 |
/images/archive/gallery/310/450.jpg אורי פרג מפתח-תקווה בכינוס המרכז האחרון.
צילום: רענן כהן  |
|
|
| המדריך לטרמפיסט בגלקסיה - גרסת הליכוד 2005 |
|
| הכל מתחיל מחללית האם - הסניף המקומי. חבר מרכז יכול להיות בקבוצתו של דודו מימון מנתניה, להיות חלק ממחנה שרון ולהתנגד להתנתקות, להיחשב לאיש של צחי הנגבי, להיות חבר בפורום של עוזי כהן ושלמה מדמון ולקנח בקרבה לפורום העיראקי. וחסר למי שלא עובד איתם, תשאלו את ראש עיריית טבריה, שאף שר לא מבקר בלשכתו |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
נדב איל
27/5/2005 7:00 |
|
|
|
|
|
|
|
הקריירה הפוליטית של יולי אדלשטיין חוותה תפנית דרמטית לפני כמה חודשים. עד לאותה מטמורפוזה מרתקת, היה אדלשטיין אחד מאנשי הספסל האחורי של הליכוד. כך גם התייחסו אליו במרכז הליכוד, הגוף שקובע את גורלו הפוליטי של כל חבר כנסת בתנועה. "הייתי מבקש פגישות כדי להכיר אנשים, מחזר על הפתחים, הכל כדי שאנשים ייפגשו איתי", הוא אומר, ללא געגועים.
- מנהלי המדינה - פרויקט מיוחד
אדלשטיין, נתן שרנסקי ומרינה סולודקין, ראשי "ישראל בעלייה", התאחדו עם 38 חברי הכנסת של הליכוד לאחר הבחירות האחרונות. התגובה במפלגה המארחת לא היתה עוינת, אבל גם לא נלהבת במיוחד. "הרוסים", כפי שחברי מרכז הליכוד מכנים אותם, פשוט לא היו חשובים מספיק. הם היו ספיח, תירוץ להשגת אותו מספר מכושף: 40. ארבעים מושבים בכנסת למפלגת השלטון.
לפני כמה חודשים התהפך עולמו הפוליטי של אדלשטיין. הסכם האיחוד עם הליכוד העניק למפלגה הקטנה מכסה של חברי מרכז בגוף המפלגתי החשוב בישראל. 128 חברי מרכז. 128 בני אדם ששרנסקי ואדלשטיין יכולים היו לבחור, בשיקול דעת מוחלט. אגב, הם לא בחרו רק עולים מברית-המועצות לשעבר. שניים מחברי המרכז החדשים, מטעם ישראל בעלייה, מפלגת עולים, הם ערבים.
התוצאה היתה מרהיבה. בין לילה, עברו אדלשטיין וחבריו מחושך לאור גדול, מהמדבר הפוליטי, לנוה מדבר שופע חנופה. אדלשטיין חווה עכשיו רכבת הרים פוליטית. "פתאום התחלתי לקבל פניות, המון פניות,
עשרות פניות", אומר אדלשטיין, יגע במקצת, "כל מיני אנשים שרוצים לרוץ לכנסת, וצריכים את תמיכתנו. חברי כנסת מכהנים. חברי מרכז. סתם חברי ליכוד. ראשי קבוצות אחרות בתנועה. עכשיו נצטרך לקבל החלטות-במי לתמוך, ולמי לומר לא. זה הולך להיות קשה".
כך , באמצע החיים, אחרי שנאבקו בשלטון הסובייטי, כיהנו בכנסת ובממשלה, שניצחו במערכות בחירות וגם הפסידו, שרדו פילוג במפלגתם ועזבו ממשלות, הפכו שרנסקי ואדלשטיין לראשי קבוצה חשובה במרכז הליכוד. בלשון חברי המרכז, אדלשטיין הפך ל"ראיס", כמו הראיס ערפאת. ומאחוריו "חיילים".
"ראיסים, נכון, זה השם", נזכר אדלשטיין במבוכה. הוא מעולם לא העלה על דעתו שיכונה ראיס, ועוד ייהנה מזה. לטובתו של הקורא אדלשטיין, ועוד יותר לטובת הקוראים שאינם ברי מזל כמוהו, אולי הגיע הזמן לעסוק במרכז הליכוד. על באמת. ככלות הכל, הרבה מדברים על מרכז הליכוד, ורק מעטים מבינים אותו. מתי מעט יודעים כיצד לתפקד בתוכו, כיצד להפעיל אותו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מעגלי העוצמה
|
|
|
 |
|
|
|
בניגוד לתדמית הציבורית, 3,093 חברי המרכז אינם עוסקים כל היום בהזמנת חברי כנסת לשמחות משפחתיות. בניגוד לדעה המקובלת, כאילו ההתנתקות ומפת הדרכים בוערות בעצמותיהם של הפעילים, הפוליטיקה הכלל הארצית איננה מעסיקה את רוב חברי המרכז. רוב הזמן הם עסוקים מאוד בפילוג בסניף המפלגה המקומי, בבחירות למזכירות הליכוד, ובשורה ארוכה של נושאים מוניציפליים, משעממים למדי.
נכון, רגע השיא של המרכז הוא בבחירת חברי הכנסת. שם מתגלה כוחם, ובדרך לשם גם נחשפת שחיתותם של חלק מהם. אבל זהו רגע חולף, יום אחד בעולם ומלואו של עסקנות. התקשורת הנלהבת מציירת את המרכז כחצר ביזנטינית המורכבת מלוח שחמט ענק, שעליו נאבקות סיעות המורכבות ממאות חיילי פלסטיק, חסרי שם ודעה, שממלמלים רק מילה אחת: ג'וב. רק תן הוראה לחיילים שלך, והם מסתערים ומצביעים על פי הוראות ה"דיל" שניתן להם. ורק למען הג'וב.
כמובן, התיאור הזה רחוק מאוד מהמציאות. לחבר במרכז הליכוד אין נאמנות אחת; הוא ספוג בנאמנויות מקבילות וסותרות. חבר מרכז יכול להיות בקבוצתו של דודו מימון מנתניה, להיות חלק ממחנה שרון אבל להתנגד להתנתקות, להיחשב לאיש של צחי הנגבי, להיות חבר בפורום השרון והמרכז בראשות עוזי כהן ושלמה מדמון, ולקנח בקרבה לפורום העיראקי.
לא לוח שחמט שטוח, אלא שורה ארוכה של שכבות גיאולוגיות מבעבעות ומתחלפות - רמת הסניף המקומי, רמת הנאמנות לחבר כנסת או שר, תמיכה בהתנתקות או התנגדות לה, תמיכה באריק שרון או בנתניהו, חברות בפורום חברתי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
''המרכז הוא בלתי נשלט''
|
|
|
|
|
|
|
בכל אחד מהגופים תהיה דמות שתטען כי ביכולתה להשפיע על הצבעת חבר המרכז הפשוט. ומהי השפעה? "השפעה זו היכולת לבקש מחבר מרכז למלא שמונה-תשעה שמות של חברי כנסת, מתוך רשימה של 15 שהוא מתבקש למלא", אומר אורי פרג', המחזיק בקבוצה בסניף פתח-תקוה, "אי אפשר לבקש יותר".
פרג' אופטימי. גם מי שיכול להכתיב לקבוצת חברי מרכז שישה שמות מתוך 15, ייחשב לאיש בעל עוצמה. והמספרים הם צנועים מאוד. "אין קבוצות של 200 איש, מי שאומר לך שיש לו 200 איש הוא שקרן", מדגיש שבתאי יוסף, ראש קבוצה מחולון, "הקבוצות הן קטנות, 30 חברי מרכז זה הרבה. המרכז הוא בלתי נשלט. אין חיילים".
ואכן , יש שיטענו שבסופו של יום, כאשר יתייצב חבר המרכז בקלפי, אחרי שהבטיח לכולם וריצה את כולם, הוא יפעל לפי שיקול דעתו הבלעדי. "זה הבלוף", אומר אחד משרי הליכוד, "זה הבלוף הגדול". עו''ד כרמל שאמה, ראש קבוצה מסניף רמת-גן, מתאר בחירות במרכז הליכוד כ"אולם קטן אחד, שבו מתחוללים מיליוני, מיליוני שקרים, על פרק זמן מצומצם של כמה שעות".
"אני איש של ביבי", מעיד פרג', "אבל אם ביבי יבקש להצביע למישהו שאני לא אוהב, נניח עמרי שרון, אני אומר לו בנימוס: לא. זה לא מרכז של דבילים, של פראיירים". אריק ברמי, מנכ"ל הליכוד, האדם שראש הממשלה שרון שולח כדי לרכב על נמר המרכז, אומר: "כל חבר מרכז הוא כוח אלקטורלי בפני עצמו, כל אחד מהם בנפרד, וכל אחד מהם הוא עולם ומלואו שצריך להכיר כדי לקבל תמיכה".
מפחיד. אבל עסקות המרכז, הדילים, אינם פיקציה מוחלטת, ממש לא. איש אינו מכחיש את קיומם; ויש אנשים וקבוצות במרכז הליכוד שמאחוריהם עומדים "חיילים" ממושמעים יחסית. יש קבוצות שאפשר לכרות עימן דיל, ויש סבירות גבוהה שיספקו את הסחורה. שחייליהן יישמעו לא רק להוראה למלא שישה שמות מתוך 15, אלא גם עשרה שמות.
זהו מעגל העוצמה הראשון של מרכז הליכוד: הקבוצות המאורגנות, העל-אזוריות. יולי אדלשטיין, לתשומת לבך, אתה נמצא במעגל הזה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ח''כ יולי אדלשטיין, חבר מעגל העוצמה הראשון. צילום: אמיר מאירי
|
|
|
|
|
|
|
הקבוצות העל-אזוריות המאורגנות
|
|
|
|
|
|
|
מתוך 3,000 חברי המרכז, לפחות 500 מאורגנים במסגרות שאינן קשורות בסניף המקומי. מדובר בכוח עצום: לעתים מספיק פחות מ-400 חברי מרכז כדי להיכנס לכנסת. הקבוצות הגדולות הן קבוצת אדלשטיין-שרנסקי החדשה המונה 128 חברי מרכז, וקבוצת מנהיגות יהודית של פייגלין ומיכאל פואה, המונה בין 100 ל-120 חברים .
מנהיגות יהודית היא הגוף הימני ביותר בליכוד. "כמובן שיש אנשים שמחפשים אותנו לתמיכה", אומר פואה בחוסר נוחות, "אבל הם יודעים שאי אפשר לקנות אותנו בג'ובים, שאנחנו לא נתמוך באף אחד שאינו בדעותינו".
ח''כ חיים כץ והתעשייה האווירית הם קבוצה משמעותית נוספת, המונה כ-80 חברים. פלג אחר הוא המייסדים. מדובר בחברי תנועה ותיקים, בדרך כלל ותיקי חירות, המזוהים עם תפישה ימנית והתנגדות לכל ויתור טריטוריאלי. "המשמעת שלהם היא מדהימה", אומר אחד מהח''כים, "הם מקבלים החלטה על תמיכה במישהו, וכולם עושים בדיוק כפי שנקבע, כמו באצ"ל, ממלאים את מצוות החברים ללא פקפוק".
המייסדים מתחלקים לשלושה חלקים: קבוצת ז'ק לוי, עם 70-50 חברים, קבוצת חוג תגר (ותיקי חירות והאצ"ל) שהבולט בחבריה הוא אלי שטרית, עם כוח זהה לערך. הקבוצה השלישית הם הליברלים, שבחלקם (זלמן שובל, לדוגמה) הם גלגול של הפורשים ממפלגת רפ"י של שמעון פרס ודוד בןגוריון ( ! ), המונים כ-30 חברי מרכז.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
נתונים סותרים
|
|
|
|
|
|
|
על הנתונים עד כאן יש הסכמה מלאה. אבל מכאן והלאה, התמונה העל-אזורית ספוגה בדיסאינפורמציה. כל אחד ממחנות השרים הבולטים במרכז הליכוד - סילבן שלום, ישראל כץ, צחי הנגבי, דני נוה ולימור לבנת - יטען שמאחוריו קבוצה הומוגנית של חברי מרכז הנאמנים רק לו; פעילים שיביטו בטופס המציע להם לבחור 15 ח''כים, ויבחרו רק באדם אחד בלבד - השר שלהם.
ההערכות במרכז הן שהשרים כץ, הנגבי ושלום מובילים במחנות מעין אלה, ואחריהם נוה ולבנת. יש חברי מרכז (המקורבים לסילבן) שיאמרו שיש לו 220 חברי מרכז "חיילים". אחרים יאמרו שיש לו 100, ויש שיפחיתו עד כדי 60. יש שיגידו כי ישראל כץ, שבא ממחוז המושבים במקור, מחזיק שם בלפחות 200 פעילים שרופים. אחרים יאמרו כי חייליו האמיתיים מתמצים ב-80. אף אחד אינו יודע.
מה שברור הוא שהשפעתם של השרים המוזכרים כאן חורגת הרבה מעבר ל"חייליהם", והפופולריות שלהם מרקיעה שחקים. אין פלא: היא נקנתה ביזע ההשתתפות באלפי שמחות משפחתיות, בעשרות אלפי שיחות טלפון, במאות אלפי נשיקות וחיבוקים, ובנקיטת עמדות ימין עקביות לאורך השנים. אולם הליכוד ומרכז הליכוד אינם בנויים על אותן קבוצות קטנות ומאורגנות. לא, הליכוד איננו (בעיקר) מנגנון של קבלני קולות וועדי עובדים. הליכוד חי בסניפיו.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
שר החקלאות ישראל כץ. צילום ארכיון
|
|
|
|
|
|
|
הטעויות של זוהר עובד
|
|
|
|
|
|
|
זוהר עובד, ראש עיריית טבריה, רץ לראשות העיר ברשימה עצמאית. זו היתה הטעות הראשונה שלו. הטעות השנייה היתה שהוא זכה. והטעות השלישית, היחידה שאין עליה כפרה וסליחה, היתה שהוא לא הבין את כוחו של מרכז הליכוד.
עובד, אדם נמרץ, החל בודק את מצבת העובדים בעירייה. הוא גילה, כפי שמספר מקור בטבריה, "חבר מרכז שהורשע בפלילים, וחייבים לפטרו, קרובת משפחה של איש ליכוד שלא עשתה שום דבר, ועוד פעיל ליכוד שמשחק סנוקר כל היום ומקבל משכורת מהעירייה". עובד , תמים שכמותו, פיטר את העובדים הסוררים. הוא גם לא חשש לפגוע באינטרסים המסחריים של כמה מהבולטים באנשי הליכוד בטבריה.
חברי המרכז אינם נשארים חייבים: "הוא לא יודע איך לעבוד", הם אומרים, "הוא איש מדון וריב".
הם לא פראיירים, חברי המרכז. הוחלט להטיל על ראש העיר עונש תנ"כי. חרם. מטבריה יצאה ההוראה ועלתה לירושלים: אל לו לשר מהליכוד לבקר בלשכת ראש העיר בטבריה.
"שנה וחצי. שנה וחצי לא הגיע שר אחד מהליכוד", מתאונן מקור בכיר על שפת הכנרת, "הם פוחדים, כל כך פוחדים מחברי המרכז, שהם לא מעזים להראות את הפרצוף שלהם כאן. פעם אחת כבר כמעט הגיע לכאן שר, וצלצלו אליו בדרך. הוא עשה פניית פרסה ולא בא".
מה לא עשה ראש העירייה עובד כדי לשכנע את השרים לבוא. הוא שלח הזמנות. שוחח איתם בטלפון. קבע פגישות. הפעיל קשרים. אפילו הגיע עד כדי שיחה עם ראש הממשלה אריאל שרון, שהבטיח לעזור. אבל החרם והנידוי על העיר מוחלטים. לעתים שומע ראש העירייה שאיזה שר הגיע לעיר: אבל לא כדי לעסוק בענייני התיירות והתכנון של אחת הערים המפורסמות בישראל. ממש לא. כדי להיפגש עם חברי מרכז ליכוד; בכל זאת, יש סדרי עדיפויות.
כן, כך ייעשה לאיש שסניף הליכוד המקומי רוצה בהשפלתו. וכמה חברי מרכז יש באימפריה הטבריינית, ששרי הליכוד כה חוששים מהם, עד כדי החרמה מבזה כל כך של ראש עיר בישראל? ובכן, מטעם טבריה יש 33 חברי מרכז ליכוד. "30 זה המון", מציין חבר כנסת, "המון".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
''הכוח נמצא בסניפים''
|
|
|
|
|
|
|
הטעות של זוהר עובד היתה שהוא לא הבין שמרכז הליכוד, הגוף הפנימי החשוב בליכוד, מבוסס בראש ובראשונה על הסניפים. "הכל מתחיל בסניף, והכל נגמר בסניף, הנאמנות היא שבטית ומקומית - לאנשים שאתה רואה יום-יום, שמעסיקים אותך, שעוזרים לך בעירייה", אומר אחד מחברי הכנסת, "הסניפים הם הזירה המרכזית ששולטת במרכז הליכוד". או במילותיו של שלמה מדמון מכפר-סבא: "הסניף הוא חללית האם".
אין ספק שסניפי הליכוד הם מעגל העוצמה החשוב ביותר במרכז הליכוד. בפשטות, עובדה זו נובעת משיטת הבחירה, שהיא מקומית. "זה הכל מתחיל בהתפקדות", אומר אורי פרג', מפתח-תקווה. "בא אורי פרג' ורוצה להיות ראש סניף, ורוצה להכניס חברי מרכז. אז אני מתחיל לפקוד אנשים לליכוד. האידאולוגיה לא חשובה כאן. אני, לדוגמה, פקדתי 2,200 איש במשך חמש שנים. משפחה, חברים, אנשים שעזרתי להם, רצתי אחריהם, עבדתי עבורם".
אחרי ההתפקדות באות הבחירות להנהלת הסניף, ולבסוף הבחירות למרכז הליכוד. שיטת הבחירות בליכוד מחלקת את השליטה בסניף, באופן קבוע, בצורה של שני שליש לרוב ושליש למיעוט. "בתוך הרוב והמיעוט נוצרות קואליציות, כי לא יכולות לרוץ חמש קבוצות כדי להשתלט על הסניף, חייבות שיהיו שתי קבוצות בלבד, אין כאן מקום למשה רבנו שילך לבד", מסביר מדמון.
המשמעות הסופית היא שנוצרות בדרך כלל שתי קבוצות, המציגות מועמדים למרכז הליכוד. ומי המועמדים? ראשי הקבוצות, הראיסים, בוחרים את מקורביהם, אנשים שהם חושבים שיהיו נאמנים להם.
וכשאומרים מקורבים, הכוונה היא לכמה שיותר קרובים. בני משפחה הם עדיפות ראשונה. ששון אליהו, האיש החזק בחולון, מחזיק במשפחה ענפה במרכז הליכוד, והדבר נחשב לו כמקור כוח. עו''ד כרמל שאמה החדיר לרשימה ברמת-גן לפחות חמישה קרובי משפחה דרגה ראשונה.
הרבה אחים רצים יחד: האחים גדי וחיים בשרי בפתח-תקווה, האחים איציק ומאיר גבאי באשדוד. המשפחה היא בסיס כמעט יחידי של ביטחון במרכז מפלגה סוער והפכפך, שבו חברי מרכז עורקים מקבוצה אל קבוצה במהירות הבזק.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הפודלים מתחילים לרקוד
|
|
|
|
|
|
|
שבתאי יוסף מחולון מסביר: "נניח שהכנסתי למרכז פודלים עם שיניים רכות, בהתחלה הם נמצאים במצב של חיל ורעדה, אבל אחר כך מתחילים להתקשר אליהם שרים וחברי כנסת, ומי שהיו פודלים מתחילים לענטז ולרקוד, ולעשות מה שהם רוצים".
ראש קבוצה שיכול להשפיע על 25 איש, נחשב ראש קבוצה חשוב מאוד. פרג' מסביר: "נניח שאני מריץ את מוישה זוכמיר לכנסת, יש לי 25 איש, אני עושה הסכם עם שמונה ראשי קבוצות אחרים, ובעצם יצרתי ככה קבוצה 200 איש, שאני יכול לגבש לתמיכה בשורה של מועמדים לכנסת".
וזה עובד?
"אם בחרת אנשים טובים, זה עובד כמו שעון דוקסה".
ח''כ בולט בליכוד אמר בתגובה לדברים האלה כי מדובר ב"וודו", אמונת אלילים, שלא כדאי להאמין לה. "הדברים האלה כמעט אף פעם לא עובדים", הוא אומר. כך או אחרת, ככל שהמרכז מזדקן, מתרחשות שתי תופעות במקביל: הקבוצות הראשוניות מתפצלות יותר לגופים זעירים, כך שלעתים הח''כים עוסקים ברצינות בניסיון להשיג את תמיכתה הפנומנלית של קבוצה המונה שמונה חברי מרכז. התופעה המקבילה היא שחברי המרכז מתנתקים מ"חללית האם" של הסניף, ומתחברים לחלליות אחרות - חברי כנסת ושרים, השמחים לאמצם לחיקם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הפורומים
|
|
|
|
|
|
|
וחוץ מהפעילות בסניפים, שהולכים ומתפלגים, רבים מחברי המרכז של הליכוד משקיעים עתותיהם בפורומים מפורומים שונים. "זה כמו קלאבים בריטיים, רק הפוך", לועג חבר כנסת, "קלאבים אליטיסטיים של חברי מרכז".
כמות הפורומים היא אינסופית ("הם צצים כמו פטריות אחרי הג'ובים", מתפייט ח''כ אחר), וכל אחד מהם טוען להשפעה על חברי המרכז המגיעים לפגישותיו. יש פורומים אזוריים (פורום דרום, פורום המרכז והשרון), פורומים ערכיים (הפורום לשמירת ערכי הליכוד), פורומים המבוססים על אישים ספציפיים ("הפורום של שלמה פורטל").
הגליק החדש הוא פורומים עדתיים: יש פורום גרוזיני, המכונה בשם האופנתי "פורום G", פורום תימני ("אין מספיק תימנים ברשימה לכנסת"), פורום עיראקי מכובד, פורום פרסי, ועכשיו מדברים על הקמת פורום מרוקאי.
יש גם פורום המכונה "פורום מנכ"ל הליכוד", ואליו מוזמנות 200 הדמויות הבולטות במרכז. ככל שהפורומים מרובים יותר, כך נחשבת השפעתם לנמוכה יותר. רוב הח''כים מסכימים כי "הפורומים הם מקום טוב להופיע בו, אבל אין להם משמעות אלקטורלית, מדובר במאות אנשים, ולא נותנים להם הוראות איך להצביע".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
''אלה שאסור ליפול לפה שלהם''
|
|
|
|
|
|
|
וישנם קובעי אווירה. אלה מתחלקים לשניים: אנשי הסתרים, בדרך כלל אנשי עסקים אמידים, המושכים בחוטים. סוג אחר הוא "מסיבי נזק פוטנציאלי". או במילותיו של שר בממשלה: "אלה לא אנשים שנחשבים לקבלני קולות, אבל אסור ליפול לפה שלהם, ולכן שומרים איתם על קשרים טובים".
ח''כ מסוים מבהיר כי "מדובר בחברי מרכז שהם חברים של כל העולם ואשתו, מגיעים לכל האירועים, ולכן הם יכולים ללכלך עליך. הם לא יכולים להועיל הרבה, אבל יכולים להזיק המון". יש שורה ארוכה של אישים המוגדרים כך על ידי גורמים בליכוד. המוכר ביניהם הוא אחד, עוזי כהן, מרעננה.
לכאורה, חברי מרכז הליכוד אמורים היו להיות שיכורים מכוח, הלומים מתשומת הלב הציבורית. זו טעות נפוצה. חברי מרכז הליכוד מרגישים נרדפים. לעתים מלווה אותם גם תחושה ששליחיהם בכנסת מפקירים אותם לביקורת הציבור.
"מדוע מפלים אותנו במינויים לשירות הציבורי?", שואל איציק קדוש מקריית-טבעון, חבר מרכז 22 שנה, "למה מכריחים אותנו לעבור את ועדת רביבי? תדע לך, חברי הכנסת והשרים מאוד נהנים מהמצב הזה. הם אומרים לך,'זה לא אני, זו הוועדה'. וככה מורידים חברי מרכז מהגב שלהם".
קדוש עומד להתמודד לכנסת, כמו מאות חברי מרכז אחרים. הצהרות על מדיניות מינויים קמצנית הן כורח המציאות. וגם על איכותם של חברי המרכז. "אנחנו לא הסוס של קליגולה", הוא מסביר בנחת, "אנחנו הדמוקרטיה''.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
