בשביל כבוד צריך לעבוד
מי שוטף כלים בבית וכמה פעמים ביום רצוי לעשות סקס? על חלוקת התפקידים בין האריה ללביאה, ובין הגבר לאישה. שגית הורוביץ בטור זוגיות מיוחד לכבוד ט"ו באב
זה אותו הגבר שמגיע הביתה אחרי יום עבודה, ובזכות גן הראייה הסלקטיבי שקיבל בירושה מאביו הוא פשוט לא רואה את הכלים בכיור. אותו הגבר גם לא שם לב לערימת הבגדים שממתינה לקיפול או לבלאגן הבלתי נסבל ברחבי הבית, זהו האדיש למראה ילדיו זבי החוטם. זה אותו הגבר שתמיד, אבל תמיד הרוס ומותש מעוד יום ארוך של עבודה קשה. סליחה, קשה מאוד.
בספארי חיים להם 12 אריות, מתוכם ארבעה זכרים ושמונה לביאות. פרינס וסימבה הם כאמור שני השליטים. איך שלא תסתכלו על זה, החיים שלהם רגועים ושלווים ואם נודה על האמת, להם ולגברים שלנו, יש מן המשותף.
אתם בטח יודעים איך חי לו האריה בטבע; מיד לאחר שכבש את ליבן של כמה לביאות, בדרך כלל בין חמש עד תשע נקבות, הוא ממהר להבהיר להן שמה שהוא לא יעשה באותו יום, הוא יהיה ממש עייף. לכן עדיף ורצוי שלא יטרידו אותו בזוטות ויתנו לו לישון את הכמה שעות שלו בנחת. כך הוא פורש לתנומה קלה של עשרים עד עשרים ושתיים שעות ביממה.
הלביאות הצייתניות יודעות שהאריה שלהן לבטח יהיה מאוד רעב כשיקום ועל כן הן מיד יוצאות לסופר הגדול של הסוואנה להביא לו את כל מבוקשו. בשקט, בשקט בדרכן, הן תרות אחר אחד מהמעדנים שהטבע התברך בהם ובוחרות לבסוף את מי שנכשל במרוצו. זהו, היום יהיה אוכל בבית.
זה בדיוק הזמן, להסתער ולבצוע מהטרף איזה פולקע או שניים. אבל לא, הן לא יעשו זאת. הרי האריה שלהן עכשיו ישן ומחכה. רק שלא יהיה רעב המסכן, הוא עובד כל-כך קשה...
בלי לקטר הן גוררות את השלל לכיוון הטריטוריה של הזכר המתחשב שלהן. אחרי סחיבה מתישה, מצליחות הלביאות להביא את הטרף עד לבחיר ליבן. ומה עכשיו? פשוט מאד, עכשיו בדיוק הסתיימה שעת ה'שלפשטונדע'' עם ריח הדם הטרי שנישא באוויר והגיע הישייר לנחיריו של הארי. הוא מתמתח, דופק פיהוק, כזה שאומר, "יאללה, איך ישנתי גרוע, אחרי האוכל, אני חייב לתפוס איזה חרופ קטן של כמה שעות". או במילים אחרות "תעשי טובה, בסוף הארוחה רק אל תבקשי ממני לעשות כלים".
האריה מסתער על הטרף נועץ בו את שיניו החדות, והנקבות עומדות ומסתכלות. לפעמים הן גם מסתכלות אחת על השנייה בסיפוק כאילו אומרות "איזה גבר, כמה מקום יש לו בבטן, תראי הוא לא מפסיק לאכול, היום הצלחנו בגדול, טוב שלקחנו את המתכון מהשכנה, היא באמת אמרה שבעלה ממש ליקק את האצבעות".
אבל רגע, מה הולך כאן, הוא ממשיך לאכול! כמה הוא אוכל, יחתיכת חזיר, אולי תשאיר גם לנו איזה נתח", אבל הזכר אוכל כטוב ליבו בזברה ורק שולח אליהן מבט נינוח ובטוח, "נו, באמת, אין לכן מה לדאוג, יהיה בסדר..."
אם לומר את האמת, אז לבנות יש מה לדאוג, אם הן בטעות הביאו סטייק קטן של צבי תומסון, וגם תפסו את האריה אחרי שבוע בלי אוכל, הן יכולות להיות אסירות תודה אם הוא ישאיר להן את העצמות לליקוק, שלא לדבר כמובן על
אבל מה לנו כי נלין? אחרי הכול זה האריה, הוא ה מ ל ך. לא במקרה אנחנו משתמשים במושג חלק הארי, כי את החלק המשובח והטוב מקבל האריה, השאר (תזכירו לי מי הם בכלל) צריכים להסתפק בשאריות.
לא זאת בלבד, גם כאשר הארוחה המזינה הסתיימה, היום עוד לא תם. הלביאות העייפות, צריכות לארגן את הטריטוריה, לשמור שנקבות אחרות לא יפלשו אליה, להיניק את הקטנים, לטפל לחנך, אם אפשר אז קצת לשבת ולקרוא כמה סיפורים לילד ועוד שניים שלושה פאזלים, בכל זאת הקטן צריך להיות פעם גדול, חכם וחזק שיצא בדיוק כמו אבא...
כשהקטנים מתרוצצים, הלביאות כבר גמורות, אבל האריה שעבד כל כך קשה נזכר פתאום שהוא עוד לא עשה סקס היום. עכשיו, לכי תגידי לאריה שכואב לך הראש.
טוב, לא צריך להיות קטנוניים, הרי הדרישות שלו בסך הכול מסתכמות ב-150 פעם ביום, קצר ולעניין! הנחמה בכל הסיפור הזה היא שלפחות הוא גומר מהר, 20 שניות, מקסימום דקה ועוברים לסיבוב הבא, אמרנו כבר, הוא זכר מתחשב, לא? אגב הביוץ של הנקבות מתרחש רק לאחר שהזכר שולף החוצה את איבר מינו הקוצני. הגירוי והכאב, יוצרים את התגובה. 110 יום לאחר מכן תמליט הנקבה בין אחד לשישה כפירים קטנטנים.
על רעמתם הסמיכה של הזכרים השליטים, מוטלת מלאכת השמירה על הטריטוריה מפני זכרים אחרים. האריות השליטים, מוחלפים בזכרים אחרים אחת לשנתיים בערך. זה קורה בדרך כלל כשהשליטים מתחילים להזדקן ולהתעייף.
בגני חיות המצב קצת שונה. הזכרים שומרים על מעמדם לאורך שנים רבות והמטפלים שומרים על האירגון והבירוקרטיה בקבוצה. אם למשל אחד הכפירים מתבגר ומנסה לרשתאת מקומו של אחד הזכרים השליטים, המטפלים בדרך כלל דואגים להפרידם וזואולוגית גן החיות ממהרת למצוא לו בית חלופי.
פרינס וסימבה שלנו, כמו גם האריות החיים בטבע, נראים תמיד עייפים כאילו חזרו מיום עבודה מפרך. אי אפשר גם לפספס את גידי ויאגו הזכרים הצעירים, רק בני שנתיים, ועדיין אנרגטיים, אך לאחרונה התחילו לפתח סימפטומים של זכרים שליטים, כלומר נחים לא מעט.
איך שלא יהיה כשמביטים בהם זה כל כך ברור שבעוד כמה שנים בין אם יהיו זכרים שליטים אצלנו בספארי ובין אם יחיו בטריטוריה אחרת, אף לביאה לא תעז לרטון עליהם ולהטיח בפניהם שהם לא עושים כלום בטריטוריה המשותפת, איכשהו הם תמיד יראו כאילו עבר עליהם יום מטורף במשרדי הסוואנה. ואחרי הכול הלביאות באמת לא יכולות לבוא אליהם בטענות, גם הן הרי נחות פה ושם בין המארב אחר הציד לבין גידול הילדים, ובכלל בשעות שהן מחוץ לטריטוריה, הן בכלל לא רואות את השליטים שלהן, מי יודע, אולי הם באמת עייפים מעבודה קשה!
נא להמתין לטעינת התגובות
