ולמרות הכל - היה לא תהיה
הרב שמואל אליהו, רבה של צפת ובנו של הרב מרדכי אליהו, עונה לכל המתקיפים את רבני המתיישבים: ""היה לא תהיה" זו גם תפילה וגם מציאות. מדובר באמונה שמעודדת מעשה"
היו אלו שנים לא קלות, במהלכן התרבו האנשים שהיו בטוחים שחכם יוסף שלוש הוא לא ממש "חכם". רק לאחר שנים ארוכות התברר שהראייה שלו הייתה מופת לשילוב מנצח.
השילוב שבין "חזון" לבין "מציאות" היה המתכון להקמת המדינה. זה הסיפור של העלייה. זה הסיפור של הרצל. כך גם אמר בן-גוריון: "אינני מאמין בניסים, אני מתחשב בהם".
הרבנים שמחזקים את רוח המתיישבים בגוש-קטיף מכירים את החכמה הזו. כל המתקיפים אותם, נא ישאלו את עצמם: "אם הייתי בשנות הקמת המדינה, איפה הייתי ממקם את עצמי? האם הייתי יושב מהצד? אולי הייתי מייאש את העושים? אולי נלחם בהם כמו חבורת הפרופסורים של "ברית שלום"?
בשביל המתיישבים ורבניהם, "ציונות" אינה מילה מההיסטוריה. בשבילם זאת דרך חיים. בשבילם "מעשיות" בלי "חזון ואמונה" זה "חטא המרגלים". היא לא פחות מסוכנת מ"אמונה לא מציאותית".
ציבור המתיישבים שמקשיב לרבנים שומע בדבריהם את השילוב הזה. גם אמונה וגם הדרכות מעשיות אם חלילה יתרחש הפינוי. הם שומעים את הרבנים שאומרים כי "היה לא תהיה" זו גם תפילה וגם מציאות. אמונה שמעודדת מעשה. כעין מה שאמר מרדכי לאסתר המלכה: "רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר". עם ישראל ינצח - זה בטוח, ולכן שווה להלחם. שווה ללכת לבית המלך.
כל הדברים הללו מקופלים באמרת חז"ל "אפילו אם חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, לא יתייאש מן הרחמים". כל שכן היום, שהמאבק בשטח עוד לא התחיל.
אנחנו יודעים שגם אם חלילה לא נצליח לעצור את הגירוש - ניצחנו. המאבק הזה זקף את קומתנו. לא נצא מקופלים. לא נצא מיואשים. נדע שנלחמנו עד הרגע האחרון על אמונתנו. נדע לצאת עם האמונה. נדע שנאבקנו בכבוד.
אמרה לי אחת הנשים בנווה דקלים. "אינני יכולה לארוז. מוטב לי לאבד חלק מרכושי מאשר לאבד את האמונה והשמחה שלי. כך אני יודעת שלפחות אינני שותפה להרס ולאסון הזה".
זו הסיבה שבגינה אנשי כפר דרום נטעו עצים ביום שרצו לחלק להם את צווי הגירוש וההרס. כך הם התקשרו לאמונה גדולה, לאלוקים גדול שאוהב. כך הם אמרו לכל, שאלוקים ששמר עליהם מהפצמרי"ם ימשיך ללוות ולשמור עליהם גם בעתיד. כך הם מחזקים את הרוח שנושאת את חיי המעשה. לוואי ונהיה גם אנחנו שותפים לאותה אמונה של יצירה.
נא להמתין לטעינת התגובות
