התוכנית נולדה ממצוקה אישית
רביב דרוקר, מחבר הספר בומרנג יחד עם עפר שלח, בטוח שתוכנית ההתנתקות לא היתה מופיעה לולא המציאות בה נמצא שרון בסוף שנת 2003
הדרך שבה נוצרה והתגלגלה תוכנית ההתנתקות אינה שונה מהותית מניהול המלחמה של אריאל שרון מאז עלה לשלטון ב-2001. בלי שום תוכנית של ממש, תוך התגלגלות מאירוע לאירוע ומלחץ ללחץ, ותוך שימת לב לשיקולים פוליטיים ואישיים הרבה יותר מאשר לקביעת מדיניות של ממש.
לאמיתו של דבר, לא היתה מעולם "תוכנית התנתקות". היו רעיונות ששרון גלגל עם מקורביו, שאלות ששאל בכירים במערכת הביטחון, ובעיקר הנעה נחושה קדימה של דב וייסגלס (חודשיים לפני ההתנתקות כבר ידע וייסגלס לומר לאנשים במשרד ראש הממשלה: "אריק עוד מתנגד לזה, אבל עוד מעט הוא יסכים").
לרגע אחד אמר שרון שיפנה יישובים בשומרון ומיד לאחר מכן נמלך בו. לכמה שניות רצה לא לפנות את יישובי צפון רצועת עזה ואחר כך חזר בו. תוכנית ההתנתקות יונקת את שורשיה מזרמים תת-קרקעיים רבים, אבל היא לא היתה באה לעולם, גם לדעת כמה ממקורביו של שרון, לולא מצוקתו האישית והפוליטית בסוף שנת 2003 ותחילת שנת 2004.
התחקיר שערכנו, עפר שלח ואני, לצורך כתיבת הספר בומרנג (הוצאת כתר) גילה עד כמה קשורה התוכנית הזאת לחקירות המשטרה נגד שרון וחששו שיוגש נגדו כתב אישום שיאלץ אותו להתפטר מכהונתו כראש ממשלה. בסיפור הזה אין "אקדח מעשן". ייתכן מאוד שגם לעולם לא יהיה, אבל הראיות הנסיבתיות משכנעות מאוד, לטעמנו.
כך למשל, בתחילת פברואר 2004 הודיע שרון פומבית שהחליט לפנות את היישובים היהודיים ברצועת עזה. קדמו להודעה שני דיונים בפורום החווה. החברים החליטו לצאת עם המהלך. ברקע היו אמירות של כמה מחברי הפורום כי "צריך למצוא מהלך גדול שישכיח את הכל". שרון הרגיש שכהונתו בסכנה. מקורביו סיפרו לו שנתניהו כבר בוחן אופציות לריצה עתידית.
באותו שבוע דרמטי נכנס היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, לתפקידו, אריאל שרון זומן לחקירת משטרה, והפרקליטות, על פי הדלפות שונות, גיבשה המלצה להגיש נגד שרון כתב אישום. הודעתו של שרון הפתיעה את הציבור, אבל מה שהציבור לא ידע זה שהיא הפתיעה במיוחד את אותו אדם שהופקד על תכנון התוכנית. ראש המועצה לביטחון לאומי, גיורא איילנד, עוד קיווה באותם ימים להשיג תמורה לפינוי ההתנחלויות. הודעת שרון, שאותה קרא באינטרנט כמו כולנו, טרפה מבחינתו את הקלפים.
התנהלותו של שרון בנושא ההתנתקות, כאמור, אינה שונה באופן מהותי מהדרך שבה ניהל את האינתיפאדה. מיומנות פוליטית וטקטית מרשימה בצד בלבול אסטרטגי וחוסר כיוון לאן כל הטקטיקה הזאת מובילה. באופן
אנשים כמו בוגי יעלון ועמוס גלעד חיברו נרטיב שהיה מבוסס יותר על המיית לבם מאשר על בסיס מודיעיני. הנרטיב הזה מנוגד למה שקבעו חטיבות המחקר באמ"ן, בשב"כ ובמוסד, אבל איש לא העז לצאת נגד הדעה השלטת. להפך. קצינים בכירים עיוותו עובדות חשובות כדי להתקדם בתפקידם. לא פעם ישראל היתה זאת שטרפדה הפסקות אש. במקרה אחד בולט חוסל מחבל פלשתיני למרות שבשב"כ ידעו שהוא מסרב לבצע פיגועים באותה תקופה. לאחר חיסולו, שקטע הפסקת אש ממושכת, ידע השב"כ לתדרך שאותו פעיל היה בדרך לפיגוע. המקרה היה כה קשה, שראשי השב"כ לשעבר בצעד חריג זימנו פגישה עם אבי דיכטר.
לדיכטר לא היו תשובות של ממש. זה לא נגמר. שוב ושוב העבירו צה"ל והשב"כ לציבור מידע מבהיל ומנופח, בלשון המעטה, כדי לשמר את אווירת הקונצנזוס והמלחמה בכל מחיר. בומרנג נכתב מתוך הכעס הגדול שלנו על כל הדברים שגילינו, על כל הקורבנות שאיבדנו בדרך. אין ספק, הסיבות שבגינן החליט שרון על ההתנתקות חשובות. אבל בעינינו יותר חשוב שכולם יידעו מה באמת קרה פה בארבע וחצי השנים האחרונות.
נא להמתין לטעינת התגובות
