שליפות עם אורי אורבך
ברסלב? אומללים מאושרים. הצופה? ימני מדי. הארץ? עלון האליטות, פשוט השתגע. הרבנות הראשית? חותמת וכמה משרות. עירית לינור? יקירת המיגזר. טלאי כתום? ביטוי לעילגות. 50 שליפות עם השפם הרשמי של המגזר
שובי נפשי
(במלעיל) המפגש החצי-שנתי בערך של הברנז'ה הדתית בתקשורת מהלך אימים על מי שמפוחד מכניסתם של זרים לתקשורת. כיוון שאני לא מרגיש צורך להתנצל על החברים שלי, מצדי שיפחדו.
בשבע
ערוץ 7 על הנייר, לטוב ולרע. הוא יהיה בעל משקל רק אם ייצא מהבונקר הזועף שבו הוא מצוי.
קול באשה ערווה
הייתי מנסח את זה אחרת. מי שהשורה הזו מבטאת כיום את תמצית עולמו ומרכז השקפתו בענייני צניעות, טעון בדיקה.
דתי מחמד
נוצר ככינוי גנאי לחילונים שמתגאים בחבר הדתי היחיד שלהם ומרגישים בכך שהם פתוחים וסובלניים. אבל הביטוי
ברסלב
אומללים מאושרים. אני לא מתלהב מהתלהבות מדבקת. האיפוק הייקי המוגזם שלי חש רתיעה מאנשים שמחבקים אותי ברחוב ומכרכרים בצומת.
רדיו קול חי
אירוע בעברי. אני מאחל להם שיום אחד הם עוד יצליחו להיות כלי תקשורת בעל משקל ומשמעות.
תפילה שוויונית
לא הטעם שלי. אבל בעוד 50 שנה אני מניח שזה ייראה מובן מאליו לרבים. בית הכנסת האשכנזי, בצורתו הנוכחית, נהיה פחות ופחות אטרקטיבי לצעיר הדתי.
הצופה
עיתון ימני מדי. לאחרונה קצת יורד מהפסים ושוכח שעיתון איננו פלאקט. אני מאוד אוהב את מוסף הספרות שלו, ואני בהחלט לא מזלזל בחשיבותו של העיתון כעיתון יומי.
העם עם הגולן
סיסמה טובה. אם כי אני חושב שמפריזים בערכן של סיסמאות פוליטיות.
אותיות
מפעל חיים קטן. אני מאוד אוהב את העיתון הזה ושמח על השנים הראשונות והיפות שבילינו ביחד.
מדורת השבט
סרט טוב מאוד.
הרב עובדיה יוסף
יש לי אליו כבוד בסיסי כמו שיש לי לרבנים גדולים. סגולותיו ההלכתיות חביבות עליי יותר מסגנונו הדרשני.
הימין הקיצוני
אחוז גבוה מדי של פסיכים, סוכני שב"כ ומשועממים. אבל יש שם בהחלט גם אנשים רציניים.
חיים זיסוביץ'
עיתונאי טוב, שפרש סוף-סוף מקול ישראל כדי לראות שיש חיים באזרחות. יומן הצהריים של יום שישי הוא לא אותו דבר בלעדיו.
רווקה דתית
החברה הדתית עדיין בנויה לזוגות, כך שמאחורי כל רווקה דתית עומדים 200 נודניקים.
תשקורת
ביטוי מעצבן, שעזר לדתיים במשך שנים להתחמק מעיסוק בתקשורת. אדיר זיק המנוח פימפם את הביטוי הזה שוב ושוב, והיה לי העונג להתווכח עמו רבות על כך.
שפם
התרגלתי אליו והוא התרגל אליי. בינתיים אנחנו ממשיכים ביחד.
חפיפניקים
לא הטעם שלי. אני לא אוהב שעושים אידיאולוגיה של שמיטת-מצוות שאינן נוחות ומוצאים כל מיני הסברים. חפיפניקיות מטעמי נוחות גרידא יותר מובנת לי.
טלאי כתום
ביטוי לעילגות ולטעם רע במיוחד. שימוש באייקונים הקשורים לשואה לצרכי הפגנות מעורר בי דחייה מוצדקת.
ערוץ התכלת
לרגע הוא היה תקווה גדולה ואופציית-בריחה מפתיעה מהערוצים הגדולים. היה יכול להיות היום במקום טוב מאוד אם רק היה ממשיך בקו שהותווה לו בתחילתו.
משה פייגלין
ל"מנהיגות יהודית" יש השפעה והישגים בליכוד, אבל אני נגד השתלבות עויינת במפלגות, או בתקשורת ובמוקדי כוח. אני חסיד של שותפות שווה והוגנת, נראה לי שפייגלין קצת מפריז בזלזול שלו בליכוד כמפלגה עממית וממורכזת.
התייפיפות
תכונה שאנשים נחושים, קיצוניים או מנותקים מייחסים לאנשים ספקנים, מתונים ומחוברים.
הארץ
עלון האליטות פשוט השתגע לאחרונה. העורך שלו גורר אותו לקו שמאלי-קיצוני ורותם אותו להשקפתו האישית לפיה צריך לשבור את הציונות הדתית הימנית.
הרבנות הראשית
באופן מעשי, נשארה רק החותמת וכמה משרות. חבל על דאבדין.
הקרע בעם
מפריזים בחומרתו. שמונים אחוזים מהציבור רוצים לחיות ביחד בכבוד בהבנה ובוויתור הדדי.
קידוש שם שמים
מושג טעון מדי שעושים בו שימוש מופרז בשביל דברים קטנים מדי. אני מעדיף את "שיהא שם שמים מתאהב על ידך".
פמיניזם
תנועה חשובה מאוד. הפמיניזם הדתי הוא בעיני המרד הקדוש של דורנו. אני מעריץ את "קולך" ולצערי אני לא מקדיש מספיק זמן ומקום לתמיכה במאבקים שלהן-שלנו.
ניסים משעל
יש לו ניסיון וחושים מחודדים לסקופ ולדרמה שמספיקים לעשרה עיתונאים צעירים.
שמעון פרס
אין לי כוח בשבילו. הכל נאמר, הכל נכתב. כבר אין מה לחדש. הוא עכשיו בשלב שהוא מתחיל להיות פרודיה על עצמו.
NRG יהדות
הברקה שעלתה יפה. העיתונים הדתיים לא היו מעזים להדפיס חלק גדול מהדברים המופיעים כאן. טוב שכך, וחבל שכך.
חסימות כבישים
שטות ממדרגה ראשונה. הגול העצמי של השנה.
אפרים קישון
הגדול מכולם. התייחס באופן מאוד לא הומוריסטי לכבוד המגיע לו.
הרב צפניה דרורי
יודע לחנך צעירים ולהנהיג אנשים בתבונה, בדרכם, במתינות ובלי כפייה. שילוב נדיר של איש רוח ואיש מעשה.
דלית עופר
העורכת ואם התכנית "המילה האחרונה" . נקודת האיזון בתכנית הזו שהיתה בקלות עלולה להידרדר לבית משוגעים רדיופוני.
בית וגן
שכונה נחמדה שעוברת היום מה שעברה בני ברק לפני שנים. הסגנון החרדי לא מתאים לדתיים ולחילונים, ובסופו של דבר הם עוזבים.
רשיון נהיגה
הושג בעמל. עשור וחצי אחרי שהשגתי אותו, החלטתי שכדאי גם להשתמש בו. מה שפעם הייתי עושה בשעה בתחבורה ציבורית, עכשיו אני עושה בחצי שעה, ובחצי השעה שחסכתי אני מחפש חנייה.
יתד נאמן
אני אוהב את הרשעות ומשועשע מהדוגמטיות הקנאית שלו.
סנדלים עם גרביים
יצירה דתית-לאומית ייחודית. תרומתנו לעולם האופנה, בצד העוזי והשפם. אם סנדלים – למה גרביים? אם גרביים – למה סנדלים?
עמנואל שילה
יש לו נטייה מגונה להתעלק בכתביו על טובים ומוכשרים ממנו, בפטרונות שלא ראויה למעמדו המצומצם. אבל זו כמובן זכותו ואני מעריך אותו על ההתמדה.
אריאל זילבר
יוצר אמיץ במיוחד. הסיכון שהוא לקח בהזדהות עם המתנחלים הוא אדיר. אני משוכנע לצערי שהציבור הימני לא יגמול לו טובה בקניית תקליטיו ובהליכה להופעותיו.
עירית לינור
יקרת המגזר. השילוב של חדות הלשון והיושר האינטלקטואלי מצליחים להפתיע ולשעשע את המאזינים כל פעם מחדש.
הצנועות והחסודות
הברקה שעלתה יפה מאוד בערוץ התכלת. נתנה דחיפה די משמעותית לשיח הנשי והפמיניסטי הדתי בתקשורת. הן עוד ישובו, כך או אחרת.
הקב"ה
אנו ניפגש גם אם יפרידו מרחקים.
אריאל שרון
בולדוזר חסר מעצורים. גם כשהוא נוסע קדימה וגם כשהוא נוסע אחורה.
סירוב פקודה
הבוטות שבה רבני ימין קוראים לסרב פקודה מפתיעה אותי. חשבתי שהם יהיו יותר זהירים ואחראיים, אבל הפוליטיקה ותחושה מופרזת של כוח שיבשה אצלם את שיקול הדעת.
הלכה
ההלכה היתה אמורה לעצב את עולמו של האדם הדתי, אבל היא הפכה למכשיר פוליטי במקרה אחד, ולתירוץ לכל מיני עוולות קטנות במקרים אחרים. אני אישית משתדל להשתמש בה לצריכה עצמית בלבד.
רוני סופרסטאר
לא מספיק מכיר את מפעלותיה בשביל להביע דעה שלילית. באופן כללי אני לא אוהב תוצרים מלאכותיים של תעשיית המוסיקה שנבנו לפי מתכונת ותכנון קפדני.
כפר מימון
יש קונה עולמו בשעה אחת. ההצלחה של ההפגנה הגדולה היתה קודם כל בגלל הסולידריות והאירוח המרשים של כפר קטן בנגב. כל הכבוד להם.
אולי בשבת יזרקו סוכריות
ספר חביב שלי. כתיבה לילדים היא האתגר האמיתי ומשהו שיש לו סיכוי להטביע חותם יותר מהרבה דברים שנראים חשובים באותו רגע.
ד"ר בנימין צבי אויערבך
סבא שלי לא היה רב, אלא רופא. לא הכרתי אותו, אבל אני מעריך את היכולת והתבונה של איש מבוגר ומכובד להימלט מגרמניה שלפני המלחמה ולהגיע לארץ.
נא להמתין לטעינת התגובות
