ולמור הצווארון. הלמורים שלנו היוו חלק מאוכלוסיית "הלמורים של ג'רזי" שהקים ג'ראלד דארל ,אחד החוקרים שלקחו חלק במאמץ לשמרם.
הם התגוררו בכלוב קטן, ורגע לפני שאתם ממהרים להוסיף תגובה נחרצת ועוקצת, אספר רק כי הכלוב הקטן הורחב לחצר גדולה ורחבת ידיים. ובכל זאת, הוחלט כי עדיף להתרכז בגידול "רווקייה".
מדובר בטיפוח הזכרים ללא הנקבות. אגב, קבוצות כאלו קיימות היום כמעט בכל גני החיות בעולם. קבוצת רווקים מהווה חלק אינטגראלי, חשוב והכרחי בתוכנית רבייה עולמית.
בדרך כלל כאשר בעל חיים, שאינו חי בקשרי מונוגמיה, מתרבה, נוצר מצב של ריבוי זכרים. בכדי למנוע מריבות בתוך הקבוצה מועברים הזכרים לקבוצה של רווקים. עם זאת, כאשר חסר זכר לריבוי באחד ממרכזי הרבייה, כבר מוצאים את הדרך להעבירו לשירות הנקבות.
את הלמוריות שלנו העברנו כאמור לגני חיות אחרים, והתרכזנו בגידול זכרי הקאטה וזכרי הצווארון.
הלמורים, שוכני האי מדגסקר העסיקו רבות את חוקריהם. פרוש שמם הוא רוח רפאים והוא הוענק להם בשל עיניהם הזוהרות בלילה. הלבנים הראשונים שהגיעו לאי נבהלו מהשדונים המדהימים.
הלמורים, יש לציין, אינם קופים אלא קיפופים. הקיפופים נחשבים פרימיטיביים יחסית לקופים, מוחם קטן יחסית למשקל גופם בהשוואה לקופים, ועובדה זו מרמזת על אינטליגנציה ויכולת למידה נמוכה יותר. המוכר מבין הלמורים הוא למור הקטה המכונה גם למור זנב הטבעות. במלאגשית הוא נקרא בשם המתקתק מאקי וחי דרך קבע בחלק הדרומי של מדגסקר.
ללמורים מבנה משפחתי מעניין. הם חיים בחבורות המונות 5-30 פרטים ובראש כל חבורה עומדת נקבה שלטת. לזכרים היררכיה נפרדת והם נאבקים ביניהם על הזכות להזדווג עם הנקבות.
הדומיננטים מזדווגים עם מספר נקבות, והנחותים לא מזדווגים כלל. מספרם של למורי הקטה מונה כיום כמה עשרות אלפים בלבד כתוצאה מציד מסיבי וכריתת יערות. לצערנו, ממש ברגעים אלו נכחדו כמה למורים נוספים.
קיפופים עם מוח קטן. צילום: טיבור יגר טיבור יגר
זה לא גברת זה אדון
ובחזרה לספארי, בטיסה שערכה כארבע שעות ועשרים דקות נחתו בשדה התעופה בן-גוריון, שלושה זכרים, זעירים, בני שנה, שזכו עוד בדנמרק בשמותיהם האגדיים: האנס, כריסטיאן ואנדרסן.
החבורה העליזה הועברה לאזור התאקלמות נפרד ולאחר מספר ימים אוחדה עם קבוצת הזכרים הוותיקה. היחסים בקבוצה התנהלו על מי מנוחות. נראה היה כי הקשרים בין שלושת הזכרים הצעירים והוותיקים מתהדקים. מריבות לא נצפו כלל וחשוב מכל, שתי הקבוצות הפכו אט אט לקבוצה אחת מעורבת, נטולת מתחים שמשדרת אידיליה.
ובדיוק אז זה קרה, בלי שאף אחד מאיתנו ראה, שמע או שיער, בלי סימן או התנהגות חריגה שהצביעה על מה שעתיד היה להתרחש.
ולהלן הממצאים: בבוקר קיצי וחמים המליט לפתע אנדרסן, או שמא מדויק יותר לומר
המליטה. אופס. מבוכה כללית השתררה ברחבי הגן, מטפלי הקופים הסתובבו סהרורים כרוחות רפאים. העובדה שאברי המין של הלמורים בצעירותם זעירים ממש כמותם, לא נראתה להם כהסבר מספק. אנדרסן לעומתם, לא הבינה את על מה המתיחות. היא נראתה די מרוצה כשחבקה בזרועותיה את זוג התאומים הקטנטנים: אמי הנקבה ואוסקר הזכר, והניקה אותם באהבה.
כן, טעות אומרים, לעולם חוזרת, ולא במקרה אצלנו בספארי האמרה הזו מצדיקה את עצמה בכל פעם מחדש, בייחוד לקראת אפריל (עונת הרבייה). אך עם הזמן התרגלנו לסידור החדש, ובכל פעם העברנו את הטראבל-מייקרים לגני חיות אחרים, כבר לא מפתיע אותנו לגלות את התאומים של אנדרסן (בפעם הרביעית ברציפות של השובבה) ואת הגור היחיד של אמי (בפעם השלישית).
עדכון אחרון : 8/3/2009 11:47
נא להמתין לטעינת התגובות
