שריפת הוודאות – מי במים ומי באש

אבינועם הרש ממשיך בעקביות לראות את העולם מזווית אישית. אסון לאומי או לא, הוא ממשיך לדבר על אהבה וזוגיות

אבינועם הרש | 6/12/2010 8:27

תגיות: שריפה בכרמל, אסון בכרמל, דליקה,תפילה,אהבה,זוגיות

לצד כל המלל וחכמת הבדיעבד שהושפרצה כאן לכל עבר, קשה להתעלם מהתחושה החזקה שהשאיר אחריו האוטובוס המפויח בדבר ארעיותם של החיים, אז נכון שלא יצאנו בהודעה לעיתונות, אבל באמת חשבנו שיש לנו הסכמה שבשתיקה עם מלאך המוות: אנחנו לא נסתכל לו בלבן של העיניים, נלך לפי החוקים, ננהג בזהירות והוא לא יגיע בלי הודעה מוקדמת. פייר אינף.

והנה, משום מקום, בוקר אחד קמים להם אנשים צעירים שהיו באמצע הביס של העולם, אבות טריים, כלות צעירות, נער שעדיין לא ראה כלום וככה, בלי מדוע ובלי כיצד, בלי היכן ובלי איך ולמה, מגיעה האש הזו ומעכלת לה עולמות ואנחנו נשארים עם עשן לבן ופחד משתק שבעצם מבהיר לנו שאבו מאזן לא לבד וגם למלאך המוות יש חולשה להסכמים שבעל פה.

תשאלו למה עכשיו? הרי אמרו כבר חז"ל ש"ארץ ישראל אינה נקנית אלא בייסורים" והפסקתי לספור את הפעמים שראיתי חלומות שנעטפו בתכריכי לבן אז מה בדיוק חידש אוטובוס המוות הזה?
לא יודע, אולי זו המסה או המספר הגדול של כל כך הרבה אנשים שחשבו שהם הולכים להגיע למקום אחד ופתאום מצאו עצמם במקום אחר ורק אלוהים יודע איזה דברים עברו להם בראש רגע לפני:
הוא בכלל תכנן איך שהוא יפתיע אותה למחרת וימתיק לה אהבה והיא, הראש שלה היה עסוק בחיפוש אחר צימר בוויקנד חלומי שתכננה בעבורם ומחר הייתה אמורה לסגור את הזמנים.

הוא הבטיח לה שעוד יומיים הוא לוקח חופש בשביל לראות את פסיעות ראשוניות

של ילדם הראשון
והיא התאמנה כל השבוע על המתכון הסודי והאהוב שהיא יודעת שאמא שלו מכינה לו והפעם, כך הבטיחה לעצמה, היא הולכת לעשות לו את החיקוי הכי מושלם בעולם.

ואז אתה חושב עליהם, על כל הרצונות וההבטחות שכבר לא יראו אור ושואל את עצמך, כמה הבטחות וחלומות שעדיין לא הספקת לממש ונקברו עם הזמן בשכבת אבק של אחרי ובעיתו ובזמנו ופתאום אתה מבין שאף אחד בעולם לא ערב לך לכלום!

נזכר איך עמדתי בראש השנה מנסה להחיות את תפילת 'ונתנה תוקף קדושת היום': "מִי בַמַּיִם. וּמִי בָאֵשׁ" ולא מבין איך זה קשור אלי? אש, מה אש? למה שמישהו ימות כאן באש? למה מה, אנחנו בדארפור? והקטע הכי מתסכל הוא שכל התובנות האלו שעדיין רטובות וחמות מהגופות החרוכות, טובעות בים הציניות והקיץ' שנודף לו מהסביבה ונופל לך ישר על לתוך האף.

, כי מה, אתה לא באמת מתכוון עכשיו להרים טלפון לאדם שכל כך יקר לך ולהגיד לה: "אמממ, אני יודע שזה תקוע באמצע החיים והאמת שרשמתי לי באאוטלוק להגיד לך מתי שהוא שאני באמת אוהב אותך, אבל העניין הוא שאחרי אסון הכרמל הזה הבנתי שהדבר הכי בטוח בחיים זה החוסר וודאיות, אז גברת יקרה, צר לי שאאלץ לחרוג ממנהגי ולהגיד את זה כאן ועכשיו כי אחרי אתמול המחר נעטף לי בסימן שאלה. אז...רק רציתי שתדעי שאם זה לא היה ברור אני באמת אוהב אותך".

וזה הדבר הבטוח ביותר שהרגשתי בכאוס של היומיים האחרונים.