ה"יחד" שעלול להישבר
עמוס גלבוע חושש שריבוי הקולות המאמינים בעולם נסים ובשנאה לצה"ל ולמדינה מסכנים את ה'יחד'
ואכן, צריך הרבה מאוד תקווה, מכיוון שהמציאות שהתגלתה לי בשבועות האחרונים פערה תהום גדולה ביני לבין חלק, לפחות, מאלו המתנגדים להתנתקות. קיבלתי מכה על התודעה, כאילו המסך נקרע ולנגד עיניי התגלו עולמות אחרים, עולמות שאינם שלי, שמקשים עליי להיות "ביחד" איתם ועם אלה החיים בהם.
קודם כל, ומעל לכל, לא עולם של הטבע, של חוקי הפיזיקה המוכרים לנו, אלא עולם אלוהי, רווי סי הקדוש ברוך הוא. שתי דמויות נחקקו בזיכרוני וילווני עוד הרבה שנים. ראש מועצת חבל עזה, מישיר פניו אל מראיינו בטלוויזיה וקובע משהו בנוסח הבא: אנחנו נצעד מאופקים ונגיע לכיסופים! וכאשר הוא נשאל הכיצד יצליחו לחדור מבעד לחומות כוחות הביטחון, הוא עונה בשלווה משהו בנוסח הבא: הנחישות והרצון "יבקיעו" את החומות!
אוזניי שומעות ולא מאמינות, ודמיוני נודד למחזה של קריעת ים סוף. ודמות אחרת, מחייכת ונחרצת באמירתה שלא תהיה התנתקות מכיוון "שהקדוש ברוך הוא מתנגד לכך". משנשאלה אם בכל זאת תהיה התנתקות, היא השיבה: "אז אני טעיתי ולא הקדוש ברוך הוא".
וישנו העולם של ארץ ישראל, וחלקתו הקדושה בגוש קטיף אשר בחולות שבין רפיח לחאן-יונס. חולות אלו הפכו לפתע לערש האבות, לליבתה של הארץ המובטחת, שיציאה ממנה מוליכה לגלות.
קטונתי מול גדולי הפוסקים, אך עד כמה שידיעתי מגעת העיר עזה אינה כלולה בגבולות ארץ ישראל על פי ההלכה, אם כי לא נגזר על האוויר שלה שיהיה טמא משום "ארץ העמים". ואם עזה אינה חלק מגבולות ההבטחה, מה לאזור גוש קטיף ולקדושת הארץ?
וישנו עולם הסמכות הרבנית הכופה עצמה על ריבונות המדינה, ותוצרתו הממאירה: סרבנות. ישירה, אפורה, "תלמודית". וישנו עולם הדימויים והקללות והנאצות. מאיזה בית מדרש, מאיזה מעיין,
איני מסוגל להבין באיזו ישיבה, באיזו חלקה, רכשו כל כך הרבה נערים ונערות שנאה לצה"ל, משטמה לחוקי המדינה? איזה חינוך קיבלה אותה ילדה קטנה שפנתה לחייל במחסום כיסופים, זה שמגן בגופו עליה ועל הוריה כל ימות השנה, ושאלה, איך הוא לא מתבייש לגרש יהודים ולחלל את השם?
אני מכיר לא מעטים הבאים ואומרים: זהו גל, והוא יעבור, ואחריו החיים יחזרו פחות או יותר למסלולם. אשרי המאמין. המשקעים שנוצרו הם רבים וגדולים, הפערים שהתגלו בין העולמות השונים הם עמוקים, והמציאות המדינית הדינמית אינה צפויה לצמצמם, אולי להפך.
הכותב הוא חבר בדירקטוריון "מעריב החזקות"