הרגיעה בידי המזל
עמיר רפפורט סבור שבפועל אין רגיעה אלא הפסקת אש שהיא הרע במיעוטו
בקשר לירי, צדק רב-אלוף דן חלוץ כאשר אמר שהרקע המיידי למתקפה אתמול הוא מאבקי הכוח הפלשתיניים הפנימיים. נכון, הירי בוצע על ידי החמאס כדי להכתיב סדר יום חדש ולשדר שהארגון לא ישלים עם ההחלטה לדחות את הבחירות למועצה המחוקקת שאבו-מאזן קיבל פה אחד - הפה שלו. ואולם, למרות הסיבה המיידית הזאת, הירי הוא לא גחמה פתאומית אלא תולדה של כללי משחק שהוכתבו על ידי החמאס מאז שהרגיעה, כביכול, נכנסה לתוקף לפני כחמישה חודשים. על פי הכללים האלה, תושבי שדרות והיישובים הישראליים בתוך רצועת עזה הם בני ערובה שאפשר לתקוף בכל פעם שהרשות הפלשתינית מבצעת מהלך לא מקובל או כשישראל פועלת במקום הרשות נגד תשתית הטרור, כמו בפעולה אתמול בבוקר שבה נהרגו שני אנשי ג'יהאד איסלאמי. אם נרצה ואם לא, בכללי המשחק האלה החמאס מצליח לחקות עד עתה את ארגון החיזבאללה, שמחזיק מאגר נשק שמאיים על אזרחים ישראלים בגבול הצפון.
האירועים אתמול מעלים את השאלה האם בכלל ניתן לקרוא רגיעה למצב שבו ארגונים כמו הג'יהאד האיסלאמי והחזית העממית כלל אינם מחויבים להפסקת אש, ואילו החמאס, שכן מחויב לה, משחרר את הנצרה בכל עת שהוא מוצא לנכון. האמת היא שבפועל אין רגיעה, אבל ישראל נקלעה למצב שבו הפסקת האש החלקית היא בבחינת הרע במיעוטו. הרי גם כאשר צה"ל פעל בשנה שעברה בכל כוחו בצפון רצועת עזה, עדיין נורו לעבר שדרות הרבה יותר קסאמים מאשר המצב בתקופה האחרונה. שיקול זה והאינטרס שהוגדר לאומי שלא למוטט את הרגיעה, אלא לנסות בכל מחיר לבצע את ההתנתקות בתיאום עם הפלשתינים, הם שמביא את ישראל להמשיך להבליג גם אחרי יום קשה כל כך. אבל הבלגה כזו סופה להסתיים. המשך הרגיעה הוא בינתיים בידי המזל. קל לנחש שאילו הירי אתמול על שדרות היה מביא לנפגעים הרגיעה כבר היתה בבחינת זיכרון מהעבר. אם הרשות הפלשתינית לא תתעשת, האירוע הטרגי שיחזיר אותנו למציאות הדמים במלוא חריפותה יגיע במקודם או במאוחר.
עדכון אחרון : 13/11/2005 17:15
נא להמתין לטעינת התגובות
