שליפות עם שי צ'רקה
עיתונות: לא נותנת לקומיקס מקום ראוי, חרצופים: הדמות של מרידור יצאה מפרופורציה, אלוקים: יש עם לדבר, אורי אורבך: יותר חבר מח"כ
תחילה פרסם צ'רקה יצירות שעסקו לרוב בהיסטוריה ובמסורת היהודית במגזין הילדים "פילון" ולאחר מכן בעיתון הדתי לילדים "אותיות", שם גם פרסם את סדרת הקומיקס הפופולארית על היהודי בבא (שהפכה לסדרת ספרים מצליחה). כמו כן הוא יצר סדרת איורי קומיקס על הכלב הדתי "מוקצה", יחד עם העיתונאי בדימוס אורי אורבך (כידוע - בשנה האחרונה אורבך הפך לח"כ ו"מוקצה" הפך לספר, אבל צ'רקה מדגיש שמדובר בצירוף מקרים בלבד).
צ'רקה אייר וצייר קריקטורות במספר עיתונים, הבולטים שבהם: מעריב, ידיעות אחרונות ומקור ראשון. כיום צ'רקה מצייר בעיקר לעיתון "מקור ראשון" קריקטורות ומפרסם בה מידי שבוע את העונה השנייה של הקומיקס "מעבר לקו" שעונתו הראשונה של התפרסמה ב-nrg יהדות. צ'רקה היה מיוצרי התוכנית הסאטירית המצליחה "החרצופים", ואייר גם "למהדורה" בערוץ הראשון. כמו כן יצר אנימציות לתוכנית "פספוסים" ולקלטת ילדים של הזמר אריק איינשטיין. צ'רקה מתגורר בהתנחלות צופים שבשומרון, נשוי ואב לארבעה.
קומיקס
סיפור בציורים, הדרך הכי טובה שמצאתי לשתף אחרים במה שקורה אצלי בדמיון. אצלי בראש הסיפורים מסתפרים בתמונות, אם אהפוך את הסיפור לטקסט - זה יהיה רק התרגום, עדיף להגיש את המקור. ובכלל, למה לדבר על הדברים כשאפשר פשוט להראות אותם?!
קריקטורה
הקצנת מאפיינים. תחום שאני מאוד נהנה ממנו אבל לא לגמרי שלם איתו בגלל שיש בו לעיתים פגיעה באנשים שמעבר להיותם דמויות ציבוריות הם גם בני-אדם, אבל על ההסתייגות
שליט הארץ במחצית השנייה של המאה ה-18 ודמות המשנה בספרי הטרי "אל-ג'זאר והצייר", התחביב האכזרי שלו לכרות אברים כעונש ("אל-ג'זאר" פירושו "הקצב") סיפק לי תנאי מעבדה לבחון את טבעו של הציור, מה מקורו, מאיפה הוא נובע.
חגי סגל
גיליתי אותו (לעצמי) כסאטיריקן מוכשר ב"התנחלות דמה", נהנה להיות הקורא ראשון בכל שבוע של טורי הפובליציסטיקה שלו למקור ראשון ("אקטואלי" במוסף "דיוקן") אותם אני מאייר. תענוג לשוחח איתו, איש חכם וצנוע. מכיוון שהשיחות רק טלפוניות בזיכרון הויזואלי שלי עדיין יש לו שפם.
מקור ראשון
בית חם לקריקטורות, הקומיקס והאיורים שלי. אם כל המקטרים על התקשורת-עויינת היו עושים מנוי, ולא מבטלים כשנתקלים במשפט הראשון שמרגיז אותם, העוינות בתקשורת הייתה מאבדת משהו מהדומיננתיות שלה.
סידרת קומיקס שמהווה בשבילי פלטפורמה לדבר על כל מה שמתחשק לי כי מככב בה צ'ארטר, קריקטוריסט שחי בשומרון ובעצם חייו מוכבים מהמרכיבים הבסיסיים של חיי, לכן הגיוני שיתעסק במה שמעסיק אותי. רבים חושבים שצ'ארטר הוא אני אבל זה לא כך, אולי נכון יותר לומר שהוא החוליה החסרה ביני לבין בבא.
אריק איינשטיין
זכיתי להכיר כשעבדתי לפני שנים על אנימציות לקלטת הוידאו שלו "להיות גדולים 2". התפעלתי מהפער שבין הפופולאריות האדירה בתוכה הוא חי לענווה שלו. זכינו,שלושה אנימטורים, לחיקוי פרטי שלו את ג'ימי הנדריקס מנגן ביד שמאל משולב בסיפורים על ימיו בארה"ב.
העיתונות בישראל
בהכללה גסה: לא נותנת לקריקטורה והקומיקס את מקומם הראוי. רבים מהעורכים לא יודעים לאמוד נכון ערך של קריקטורה לטוב ולרע. לשמחתי, זה לא משקף את מצבי במקור ראשון.
"בבא"
גיבור ששה מספרי הקומיקס שלי (בינתיים) ובעצם אנטי-גיבור מוחלט, הלוזר האולטימאטיבי. יצרתי אותו כשלמדתי בישיבת ההסדר בק"ש וגיליתי שהגמרא מתארת לי תסריטים. מאוחר יותר, כשראיתי את "זמנים מודרניים" של צ'אפלין הבנתי שבבא נעשה תחת השפעתו למפרע.
רשות השידור
במשך כשנה הגשתי פינת קריקטורות ב"המהדורה" של זאפ ל 1 עם צוות מקסים, באוירה משפחתית בתוך בניין מתפורר, הפינה ירדה על רקע של חוסר תקציב. מקווה שיתאוששו.
אורי אורבך
שנינו גדלו בפתח תקווה, למדנו בנחלים ואח"כ בקריית שמונה אבל פער הגילאים מנע חפיפה כך שלא נפגשנו עד שבוגר הישיבה אורי הגיע לביקור בק"ש, אני הייתי אז בשעור א', והרב צפניה דרורי הפגיש בינינו, התחלתי לאייר לאורי את מדורו "פסיק" ב"נקודה", מאז שתפנו פעולה בספרים ועיתונים רבים. השנינות והברק אצלו טבעיים לגמרי. הרבה יותר חבר מאשר חבר-כנסת.
מוקצה
כלב ממשפחה דתית שנהגה במוחו של אורי אורבך הרבה לפני שהקדיש את פועלו לחקיקה והפך לסדרת קומיקס משותפת לשנינו שפורסמה תקופה ארוכה ב"אותיות" ולאחרונה יצאה בספר. מבחינתי מוקצה הוא הכלב-שאין-לאורי, המחשבה הזו השפיעה עמוק על עיצוב דמות מוקצה:
אלוקים
יש עם מי לדבר.
יהדות
מושג שמגדיר אותי מבלי שאני יודע להגדיר אותו. אי המוגדרות, ההשתנות המתמדת, היא אחד מסודות גדולתה ושרידותה וכנראה גם אחת מהסיבות לאנטישמיות.
כיפה
מטען על הראש של סטריאוטיפים, תדמייות, צפייות, יצוג וקרדיט למי שגידל אותי. בלעדיה לא הייתי שורד שנים של עבודה בחברות לאנימציה כדתי יחיד, הכיפה היא הצהרה מיידית של "אני שונה מכם" שמכבידה ברגע הראשון אבל מקלה מאוד משם והלאה.
ישיבות הסדר
השינוי לטובה ביכולת ההשתלבות של דתיים ביחידות הצבא השונות נזקף לזכותן וזו זכות גדולה.
חילוניות
העדר דתיות, ספק אם באמת קיימת (בכפוף לשאלה האם האין ישנו או איננו). כשאומרים על מישהו שהוא חילוני מספרים רק מה הוא לא, הוא לא דתי, מה הוא כן? - יש המון אפשרויות.
יהודה ושומרון
מקום פעילותם של אבותינו (גם קבורתם אבל זה פחות חשוב), ממלכותינו הקדומות, קרבות המכבים, לב ארץ ישראל, הנוף בחלון שלי, המקום שלי בעולם.
סירוב פקודה
ערך הצייות הוא מאבני היסוד של צבא, בלי ציות אין צבא, לכן חובה על קברניטי המדינה לא להביא להתנגשות בין הערך הזה לערכי יסוד אחרים. כשהם נכשלים וההתנגשות מתרחשת - כל אחד וסולם הערכים שלו, ברור שעל כל ויתור על ערך בא תשלום, אישי ולאומי.
היישוב צופים
הבית. כשהגענו לבחור את מיקום הבית זו היית גבעה מסולעת עם עץ-זית ובאר, נראה היה לגמרי שרירותי לקבוע "כאן!". היה חשוב לנו אז וכך גם היום שמדובר בישוב מעורב, דתיים וחילוניים.
ארץ ישראל
המולדת שלנו, וככל שנאמר את זה בקול ברור והחלטי יותר כך נתקרב לשלום.
הר הבית
לידינו.
פוליטיקה
תחום שמעניין אותי מילדות וכבר אז הקשר שלי אליו עבר דרך קריקטורות, של דוש ובעיקר של זאב.
החרצופים
עיצבתי ופיסלתי רבים מהם, הראשון שלי היה דן מרידור, קריקטורה שיצאה מפרופורציה והשתלטה על דימויו הציבורי מעבר לרצוי.
סאטירה
קיימת במקורותינו יותר משנהוג לחשוב, זה קורה בגלל שאנשים שלא מכירים סאטירה - לא מזהים אותה כשהם פוגשים בה במקום בלתי צפוי.
אינטרנט
בשבילי הוא בעיקר מאגר תמונות אדיר, כשאני צריך לדעת איך נראה אדם, מקום, חפץ, אירוע וכדו' כדי לצייר - אין כמו האינטרנט.
nrg יהדות
הבמה הראשונה של מעבר לקו ובכלל, במה שהייתה מאוד חסרה לפני המצאתה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם