כאן ביתי - כדים
מרבית תושבי היישוב החילוני בצפון השומרון עזבו כבר מרצון ואף ביקשו להטיל צו שטח צבאי סגור כדי להרחיק פעילי ימין. תושב כדים: לא נהיה שא-נור 2
מיקום: צפון השומרון
שנת הקמה: 1983
מספר תושבים: 45 משפחות - לפני ההכרזה על תוכנית ההתנתקות. כיום מתגוררות ביישוב פחות מ-10 משפחות.
מאפיין: מרבית תושבים סיכמו מול המינהלת על מעבר ליישובים אחרים ועזבו כבר את בתיהם.

היישוב כדים הוקם בשנת 1983, על-ידי גרעין משפחות שישבו קודם באופן זמני בשא-נור. מטרתם היתה להקים יישוב קהילתי חילוני, שיצטרף לגוש היישובים בצפון השומרון, בקרבת רכס הגלבוע.
היישוב שוכן בתוך חורשת אורנים גדולה ותוכנן כך שהבתים ישתלבו ביער, תוך פגיעה מינימלית בטבע. היישוב ממוקם מזרחית לג'נין, בסמיכות ליישוב גנים. היישוב, שמיועד ל-200 משפחות, מנה בימי השיא בשנה האחרונה כ-35 משפחות. מקור שמו בשם של הכפר הערבי בית-קד, השוכן בעמק מצפון ליישוב.
כמו היישוב השכן, גנים, גם בכדים מרבית המשפחות עזבו עוד במהלך האינתיפאדה, בעקבות המצב הביטחוני הקשה ששרר במקום ובציר הגישה אליו. עם ההכרזה
לפני כמה חודשים הביעו מרבית התושבים נכונות לעזוב. במהלך ביקורו של שר הביטחון, שאול מופז, ביישוב, ביקור שהיה אמור להתנהל "ברוח טובה", הכל התפוצץ.
בשיאה של הפגישה קמה מיטל, תושבת כדים בת 24, והטיחה בשר הביטחון: "אתה לא משאיר לי ברירה ואני מדברת בשם כל בני גילי. אני לא מכירה מקום ומשהו אחר. אתה קורע אותי ואותנו מבפנים. אפילו אם רציתי להגיש משהו למינהלת, אין לי כלום והכול בגלל שבמשך שנתיים אחרי הצבא עבדתי מחוץ ליישוב". מיטל פרצה בבכי במהלך הדברים, כמה מהתושבים הצטרפו אליה.

לפני כמה שבועות ערכו התושבים טקס פרידה מהיישוב והחלו לעזוב. בשל החשש מהשתלטות גורמי ימין על היישוב הנטוש בחלקו, פנו אמש תושבי כדים וגנים לשר הביטחון ואלוף פיקוד המרכז, יאיר נוה, בבקשה לסגור את היישוב לכניסת פעילי ימין. אלוף הפיקוד, בהתייעצות עם מפקד חטיבת מנשה, החליט להטיל צו שטח צבאי סגור על מחסום ג'למה, שמוביל לגנים וכדים. הכניסה תותר רק לתושבי המקום, בהצגת תעודת זהות, ולבני משפחתם הקרובים.
אחד מתושבי כדים סיפר ל-NRG מעריב על ההחלטה לפנות לשר הביטחון: "אנחנו בהחלט לא מעוניינים להפוך את המקום לשא-נור 2, אנחנו מכבדים ומעריכים את צה"ל ולא נקשה על הפינוי. יש החלטה ואותה צריך לכבד. המצב הביטחוני היה לא קל במשך ארבע שנים, המדינה ירקה עלינו ולא עשתה שום דבר להגן על היישוב.
התושב הוסיף: "שנה שלמה לא ישנתי כי דאגתי שהילדה שלי נוסעת לבית ספר ואני לא יודע האם היא תחזור. אבל למרות הכל, ולמרות הקשיים של מינהלת ההתנתקות, אנחנו בראש מורם ובלב כבד החלטנו על פינוי מרצון. אני אתגעגע למקום הזה, הוא היה הבית שלי במשך לא מעט שנים".