"קיצוניות שלא תיאמן"
עם תום הפינוי, מפקד אוגדת הפינוי בצפון השומרון, תת אלוף טל רוסו, מתפנה לסגור חשבון עם הרבנים
"כבר חודש לפני ההתנתקות לא ישנתי בלילות," מודה רוסו. "עברתי בשירות שלי הרבה משימות, כולל מבצעים מיוחדים ומלחמות, אבל אף פעם לא היתה לי משימה כל כך מורכבת. כאשר אתה מתמודד מול אויב מוחשי אז הדברים הרבה יותר פשוטים מבחינתך מאשר במבצע כמו ההתנתקות."
בסופו של דבר ההשתלטות על המצודה לא היתה יותר מפארסה. מחווה של כוחות הביטחון, שביימו למעשה השתלטות על הגג באמצעות מנופים ומכולות, בתמורה לכניעת המתבצרים מראש. בינם לבין עצמם הודו השוטרים כי ממילא היה חבל לסיים את ההתנתקות ברצועת עזה ובצפון השומרון בלי להשתמש אפילו פעם אחת באמצעים האלה, שפותחו בהשקעה של מיליונים.
"נכון, יכולנו לשלוח את היס"מ (יחידות הסיור המיוחדות של המשטרה - ע.ר) ולהשתלט על המצודה בתוך רבע שעה," ממשיך רוסו לסכם בגילוי לב, "אבל העדפנו להימנע מכך כדי לא ליצור שבר גדול. המתבצרים ביקשו ממני בלילה שלפני: 'אל תשלח אלינו את היס"מ, הם יכו אותנו.' אמרתי להם: 'בסדר, היס"מ יעצור בש"ג של היישוב, אבל אם תהיה אלימות אני אפעיל אותו.' בסופו של דבר לא היה צורך בכך".
רוסו זועם כאשר הוא שומע את הטענה שהועלתה השבוע כאילו ההתנתקות כולה, ובכלל זה ההשתלטות על שא-נור ועל חומש, היו קלות מהציפיות בגלל שהערכות המודיעין של הצבא היו מלכתחילה מופרזות ושגויות.
"זה טמטום מוחלט להגיד את זה," הוא טוען. "אם לא היינו משתמשים בכוח מאסיבי שפורר את ההתנגדות ואם לא היינו מפרקים את כל המוקשים עד דקה לפני כניסת הכוחות, היו יכולים להיות בהתנתקות אפילו ירי ומקרי קיצון אחרים. ניתן היה להבין את זה מהפיגועים שבוצעו על ידי יהודים כדי לעצור את ההתנתקות.
לפני שהפיגועים קרו, הערכנו בצבא שאם יתרחש פיגוע יהודי זה יוריד את נושא האירועים הקיצוניים מסדר היום כי מחבל יהודי יזעזע את אמות
בפעם השנייה הנושא נעלם מסדר היום אפילו יותר מהר. אני, לעומת זאת, נשארתי מאוד מוטרד, ובאמת נערכתי לכל התרחישים. שני הפיגועים האלה רק הגבירו את המוטיבציה שלי לפרק כל מוקש אפשרי עוד לפני תחילת ההתנתקות ועדיף לי שיגידו עכשיו שהיתה בעיה במודיעין. מי שאומר את זה לא מבין את מורכבות המשימה שאיתה התמודדנו".
אוגדונר ההתנתקות טל רוסו הוא קצין גבוה, גם במובן הפשטני של המילה. המצח שלו מחורץ, לכל אצבע יש היקף כמעט כמו של יד. הוא מעשן מרלבורו ושותה קפה שחור בכל הזדמנות, אפילו אם מדובר בעצירה של חמש דקות באמצע הכביש. חיתוך הדיבור שלו מחוספס וגם התוכן אינו מעודן.
רוסו, יליד קיבוץ חולתה שבצפון הארץ, צמח בצוות הראשון של היחידה המובחרת שלדג. בהמשך שימש כסגנם של עומר בר-לב ומשה יעלון כמפקדי סיירת מטכ"ל. מ"היחידה" התגלגל ליחידת מגלן שאותה הקים, מאוחר יותר פיקד על חטיבת הנח"ל ועל אוגדת הצנחנים במילואים. בין שלל התפקידים הספיק להשתחרר מהשירות שלוש פעמים, ולחזור. בגיל 46 הוא רווק, מחזיק דירה באזור הישן של צפון תל-אביב, שאותה הוא פוקד רק לעתים רחוקות.
את משימת ההתנתקות קיבל רוסו כמפקד אוגדת השריון 162 של צה"ל, שהתבקשה להיות אחראית במקביל הן לפינוי האוכלוסייה והן ללחימה מול הפלשתינים בגזרה. רוסו ואלוף פיקוד המרכז יאיר נווה השקיעו בתחילה את עיקר המרץ בפינוי מוקדם וללא שום מאבק של היישובים גנים וכדים, ורק אחר כך עברו להתעסק במלוא תשומת הלב גם בהתנחלויות שא-נור וחומש, שפונו השבוע במבצע הצבאי-משטרתי. לאורך מסע ההכנות הארוך צצו לא מעט חילוקי דעות בין מפקדים בתוך פיקוד המרכז סביב השאלה עד כמה הדוק צריך להיות הקשר עם מנהיגי המתנחלים.
רוסו אומר כי לא קינא באלוף נווה, חובש כיפה, שמצד אחד הוביל את הקו של הידוק הקשר עם הנהגת המתנחלים ומצד שני ספג את עיקר הזעם של התושבים שלא חסכו ממנו נאצות. "היה שלב שבו אמרתי לאלוף הפיקוד שיטיל עליי את עיקר המשימות, אבל הוא עמד בקשיים בצורה מרשימה. הוא ספג את מרב האש כי את החילונים רבים מהמתנחלים בכלל לא סופרים."
כבר על הגג בשא-נור, כאשר היה ברור שסיפור ההתנתקות בצפון השומרון נגמר בתוך שעות ספורות, טען רוסו כי "הקושי האמיתי רק מתחיל."
למה בעצם? למה אתה לא מתכנן נסיעה לקאריביים, לנוח קצת?
"קודם כל משום שבצפון השומרון, למרות ההתנתקות, יש מציאות מורכבת שבה ימשיכו להיות אלה לצד אלה כוחות צבא, פלשתינים ומתנחלים. מעבר לכך יש תהליכים שאתה צריך לטפל בהם דווקא כאשר הברזל חם, ואני מתכוון לקרע בין הציבור הדתי-לאומי לבין המדינה והצבא. המתח של מדינה מול הלכה תמיד היה נושא מאוד רגיש, ואיכשהו טשטשו אותו משני הצדדים. ההתנתקות היתה הפעם הראשונה שבה נוצר עימות בצורה כל כך חריפה. בשלב מסוים לפני ההתנתקות אפילו היתה לי תחושה שעומדת על הפרק שאלה של מדינת ההלכה מול מדינה דמוקרטית.
אני אומר את זה בצורה מאוד פשטנית, אבל כמובן שזה הרבה יותר מורכב. מצד שני גם בהתנהלות שלנו כצבא עשינו הרבה טעויות בדרך. לא מספיק הבנו את הצד השני. אסור היה לנו לגעת בפצצה של ישיבות ההסדר לפני הזמן, כפי שקרה בפועל."
פחדת לפני ההתנתקות שבתוך הצבא תהיה סרבנות המונית?
"היו שלבים שמאוד פחדתי. נערכתי לתרחיש כזה."
כמפקד אוגדה 162 אתה ממונה גם על גדוד הנח"ל החרדי שלא שותף באופן ישיר במשימת ההתנתקות, אבל היה אחראי למחסומים באזור הבקעה שמהם ניתן להגיע לצפון השומרון. שקלת להקפיא את פעילות הגדוד, במיוחד אחרי ששניים מחייליו הטמינו פצצת דמה בתחנה המרכזית בירושלים?
"לא, לא שקלתי, כי בסופו של דבר גם מתנגדי ההתנתקות הבינו, לדעתי, שאם הם ינסו לחדור דרך הגזרה של גדוד הנח"ל החרדי הם עלולים להביא לפירוק הגדוד במידה שהחיילים שלו יתבררו כמשתפי פעולה. בהקשר של הגדוד היה מבחינתי רגע קשה מאוד גם אחרי הפיגוע בשפרעם: בשלב הראשון, לפני שהתברר מי הרוצח, רץ לי בראש תסריט אימים שלפיו אם הוא בא מהנח"ל החרדי זה יוביל לפירוק הגדוד מיידית."
עם יד על הלב: אם היית עכשיו מפקד חטיבת הנח"ל, היית רוצה לקבל פלוגות חדשות של תלמידי ישיבות הסדר?
"אני אישית הייתי לוקח אותם מתוך מחשבה שצריך לחבר אותם לצה"ל, אבל אני מעריך שבמצב הנוכחי רוב המח"טים היו מעדיפים לא לקחת 'ביינישים' אם היתה להם אפשרות לבחור, ואת זה אנחנו צריכים לתקן."
הצעד הראשון שעשה רוסו לאחר שקיבל את משימת ההתנתקות היה, לדבריו, ביקור בחנות ספרים. "ביקשתי שיביאו לי את כל הספרים שיש בהם אזכור של דברי הרב קוק, אבי הציונות הדתית. לאחר מכן קראתי עוד ספרים רבים כדי ללמוד על ההתיישבות. גם בספר 'אדוני הארץ,' שהמתיישבים לא אוהבים, מצאתי פרטים אינפורמטיביים חשובים."
עם הזמן, ככל שמועד ההתנתקות התקרב, הזיכרון במכשיר הטלפון הנייד שלו התמלא במספרים ובשמות של רבנים. השיחות והמפגשים הפכו תכופים. גם הרבנים, מצדם, הרבו להתקשר. כך למשל, הרב שמואל אליהו מצפת, בנו של הראשון לציון מרדכי אליהו, שהיה ממובילי ההתנגדות ההלכתית כנגד ההתנתקות, צלצל לרוסו לפני כשבועיים וביקש היתר כניסה לשא-נור. ביום רביעי, אחרי שצה"ל כבר שלט בשא-נור, התקשר שוב וביקש מרוסו לבוא ולהרצות בפני תלמידי הישיבה שלו. התלמידים בטוחים כולם שצה"ל רשע גדול, הסביר הרב, צריך להסביר להם שלא כך.
ככלל, אחרי ההתנתקות רוסו שופע מחמאות לרבנים כמו שמואל אליהו שברגע האמת מיתנו את העימות, וכך גם לראשי מועצת יש"ע. אבל הוא גם לא שוכח לסגור חשבון עם שורה של רבנים קיצוניים שמבחינתו חצו את כל הקווים האדומים.
"גיליתי אצל רבנים מסוימים קיצוניות שלא תיאמן," מספר רוסו. "רב אחד שאל אותי בשיא הרצינות למה צה"ל לא הורג את כל הערבים כי הם האויב. רב אחר עדיין כועס על כך שצה"ל נסוג מלבנון והתברר לי שהוא מתכוון בכלל לנסיגה מביירות לפני יותר מ20- שנה, כי מבחינתו עם ישראל צריך רק להתפשט. המנהיגות הדתית נכנסת, לדעתי, לתקופה של חשבון נפש אדיר. אני חושב שהמשבר הפנימי שם הוא גדול, וצריכה להיות פעילות אקטיבית שלנו, כצבא, כדי לא לאבד אותם. מדובר באנשים שהתרומה שלהם למדינה ולצה"ל היא אדירה."
רוסו אמנם מאמין בצורך לנסות ולקרב לצה"ל "אפילו כאלה שהתלהמו בצורה הכי חריפה נגד הכוחות המפנים," אבל מוציא מהרשימה הזו את נערי הגבעות: "אותם אני לא סופר. ההגדרה של נוער גבעות בעיניי זה נערים שאין להם מסגרת. אין להם דין ואין דיין ואפילו אין רב. אלה צעירים שצריך לטפל בהם ביד קשה כמו שמדינה יודעת לטפל בעבריינים, לשים אותם מאחורי סורג ובריח. הם מסוכנים. דווקא אחרי ההתנתקות צריך להגדיר את גבולות הגזרה, להקפיד על החוק ולטפל בפורעיו."
גם מי שמקים מאחז בלתי חוקי ביהודה ושומרון נחשב פורע חוק?
"זה ברור לחלוטין, וגם את זה צריך להגדיר."
מנהיג נוסף של הציונות הדתית שאיתו תתאלוף רוסו לבטח כבר יתחשבן בקרוב, הוא משה הגר, שכאלוף-משנה במילואים ממלא תפקיד בכיר באוגדה שלו.
הגר, ראש המכינה הקדם-צבאית ביתיר, התלבט במשך תקופה ארוכה האם חיילים צריכים לציית לפקודות הפינוי או לסרב, ובסופו של דבר קרא לסרבנות בראיונות טלוויזיה. "אני מאוד מאוכזב מהגר," אומר רוסו. "היתה לי שיחה איתו לפני חודשיים וביקשתי ממנו שיגיד אמירה ברורה בעניין הסרבנות. לצערי הוא אמר דברים ברורים, אבל בעד. מבחינתי, אחרי שהוא קרא לסרבנות בפומבי, הוא צריך לצאת מהצבא, כדי שאני לא אצטרך להוציא אותו. הוא לא יכול להתהדר בדרגות ובתפקיד וגם לקרוא לסרבנות בגוף ששם אותו במעמד כזה. צריך להודות על האמת, יש ראשי מכינות קדם צבאיות וראשי ישיבות שחצו את כל הקווים בקריאה לסרבנות, וצה"ל אני מניח יטפל בהם."
הגר מצידו, טען בתגובה השבוע: "לא קראתי לסירוב. אמרתי שהפקודה שצה"ל קיבל היא חוקית אבל בלתי מוסרית בעליל ואני לא חוזר בי. אני מעריך שבתוך מספר שנים יתברר שצדקתי."
הטענות שנשמעו לאחרונה מהצד כשנגד, על שטחיות החילוניים, לא ממש מעליבות את רוסו. "לא נעלבתי אבל העמדתי בקלות את מי שאמר את הדברים על טעותו. למשל, כאשר הגעתי לפני ארבעה חודשים להרצות בפני תלמידי מכינה קדם-צבאית בצפון הארץ הזדעזעתי לקרוא על לוח המודעות מנשרים עם שטיפת מוח מטורפת כאילו הנוער החילוני איבד את ערכיו ורק הנוער הדתי שומר על ארץ. בו במקום החלטתי לשנות את תוכן ההרצאה שלי.
בדרך כלל אני לא נכנס לנושאים אישיים, אבל החלטתי לספר על ההורים שלי שהגיעו לייבש את הביצות בעמק החולה, וסיפרתי גם שעד גיל שמונה גדלתי במקלט בגלל ההפגזות ושהתנדבתי לשנת שירות. אמרתי להם שאף אחד לא ילמד אותי מה זה ארץ ישראל ושאף אחד מהרבנים שישבו בשורות מאחור לא תרם למענה יותר ממני.
בסוף הפגישה היו מחיאות כפיים סוערות, אבל לצערי זו היתה המכינה היחידה שהזמינה אותי להרצאה בשנה האחרונה בגלל ההתנתקות. המסקנה שלי מהדברים האלה היא שהצעירים בציבור הדתי-לאומי פתוחים לשמוע הרבה דעות, אבל עושים להם שטיפה, נותנים להם ערוץ צר מאוד של הסתכלות."
חוץ מאיחוי הקרעים מול הציבור הדתי-לאומי, רוסו גם מודע לצורך לעצב כעת את המציאות מול הפלשתינים. "הפלשתינים בהלם מהפינוי," הוא אומר. "הם נדהמים מהעוצמות שצה"ל והמשטרה הפעילו, ומכך שזה עבר בלי ירייה אחת, למרות התדמית הרווחת אצלם שלפיה כולם מפחדים מהמתנחלים."
הפלשתינים רואים את ההתנתקות כבריחה שתיתן רוח גבית לטרור? מה יתפתח בשנה הקרובה בשטחים?
"הנבואה ניתנה לשוטים, אבל להבנתי הם לא רואים את זה כבריחה. מההתנתקות יכולים לצאת דברים טובים או רעים, תלוי בהתפתחויות המדיניות וביעילות ההתמודדות מול הטרור. צריך לעשות את המקסימום מבחינתנו כדי שמה שיתפתח יהיה התסריט הטוב. עוד הרבה עבודה לפנינו, ואנחנו בהחלט רק בהתחלה".
נא להמתין לטעינת התגובות
