הדמוניזציה חוזרת
השב"חים לא לבד. ההתנתקות גורמת לטירוף גם בשמאל
הפעם מדובר בפרופ' טניה ריינהרט, בלשנית ידועה מאוניברסיטת תל-אביב, שבמסגרת הדמוניזציה של ישראל, כתבה את המילים הללו: "רמאות ושקרים היו מתמיד אבן הפינה של המדיניות הישראלית, אשר הובאו לרמות חדשות של שכלול מאז אוסלו".
הצליל נשמע כל כך מוכר. פעם אמרו את הדברים הללו על יהודים. עכשיו אומרים את זה על ישראל.
והיא כמובן הכתירה את מאמרה במילים: "ההתנתקות לא הולכת לקרות". חד וחלק. וכיד הדמיון הרעה שלשונאי ישראל שכמותה, היא גם מבצעת ניתוח מדוקדק של הפוליטיקה הישראלית, של ההחלטות שכבר התקבלו, כדי להסביר, שמדובר בהטעיה-רבתי. היה לא תהיה. הרי היהודים תמיד היו כאלה. שקרנים ונוכלים. עכשיו זו ישראל.
תמיד היו משומדים, שהאנטישמים כל כך אהבו, שסיפרו "מבפנים" מי הם באמת היהודים. עכשיו קמו להם יורשים.
וזה עוד לא הכל. מכונת התעמולה המשומנת ביותר להשמצת ישראל, הקרויה לעתים גם "אילן פפה", הפיקה עוד מסמך טרום התנתקות, בשיתוף עם אורי דיוויס, המתגורר בסכנין, ותמר ירון מקיבוץ הזורע. השלישייה הזאת, שההתנתקות כמובן אינה מוצאת חן בעיניה, היתה חייבת לגלות את פשרה. מה פתאום התנתקות? האם שרון השתגע?
ובכן, השלישייה פתרה את החידה. הקשיבו טוב להסבר: ישראל זוממת לבצע רצח המוני במיליון וחצי הפלשתינים החיים ברצועה.
"אין לנו הוכחות אקדמיות כדי להוכיח את תחושתנו", כותבים השלושה, "אבל האינטואיציה המלומדת שלנו בעניינים שכאלה היתה יותר נכונה מאשר שגויה".
פפה לא לבד. הוא אף פעם לא היה לבד. ריינהרט כבר אמרנו. אבל נדמה שלא רק מטורפים מהימין זקוקים לגמילה באיזה מוסד סגור, בעקבות אירועי השבועיים האחרונים. גם בצד שמאל יש מניין לא מבוטל של מועמדים למוסד כזה.
כמי שהניף דגל כחול-לבן, כדי להציל את ישראל מ"מדינה אחת גדולה", אני חייב לומר: טעיתי. טעינו. ייחסנו חשיבות גדולה מדי דווקא למיעוט הסהרורי. הרב שפירא, עם רבנים אחרים, קראו לסרבנות. החיילים הדתיים סירבו דווקא לרבנים. לא לקצינים.
זה לא שאין מטורפים. היתה משפחה אחת עם טלאי צהוב וידיים מורמות, ששירתה בעיקר את זילות השואה ואת מכחישי השואה. ויש את הרב דב וולפא, שרוצה להקים "יד ושם" לזכר גוש קטיף. רזי ברקאי, גלי צה"ל, ראיין אותו. ואחריו את טומי לפיד, שהבהיר שמדובר בטירוף. וגם זה בסדר.
אבל ברקאי הוסיף ואמר ללפיד: "זה משהו טוב לאנשים בעמדותיך וגם בעמדותיי. זה שהם משתמשים במושגים האלה מרחיק מהם את אותם אנשים שיש להם אולי איזה סנטימנט כלפי ההתיישבות ביש"ע".
אז תשמע רזי ברקאי: הייתי רותח מזעם אם קריין כלשהו, בערוץ ציבורי, היה שמח על כך שיש את אילן פפה, כי הוא "מרחיק כל מי שמתנגד להתנחלויות". ואתה יודע למה. ראשית, משום שאת הדעות שלך, בעד או נגד ההתנחלויות, אתה לא צריך לפרסם בערוץ ציבורי.
המיקרופון לא שלך. הוא של כולם. ושנית, משום שפפה איננו נציג "השמאל", ובוודאי שאין לו כל חלק ונחלה במחנה הציוני הגדול שמעדיף מדינה יהודית ודמוקרטית על פני מדינה אחת גדולה. באותה מידה, וולפא איננו נציג הימין. הוא אפילו לא מתנחל. הוא איש הזרם ההזוי של חב"ד. פרובוקטור עם קבלות.
הדבקה מלאכותית שכזאת היא דמוניזציה של מחנה שלם. זה לא הוגן בשום ויכוח ציבורי. זה בוודאי לא הוגן בשידור ממלכתי.
נא להמתין לטעינת התגובות
