 |
/images/archive/gallery/255/128.jpg דוד עברי
ארכיון: רויטרס  |
|
|
| "ייתכן שההיסטוריה היתה נראית אחרת" |
|
| 24 שנים לאחר התקיפה הישראלית את הכור בבגדד מספר דוד עברי, מפקד חיל האויר דאז, ל-NRG על החששות."אמרתי לטייסים: המשימה נגמרת בנחיתה" |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
ברק רביד
7/6/2005 18:29 |
|
|
|
|
|
|
|
בדיוק לפני 24 שנים, כמה שעות לפני השקיעה, נתן מפקד חיל האוויר דאז, האלוף דוד עברי, את הפקודה. שמונה מטוסי F-16, חמושים בפצצות במשקל של קרוב לשתי טונות ועמוסים בדלק, המריאו בזה אחר זה לעבר בגדד. המטרה: השמדת הכור הגרעיני "אוסיראק". היום, כשבפני ישראל ניצב מחדש האיום הגרעיני, הפעם מאיראן, אומר עברי ל-NRG מעריב: "זו היתה החלטה קשה אך נכונה - אם לא היינו תוקפים ייתכן שההיסטוריה היתה נראית אחרת".
המידע על שאיפותיו הגרעיניות של הרודן העיראקי סדאם חוסיין, החל להגיע למודיעין הישראלי כבר בשנות ה-70. תמורת מאות מיליוני דולרים רכש סדאם מצרפת שני כורים גרעיניים, ציוד רב ועשרות מומחים לצורך מימוש חלומו להחזיק בנשק האולטימטיבי.
למרות מאמצים מדיניים נמרצים של משרד החוץ מול הממשלה בפריז, התעקשו הצרפתים כי מדובר בכור למטרות שלום וסרבו לבטל את העסקה עם סדאם. ככל שהלכה האופציה המדינית ונעלמה, התגברו הקולות
בישראל שקראו לסכל את פרויקט הגרעין העיראקי בעודו באיבו.
"הדיון הציבורי בארץ באותה תקופה היה בכלל סביב האפשרות שנתקוף את סוללות טילי הנ"מ שסוריה הכניסה לבקעת הלבנון", מספר עברי. "הפוקוס בכלל לא היה על עיראק. הדיונים בנושא המבצע היו בפורומים מצומצמים ביותר בצבא ובממשלה. הגענו למסקנה שמבחינה מדינית נוכל לבצע תקיפה אחת בלבד - או בלבנון או בעיראק. החלטנו על עיראק כי הזמן עשה את שלו והאורניום מצרפת החל להגיע".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
שרון בחר באפשרות השניה
|
|
|
 |
|
|
|
ספר חדש בשם "הפשיטה על הכור", שהתפרסם לאחרונה, חשף לראשונה חלק מהמהלכים שהתרחשו מאחורי הקלעים במערכת הביטחון ובממשלה לקראת תקיפת הכור. המחבר, רודג'ר קלייר, אסף עדויות רבות של בכירים בצה"ל ושל הטייסים שהשתתפו במשימה ושרטט את מהלך האירועים.
כבר עם כניסתו של בגין למשרד ראש הממשלה בשנת 1977 הוא הציב את הטיפול בגרעין העיראקי כאחד היעדים המרכזיים של ממשלתו. בגין כינס דיון אסטרטגי מצומצם בלשכתו, בו נכחו בכירים במערכת הביטחון ובקבינט. דווקא ראש אמ"ן יהושע שגיא וראש המוסד יצחק חופי התנגדו לתקיפה, אך מפקד חיל האוויר דוד עברי והרמטכ"ל רפאל איתן תמכו במהלך בנחישות.
תומך נוסף בתקיפה שהשתתף בדיון היה לא אחר מאשר אריאל שרון - אז שר החקלאות. מסתבר שלאורך כל הדרך היה שרון אחד הגורמים הניציים בכל הקשור לסיכול פרויקט הגרעין. הטיעון לפיו תקיפה תפגע במעמדה הבינלאומי של ישראל נשמע לו אז מגוחך. "אם הברירה העומדת בפניי היא בין להיות פופולרי ומת לבין להיות לא פופולרי וחי, אני בוחר באפשרות השניה", אמר באחד הדיונים שקדמו לאישורו הסופי של המבצע.
"היה לשרון אמון מלא שחיל האוויר מסוגל לעשות את הדברים", מדגיש עברי. "ברגע שחיל האוויר אמר שיש יכולת הוא נתן לנו קרדיט מלא".
אפשר להקיש מעמדתו אז על מעשיו בנושא האיראני?
"אני מעריך ששרון למד ממה שהיה אז. אבל כראש ממשלה הוא מתנהג אחרת ואנחנו רואים את זה גם בתחומים אחרים. כראש ממשלה לא מקבלים החלטות שאפשר אולי לקבל כשר".
עברי מעיד כי כשהחלו לעבוד בחיל האוויר על המבצע לתקיפת הכור, כבר ב-1977, נשקלו אפשרויות רבות לביצועה. "הכנו את התהליך הזה במשך 3-4 שנים", הוא מספר. "בהתחלה בכלל לא היו לנו את מטוסי ה-F-16 וחשבנו לתקוף עם פאנטומים. בשלב מסוים אפילו שקלנו תקיפה קרקעית".
במקביל לדיונים בממשלה, מספר עברי כי החלו להגיע לארץ מטוסי ה-F-16 החדשים. שלושה צוותים של טייסים כבר התאמנו עליהם תקופה ארוכה בארה"ב והיוו בסופו של דבר את רוב צוות המשימה. "הכנו שלוש טייסות", מציין עברי. "נתנו להם הנחיה לתרגל טיסות ארוכות טווח בלי שאמרנו להם את המטרה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בגין דפק על השולחן
|
|
|
|
|
|
|
הוויכוח בממשלה נמשך תקופה ארוכה. "הנושא הזה היה מאוד חשוב לבגין", מספר עברי. "אבל הוא התעקש לא לתקוף עד שלא יהיה קונצנזוס בקבינט". מתנגדו הגדול של בגין היה סגנו, יגאל ידין. בשלב מסוים הוא התעקש לראות את המודיעין הגולמי, לפיו העיראקים קרובים להפעלה מלאה של הכור. בכירי מערכת הביטחון ערכו לו סקירה מיוחדת ונתנו לו לקרוא את החומר, ובסופו של דבר הוא השתכנע.
בדיונים האחרונים הצליח לגבש בגין הסכמה בקבינט. בסיומו של אחד הדיונים קם ודפק על השולחן. "לעולם לא עוד", אמר בנחישות. "לא תהיה שואה שנייה במאה הזו". עברי מסביר את הלך רוחו של בגין באותה התקופה: "ההחלטה הגדולה שלו היתה שחייבים לקחת את הסיכון ולתקוף, כדי לעכב את הפרויקט ולאפשר לממשלות שיבואו אחריו ולגורמים אחרים לטפל בכך בעתיד".
לבסוף התקבלו האישורים והמבצע יצא לדרכו בצהרי ה-7 ביוני 1981. שמונה מטוסי F-16 מלווים במטוסי F-15, שתפקידם היה לאבטח אותם מפני מטוסי אוייב, החלו עושים דרכם לעבר בגדד. "זו היתה הפתעה טקטית ולא אסטרטגית", מעיד עברי. "האיראנים כבר תקפו את הכור כמה חודשים קודם לכן ללא הצלחה, אבל עקב כך תוגבר מערך ההגנה. גם האמריקנים הופתעו לגמרי. הם בכלל לא שיערו שאנחנו עומדים לתקוף בעיראק".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"לא הכרנו את היכולת של המטוסים"
|
|
|
|
|
|
|
עברי מספר כי היה בטוח ביכולת הטייסים לבצע את ההפצצה בהצלחה. דברים אחרים דווקא הדאיגו אותו. "אותי הדאיג בכלל האם המטוסים יתפקדו בצורה טובה בכזו טיסה ארוכה", הוא אומר. "אלה היו מטוסים חדשים ועוד לא ידענו לגמרי את קשת היכולות שלהם".
הערכותיו של עברי היו נכונות, אך על אף הסיכון הרב, הפגיעות היו מדויקות והכור הושמד. אבל עברי לא היה שקט עד שראה את הטייסים על הקרקע. "כשהם היו בדרך חזרה עליתי מולם בקשר", הוא נזכר. "שיבחתי אותם על הביצוע, אבל אמרתי להם שהמשימה נגמרת רק עם הנחיתה".
איך היתה ההרגשה באותו הרגע?
"כשקיבלנו את הידיעה על הפצצת הכור בהצלחה, ההרגשה היתה טובה, אבל לא כמו כשמבקיעים גול בכדורגל. החזרה הביתה היתה החלק הכי מסוכן של הטיסה. הם טסו כמו ברווזים, עם מינימום דלק ובלי חימוש. אחרי הנחיתה היתה התפרקות גדולה של מתח".
פעמים רבות ניתן לתהות "מה היה קורה אילו". במקרה הזה המחשבה על כך מבעיתה. "במובן מסוים ההתקפה שלנו על הכור חסכה הרבה קורבנות במלחמת המפרץ", מאשר עברי. "רק אז המבצע שעשינו קיבל את מלוא המשמעות. תאר לך שהיה לעיראק גרעין לפני 1991 - לדעתי, אף אחד לא היה מצטרף לקואליציה, כשיש איום גרעיני נגדו מצד עיראק. גם בכלל לא בטוח שארה"ב היתה מעיזה לעשות את המלחמה. ההיסטוריה היתה נראית אחרת לגמרי".
"במצבים מסוימים אתה צריך לקבל החלטה לתקוף כדי לדחות יכולות אצל מי שמאיים עליך", מדגיש עברי. לדבריו עקרון כזה פועל גם במקרה האיראני. "האמריקנים מבינים את זה היום טוב מאוד וגם בנושא האירני יהיו להם את השיקולים הללו. יש תהליכים שצריך למנוע זמנית על ידי דחייה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"לאמריקנים יש יתרון"
|
|
|
|
|
|
|
עברי מדגיש כי ההחלטה לתקוף התקבלה רק לאחר שעיראק הלכה והתקרבה לנקודת האל-חזור. "היה אז קו אדום שאמרנו שנתקוף רק אחרי שימוצו כל האופציות המדיניות", הוא מספר. "גם היום צריך לקבוע מהם הקווים האדומים של מדינת ישראל. אני מתאר לעצמי שיש לישראל כאלה, ולפיהם מחליטים מה נכון ומה לא נכון לעשות".
האם לישראל יש את היכולות לתקוף?
"לאמריקנים יש יתרון גדול עלינו בכל הקשור לתקיפה. יש להם גם יכולות יותר גדולות והם יושבים היום ליד איראן. אם הם יגיעו למסקנה שהקווים האדומים שלהם נחצים – ייתכן והם יפעלו. בכל מקרה, היכולות מאוד התפתחו מאז 1981 – ישנן אפשרויות, אבל חיל האוויר צריך לבחור מה הדרך הכי טובה"
היית מגדיר את התקיפה כהחלטה החשובה ביותר שקיבלת בשירות הצבאי?
"אני חושב שזו היתה אחת מנקודות השיא של השירות הצבאי שלי. אני גאה שלקחתי את ההחלטה, כיוון שיש כאן הרבה מימד של סיכון ושל החלטה אישית כמפקד. במידה מסוימת יצרתי את התהליך שאיפשר את התקיפה הזו. הייתי באחד הצמתים בהם נקבע אם המבצע היה יוצא לפועל או לא. אם הייתי מהסס זה לא היה קורה, לכן אני מרגיש שהמבצע הזה הוא במידה רבה חלק ממני".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
