שליפות עם פרופ' אסא כשר

סרבנות? כדור שלג חברתי. גוש-קטיף? שגיאה היסטורית. ציונות דתית? רעיון נפלא שהפך לתקלה רבתי. גירוש? ביטוי כוזב. תקשורת? כוח בעייתי מאוד שחייבים לרסן. 37 שליפות עם מנסח הקוד האתי של צה"ל וחתן פרס ישראל

שפרה ארליך | 23/8/2005 7:42

פרופ' אסא כשר מופקד על הקתדרה לאתיקה מקצועית ולפילוסופיה של הפרקטיקה באוניברסיטת תל-אביב, ומשמש יועץ אקדמי למכללה לביטחון לאומי. נחשב למומחה בעל שם בינלאומי במחקר הפרגמטיקה של השפה, חוקר ופעיל בתחומי האתיקה המקצועית בצבא, ברפואה, בעיתונות ובמחקר המדעי.

פרופ' כשר חיבר כמאתיים ספרים, מאמרים ועבודות אחרות בפילוסופיה ובתחומים אחרים. בין ספריו: "אתיקה צבאית" (שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית); "רוח איש"; "ספר קטן על משמעות החיים"; "יהדות ואלילות". זכה בפרס ישראל לפילוסופיה כללית בשנת 2000. בימים אלה ראה אור הספר "17 שיחות עם אסא כשר" מאת ורד לוי-ברזילי בהוצאת כנרת זמורה-ביתן.

פרופסור אסא כשר, 65, יליד ירושלים, נשוי לד"ר נעמי כשר, אבא של יהורז, שירית ואבשלום, סבא של אחירז, אור וזוהר, מתגורר ברמת גן. בנו הבכור, רס"ן יהורז כשר ז"ל, הצטיין בכל תפקידיו בחיל השריון ובלימודיו בטכניון, ונספה בתאונה.

הסתה
פעולה מילולית מסוכנת שלא מעריכים מספיק את חומרתה. מילים יוצרות תמונות בראשו של הדובר והשומע. תמונות יוצרות תכניות. תכניות יוצרות מעשים. מעשים הורגים.

הרמב"ם
אחד האנשים בעלי הנוכחות המתמדת והמשמעותית בחייהם של יהודים רבים. אני זוכר שאבי שאל את סבי: מי הם החברים שלך? התשובה העמוקה והמעניינת של סבא שלי היתה: "הרמב"ם ורש"י".

שלום עם הפלסטינאים
מחובתה של מדינה דמוקרטית לחתור למצב שבו יש שלום מהר ככל האפשר, לחייהם ולרווחתם של אזרחיה. לכן מדינת ישראל חייבת בכל מצב ובכל הזדמנות לחפש את

המשך הדרך אל המטרה הנכספת הזאת. השלום, בשלב הזה, נראה תקוע ואולי לא בהישג יד, במידה רבה בגלל המנהיגות הפלסטינית ורבים מתומכיה בדרך הטרור.

ארץ ישראל לעם ישראל על-פי תורת ישראל
סיסמא שמעידה על שבר דתי עמוק. סיסמא שמתארת את עקרונות הדת היהודית שלא מוזכר בהם אלוהי ישראל, הינה סיסמא בלתי אפשרית. אביזרי הדת הפכו חזות הכל, בשעה שהם אמורים לשמש רק כאביזריה של עבודת הקודש, היא עבודת אלוהי ישראל.

השמאל הישראלי
קבוצה מגוונת של אנשים שחלק מהם הינם אנשים מוסריים, הגונים, ציונים, שרוצים להשליט במדינה את העקרונות ההומניסטים של כבוד האדם. אך בקצה השני שלה, עומדת קבוצה של אנשים שנעשו בעלי עניין אסור, חד צדדי וקיצוני בענייניהם של הפלסטינים, ונעשו בכך לימין פלסטיני לאומני.

מגדל השן האקדמי
במידה רבה פיקציה עיתונאית, כאילו אנשי האקדמיה חיים ברומו של מגדל, ומגדל זה מנותק מהמציאות הסובבת. קודם כל, זה לא מגדל. בסך הכל זו עיירת בקתות, שבכל אחת מהן מתגודדים כאלה ואחרים. זה איננו מגדלור, ולא גורד שחקים.

סרבנות
כדור שלג חברתי. התיאוריה הפילוסופית מכירה בכל מיני מצבים מיוחדים במינם, שבהם יש הצדקה מוסרית לעשות מעשים בעלי מרכיב של אי ציות לחוק. אבל, כמו שאנו רואים במהלך ההתנתקות, הנכונות אצלינו לעבור על החוק הינה מחלה מדבקת. היום פסולים כל סוגי הסרבנות, במיוחד מאז רצח רבין.

גוש-קטיף
עוד אחת מהשגיאות ההיסטוריות שמדינת ישראל חוללה מאז מלחמת ששת הימים.רעיון החריגה המשמעותית מגבולותיה של מדינת ישראל ערב ששת הימים הוא שגוי מכל בחינה והביא עלינו שורה ארוכה של אסונות.

מורשת רבין
קודם כל, זו ביוגרפיה אישית יחודית של דור הבנים שקיבל מדור האבות והאמהות את המקל, וביצע את המשימות בצורה מופלאה - החל ממח"ט הראל וגומר ברמטכ"ל מלחמת ששת הימים. מורשת רבין הינה גם החתירה לשלום. בכל שלבי התפתחותו, גם בהיותו חייל צעיר וכלה בהיותו ראש ממשלה, אפשר לראות אצל יצחק רבין את הסלידה מן המלחמה ואת הרצון המתמיד להגיע לשלום. ולבסוף, מורשת רבין היא המאבק על הדמוקרטיה, כי רה"מ רבין נרצח במסגרת מאבק פוליטי שחרג בהרבה מן העקרונות המוסריים של המשטר בדמוקרטי.

ישעיהו ליבוביץ'
איש שראיתי בו את מורי, המרצה שלי לפילוסופיה של המדעים. אני זוכר את עצמי, כסטודנט רך בשנים, חושב שאני מבין את עמדתו הדתית מתעניין בה ומאמץ לעצמי קווים רבים ממנה. לימים הצטרפה אשתי נעמי להתעניינות בליבוביץ והפכה למומחית העיקרית למשנתו. אני המשכתי הלאה ופתחתי לעצמי דרך משלי שיש בה מן המסורת של ליבוביץ, אך לא ממש הדרך שלו.

ציונות דתית
במקורו זהו רעיון נפלא, המשלב את המסורת וההיסטוריה מצד אחד, ואת הטכנולוגיה והחברה מצד שני. אבל לימים, קיבל הרעיון צורה לאומנית בולטת ונעשה שיגעון לדבר אחד, נגוע באלילות, מסווה דתי לדעות לאומניות. לכן נוצרה תקלה דתית רבתי. יחד עם זאת, בתוך הציונות הדתית, נתגלו ניצוצות של תקווה, בדמות אלפי הקצינים והחיילים חובשי הכיפות שהשתתפו בפינוי ולא סרבו.

חלוקת ירושלים
המאבק על ירושלים הוא מאבק על סמלים. לכן הלב צריך להיות מוכשר לפשרה מדינית. לא יהיה מנוס מכך שחלקים של המטרופולין יהיו בידי מדינת היהודים, חלקים אחרים בידי מדינת הפלסטינים, ובחלקים נוספים תהיה צורה כלשהי של שותפות, במיוחד בחלקים של העיר העתיקה.

המקומות הקדושים
לתפיסתי, בדת היהודית לא ייתכן שיהיה מקום קדוש. יכול להיות מקום שקשור לעבודת האלוהים, אך המקום עצמו לא קדוש. ארץ הקודש, לשון הקודש, כתבי הקודש. אך לא הארץ הקדושה, הלשון הקדושה וכו'.

כיפה
מנהג מן הזמנים המודרניים שבו אנשים מציינים בפומבי נוכח חבריהם ושכניהם את היותם בני הדת היהודית. אני לא מחסידיה של הראווה. אני חושב שהדבקות בעקרונות צריכה להתבטא באופן שלם באורח חיים מלא ולא באביזרי שייכות שדרכם ליצור דעות קדומות וחלוקות שטחיות.

גלותיות
תכונה הטבועה עמוק בתוך צורת החיים היהודית גם בימינו אלה. חוסר היכולת לחיות בתודעה של חופש ואחריות. הגלותיות לא יצאה מהעם היהודי גם אחרי יותר מחמישים שנות עצמאות מדינית.

אורי אבנרי
אדם ישראלי שיש לו מניה מובהקת בהטמעת הרעיון של החובה לחתור לשלום בין הישראלים לבין הפלסטינים. עשה זאת באומץ ובהתמדה הרבה לפני אחרים. אבל לימים הוא הזדהה עם הענין הפלסטיני בצורה שהורידה אותו מהפסים של חתירה לשלום והפכה אותו נאמן לעמדות הלאומניות הפלסטיניות בצורה שאי אפשר לקרוא לה מוסרית.

קיום מצוות
מתכונת היסטורית של הדת היהודית ודתות אחרות. הרעיון המרכזי הוא שאת עבודת האלוהים מבטא האדם לא ברגעים מיוחדים או במועדים במיוחדים או טקסים מיוחדים, אלא בשגרת חייו, בפרוזה של חייו. בצורה שבה הוא אוכל, בצורה שבה הוא עובד.

עם סגולה
תפקיד שעם יכול לקחת על עצמו במסגרת דתית. להדגים באורח החיים הקולקטיבי שלו נאמנות לערכים באופן שיהווה דוגמא לסביבתו. יתכן גם באופן מושאל שמדובר על תפיסה מוסרית ולא רק על תפיסה דתית. מדינת ישראל יכלה להיות אור לגויים, אך היא לא השכילה להיות בכל אורחותיה דוגמא ומופת לעקרונות המוסריים של משטר דמוקרטי.

משמעות החיים
אדם יכול לתת לחייו משמעות. אדם יכול להחליט לנהל את חייו, ולא לתת לחייו לנהל אותו. אדם יכול להחליט לשחות ולא לצוף. יש משמעות לחייו של אדם שמתנהלים כמו סיפור, שהאדם הוא גם המחבר שלו וגם הגיבור שלו.

עבודת אלילים
אדם הוא בגדר עובד אלילים כאשר הוא נותן להיבט כלשהו של עולמו מעמד עליון בחייו, מעמד מוחלט. זה יכול להיות השמש או הירח, במתכונת קדמונית, הקיסר או המדינה, במתכונת מאוחרת יותר. זה יכול להיות הממון, זה יכול להיות הכוח הפוליטי. זה יכול להיות האדם עצמו.

ברסלב
על פי כתביו והסיפורים אודותיו, היה רבי נחמן דמות מעניינת. יתכן שהיה חולה, אבל מחלתו לא נתנה חותם שלילי בדבריו, שיש בהם עומק ויופי, גם לאדם שאינו מעורה בעולם הקבלה. כיום, חסידות ברסלב מושכת תופעות של חזרה בתשובה מסוג מסויים, של התנהגות גסה ומחוספסת, משהו נעכר בתמונה הכללית.

מחסומים
כל מדינה בעולם חייבת לחסום בכניסה למדינה. כשאנו נוסעים לחו"ל, אנו עוברים את הגבול בביקורת דרכונים במחסום של אותה מדינה. לגבי מחסום הנמצא בשטחים, ניהולו צריך שיהיה על-פי כללי מוסר הנהוגים במשטר דמוקרטי. מפני שיש מחבלים המתחבאים בתוך אמבולנסים, אין מנוס מלבדוק את האמבולנס. זה לא נראה טוב, אך זהו כורח המציאות.

קוד אתי
בחייה של קבוצת אנשים, בעלי מקצוע מסויים או חברי ארגון מסויים או ממלאי תפקיד מסויים, זהו מסמך המציג תפיסה סדורה בדבר ההתנהגות הראויה של בני אותה קבוצה. הוא מציג קבל עם ועדה את רף ההתנהגות הנדרשת מכל חבריה. הוא תשובה לשאלה: "מה אנחנו? מה אנחנו רוצים להיות? מה אנחנו דורשים מעצמנו. גיבוש קוד אתי חייב להיות מלווה בתהליך של הטמעה שלו, בעזרת תכנית להטמעה מעשית של הערכים והנורמות המוצגים בקוד.

ייעוד
בני אדם רבים חושבים שמחכה להם בעולם איזשהו ייעוד, שליחות ברורה, ואין זה כך. אדם יכול לקבל על עצמו תפקיד חברתי, אך הוא עצמו יוצר אותו אם הוא רוצה, ואין טעם לחפש אותו כאילו היה ציפור כחולה המחכה על ענפים של איזשהו עץ.

חיים בלבבות
יש נוכחות של אנשים מתים בחייהם של אלה הנשארים בחיים אחריהם. לנוכחות הזו אני קורא חיים בלבבות. הרעיון שגזירה על המת שישכח מן הלב מקומם אותי. הוא אינו נכון ואינו מתאים לפסיכולוגיה האנושית. כשאני חושב על בני יהורז, נוכחותו בחיי נשארה כמות שהיא, עד כמה שאפשר, לאחר מותו.

אלוהים
השימוש במושגי האלוהות רווח מדי, עד כדי זילות. אני לא מתכוון לשימוש במושגים הללו בתנ"ך או בסידור התפילה, אלא בחיי השגרה, הפרטיים והכלליים. אנשים רבים מספור מוחזקים בעיני עצמם כמאמינים באלוהות, אבל הם נותנים לאמונתם ביטוי בתמונות של האלוהות ובכך אמונתם נעשית נגועה, אם לא באלילות, לפחות בסכנה ממשית ומיידית של אלילות. אני הולך בדרך "מורה נבוכים", דרך השתיקה.

בית כנסת
בישראל, זהו אחד מאביזרי הדת, אולם בקהילות שמחוץ לישראל זהו מוקד מובהק של מכלול החיים, הדת, החברה, התרבות. כשהייתי סטודנט בירושלים, לפני שנים רבות, כל ליל שבת הייתי הולך לבית כנסת אחר. לא הייתי בכולם, אבל הייתי ברבים מאוד

הרב אלישיב
כשהייתי סטודנט הלכתי אליו פעם לשאול אותו שאלה. לא אגיד כאן מה הייתה השאלה ומה התשובה, מפני דרכי שלום, אך התפעלתי באופן שנשאר חרוט בי מהצניעות הקיצונית של האיש ושל צורת חייו.

לאומיות
אחד ההיבטים הבעייתים ביותר של החיים האנושיים. מצד אחד זהו קו משמעותי מאוד בזהות של הרבה מאוד אנשים. זוהי שייכות שיש לה תרבות משלה, הסטוריה משלה, שליחות משלה ואחריות הדדית. אלו דברים שאין בהם כשלעצמם פסול. אך הלאומיות יכולה בקלות להתנער מכל הרסנים ולהפוך להשפעה מסוכנת, דורסנית וקיצונית שלא מכירה בשום ערך מלבד עצמה. ההתיחסות לערך זה צריכה להיות של כבדהו וחשדהו. יותר וחשדהו.

יגאל שילון
אחת התופעות של בידור בלתי מוסרי, שיש בו התעמרות בזולת, לעג לזולת, התעסקות בחולשות הזולת, דברים שהנפש המוסרית נוקעת מהם. אני בוחל בכל התכניות האלה, בין אם זה באיצטלה של בידור נקי, ובין אם זה באיצטלה כוזבת של סאטירה.

רוני סופרסטאר
אין לי מושג מה זה.

כוכב נולד
לא ראיתי תכנית מתחילה ועד סוף, רק פה ושם מבטים חטופים. אין לי שום דבר נגד נערים ונערות שלא חטאו ולא פשעו ורוצים להתנסות בפזמון או בבידור.

התנ"ך
כתבי הקודש של הדת היהודית, המכילים את ערכי המוסר של הדת היהודית. כל מי שמתענין ביהדות צריך לשאול את עצמו מהם הערכים המשתקפים שם. הפנמת הערכים המשתמעים מהתנ"ך הם המשמעותיים, ולא קיום רובוטי של החוקים.

גירוש
מנטרה של כת מסויימת בתוך המתנחלים.זהו ביטוי כוזב. אם אנחנו מסתכלים על המשמעות המקורית המילולית המילה, אין כאן שמץ של גירוש. יש כאן רק שימוש ציני בקונוטציות השליליות היהודיות ההסטוריות של הביטוי.

התקשורת
כוח בעייתי מאוד בחברה הדמוקרטית. כל כוח אמור להיות מרוסן. הממשלה מרוסנת, הכנסת מרוסנת, בית המשפט העליון מרוסן, הצבא מרוסן, המשטרה מרוסנת. יש רק כוח אחד שרסניו הם סיביים – זו התקשורת. זו סכנה רצינית לחברה ולתרבות. חייבים לרסן את הכוח הזה, כדי שהתקשורת תהיה מרכיב בונה של החברה ולא מרכיב הרסני שלה.

17 שיחות עם אסא כשר
ספר העוסק בנושאים שונים - החל השאלות על משמעות החיים, עובר בשאלות המרקם של החברה הישראלית: דמוקרטיה, מורשת רבין, הקיבוץ, התקשורת, וכלה בשאלות על "המצב": השלום עם הפלסטינים, הטרור, טוהר הנשק, קיצור תולדות הכיבוש, סרבנות.

NRG יהדות
אני אוהב את הרעיון של אתרי אינטרנט היכולים להרים תרומה לטיפוח תרבותי ויכולים לעזור בטיפוח מחשבה חדשה.