מחנה השלום החדש
הרב מנחם פרומן מאמין כי דווקא למתנחלים ולדתיים יש אינטרס לשלום בין העמים והדתות. בתי הכנסת יכולים להיות ההתחלה
ארבעה רבנים מחוגים שונים, ובתוכם שני הרבנים הראשיים, הגישו את התביעה שלא תפגע יד ישראל בבתי הכנסת, בישיבת ממשלה קשה שדנה השבוע בנושא. איך נוצרה אחדות זאת? משום שהדעה המוסכמת בהלכה לדורותיה היא שהתורה אוסרת על יהודי לפגוע בבית המיועד לעבודת השם (הפסוק האוסר זאת נמצא דווקא בפרשה שנקראת השבוע, ויש מי שמייחס לכך משמעות). בעולמה של ההלכה, זהו איסור חמור (יש דעה בהלכה שהאיסר חל גם לגבי כל מסגד מוסלמי שגם הוא בית המיועד לעבודת השם).
לטעמי , התשובה המתאימה לתביעה זו של הרבנים היא לבדוק את האפשרות לפתרון בין-דתי. ובאופן מעשי: שהרבנות הראשית תפנה להנהגה הדתית הפלשתינית, כדי להגיע להסכמה על שימורם של בתי הכנסת. יש באיסלאם יסוד חזק של כבוד לדתות הקודמות, שהאיסלאם רואה את עצמו כבנוי עליהן. יש תקדימים של שימור בכבוד על בתי הכנסת שמתפלליהם עלו לארץ, בארצות מוסלמיות כגון בתוניסיה ובמצרים (ויש גם תקדימים הפוכים).
ההתנגדות בישראל של הסדר בין דתי של מעמד בתי הכנסת בנויה על כמה הנחות יסוד בתודעה הציבורית הישראלית, הנחות שאם חפצי שלום וחיים אנחנו ראוי לעורר לגביהן דיון ציבורי. ראשית, מוסכם על הציבור בישראל שהדתות הן מקור המלחמות בעולם (חומר למחשבה: כמה מלחמות עברה אירופה במאתיים השנים האחרונות, מאז החל תהליך החילון). לכן , צריך להרחיק את ראשי הדתות מהתערבות בפוליטיקה.
לטעמי, שילמנו, היהודים והערבים, מחיר דמים כבד על כך שהניסיונות לבנות שלום בארץ, נעשו מתוך התעלמות מן הרגשות והרגישויות של הציבור הדתי, יהודי ומוסלמי. מי שמרגיש שלא משתפים אותו בתהליך השלום, רק טבעי שיפעל בכל כוחו נגד התהליך. כך פעלו החמאס מצד אחד, ולהבדיל, גוש אמונים מן הצד השני (לטעמי, כל ניסיון להביא שלום ראוי לכבוד ולחיזוק).
והנה עתה, הסכמה בין-דתית בנושא בתי הכנסת עשויה להיות התחלה של שיתוף הדתיים, היהודים והמוסלמים, בתהליך שלום ריאלי, שמתחשב בכל חלקי האוכלוסייה של שני העמים.
ומכאן, להנחת יסוד נוספת ההולכת ומתגבשת בתודעה הישראלית: הפלשתינים אינם פרטנר לשום הסכם, בוודאי לא לאחר האינתיפאדה השנייה. ולכן, יש מקום רק לתוכניות חד-צדדיות, דוגמת ההתנתקות, שישאירו את חיות הטרף מאחורי הגדר. הסכמה זאת היא בסיס הכוח הציבורי של שרון. כך גם הפך רוב מה שהיה
לא כאן המקום להסביר מדוע ניסיון חיי, של קשרים עם פלשתינים מכל מיני חוגים, אינו מוביל להסכמה עם גישה זו. מאידך, כאן המקום לחלוק עם הציבור מחשבה שנמצאת בשנים האחרונות בסתר לבי: אולי בעתיד הלא רחוק, יישא דווקא הציבור שלי - ציבור המתנחלים-את דגל השלום בישראל. שהרי שוב ושוב מזכיר אני, שזהו הציבור הישראלי שיש לו האינטרס הקיומי הקרוב ביותר לשלום עם הפלשתינים. כידוע, טוענים המתנחלים שבשלושים השנים האחרונות, עבר אליהם לפיד מעשה ההתיישבות הציונית מתנועת העבודה. אולי בזמן הקרוב, יטענו שגם לפיד השלום, שרוב הציבור התייאש ממנו, עובר אליהם.
אינני רוצה לשגות בהזיות: גם לטעמי, עוד ארוכה הדרך לשלום,אבל אולי הסדר בין-דתי,לגבי בתי הכנסת של גוש קטיף שחרב, יכול להיות צעד אחד קטן בדרך שכולנו מחויבים לה - למען חיינו בארץ הזאת.
הכותב הוא רב היישוב תקוע.
נא להמתין לטעינת התגובות
