זעקת העקירה
הרגשנו מעין צונאמי גופני. בבת אחת נע-נסוג גוף גדול לאחור, אחד דוחף את האחר, כמו דומינו
נערה-חיילת בכובע מצחייה עם סמל הצנחנים לא עמדה בבכייה ובזעקתה של נערה-מתנחלת, ונטשה את השורות. תפסתי את מקומה, אבל היא לא ויתרה לעצמה, ושבה לשלב ידיים עם חיילות אחרות. להמשיך ולבלום.
זיעה ודמעה התערבו אלה באלה, ורב-סרן עדנה שחם הקפידה לחלק מים ולשלוט ברגישות במצב, וכמותה גם משטרה בלתי מזוהה, שהבינה מה קורה בפינת הנערהבמדים מול הנערה-בבגדים, וסובבה מעט את הטבעת הסוגרת כדי להרחיקן זו מזו.
היה חם ודחוס וממול נשמעו קריאות "ממעמקים קראתיך ה'", ואישה אחת שכבה לפני הדחפור, וזעקה כי אברהם אבינו עקד את בנו יחידו אשר אהב למען ארץ-ישראל, ואילו אריאל שרון עוקד את ארץ-ישראל למען בניו, ומנגד קיים האלוף דן הראל שיחה סבלנית עם המתנחלת מוריה, שדרשה ממנו לנקות את השער ליישוב עדי שהפלשתינים יקבלוהו ללא רבב.
מאיר בן ישי הוביל את הכוח המשטרתי-צבאי. הוא דיבר כמו סבא טוב אף שנחתך בידו. השוטרים לחצו, בלי להגיב. מי שהתפרץ לא הופרע.
הניחו לו לסיים את דבריו. המשטרה והצבא דחפו כדי לפנות דרך למכולות, ושיאו של הלחץ האישי התבטא בחיבוק של נער לחייל, נערה לחיילת, עד שנתבקשו לחדול ושבו והתעשתו, ועמדו על רגליהם.
ב-12:15 לערך חציתי את הקווים. מצד המתנחלים זה היה קשה. אמנם לחץ כוחות הביטחון נעשה באיפוק ובקור רוח, אך מצדו האחר של המתרס הורגש מעין צונאמי גופני.
בבת אחת נע-נסוג גוף גדול לאחור, אחד דוחף את האחר, כמו דומינו, ולחץ על בית החזה וזיעה וכאב בכתפיים ובעיטות ברגלים, ובעימות הגדול הזה נשמעו מצד אחד אל יריבו שאלות הוריות:'את(ה) בסדר? רוצה קצת מים?'
האלוף יאיר נווה בא מפיקוד המרכז להתרשם לקראת הפינוי בשומרון. תת-אלוף אביב כוכבי פעל בתוך פקק התנועה בכניסה ליישוב.
עמיתו גיא צור ניהל בסבלנות משא ומתן מורט עצבים שלא נגמר. כולם השרו על צה"ל והמשטרה אווירה של יעילות ואיפוק וקור רוח.
כוחות הביטחון היו במיטבם. גם המתנחלים בהציתם פחי אשפה בכביש הראשי. במין מידתיות מרסנת דאגו להרחיק מהמקום כל טיפת דלק. אפילו להרים במו ידיהם מכונית כבדה ולהרחיקה מהמקום.
כאשר ידעך הכעס יהיה צורך להפיק לקחים. גם להפיג כעסים. בינתיים כל העולם מצלם, מיפן עד דנמרק ועד בכלל, מין עימות חסר תקדים בין אוהבים. הוא יסתיים מוקדם מהמתוכנן.
עדכון אחרון : 17/8/2005 10:25