 |
 |
|
|
|
|
| במלאת 5 שנים לנסיגה מלבנון, יגאל צחור רואה בה מודל ליציאה מעזה |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
יגאל צחור
26/5/2005 16:05 |
|
|
|
|
|
|
|
למחרת יציאת צה"ל מלבנון, לפני חמש שנים, התארחתי יחד עם חבריי ממזכירות התנועה הקיבוצית במשגב-עם. היתה שמחה מהולה בפחד. שמחה על קץ הסיוט הלבנוני, על פחדן של אמהות לגורל הבנים והבעלים שמתבוססים בתוך התופת הלבנונית. ופחד מפני החיזבאללה, שאנשיו מתהלכים סמוך לגבול חמושים ומאיימים.
ראינו את חיילי החיזבאללה בעין בלתי מזויינת מניפים דגלים וצוהלים על בריחת צה"ל מלבנון – כהגדרתם.
מאז חלפו חמש שנים. היציאה מלבנון לא פתרה את המצוקה הקיומית של חלק מהקיבוצים והמושבים הסמוכים לגבול הלבנוני, אך היא הסירה את המתח הנוראי של חיים בצל הקטיושות והחדירות הבלתי פוסקות של מחבלים. מעיסוק מרכזי בנושא בטחון, היום החברים מתרכזים בשאלות של קיום כלכלי וחברתי שאף הן לא פשוטות.
יש להדגיש שמרבית המתיישבים והיישובים לאורך גבול לבנון תמכו בהחלטת הממשלה לצאת מלבנון. יתרה מזאת, בין ראשי תנועות המחאה
ליציאה מלבנון היו תושבים שביתם סמוך לגדר המערכת.
במבט לאחור, קשה לתפוס איך במשך 18 שנה היתה תמימות דעים בין הממשלה, הכנסת וראשי מערכת הבטחון להשאיר את צה"ל על אדמת לבנון.
הסתגרותו של מנחם בגין ברחוב צמח שנה אחרי פרוץ מלחמת לבנון, שגרמה לו לצער ולכאב נפשי עמוק, לא הביאה את מחליפיו למסקנה המתבקשת: לצאת מלבנון לאלתר.
גם הפעם, כמו בערב מלחמת יום כיפור, זה היה כשלונה של הקונצפציה המדינית והביטחונית. אותה מערכת שחצנית, שנעזרת בדרך כלל בתקשורת מגבה, מתעלמת ממחאה ציבורית ומשכנעת את עצמה בצדקתה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אין חשש קיומי
|
|
|
 |
|
|
|
בנושא הלבנוני הנימוקים היו חשש משבירת קו ההגנה הביטחוני על יישובי הצפון, החשש מהשתלטות סוריה על גבול ישראל עם לבנון וכמובן הקונצפציות השגויות של מערכת הבטחון לאורך השנים, המשקפות פחד מתמיד לקיומה של ישראל.
אהוד ברק התחייב עוד בטרם בחירתו לראשות הממשלה שתוך שנה ממועד בחירתו יוציא את צה"ל מלבנון. ואכן כך היה. בנגוד לדעתם של ראשי הצבא ויועצים ביטחוניים, ברק התעקש והיה נחוש להוציא את אחרון חיילי צה"ל מלבנון.
ההשוואה בין ההתנתקות מלבנון וההתנתקות מעזה הכרחית בהתייחסות לשאלות הביטחוניות. כל רואי השחורות לפני נטישת לבנון טעו בהערכתם. מעולם לא היה שקט בגבול הצפון כפי שהוא מתקיים מאז שחיילי צה"ל שומרים מהצד המזרחי של הגבול. יש להניח שכך יהיה גם בעזה משעה שחיילי צה"ל יחדלו מלהסתובב חמושים בחצרות העיר. זה יאפשר לכוחות הבטחון הפלשתינים להוכיח שהם השליטים בשטח.
היום ברור יותר מתמיד שאם יש למדינת ישראל סכנה קיומית, היא נובעת מהמחלוקות הפנימיות, מהסקטוריאליות, השחיתות הפוליטית, האלימות וחוסר הסובלנות. אין כל חשש קיומי כתוצאה מהאיום הביטחוני.
יגאל צחור - תושב קיבוץ רביבים ומנהל המרכז למחקר וחינוך של קרן ברל כצנלסון
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על "קול העם"
|
|
|
|
|
|
|
רוצים שטור אישי שלכם יתפרסם באתר? קחו את המקלדת ליד ותתחילו לכתוב. את הטור שלחו אלינו בדואר האלקטרוני.
שימו לב, לאתר יעלו טורים שאורכם אינו עולה על 300 מילה, ובכפוף לשיקולי מערכת החדשות של NRG מעריב.
ציינו את שמכם המלא, וכמה מילים על עצמכם. אל תשכחו לצרף תמונה.
הכתובת למשלוח טורים:
ithink@maariv.co.il
לפרטים נוספים הקליקו כאן.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
